המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מייסד המיליציה השיעית-אזרית "החוסייניון": קאסם סולמאני סלל את דרכנו
20/10/2021

 

מייסד המיליציה השיעית-אזרית "החוסייניון", תוחיד אבראהימי: מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, "הוציא פקודות שסללו לנו את הדרך"

 

הקדמה

על רקע המתיחות בשבועות האחרונים בין איראן לאזרביג'ן וכחלק מהניסיון האיראני לנופף ביכולת איראן להפעיל כוח אתני מיומן צבאית במדינה אחרת, התפרסם בערוצים המקורבים למשמרות המהפכה (משה"מ) מידע בדבר המיליציה השיעית-אזרית, חוסייניון, שלא היתה ידועה עד כה.

 

ג'ואן אונליין המקורב למשמרות המהפכה פרסם ב-11.10.21 ראיון עם מייסד מיליצית החוסייניון – תנועת ההתנגדות האסלאמית של אזרבייג'ן – שחבריה לחמו בסוריה מאז 2013, בשורות המיליציות השיעיות מטעם איראן. מייסד המיליציה האזרית, תוחיד אבראהימי (אבראהים ביר'ילי) מסר בריאיון פרטים לגבי ייסוד המיליציה ותפקידו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס בכך, וכן לגבי מטרותיה והשתלבותה במערך המיליציות השיעיות שמפעילה איראן במרחב ובמיוחד בסוריה. בהקשר זה ראוי להזכיר את דבריו של מפקד מפקדת ח'אתם אל-אנביאא' של משה"מ, הגנרל ר'ולאם עלי רשיד, שאמר ב-25.9.2021 כי לאיראן יש "כוח אזורי" המונה "ששה צבאות" – חזבאללה בלבנון, חמאס והג'האד האסלאמי בפלסטין, צבא בסוריה, אל-חשד אל-שעבי בעיראק, ואנצאראללה – החותים – בתימן. הכוח האזורי, לדבריו, יגיע לעזרתה של  איראן במקרה שתותקף. לדברי הגנרל ר'לאם עלי רשיד ראה קליפ ממרי:

 

ג'ואן ציין כי החוסייניון היא אחת המיליציות שהשתתפו לצד המיליציות הפאטימיון (מאפגניסטן), זיינביון, (מפקיסטן) והחידריון (מעיראק) בחזית ההתנגדות האסלאמית של איראן בלחימה בסוריה. מייסדה ומפקדה הראשון, תוחיד אבראהימי, ציין ג'ואן, הצטרף לסמינר ללימודי דת בעיר משהד, בצפון איראן, בשנת 2002 וחי כיום באיראן.

 

לדברי אבראהימי, בכירים איראניים לא רצו בהקמת מיליציה אזרית בשל יחסי איראן-אזרבייג'ן והאינטרסים של איראן אך מעורבות קאסם סולימאני סללה את הדרך להתארגנותה ב-2016. יחד עם זאת, נראה כי בשל אינטרסים איראניים דבר קיומה הוצנע עד כה. אבראהימי טען כי פעילות המיליציה בסוריה התפרסמה ע"י הרשויות באזרבייג'ן  לאחר שעצרה את אחד הפעילים האזריים אולם הוא עצמו מיהר להכחיש, בהיותו באיראן, כי העצור נשלח ע"י המיליציה. יחד עם זאת הוא הדגיש את ההצדקה לשיגור אזרים לסוריה להלחם בדאעש כדי שלא ילחמו בדאעש בערי אזרבייג'ן.

 

אבראהימי מתח ביקורת על ממשלת רפסנג'אני שהעדיפה לפתח קשרי סחר כלכליים (ורמז לעניין האישי של הנשיא דאז רפסנג'אני, יצואן הפסטוקים הגדול ביותר של איראן) עם אזרבייג'ן במקום להתמקד בהנחלת ערכי המהפכה האסלאמית והעמקת הקשרים התרבותיים עם אזרבייג'ן שלאחר התפרקות בריה"מ. אבראהימי קבל על כך שאיראן הותירה המגרש של אזרבייג'ן להשפעה תרבותית-פוליטית לתורכיה (אקדמיה) וישראל (תקשורת) דבר שהקל עליהם בעיצוב זהותה החדשה של אזרבייג'ן שתתאים עבורן. הוא קרא למשטר האיראני לחזק ולהעמיק את הנחלת הרעיונות האידאולוגיים והתרבותיים של המהפכה האסלאמית של איראן בקרב האוכלוסיה השיעית החילונית באזרבייג'ן על מנת לקרבה פוליטית ורעיונית לאיראן.

