כללי

כותבים ערביים על לקחי המלחמה באוקראינה: לא ניתן לסמוך על ארה"ב;

עלינו להתאחד לכדי כוח עצמאי מבחינה מדינית, כלכלית וצבאית

 

על רקע המלחמה המתנהלת בין רוסיה ואוקראינה פורסמו בעיתונות הערבית מאמרים שקראו למדינות ערב להפיק לקחים מהמלחמה והשלכותיה.

 

כמה מהכותבים טענו כי המדינות הערביות והאסלאמיות צריכות לפעול לשיפור מעמדן המדיני בעולם על מנת להגן על עצמן ממצב עתידי דומה לזה של אוקראינה ולהבטיח לעצמן כוח והרתעה. כך למשל אחד הכותבים טען כי לו אוקראינה היתה חלק מהאיחוד האירופי, רוסיה לא היתה תוקפת אותה, ולפיכך הציע להקים גוש מדיני מאוחד של מדינות ערב בדומה לאיחוד האירופי. כותב אחר טען כי במבנה הרב קוטבי המתגבש במערכת הבינלאומית יש מקום גם ל"ענק אסלאמי", קרי ציר אסלאמי-ערבי שיהיה בעל השפעה בסדר העולמי החדש.

 

בנוסף, היו שטענו כי הלקח העיקרי והמשמעותי ביותר שעל מדינות ערב להסיק מהמלחמה באוקראינה הוא שאסור להן לסמוך על כך שהמערב, וארה"ב בפרט, יחלצו לעזרתן כנגד האיום האיראני, כפי שלא נחלצו לעזרת אוקראינה, ולכן עליהן לדאוג לעצמן ולפעול לחיזוק צבאותיהן או אף להקים צבא ערבי משותף.[1]

 

לא מעט כותבים עסקו בנושא שמטריד מאוד את מדינות ערב בימים אלה  - החשש מפני מחסור בחיטה ודגנים בשל העובדה שרבות מהן מייבאות חלק ניכר ממוצרים אלה מרוסיה ואוקראינה. לטענת הכותבים, הסתמכות זו של מדינות ערב על מדינות אחרות היא לא פחות מאשר איום על ביטחונן התזונתי, ולפיכך הם קראו למדינות ערב לתקן מצב זה על ידי גיבוש מדיניות חקלאית אסטרטגית שתיתן עדיפות לגידול מוצרים אסטרטגיים כגון חיטה ולעבור ליצור מקומי של תוצרת חקלאית והסתמכות עצמית כדי להבטיח שהן לא תהיינה תלויות באחרים.

 

דוח זה יציג את השיח במאמרי הדעה בעיתונות הערבית אודות לקחי המלחמה באוקראינה: 

 

1. עלינו לפעול לשיפור מצבנו המדיני בעולם

שר בחרייני לשעבר: איחוד של העולם הערבי יבטיח לו כוח והרתעה, בדומה לאיחוד האירופי

שר החינוך והתרבות הבחרייני לשעבר, עלי מוחמד פח'רו, פרסם ב-3.3 בטורו ביומון הקטרי אל-קודס אל-ערבי היוצא לאור בלונדון, מאמר בו טען כי הלקח שמדינות ערב צריכות ללמוד מהמלחמה באוקראינה הוא שעליהן להתאחד, משום שאיחוד שלהן ירתיע גורמים זרים מלתקוף אותן, בדיוק כשם שפוטין לא ימהר לתקוף מדינות המשתייכות לאיחוד האירופי. הוא כתב: "...למתרחש כעת באירופה יש פן מסוים שהערבים אכן יכולים ללמוד ממנו לקח... לקח זה מגולם בהצגת השאלה הבאה: האם רוסיה הייתה מתנהגת לאוקראינה כפי שהתנהגה, לו הייתה אוקראינה אחת ממדינות האיחוד האירופי? בוודאי שלא. ההנהגה ברוסיה הייתה מחשבת היטב את צעדיה לנוכח גוש גדול, חזק וחשוב, של עשרות מדינות שמאוחדות פוליטית, כלכלית וביטחונית.

