כללי

כותב סעודי: באיראן יש משטר רשע; המערב מתעלם מכך וחותר להסכם עימו כפי שחתר להסכם עם המשטר הנאצי

על רקע שיחות הגרעין המתנהלות בימים אלה בין איראן למעצמות המערב בווינה, פרסם פיצל אבראהים אל-שמרי, פרשן מדיני סעודי המומחה לענייני ארה"ב ובעל טור ביומון הסעודי מכה, מאמר שבו השווה את איראן לגרמניה הנאצית ואת הסכם מינכן שעליו חתמו בריטניה וצרפת עימה ב-1938[1], להסכם הגרעין שחתם המערב עם איראן ב-2015 ולהסכם החדש שהמערב חותר להשיג בימים אלה. לדבריו, כשם שהמערב התעלם מהרשע של המשטר הנאצי ערב מלחמת העולם השנייה וחתם עימו על הסכם מינכן, כך גם היום המערב מעלים עין מהרשע של איראן וחותר לחתום עימה על הסכם גרעין חדש. כמו כן, כשם שהסכם מינכן רק ביסס עוד יותר את מעמדה של גרמניה הנאצית ולא מנע את מלחמת העולם השנייה, כך גם הסכם גרעין חדש שייחתם עם איראן לא יוביל לשילובה בקהילה הבינ"ל, לא ימנע ממנה לפתח נשק גרעיני ולא ימנע מלחמה. אדרבא, לטענת אל-שמרי הסכם כזה רק יגביר את יצר התפשטותה של איראן ותמיכתה בארגוני הטרור. אל-שמרי הזהיר כי איראן היא מדינת משטרה החותרת להשתלטות גיאוגרפית על סביבתה תוך התנגדות אידיאולוגית לאופי השלטון הדמוקרטי במערב, ולכן אין תוחלת להסכם עימה.  

פיצל אל-שמרי[2]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של אל-שמרי:

 

"ישנה אמירה לפיה הרשע חי בחושך – אינני סבור כי האמירה הזו נכונה, מפני שלמעשה הרשע גלוי, ברור מאוד ומובהק – מובהק באופן מכאיב עד כדי כך שהאנשים נמנעים מלהביט בו. מדוע? מפני שברגע שהאנשים מכירים בקיומו של הרשע, הם מבינים כי עליהם להיאבק בו ורוב האנשים מעדיפים שלא לעשות זאת. זה מה שהוביל לפרוץ מלחמת העולם השנייה ולמותם של יותר מ-70 מיליון בני אדם. רבים במערב התכחשו לרשע ולאכזריות של הנאציזם – הם הסיטו מבטם לכיוון אחר כשעוד ניתן היה לעצור את הרשע הזה, ולאחר מכן חיו לצידו בדו קיום משום שהוא נעשה חזק.

 

בשנת 1938, השנה שבה הוכיחו מדינות המערב הדמוקרטיות למדינה הטוטליטארית המרושעת גרמניה הנאצית, שהן לא תעשינה דבר כדי למנוע את התפשטותה – באותה השנה הגיע ראש ממשלת בריטניה [דאז] נוויל צ'מברליין למינכן כדי לקיים מו"מ עם אדולף היטלר [שבסופו נחתם הסכם מינכן]. הוא האמין להבטחותיו של היטלר בדבר שלום בתמורה לכך שיאפשרו לגרמניה לספח חלקים גדולים מצ'כוסלובקיה, [והעדיף זאת] כדי להימנע מעימות עם הרשע הנאצי. בשובו לאנגליה נופף צ'מברליין במסמכי ההסכם, הכריז כי הוא נחתם ואמר כי 'ההסדר העוסק בבעיה הצ'כית שהושג כעת, הוא לדעתי, רק הקדמה להסדר גדול יותר שבכוחו יופץ שלום ברחבי אירופה'.