להלן הראיון:

 

אבראהימי: מפקד כוח קודס סולימאני צחק ואמר 'אני בחרתי את השם חוסייניון עבורכם'

"שאלה: מתי הונחה אבן הפינה להיווסדות קבוצת החוסייניון?

אבראהימי: בשנת 2013 החליטה קבוצת צעירים קנאים אזרים לנסוע לסוריה ולהצטרף לחזית ההתנגדות האסלאמית [של איראן]. אני עצמי הייתי יוזם התנועה הזו. לאחר התייעצויות רבות הצלחנו לנסוע לראשונה לסוריה בסוף 2013. נוכחות זו נמשכה עד שנים מאוחרות יותר. אחת המטרות שלנו הייתה להגיב לנוכחותם של כמה ווהאבים [סונים אסלאמיסטים] שנסעו לסוריה מאזרבייג'ן והצטרפו לקבוצות כמו דאעש וג'בהת אלנוצרה, זאת בנוסף לחיזוק חזית ההתנגדות [של איראן].

 

הצטערנו מאוד שבמדינה שיעית ברובה, כאזרבייג'ן, נשלחו לסוריה קרוב ל-1,500 ווהאבים אבל איש מאיתנו, השיעים, שהם הרוב [באזרבייג'ן] לא הצטרף לחזית ההתנגדות האסלאמית, בעוד שאוכלוסיית הווהאבים באזרבייג'ן קטנה בהשוואה לשיעים. זה גרם לנו להתאמץ למרות הקשיים העומדים לפנינו, ולבסוף, בעזרת [מפקד כוח קודס דאז] קאסם סולימאני, הצלחנו להיות נוכחים בחזית זו. אבן הפינה להיווצרות קבוצת החוסייניון הונחה על ידי שליחת הנערים האלה לחזית ההתנגדות האסלאמית [בסוריה, ע"י איראן].

 

שאלה: מאז שנשלחת לסוריה שם הקבוצה שלך היה חוסייניון? 

אבראהימי: לא, השליחה שלנו היתה מהלך ספונטני עם מספר אנשים מצומצם. בהדרגה, ככל שמספר הביקורים [של הצעירים האזרים לסוריה] גדל, מספר הצעירים גדל. בין 2015 ל -2016 תהינו מדוע לא תהיה לנו תנועה או קבוצה מגובשת כנציגת העם האזרי [של אזרבייג'ן]?

 

בחזית ההתנגדות האסלאמית, קבוצות כמו הפאטמיון [מאפגניסטן], הזיינביון [מפקיסטן] וכו' נכחו כל אחת עם שם ודגל משלה, אך מהמדינה השיעית של אזרבייג'ן, לא הייתה אפילו קבוצה מלוכדת ומאורגנת אחת בחזית ההתנגדות, לכן החלטנו להקים תנועה.

 

מההתחלה החלטנו לשקול סוגיות תרבותיות בנוסף למימד הצבאי של המלחמה בחזית ההתנגדות האסלאמית [בסוריה]. שאר קבוצות ההתנגדות הגדולות התמקדו בנושאים צבאיים אך התמקדנו גם בנושאים תרבותיים מהתחלה, כי שורש רבות מהבעיות שאנו רואים באזרבייג'ן כיום הוא מעשי השטן שהציונים וכמה מדינות באזור מבצעים בתחום התרבותי, החברתי והפוליטי.

 

שאלה: כיצד בחרת לעצמכם את השם חוסייניון? 