 

מה שמכאיב ומצער הוא, שכאשר הפאן-ערבים משמיעים את סיסמת האחדות... חלק מהכותבים ומהמשכילים מתנפל עליהם בהשמצות, בהתקפות מילוליות, בשקרים מפוברקים ובטענה כי הקריאה לאחדות [ערבית] היא חלק מהאידיאולוגיות של העבר ומחלומותיו המטופשים. האם המתנגדים האלה לאחדות האומה הזו יצליחו... ללמוד את הלקח מהניסיון האוקראיני המר? האם יצליחו לראות כי בסיס כוחן של המעצמות הגדולות בעולמנו, כגון סין, ארה"ב, אירופה, רוסיה והודו, הוא באיחוד בין חלקיהן ומרכיביהן?...

 

הו צעירות וצעירי אומת הערבים: היאבקו למען אחדות אומתכם ולימדו בקפדנות את לקחי ההיסטוריה וההווה. שכן, ללא איחוד אומתכם, אף אחת מדרישותיכם לא תתגשם."[2]

 

עיתונאי סעודי: ניתן להקים ציר אסלאמי-ערבי שיהיה בעל השפעה בסדר העולמי החדש  

העיתונאי הסעודי, עבדאללה נאצר אל-עותייבי, פרסם ב-2.3 בטורו ביומון האמירתי אל-אתחאד מאמר תחת הכותרת "[משבר] קייב עשוי להוליד את הענק האסלאמי", בו טען כי במבנה הרב-קוטבי המתגבש כיום במערכת הבינלאומית יש מקום גם לציר אסלאמי ערבי. הוא כתב: "...בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת נפלה ברית המועצות והתפרקה לרפובליקות בהן קבוצות אתניות ודתות שונות והברית האמריקנית-בריטית-צרפתית הפכה להיות הכוח ההגמוני בעולם... כיום רוסיה וסין חושבות על איזון [המערכת] הבינלאומית החד קוטבית, לא רק באמצעות נוכחות פורמלית במועצת הביטחון, אלא באמצעות אסטרטגיות כלכליות, מדיניות וצבאיות בעלות השפעה בשטח, דבר שיעביר את העולם לעידן השלישי שלאחר מלחמת העולם השנייה [קרי, אחרי עידן הדו-קוטביות בתקופת המלחמה הקרה ועידן המערכת החד-קוטבית בהובלת ארה"ב לאחר נפילת ברית המועצות].

 

אולם, נותרה השאלה: האם המדינות האסלאמיות והערביות יוכלו למצוא לעצמן מקום במפה העולמית החדשה כציר עולה בעידן הזה? התשובה לשאלה הזו מורכבת במידת מה, משום שעל הענק האסלאמי הזה להיות קודם כל מפויס עם עצמו מבית [ורק] אז יוכל להציג עצמו לעולם כקואליציה אזרחית אל מול קואליציות אזרחיות אחרות ולא כישות דתית תועה בעולמות שאינם דומים לה... כיצד נתחיל ליצור את הציר שלנו? באמצעות ניטרליות מחושבת בין מזרח למערב! כיצד נתחיל עכשיו? בכך שנזמין את מוסקבה וקייב לשולחן המו"מ בעיר אל-מַדִינָה [שבסעודיה] בחסות הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי."[3]

 

2. אל לנו לסמוך על סיוע צבאי של ארה"ב במאבק מול איראן, לפעול לבניית הצבא שלנו

עיתונאי עיראקי: העמים הערבים קיבלו הוכחה שארה"ב לא תיחלץ לעזרתם כנגד איום איראני

העיתונאי העיראקי אבראהים זביידי טען כי ההתנהלות של ארה"ב הוכיחה למדינות ערב שהן לא יכולות לסמוך על  סיוע של ארה"ב אל מול האיום האיראני. הוא כתב ביומון אל-ערב האמירתי היוצא לאור בלונדון: "...עמדתו הרפה והמהוססת של הנשיא ביידן ביחס לפלישה הרוסית האחרונה, לא אכזבה רק את האוקראינים, אלא היא אכזבה וגרמה מפח נפש גם לבעלי בריתה האחרים של ארה"ב, ובמיוחד עמינו הערביים, הסובלים מהזאבים האיראניים. שכן, אם המשטר האיראני כבר כבש עד היום ארבע בירות ערביות והפעיל נגד מדינות האזור האחרות את כל סוגי הטרור והתוקפנות, אז [עכשיו] הוכח כי ביידן לא יעזור לאף אחד [מהמשטרים הערביים] אם משמרות המהפכה [האיראניים] יחליטו לכבוש מדינה ערבית חמישית, בדומה לבעל בריתם הרוסי. [זאת] במיוחד בעקבות חזרתם [של ארה"ב והמערב] אל הסכם הגרעין הישן, הסרת הסנקציות [מעל איראן], ואי הפגיעה בפעילותה התוקפנית באזור. נעשה ודאי עכשיו כי התימנים, הלבנוניים, העיראקים, הסורים, הסעודים, האמירתיים, הבחריינים והכוויתים [שסובלים מהתנהלות איראן] לא יקבלו [מארה"ב] דבר למעט הפרחת מילים באוויר, במקום לנקוט פעולות ממשיות ומזוינות".[4]

