כללי

יו"ר מפלגת הפלנגות בלבנון, סאמי אל-ג'ומייל: מסרבים להישאר בני ערובה של חזבאללה הפועל ממניעים איראניים

 

בראיון ליומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון ב-9.9.22, הדגיש יו"ר מפלגת הפלנגות בלבנון, סאמי אל-ג'ומייל, הידוע כמתנגד לחזבאללה, את חשיבותן הגורלית של הבחירות הקרבות לנשיאות לבנון. הוא הביע דאגה מבחירת בעל ברית של חזבאללה לתפקיד פעם נוספת, כפי שקרה בבחירות הקודמות ב- 2016, עם בחירתו של הנשיא הנוכחי מישל עון, והזהיר כי אם הדבר יקרה שוב לבנון תשלם על כך מחיר במשך שש השנים הבאות. לפיכך, קרא לכלל גורמי האופוזיציה בלבנון להתאחד ולהגיע להסכמות כדי למנוע מחזבאללה לקבוע את זהות הנשיא.

 

אל-ג'ומייל ציין כי הנשק של חזבאללה מהווה את הבעיה הבסיסית של המדינה וקרא להפסיק לדחות את הדיון בעניין זה ואת ההתמודדות עימו. הוא האשים את חזבאללה באחריות לקריסתה של לבנון, בטענו כי הארגון פועל משיקולים חיצונים שאינם קשורים למדינה ובכך מגביר את בידודה מסביבתה הערבית ומהקהילה הבינלאומית. כמו כן קרא לחזבאללה להחליט האם הוא ארגון לבנוני או לא, אף כי פקפק ביכולתו "להציב את האינטרס של לבנון מעל האינטרס של איראן".  

 

לדבריו, לבנון ותושביה משלמים מחיר יקר על התנהלותו של חזבאללה ובשל העובדה שהוא הגורם השולט במדינה. הוא מתח ביקורת על כך שחזבאללה הפך לגורם המחליט גם בעניין המו"מ בין לבנון וישראל על שרטוט הגבול הימי בין שתי המדינות וטען כי זו עדות נוספת לכך שהמוסדות הלבנוניים הלגיטימיים אינם אלו שמקבלים את ההחלטות במדינה. לבסוף הדגיש כי חברי מפלגתו אינם מוכנים "להישאר בני ערובה של חזבאללה".

 

סאמי אל-ג'ומייל[1]

 

להלן תרגום קטעים מהריאיון שפורסם באל-שרק אל-אוסט.

הבחירות לנשיאות גורליות; על האופוזיציה להתאחד ולמנוע מחזבאללה לכפות עלינו שוב את מועמדו

"יו"ר מפלגת הפלנגות הלבנוניות, סאמי אל-ג'ומייל, לא הסתיר את חששו מאי יכולתה של האופוזיציה [הלבנונית] לאחד את שורותיה במערכה 'הגורלית' על הבחירות לנשיאות וכן [את חששו] מכך שכמה מגורמי האופוזיציה יפנו לעבר הסדר עם חזבאללה, שלבנון תיאלץ לשאת בנטל [השלכותיו] שש שנים נוספות, הלוא הן משך כהונת הנשיא...

 

בשיחה עם אל-שרק אל-אוסט, אמר אל-ג'ומייל כי המאמץ להסכים על שם אחד לנשיאות הרפובליקה 'תלוי ביכולת של האופוזיציה, הקבוצות וחברי הפרלמנט להתעלות מעל האינטרסים האישיים והשיקולים הצרים ולהסכים על אסטרטגיה אחת להשתתפות במערכה הזו'.

 

הוא אמר: 'מבחינתי, זהו העיקר. השמות [של המועמדים לנשיאות] לא חשובים, כי אם ההסכמה [בינינו] על אסטרטגיה אחת. השמות יגיעו על בסיס ההסכמה על האסטרטגיה. עלינו להמשיך לקיים מגעים ביחד בשביל לגבש אסטרטגיה ולאחר מכן להסכים על השמות... יש מגעים עם כל הקבוצות שקוראות לעצמן היום אופוזיציה: חברי הפרלמנט העצמאיים, 'כוחות השינוי', [מפלגת] הכוחות הלבנונים [בראשות סמיר ג'עג'ע], המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית [בראשות וליד ג'ונבלאט] ואפילו הגוש החדש שכולל חברי פרלמנט סונים. אנו מנסים להתייעץ עם כולם על האסטרטגיה העדיפה. מבחינתנו, יש אפשרות לאחד את שורות האופוזיציה במערכה הזו בתנאי שמתעלים על אינטרסים אישיים ושיקולים מפלגתיים'.