אבראהימי: לבחירה בשם זה יש סיפור מעניין. יש לתושבי אזרבייג'ן סיסמה במהלך [טקסי] האבל [של חודש] מוחרם ובאירועים דתיים אחרים שעניינה הוא "אזרבייג'ן היא ארץ החוסיינים". נושא זה הוביל אותנו לבחור את השם חוסייניון לתנועתנו. על סמך זה עיצבנו גם דגל.


דגל מיליצית החוסייניון – ההתנגדות האסלאמית של אזרבייג'ן (מבוסס על דגל משה"מ)



אבל כאן התחילה המחלוקת, כי כמה מהחברים אמרו שכדאי שנבוא בשקט לחזית ההתנגדות [בסוריה] ושנעזוב בשקט, שאין צורך בהקמת קבוצה. כוונתם הייתה שבשל היחסים בין איראן לאזרבייג'ן לא כדאי להקים קבוצה כזו עם שם ודגל ספציפי. אולם אנו התעקשנו על כך. העלינו את [עניין הקמת] תנועת חוסייניון בינינו בשנת 2016, ובפגישה שערכנו עם קאסם סולימאני בשנת 2017 הוכרה הקמתה של קבוצה זו.

 

 תוחיד אבראהימי, מייסד התנועה חוסייניון, יחד עם מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני [1]

 


במהלך אותה פגישה העליתי כמה תלונות [בפני] חאג'י [סולימאני] ואמרתי לו שחלק ממקורביו מגבילים אותנו גם כן. הוא [סולימאני] נעצב מאוד ותוך תמיכה בתנועתנו הוציא פקודות שסללו לנו את הדרך. אחר כך [סולימאני] שאל  אם יש לי החלטה בנוגע לשם הקבוצה ואמרתי שקראנו לה חוסייניון. חאג'י [סולימאני] צחק ואמר: 'לא אתם בחרתם את השם הזה, אני בחרתי!' לאחר מכן הוא אמר: 'לפני כמה ימים, חשבנו איזה שם לבחור עבורכם ועלה לי בראש השם חוסייניון.' 

 

מעניין שללא תיאום בינינו קאסם [סולימאני] בחר עבורנו את אותו שם. באותה פגישה, בהסכמת קאסם [סולימאני] הוכרה הקבוצה שלנו [רשמית]. מאוחר יותר שמעתי שאחרי שעזבנו את הפגישה התלונן חאג'י [סולימאני] בפני חבריו מדוע הם מגבילים אותנו. הם העלו את אותו נושא האינטרסים והיחסים בין איראן לאזרבייג'ן. אך חאג'י [סולימאני] לא קיבל [זאת] ואמר כי 'מעתה ואילך לאיש אין זכות להגביל את הילדים האלה.' אחד החברים במשה"מ פרסם את תיעוד הפגישה של אותו יום [עם סולימאני], ואת הצער והתלונות שלו [על כך שמקורביו מגבילים את חברי חוסייניון] ברשת סהנד בטבריז [עיר מרכזית בצפ' איראן].

 

אבראהימי: אם לא נילחם בדאעש בסוריה, מחר, נצטרך להילחם בדאעש בערים באזרבייג'ן

שאלה: האם הייתה במדינתך מגבלה על שליחת כוחות החוסייניון לחזית ההתנגדות האסלאמית [בסוריה]?

אבראהימי: אני יכול לומר באומץ כי אף אחת מהקבוצות שהשתתפו בחזית ההתנגדות האסלאמית לא היתה נתונה למגבלות וקשיים רבים כמו [מיליצית] החוסייניון. אמרתי שכמה חברים בפנים רצו להגביל אותנו. שלא לדבר על המדינה שלנו, שעצרה וכלאה כמה מחברי החוסייניון בתקופות שונות. זאת בעוד שכ -1,500 ווהאבים נשלחו בחופשיות מאזרבייג'ן לסוריה ולחמו תחת קבוצות סלפיות. כמה סלפים אפילו הגיעו לאזרבייג'ן מרפובליקות אחרות במרכז אסיה ונסעו לסוריה עם דרכונים של ארצנו.