 

עיתונאי סעודי: לא ניתן לבטוח בארה"ב ואירופה; כל מדינה צריכה לדאוג לעצמה

טארק אל-חומיד, בעל טור ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, טען במאמרו כי האירועים האחרונים הוכיחו שהעולם השתנה ושלא ניתן עוד לבטוח בארה"ב ובאירופה. הוא כתב: "אכן, העולם השתנה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה והמלחמה הראשונה שנפתחת נגד מדינה דמוקרטית באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. גם [מערכי] הבריתות [בעולם] עוד ישתנו: מי שניתן היה לבטוח בו אתמול כבר לא ניתן לבטוח בו היום, ומי שהיה אויב עשוי להפוך לבעל ברית. הדור שלנו וזה שאחריו, יעמוד בפני אמת ברורה והיא שלא ניתן [עוד] לבטוח בארה"ב ובאירופה. [זה הוכח] בהתנסויות בולטות, החל מאפגניסטן ועד אוקראינה. העולם לא ישכח את תמונות האפגנים שנפלו מהמטוס האמריקאי, כפי שלא ישכח את ההתחננויות של נשיא אוקראינה ל-27 מדינות שהתעלמו מבקשותיו לצרף את ארצו לנאט"ו, ו[לבסוף] לא מצא איש שיעמוד לצדו נגד הפלישה הרוסית... העולם הזה השתנה והלקח מכך הוא שמי שדואג לחזית הפנימית שלו ולאינטרסים הלאומיים שלו, ומי שמתנהל בתבונה, הוא שירוויח... בעולם החדש הזה, המסר הברור הוא שאין לבטוח באף אחד..."[5]

עורך יומון סעודי: כל מדינה צריכה לבנות את יכולותיה הצבאיות, ולא לסמוך על ארה"ב

פייצל עבאס, עורך היומון סעודי באנגלית Arab News, טען במאמר מה-26.2.2022 כי האירועים האחרונים באוקראינה נתנו תזכורת נוספת לחוסר האמינות של ארה"ב והמערב. לדבריו, כל המדינות צריכות לסמוך על עצמן ולבנות את היכולות הצבאיות שלהן במקום לסמוך על כך שארה"ב תעזור להן בעת הצורך. הוא כתב:

"On Feb. 17, we ran an interview in Arab News with Kosovo Prime Minister Albin Kurti…

"Throughout the interview, I repeatedly asked whether he still thought the West – namely the US, NATO and the EU – remained reliable, and whether these entities, should push come to shove, would stand up for Kosovo or abandon it as they did in Afghanistan and, as we are now seeing, in Ukraine.

"Prime Minister Kurti defended the West and said that he thought America and NATO were there to stay. Kurti, 47, belongs to the same generation as I do. It is a generation that saw the US – under the leadership of George W. Bush – rush to help liberate Kuwait in the 1990s with the help of regional allies. Later in the decade, the US – under Bill Clinton – helped end the Balkan War and halt the Serbian massacres in Kosovo and Bosnia.

"However, in more recent years our generation also saw embarrassing acts by the same superpower not standing up for its own values or acting upon its own red lines. We saw that happen in both Syria and Ukraine. Former US President Barack Obama threatened Syrian dictator Bashar Assad with an imaginary red line if he used chemical weapons in 2012. There was also a similar threat if Russia took over Crimea in 2014. On both occasions, the former president and Nobel Peace Prize winner did absolutely nothing.