 

חזבאללה כפה עלינו את הנשיא עון והתוצאה היא קריסת המדינה ובידודה מהעולם

אל-ג'ומייל הכחיש שיש מחלוקות בתוך האופוזיציה בנוגע לקריטריונים [הנדרשים מנשיא לבנון], וציין: 'מה שחשוב הוא שתהיה אסטרטגיה לגבי ההשתתפות במערכה הזו. אשר לקריטריונים הנדרשים מנשיא שאנו תומכים בו, אני סבור שכולנו מסכימים לגביהם. הם מגולמים בנשיא שמופקד על ריבונות המדינה הזו, נשיא רפורמיסט שמסוגל לעבוד, שמחבר את כל הלבנונים ויהיה ערב לריבונות לבנון... מבחינתי, מזה יותר מ-17 שנה חזבאללה מנהל מלחמה פתוחה כדי להשתלט על המדינה. בשנת 2016 הוא הצליח לכפות את המועמד שלו לנשיאות המדינה [קרי, מישל עון] ולכפות הסדר שרוב הצדדים הפוליטיים הסכימו לו, פרט לנו. הדבר הוביל לקריסה כללית ולהרס המדינה מבחינה חברתית, בריאותית וחינוכית, בכל הרמות. השאלה היא האם נמשיך בדרך הזו? האם לבנון תוכל לעמוד בכך שחזבאללה ימנה שוב נשיא חדש לשש השנים הבאות? האם הלבנונים יוכלו לשאת זאת? האם מקובל [עלינו] שלבנון תהיה מבודדת מסביבתה הערבית ומהקהילה הבינלאומית, לא רק בפוליטיקה אלא גם בכלכלה, בתיירות ובמסחר בכל הרמות? האם לבנון והלבנונים יוכלו לשאת את העובדה שימונה  נשיא ש[חזבאללה מציב] לו קווים אדומים [קרי, הגבלות] ואסור לו לעשות כך וכך: אסור לשרטט את גבולות [המדינה], אסור לבצע רפורמות, אסור להשליט ביטחון ואסור לצבא הלבנוני להחיל שליטתו על האדמות הלבנוניות? האם נמשיך להתנהל שש שנים נוספות על פי ההיגיון הזה?'

 

אל-ג'ומייל הדגיש שיש 'הזדמנות אמיתית [לנצח בבחירות]' אך חזר על כך שמימושה מחייב איחוד שורות של כולם... והוסיף: 'השאלה שמונחת לפתחם של האחרים היא האם כל אחד ימשיך לנסות לבדל עצמו מהאחר, או שינסה תמיד להקדים את האחר על הנהגת האופוזיציה הזו? משום שאם זו המנטליות הקיימת אז לא נגיע לשום מקום...'

 

אל-ג'ומייל הדגיש את חשיבות מערכת [הבחירות] לנשיאות, 'שכן המערכה שאנו משתתפים בה אינה מערכה חולפת, אנו נשלם את מחירה במשך שש שנים... בשנים הקודמות התברר כמה חשוב תפקיד הנשיא במדינה, זאת בניגוד לטענה שכבר אין לו סמכויות מאז הסכם טאיף. התברר שזה לא נכון משום שלנשיא המדינה יש תפקיד משמעותי ובסיסי שיש בו כדי לשנות את כל האיזונים במדינה ובהם האיזונים בתוך הממשלה. אם אנחנו מניחים שהמדינה מחולקת שווה בשווה בין הקטבים, אז החלק של הנשיא הוא זה שמפנה את ההגה לכיוון זה או אחר...'

 

בעייתנו הבסיסית היא נשק חזבאלל

אל-ג'ומייל הוסיף: 'העם הלבנוני עייף מלחיות במצב של חוסר יציבות ושל זמניות. יש לנו בעיה במדינה ובמקום לפתור אותה אנו מגלגלים אותה קדימה ודוחים [את הטיפול בה]. לא ניחנו באומץ לפתור את כל הבעיות'. הוא הוסיף שהגיע הזמן שלבנון, העם הלבנוני והבכירים במדינה יתמודדו עם בעיותיהם: 'יש לנו בעיה בסיסית ששמה הוא הנשק של חזבאללה, הבה נתמודד עמה ונפסיק את הדחייה הזו. בואו נשים את הנושא הזה על השולחן ונדון בו. או שנגיע לתוצאה או שלא, אבל בכל מקרה חייבות להיות מסקנות'.

 

באשר לשאלה האם [קבלת] ההחלטות של חזבאללה נעשית ברמה המקומית, [קרי] האם הוא יכול לקבל החלטה לגבי פתרון [בעיית הנשק שלו], אמר אל-ג'ומייל: 'הבחירה בידיו. אם הוא חושב שהחלטתו אינה בידיו [קרי, אלא בידי איראן] אז איננו חייבים לשבת עמו ולהיות כפופים לו. איננו חייבים [גם] להסכים לכך שתהיה לו השפעה כלשהי על החיים הפוליטיים, כי אז תהיה זו השפעה של גורם חיצוני. הוא זה שצריך להחליט. אם תשובתו תהיה 'ההחלטה בידיי', נשב ביחד והוא יצטרך לקבל החלטות שחייבות להיות לטובת המדינה. אך, אם החלטתו אינה בידיו, אז לנו יש בעיה ולא לו, כלומר בעיה להיות שותפים בממשלה, במוסדות, בפרלמנט ובבחירות לנשיאות עם גורם פוליטי שהחלטתו אינה בידיו.