 

הסכם [הגרעין שנחתם] ב-2015 בין ארה"ב, אירופה, רוסיה, סין ואיראן דומה מאוד להסכם מינכן משנת 1938. המשטר הנאצי היה מדינת משטרה – [וכך גם] באיראן המשטר הוא מדינת משטרה; מטרתם הגדולה ביותר של הנאצים בהתחלה הייתה להשתלט על הסביבה הגיאוגרפית שלהם – [וכך גם] מטרתה הגדולה ביותר של איראן היא להתפשט ב[תוך] מדינות ערב; גרמניה הנאצית התנגדה רעיונית לשיטת השלטון במדינות המערב הדמוקרטיות – [וכך גם] הרפובליקה האיראנית מתנגדת לשיטה הדמוקרטית במערב; גרמניה שאפה להגמוניה על אירופה – [וכך גם] איראן שואפת להשתלט על המזרח התיכון ועל העולם האסלאמי. כמו כן, כשם שבריטניה וצרפת ניסו לפייס את גרמניה הנאצית, אותן שתי המדינות בחרו יחד עם ארה"ב לנסות לפייס את איראן...

 

[ואולם], לפני 1938 היטלר לא הכריז על מטרתו לחסל את השליטה [הדמוקרטית] על אירופה או להשמיד את היהודים ומיעוטים אחרים, ולעומת זאת, מאז 1979 המשטר באיראן תומך בטרור ובתנועות הפונדמנטליסטיות ברחבי העולם. בגרמניה לא היו הפגנות עצומות [שבהן קראו] 'מוות לארה"ב' כפי שמתרחש באופן קבוע באיראן; בנוסף,           ב-1938 גרמניה לא הייתה אחראית לטרור בכל רחבי העולם כפי שאיראן כעת, וגם לא להרג של יותר מאלף אמריקנים כפי [שהרגה] איראן בעיראק, באפגניסטן ובלבנון, זאת בנוסף לעשרות אלפי ערבים [שהרגה].

 

נוויל צ'מברליין הגן על הסכם מינכן באמצעות שני טיעונים עיקריים: החלופה היחידה היא מלחמה וההסכם ישיב את גרמניה הנאצית לקהילה הבינ"ל. [כיום], תומכיו של הסכם הגרעין פועלים על פי אותו היגיון [באומרם כי] ההסכם הוא חלופה למלחמה וימנע מאיראן להשיג את הנשק [הגרעיני] וכי להסכם הזה יש יכולת לצרף את איראן לקהילה הבינ"ל.

 

הטענה כי היעדר הסכם גרעין יוביל לכך שלאיראן יהיה נשק [גרעיני] בטלה משלוש סיבות:  

ראשית, החלופה להסכם הזה הייתה המשך והחרפה של הסנקציות שמחלישות את המשטר האיראני ומצמצמות באופן ניכר את יכולתו לממן את ארגוני הטרור בכל רחבי העולם.

 

שנית, לאור העובדה שההסכם מחזק את איראן, הוא הופך את המלחמה לאופציה אפשרית יותר. כשמשטרים מרושעים [בעלי שאיפת] התפשטות נעשים עשירים יותר, הם לא מוציאים את הונם על בניית בתי חולים חדשים או תשתית טובה בארצם או על עמם, אלא מתפשטים [גיאוגרפית] ומנסים להשפיע על המדינות בסביבה.

 

שלישית, איראן הייתה במצב מלחמה עם ארה"ב מזה עשורים.

 

מי שסבור כי ההסכם יכניס את איראן לקהילה הבינ"ל אינו מבין את אופי המשטר בטהראן. המשטר האיראני מורכב מפנאטיים דתיים שמבחינה מוסרית אי אפשר להבחין בינם לבין דאעש, אל-קאעדה, בוקו חראם וכל תנועות הרצח ההמוני הפונדמנטליסטיות האחרות. המשטר האיראני הוציא לאנשים להורג הרבה יותר מכל מדינה אחרת למעט סין – הוא הוציא להורג יותר מ-200 אלף איראנים בבתי הדין של האינקוויזיציה מאז עליית ח'ומייני לשלטון, רק משום שהאמינו ברעיונות אחרים. לנשים באיראן אסור לעזוב את המדינה ללא אישור מן הבעל.

 

איראן היא בפועל המממנת הגדולה ביותר בעולם של מיליציות הטרור. שערו בנפשכם מה תעשה בכל הכספים הללו [שתרוויח] במקרה שיוסרו מעליה הסנקציות; שערו בנפשכם מה תעשה עם הסרת האמברגו הנוכחי על נשק וטילים; שערו בנפשכם מה תעשה בתשתית הגרעין שלה – ההסכם הזה יבסס את [יכולתה לפעול] בשלושת [התחומים] הללו".[3]