 

שאלה: האם החוסייניון העניקה שהידים בחזית הסורית? 

אבראהימי: [צוחק] לא רק שהידים הענקנו שם, הנערים [בחוסייניון] עשו כל שביכולתם ולא חסכו מאמץ. אדרבא, אמרתי רבות לקאסם [סולימאני]: 'תתפלל שאהפוך לשהיד.' בגלל שאני כבד הוא התלוצץ ואמר 'אני סובל מבעיות גב [ואתה כבד] מכדי שאשא את ארון הקבורה שלך'.

 

שאלה: עד כמה האזרחים באזרבייג'ן מכירים את תנועת החוסייניון? 

אבראהימי: התעמולה וכלי התקשורת של ממשלת אזרבייג'ן הם שהכירו את התנועה הזו לאזרחי ארצנו. בשנת 2018 קרתה תקרית בעיר גנג'ה [באזרבייג'ן] שהובילה למעצרו של אחד מצעירי מגיני המקומות הקדושים [בסוריה] – אזרי בשם יונס ספראף. בעקבות התקרית הזו, פתחו ערוצי הטלוויזיה של אזרבייג'ן במסע תעמולה שלילי נגד קבוצת החוסייניון בטענה שכוחותיה של קבוצה זו נלחמים בדאעש בסוריה.

 

שיעים רבים באזרבייג'ן שונאים את דאעש. אפילו הסונים מאזרבייג'ן שיש להם יחסים טובים עם השיעים, שונאים את דאעש. ההודעה הרשמית של הטלוויזיה במדינה שלנו על מטרות הנוכחות של החוסייניון בסוריה גרמה לאנשים להיות מודעים למניעים האידיאולוגיים והערכיים של החוסייניון. הייתי בדמשק בזמן אירועים אלו [מעצרו של יונס ספראף]. כשהתמונה שלי כראש הקבוצה פורסמה גם, חזרתי במהירות ל[עיר] קום [באיראן] ואמרתי בנאום שאנחנו גאים ביונס ספראף, אבל שהמהלך שלו היה ספונטני ושהוא לא קיבל מאיתנו פקודה. אחר כך הסברתי את הסיבה לנוכחותם של ילדי החוסייניון בסוריה, וכפי שהודתה הטלוויזיה של באקו, אנו נלחמים שם [בסוריה] בדאעש,  [מפני] שאם לא נילחם בהם בסוריה, מחר, נצטרך להילחם בדאעש בערים באזרבייג'ן.


אבראהימי: "הפעילות התרבותית הראשונה עבור אזרבייג'ן היא העצמת השיעים במדינה זו על בסיס מודל ההתנגדות [האסלאמית של איראן]"

שאלה: הזכרת בדבריך שהציונים פעילים במרחב הפוליטי והתרבותי במדינתך. סוגיה זו באה לידי ביטוי גם בהתבטאויות הרשמיות של גורמי מדינתנו. מה קורה שם [בגבול בין איראן לאזרבייג'ן]? איך זה שאנחנו שומעים קולות התנגדות למדינה הידידותית - איראן?

אבראהימי: עלינו לחזור כשלושים שנה לאחור כדי לענות על שאלה זו. כאשר התפרקה ברית המועצות, העם האזרי שבר את גדר הגבול ונישק את אדמת איראן. אולם לאחר כמאתיים שנה שהיינו תחת דגל רוסיה הצארית ולאחר מכן [תחת שלטון] ברית המועצות, עמדנו בפני פער זהות. ככלל, פער זה היה אמור להתמלא על ידי איראן האסלאמית, שהיו לה הרבה נקודות משותפות אתנו דתית, תרבותית, היסטורית וכו'. אך גורמי איראן דאז וממשלת האשמי רפסנג'אני שהיו בשלטון, התעסקו בייצוא פיסטוקים ופריטים כאלה [לאזרבייג'ן] במקום לבצע את העבודה התרבותית הנכונה. (מאוחר יותר, השקפה כלכלית זו לא הביאה תוצאות. כעת, מספיק שתשוו את היקף הסחר בין טהראן לבאקו להיקף הסחר בין באקו לאנקרה).

