המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב מצרי על החתונה היהודית בבחריין: האזרחים היהודים במדינות ערב נאמנים ושווי זכויות
29/10/2021


כותב מצרי במאמר על החתונה היהודית בבחריין: האזרחים היהודים במדינות ערב נאמנים ושווי זכויות; פלורליזם חברתי הוא מקור כוח ולא חולשה

 

העיתונאי המצרי סלימאן גודה, פרסם ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, מאמר בנימה נוסטלגית אודות היהודים במדינות ערב. במאמרו התייחס גודה לחתונה היהודית שהתקיימה לאחרונה (11.10.21) בבחריין, לראשונה מזה 52 שנה, וביטא באמצעותה את השקפתו על יהודי ארצות ערב, על הנורמליזציה עם ישראל ועל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא הדגיש כי מעבר להיותה חתונה יהודית ראשונה מזה חצי מאה בבחריין, העובדה שהחתן הוא בנה של היהודייה הודא נונו שגרירת בחריין בארה"ב לשעבר, העצימה את האירוע. לטענתו, כהונה של יהודים במדינות ערב במשרות רמות לא הייתה יוצאת דופן בעבר שכן הללו היו אזרחי המדינות לכל דבר ועניין.

 

לדברי גודה, נוכח מדיניותה של ישראל חל מפנה ביחס ליהודים במדינות ערב וכיום יש בלבול בין יהודי כבן הדת היהודית המונותיאיסטית לבין היהודי הישראלי, הדוגל באידיאולוגיה פוליטית הפוגעת בזכויות הפלסטיניות. הוא הדגיש כי מולדתם של היהודים הערבים אינה ישראל, אלא הארץ הערבית בה נולדו, בגרו וגיבשו את תודעתם וכי פלורליזם חברתי הוא מקור כוח ולא מקור חולשה.  

 

גודה הבהיר גם כי איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו כוננו יחסים עם ישראל, רק לאחר שהבהירו לה שהדבר נועד לשרת את הסוגייה הפלסטינית ולא לבוא על חשבונה, ושהם מצפים מישראל לגבש פתרון רציני לסוגייה זו, שמימושו עשוי להוביל מדינות ערביות נוספות לכונן יחסים עמה.

 

החתונה היהודית בבחריין[1]

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"לפני ימים אחדים דיווחו כמה עיתונים וסוכנויות ידיעות על חתונה יהודית שהתקיימה במנאמה בירת בחריין, וכי זהו אירוע ראשון מסוגו שם מזה למעלה מחצי מאה, מה-גם שהחתן הוא בנה של הודא נונו שגרירת בחריין לשעבר בארה"ב, דבר שהעניק לאירוע את העניין התקשורתי. בדיווח על החתונה ניתן להבחין בקשר מסוים בין קיום החתונה באופן שבו התקיימה, לבין מאפייניו של שלב חדש ביחסים בין מנאמה לבין תל אביב שבו הושקו יחסים ברמת שגריר בין שתי המדינות.

 

במהלך השנים 2013-2008 בהן כיהנה הודא נונו כשגרירת ארצה בוושינגטון, נראה היה קצת מוזר ששגרירת ממלכת בחריין בבירה הגדולה ביותר בעולם, אינה רק אישה אלא גם יהודייה. אין זה [באמת] מוזר כמובן, שכן היא אזרחית בחריינית עוד לפני שהיא יהודייה ולפני שהיא שגרירה, אלא שהאירועים, המחשבות ההשקפות וההתפתחויות שאנחנו עדים להם באזור סביבנו מעבירים אירוע כזה ממשבצת הדברים הטבעיים אל משבצת העניינים הנדירים שהופכים לדוגמא ומופת.

 

בעבר, כהונה של יהודי בתפקיד רם מעלה בכל מדינה ערבית לא עוררה פליאה. ההוכחה לכך היא ששר האוצר של מצרים לפני מהפכת [הקצינים] ב-1952 היה אזרח יהודי בשם יוסף קטאוי פאשא, וזוהי רק דוגמה אחת מיני רבות במצרים של לפני המהפכה. עד לא מכבר [גם] שר התיירות בתוניסיה היה אזרח תוניסאי יהודי. אז מה בדיוק קרה שהפך עניין שבעבר היה רגיל וטבעי בחיינו לעניין שמעורר פליאה כיום? - מה שקרה הוא התנהגותה של ישראל באזור בכלל ובפלסטין בפרט. זוהי הסיבה העיקרית למפנה הזה והיא זו שהובילה לבלבול בין יהודי גרידא בהיותו בן הדת היהודית המונותיאיסטית... לבין היהודי הישראלי האוחז באידיאולוגיה פוליטית המתירה לו [להשתלט על] אדמת האחר שלא בצדק. בשנה שעברה, כוננו בחריין, מאע"מ, סודאן ומרוקו קשרים דיפלומטיים עם ישראל והייתה תקווה - ויש עדיין - שממשלת ישראל תבין ותגיב לכך באמצעות פתרון רציני  לסוגיה הפלסטינית, שרק הוא יאיץ ברכבת כינון היחסים לצאת מבּירוֹת ארבע המדינות [הנ"ל] אל מדינה חמישית ושישית ואולי אף למדינה עשירית.