"Today, we are seeing President Joe Biden follow the same path. Despite the tough talking, he is not really saying much. You can grin and you can frown but as long as what you are essentially saying is, 'NATO is not sending troops to Ukraine,' then the outcome is the same as not doing anything…

"Back to our interview with Kosovo’s PM which I referred to at the beginning, perhaps the only thing I can now agree with Kurti on is the other part of his answer to me. Which is that while his country continues to rely on the US and NATO, it also is working on building its own army in the meantime. That is obviously a very wise decision for any country depending on the US and Western powers in general these days."[6]

 

3. עלינו להקים גוש כלכלי ערבי משותף ולעבור לייצור עצמי והסתמכות עצמית

עיתונאי מצרי: על הערבים להקים גוש כלכלי משותף שיהיה בסיס להקמת צבא ערבי משותף

העיתונאי המצרי, מחמוד דיאב, פרסם ב-25.2 מאמר בטורו ביומון המצרי, אל-יום אל-סאבע, בו קרא לאינטגרציה ערבית כלכלית ולגיבוש גוש כלכלי ערבי שיבטלו את התלות של מדינות ערב בייבוא וייטיב עם כלכלותיהן. לדבריו, גוש כלכלי שכזה יוכל להתפתח בעתיד גם להקמת צבא ערבי משותף. הוא כתב: "נכון לעכשיו, איש אינו יודע מתי תסתיים המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, איזה נזק כולל היא תותיר מאחוריה והאם מעגל [הלחימה] יתרחב... ברור שהמלחמה הזו תחולל שינוי משמעותי במפת העולם ובמאזני הכוח הבינלאומיים, אך כבר יש לה השלכות כלכליות הרסניות שעתידות להימשך: עליית מחירי הנפט והזהב וכן מחירי כל המוצרים ובהם החיטה, הדגנים ועוד. הדבר ישפיע באופן שלילי על כל מדינות העולם ויגביר את גל האינפלציה ממנו סובלות כעת רבות ממדינות העולם, בהן המדינות הערביות ומצרים.

 

הו הערבים, האם לא הגיעה העת לאינטגרציה של המדינות הערביות והמפרציות ולגיבוש ישות כלכלית ערבית מאוחדת וחזקה? הלוא, יש להן משאבים, אוצרות טבע, יסודות חקלאיים, ידיים עובדות ניסיון ומיומנויות לייצור כל צרכי המזון ויתר המוצרים להן זקוקות כל מדינות ערב, מבלי להסתמך על ייבוא של רוב המצרכים ממדינות המערב, ללא התלות בהן ובלי להיות מושפעות משום נסיבות חיצוניות, דוגמת אלו שקיימות כעת כתוצאה מהמלחמה ההרסנית הזו, שרק אללה יודע כמה זמן תימשך, מתי תסתיים ואם תתפתח לכדי מלחמת עולם שלישית, חלילה, שתשמיד הכל...

 

על המנהיגים הערביים לנצל את האסון העולמי הזה ולהתחיל לגבש לאלתר את הגוש הכלכלי הערבי, שחייב לכלול גם את [הצעדים הבאים]: הסרת מחסומי המכס; ביטול כפל המס; איחוד נהלי הגבול כדי להקל על תנועת המסחר דרך הגבולות ולהמריץ בכך את פעילות הסחר ההדדי בין מדינות ערב; הקמת שוק ערבי משותף; הידוק שיתוף הפעולה בתחום ההובלה הימית, הלוגיסטיקה, התעופה והתיירות. כל זה יוביל לפיתוח התעשייה הערבית, דבר שיגביר את שיעורי הצמיחה במדינות המולדת הערבית אשר תביא להעלאת רמת ההכנסה של האזרחים הערבים ותצמצם את שיעור האבטלה שממנה סובלים צעירים ערבים רבים.

 

אם גוש כלכלי ערבי כזה יקום, בקרוב אנשאללה, הוא יהווה בסיס לרעיון הקמת צבא ערבי משותף לצורך הגנה על כל מדינה ערבית, שמירה על אוצרות המולדת הערבית ועל משאבי הטבע שלה, שנגזלו ונגנבו בידי כמה ממדינות המערב במהלך העשורים שחלפו ועד היום. האם יוקם הגוש הכלכלי הערבי? אני מייחל לכך."[7]

 

קריקטורה באל-וטן הקטרי: משבר עליית מחירי החיטה כתוצאה מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה:[8]

 

עיתונאית קטרית: עקב המחסור הצפוי בחיטה, על מדינות ערב לגבש מדיניות חקלאית שתספק להן ביטחון תזונתי