 

במקום זאת, משרדי המדינה שלנו חולקו בין רוסיה ואמריקה, ואוניברסיטאות וחברות אקדמיות הופיעו תחת השפעת תורכיה והישראלים השתלטו על התקשורת. הם באו ובנו זהות לעם שלנו מחדש, במיוחד לדור הצעיר, אך [כזו התואמת] את השיטה שלהם ולטובתם. גם אם איראן ביצעה פעולה תרבותית [אך] היא הייתה מוגבלת לשליחת כלי תפילה ודברים דומים.

 

מעניין שכאשר ברית המועצות התפרקה הזהירו מומחים מערביים מפני הווצרות חלילה של איראן אסלאמית נוספת באזרבייג'ן. כי הם [המערב] ראו שהמשותף בין שתי האומות כה גדול עד שזה גורם לעמנו לעבור לציר ההתנגדות. אולם, חוסר פעולה מצידנו בתחום התרבות גרם לפספוס ההזדמנות ההיסטורית הזו. בנוגע ל'אנחנו' אין הכוונה רק למוסדות התרבות בתוך איראן אלא גם לאנשי הדת שקדמו לנו שפעלו מעט בתחום התרבות והדת באזרבייג'ן. 

 

אם ישאלו אותי איך אתה מגדיר את הדור החדש של העם האזרי מבחינת אמונה, הייתי אומר שהדת השיעית במדינה הזו היא כמו אגם רדוד. לאנשים [אזרחי אזרבייג'ן] יש אמונות משלהם, הם משתתפים בטקסים דתיים של [חודש] מוחרם וכו', אבל למחשבות ולרעיונות האלה אין עומק. למעשה, אין הסבר והעמקה [בעניין זה]. אם היינו באים ובונים עומק, אם היינו באים ועושים עבודה תרבותית נכונה, ישראל לא הייתה [מעזה] לבוא עכשיו ולחדור לשם ולבנות בסיס [באזרבייג'ן]. ככלל, עמנו לא היה מרשה לא לציונים, לא לקבוצות הווהאבים או לסלפים לבוא ולהתיישב שם [באזרבייג'ן].

 

שאלה: נתת לחוסייניון גם דימוי תרבותי דומיננטי. מה לדעתך צריך לעשות כדי שחלק מהזרמים לא יוכל ליצור מחלוקות בין שתי האומות- איראן ואזרבייג'ן?

אבראהימי: בתחילת שנות ה-90 אמר האדון [ח'אמנאי] בנאום כי 'לגבי מדינות כמו אזרבייג'ן, אסור לנו לדבר רק על נושאי שריעה כגון אופן שטיפת הידיים לפני התפילה, [כיצד] להתפלל ונושאים דומים ולומר שפעלנו תרבותית. הם [אזרחי אזרבייג'ן] יכולים ללכת וללמוד את הדברים האלה בעצמם. יש לתכנן תכנית חכמה עבורם [אזרחי אזרבייג'ן]'. מה ההגדרה של תכנון חכם זה? פירושו, הפעילות התרבותית צריכה להיעשות באופן כזה שהאנשים שלנו יוכלו להגיב כראוי בכל מצב ומצב שיתעורר, ולא להיפגע מהתכניות והמזימות של האויבים. לדעתי, הפעילות התרבותית הראשונה עבור אזרבייג'ן היא העצמת השיעים במדינה זו על בסיס מודל ההתנגדות [האסלאמית של איראן].

 

היו בטוחים שנוכל לסכל את מזימתם בת 30 השנים בתוך כמה שנים, אם תעשה עבודה עמוקה, אם ההעצמה ושחזור הזהות יתבצעו בצורה טובה, אם ההעמקה ובניית כוח ההרתעה ייעשו כראוי ואם הדיפלומטיה העממית של ה"אומה האסלאמית" בין תושבי איראן לאנשי אזרבייג'ן תתעצם."[2] 

 



[1]  ג'ואן (איראן), 11.10.2021

[2]  ג'ואן (איראן), 11.10.2021