 

ספק אם חזבאללה מסוגל להציב את האינטרס של לבנון מעל האינטרס של איראן

כאן יש בעיה מבנית. עד כה רצינו להתייחס אל חזבאללה כאל מפלגה שמורכבת מלבנונים, שיש לה ייצוג בפרלמנט ונוכחות במוסדות. לדעתי יש סימן שאלה גדול לגבי יכולתו של חזבאללה להציב את האינטרס של לבנון מעל האינטרס של איראן. יש לנו ספק גדול בכך.

 

עלינו להציב את חזבאללה מול אחריותו בנושא זה באופן ספציפי. כאן אנו פונים אליו: הו חזבאללה,  מדינתך נהרסת היום, מה עמדתך בעניין? האם אתה מוכן לראותה נהרסת [ולעמוד מנגד] רק משום שיש לך שיקולים שאינם קשורים ללבנון ואתה פועל לפיהם ובכך אתה לוקח את המדינה למקום אחר, מספח אותה אל ציר ההתנגדות, גורם לעוינות בינה לבין המדינות הערביות, מבודדה מהקהילה הבינלאומית ומשבש את [ייצוא] המסחר שלה אל המדינות הערביות? זאת, בעודך יודע שהרוב המכריע של הייצוא הלבנוני הולך למדינות ערב והייצוא הזה ירד בשיעור של 80%.

 

מי שולח את [סמי] הקפטגון [למדינות המפרץ]?[2] מי זה שתומך בחות'ים בתימן ומתערב בצורה כל כך ישירה בתקיפת הממלכה הערבית הסעודית? מי מקלל מדי יום את המנהיגים הערבים מתוך אדמת לבנון? מי מקבל את פני האופוזיציה הבחריינית? זהו חזבאללה, והמדינה הלבנונית כפופה לרצונו. זו הסיבה שהלבנונים כולם משלמים את מחיר המציאות שכולנו סובלים ממנה'.

 

חזבאללה הוא מקבל ההחלטות בלבנון

אל-ג'ומייל הביע פליאה נוכח איומי חזבאללה במלחמה אם ייכשל המשא ומתן על שרטוט [הגבול הימי עם ישראל] ואמר... 'המדינה לבדה היא זו ש[אמורה] להחליט. העם הלבנוני הוא זה ש[אמור] להחליט באמצעות מוסדותיו הלגיטימיים. הבעיה היא שהמצב הזה לא קיים היום ומי שמחליט הוא חזבאללה. הוא מחליט באיזו שעה הוא פותח את המו"מ ובאיזה שעה הוא סוגר אותו. ההוכחה לכך היא שיו"ר הפרלמנט, נביה ברי, שהוא למעשה החזות המדינית של חזבאללה, נקט יוזמה בנושא שרטוט הגבול [הימי עם ישראל ופתח בשיח בנושא] עם האמריקאים. מה הקשר של יו"ר הפרלמנט לנושא שרטוט הגבול הימי מבחינה חוקתית? איזה סמכות קיימת בחוקה הלבנונית שמסמיכה את יו"ר הפרלמנט לשוחח בנושא הזה עם אדם כלשהו בעולם? התואר היחיד שיש לו הוא שהוא מדבר בשם חזבאללה. האמריקאים אינם יכולים לשבת עם חזבאללה אז הם יושבים עם פניו הפוליטיים, כלומר ברי. זו ראיה לכך שמבחינת הקהילה הבינלאומית הוא [קרי, חזבאללה] זה ששולט בלבנון ולא הנשיא, שכן אף אחד לא מדבר עם הנשיא [על נושא סימון הגבולות] והנשיא הוא לא זה שהשיק את המו"מ.

 

זוהי גם ראיה גדולה יותר לכך שהמוסדות אינם אלו שמקבלים החלטות בלבנון - לא הנשיא שמבחינה חוקתית הוא זה שאחראי על יחסי החוץ של לבנון, ולא ראש הממשלה שהוא ראש הרשות המבצעת - אלא חזבאללה הוא זה שממלא תפקיד זה. אנחנו בפלנגות לא מוכנים להישאר בני ערובה של חזבאללה בלבנון ושהמדינה תמשיך להיות בת ערובה של ההחלטות והבחירות של חזבאללה שאין להן קשר ללבנון...'

 

במקרה שייכשל הניסיון להפוך את חזבאללה ל[ארגון] לבנוני, אל-ג'ומייל סבור שהפתרונות תלויים ב'רצון הידידים [שלו] באופוזיציה לסיים את המערכה הזו באמצעות הסדר [פנים לבנוני] חדש וכניעה נוספת לחזבאללה, או שהם יתמודדו עם המציאות'.

 

יש לנו ניסיון בנושא הזה... השתתפנו במערכה [דומה בעבר] אך פתאום הסתכלנו סביבנו ומצאנו את עצמנו לבד, בזמן שכל היתר [קרי שאר הגורמים הפוליטיים במדינה] הגיעו להסדר עם חזבאללה באמצעות בחירת [מישל] עון לנשיא המדינה. האם נחזור לבצע את אותה הטעות הפעם? זו השאלה שמתעוררת. אנחנו הוכחנו שאנחנו לא סוטים [מהדרך] והיום על האחרים להוכיח את אותו הדבר'".[3]