 

למרות שההצהרות של ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט לא מעוררות הרבה אופטימיות, יש סיכוי רב שממשלות ארבע המדינות ימשיכו להפעיל לחץ על הישראלים בכיוון [של גיבוש] פתרון רציני [לסוגיה הפלסטינית]... כל אחת מארבע הממשלות הללו הבהירה בעת כינון היחסים [עם ישראל], בנחישות ובאופן ברור ומפורש, כי הדבר ישרת את הסוגייה הפלסטינית ובשום אופן לא יבוא על חשבונה!... 

 

היהודי האפגני [האחרון] זבולון סימן-טוב התגורר בעיר הבירה קאבול, אך הוא החליט לעזוב [את אפגניסטן] מיד עם הקמת ממשלת טליבאן... כשנשאל לפשר עזיבתו, הוא השיב כי אינו חושש מטליבאן אלא מארגון דאעש שביצע התקפה על שדה התעופה בקאבול, טרם הגעת טליבאן לשלטון, שבה נהרגו רבים ובהם 13 אמריקאים... הסיבה המוצהרת שלו לעזיבתו אינה משכנעת. מה שמסביר יותר את עזיבתו הוא [כנראה] הצהרתו של דובר טליבאן כי תנועתו תכונן יחסים עם כל בירות העולם להוציא תל אביב... ייתכן שהוא חשב שאי כינון קשרים דיפלומטיים עם ישראל פירושו שממשלת טליבאן תהיה ביריבות עם כל יהודי - דבר שאינו הגיוני כשלעצמו, שכן עלינו להבחין בין יהודי בן הדת [היהודית] המונותיאיסטית לבין ישראלי אשר עוטף את דתו באידיאולוגיה פוליטית.

 

בתחילת השנה דיברו בבגדאד על היהודי העיראקי זאפר פוּאד אליהו שנפטר במרץ [2021][2] [מותו סיפק הזדמנות מחודשת לדבר על יהודי עיראק שמספרם כיום אינו עולה על עשרות אנשים במקרה הטוב! התקווה כעת היא שהם לא יעזבו את עיראק לאחר מות פואד... בהיותם אזרחים עיראקים בעלי אותן חובות... ואותן זכויות שיש לכל עיראקי.

 

זה בדיוק מה שטליבאן היה צריך לחשוב עליו, לא רק בנוגע לסימן-טוב שעזב בינתיים ובכך הסתיימה [הנוכחות היהודית באפגניסטן] אלא בנוגע לכל לאום אחר... שהרי יש [באפגניסטן] מספיק מקום לכולם, תמיד, ללא הבדל על שום בסיס. האזרחות מהווה מטריה הכוללת את כולם והופכת את הקשר של כל אדם למולדתו לאותו קשר למולדת שיש לכל האחרים, יהיו אשר יהיו ההבדלים ביניהם, בכל מישור.

 

אני אומר זאת בהשראת החתונה היהודית בבחריין אשר עוררה עצב משום שהיא העירה אצל הבחריינים... משהו שהם לא שמעו עליו בארצם מזה חצי מאה ומשום שהיא עוררה אצלנו הערבים שמחוץ לבחריין, משהו שאל לנו להתעלם ממנו או לשכחו! אל לנו לשכוח שפלורליזם הוא מקור כוח חברתי ולא מקור של חולשה או רפיון. הישארות היהודי האפגני בארצו שעל אדמתה בחר לחיות יכולה הייתה להוסיף קרדיט לטליבאן ולא לגרוע ממנו, כך היה לוּ [היהודי העיראקי] זאפר פואד היה חי עד היום ו[הוא הדין לגבי היהודים] האחרים בכל מדינה ערבית או אסלאמית...

 

אני משער בנפשי שזה מה שהשגרירה נונו חשבה עליו כאשר החליטה לקיים את חתונת בנה על אדמת מולדתו ומולדתה שלה כמו גם של כל יהודי בחריין. גם אם החתונה במנאמה הסתיימה בסוף הערב שבו דלקו האורות, הרי היא תישאר אחרי אותו ערב ותמשיך להזכיר כי מולדתו של היהודי הערבי היא הארץ שעל אדמתה גדל ולא ישראל וכי נאמנותו הלאומית היא לכאן, למקום שבו התבגר ובו הבשילה תודעתו ולא לשם [לישראל], שבה מתערבבת הדת [היהודית] המונותיאיסטית עם האידיאולוגיה הפוליטית."[3]



[1]  https://twitter.com/hnonoo75, 11.10.2021

[2] זאפר פואד אליהו היה הרופא היהודי האחרון בעיראק, שנפטר ב-15.3.2021..

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.10.2021