העיתונאית הקטרית, אימאן עבד אל-עזיז אאל אסחאק, פרסמה ב-2.3 מאמר בטורה ביומון הקטרי אל-ערב, בו הציגה את האיום הנשקף מהמלחמה באוקראינה לביטחון התזונתי ברבות ממדינות ערב, שמסתמכות על ייבוא חיטה ודגנים נוספים מרוסיה ומאוקראינה וקראה לתכנון מחדש של ענף החקלאות ולמעבר להסתמכות עצמית. היא כתבה: "... מיד עם פרוץ המלחמה החלו [להתפרסם] המספרים המפחידים, שציפינו להם, בכל הנוגע למידת ההסתמכות שלנו הערבים על החיטה [שאנו מייבאים] מאוקראינה ומרוסיה כדי לספק את צרכינו... האם חשבנו על אלטרנטיבות והאם נוכל להבטיח [כעת] את [כמויות החיטה] שאנו זקוקים להן?... למרבה הצער, מרבית מדינות ערב נתונות במצב של כוננות ופחד מפני השלכות המלחמה באוקראינה. מספר המדינות הערביות שמגדלות חיטה [בעצמן] אינו עולה על [מספר] אצבעות כף יד אחת. ההסתמכות שלנו, כמדינות ערביות [על ייבוא חיטה], היא איום על ביטחוננו התזונתי.

 

לאור עצירת משלוחי התבואה [היוצאים] מהנמלים של אוקראינה בשל המלחמה, וכן לאור ההשפעה שחלה על הנמלים הרוסים כתוצאה מהפעולות הצבאיות שמתרחשות סמוך אליהם, וניתוק חלק מהבנקים הרוסיים ממערכת התשלומים העולמית... 'סוויפט' - ההערכות הרווחות הן שנהיה עדים למחסור עולמי באספקה, לפחות במהלך השבועות והחודשים הקרובים. בל נשכח כי העלייה במחירי הנפט והגז, עלויות שינוע [הסחורה] ואבטחתה, וכן הקושי בהעברת כספים לרוסיה יביאו באופן אוטומטי לעלייה בעלויות, שעימה יעלו גם תעריפי המכירה והשינוע.

 

עלינו לשאול מיהן המדינות שיוכלו למלא את מקומן של רוסיה ואוקראינה אם המשבר יימשך והאספקה משם תיעצר? האם ישנן אלטרנטיבות? משמעות הדברים היא חזרה למדינות שהיינו מייבאים מהן בעבר: צרפת, קנדה, ארה"ב, ארגנטינה ומדינות נוספות, כדי להבטיח ייבוא של חיטה ודגנים נוספים... עולה הצורך למהר ולדפוק שוב על דלתות המדינות הללו, כדי למנוע כל מחסור שלא יאפשר לספק [לתושבים] פת לחם. שכן במדינה כדוגמת לבנון למשל, הרזרבה הנוכחית של החיטה מספיקה רק לחודש וחצי, ולמרבית מדינות ערב האחרות יש יכולת מוגבלת באחסון [רזרבות]...

 

גידול מרבית היבולים האסטרטגיים במדינות ערב הוא כושל, ומצריך תכנון מחדש... למדינות ערב יש אדמות ראויות לחקלאות, אילו הן היו מאחדות את מדיניותן [חקלאית], הדבר היה מועיל לכולן. אך הזנחת הגידולים האסטרטגיים, כדוגמת החיטה, הביאה להידרדרות ביבוליהם והגבירה באופן דרמטי את התלות [שלנו] במקורות חיצוניים. מדינות ערב זקוקות [כיום] לבחינה מחודשת מאלף ועד תו של מדיניותן החקלאית, כך שגידול הדגנים יקבל עדיפות עליונה בסובסידיה הממשלתית על כל סוגיה. אין מנוס מאימוץ מדיניות של סובסידיה ל[תמיכה] בקניית תוצרת חקלאית, לפתח דגנים שעמידים לבצורת ולתת הלוואות כדי לספק את כל הצרכים הנדרשים לייצור. ישנן מדינות ערביות שהתנסו במהלך השנים הקודמות במתן סובסידיות בדרכים שונות, ונחלו הצלחות רבות. כולנו מסכימים כי אנו זקוקים לתוכניות אסטרטגיות מבטיחות לשלב הזה, ולהירתמות של כל מדינות ערב זו לצד זו, כדי שלא נהיה עדים [לתוצאות] הרות אסון."[9]