עיתונאי ירדני לפלסטינים: זנחו את האשליה של מדינה פלסטינית מהים ועד הנהר; יש כיום הזדמנות היסטורית לפתרון שתי המדינות

צאלח אל-קלאב, עיתונאי ירדני ששימש בעבר בתפקיד שר התרבות והתקשורת הירדני, פרסם ב-26.5.21 מאמר באתר הליברלי elaph.com בו קרא לרשות הפלסטינית לדבוק בפתרון שתי המדינות, קרי מדינה פלסטינית בגבולות 67 ולצידה מדינת ישראל, ולא ליישר קו עם סיסמאות פופוליסטיות בנוסח 'מדינה פלסטינית מן הים עד הנהר' שמפיצים גורמים ואנשים המתגוררים במדינות ערב ונאמנים לאיראן. אל-קלאב טען כי הרש"פ ניצבת כיום בפני הזדמנות פז היסטורית, כאשר ארה"ב וכל מדינות העולם רציניות בכוונתן לקדם את פתרון הסוגייה הפלסטינית, ולפיכך אסור לה להחמיץ הזדמנות זו שיתכן שלא תשוב. לדבריו, "כאשר מופיע רגע היסטורי כזה, יש לשים קץ להמשך המרדף של הפלסטינים אחרי אשליות יפות", כדוגמת האשליה של מדינה פלסטינית מהים ועד הנהר שגבתה מהם במשך שבעים שנה מחיר יקר בדמות הרוגים ופליטים רבים.

צאלח אל-קלאב[1]

להלן תרגום מאמרו של אל-קלאב:

"על הפלסטינים לדבוק בדברים שאמר שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) בפגישתם ברמאללה, שכותרתם הייתה 'פתרון שתי המדינות, כלומר מדינה פלסטינית לצד המדינה הישראלית', ואל להם להחמיץ הפעם את ההזדמנות ההיסטורית, אשר ייתכן שלא תשוב אם ימשיכו ליישר קו עם הסיסמאות בנוסח '[מדינה פלסטינית] מן הים עד הנהר' שהפופוליסטים מפריחים באוויר. שכן, ברור ואף בטוח כי האמריקאים, כמו גם רוב אם לא כל המדינות בעלות ההשפעה במערב ובמזרח, רציניים ביחס לפתרון הסוגייה הזו, שנותרה תלויה על חוט השערה במשך כל השנים הארוכות הללו שבמהלכן שילם העם הפלסטיני בשיירות רצופות של שהידים צדיקים והמשיך לנפק גלים רצופים של פליטים שהתפזרו במדינות ערב הקרובות והרחוקות ובכל רחבי הגלובוס.

פתגם ערבי ואולי אוניברסלי אומר: 'תפסת מרובה לא תפסת'. אמת שפלסטין כולה מן הים עד הנהר יקרה [לליבם] של העם הפלסטיני ושל רוב האומה הערבית, אולם, כאשר מופיע רגע היסטורי כזה, יש לשים קץ להמשך המרדף של הפלסטינים אחרי אשליות יפות כפי שקרה במשך כל השנים הארוכות הללו מאז נָכְּבּת 1948. זאת, בעוד שהישראלים ממשיכים להכות שורש ולהתפשט במה שנותר מפלסטין ובאדמה של מדינות ערביות, כמו ברמת הגולן הסורית.

ידוע שההנהגה הפלסטינית, קרי הנהגת הרשות הפלסטינית ובראשה הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), תיתקל ב[התנגדות] מסיבית מצד 'פופוליסטים' ומפריחי סיסמאות שחוקות ומצד אלו החיים חיי שפע בבירותיהן של כמה מדינות ערביות ובמדינת שלטון חכם ההלכה האיראנית. עם זאת, ברור שההנהגה הפלסטינית - לרבות הנהגת פת"ח והנהגות הפלגים הפלסטינים שעמה -  נחרצת כעת בעניין זה ושהיא תתפוס את הרגע הזה ולא תחמיץ אותו, בייחוד מאחר שהפעם בטוח שארה"ב באמת רצינית וכן כל מדינות אירופה ואף כל המדינות המשפיעות בעולם.

במשך למעלה מ-70 שנה המשיכה ישראל 'להתפרנס פוליטית' מהפופוליזם של המדינות הערביות ושל הארגונים הפלסטינים, בעוד שהמהפכה שאותה השיקה תנועת פת"ח ב-1965 המשיכה לשאת את הציוד שלה ולעבור בין הבירות הערביות אם באפריקה ואם באסיה. סביר להניח שיש מי שזוכר כיצד נאלץ ערפאת לצאת מביירות ב-1982 לאחר מצור כואב וממושך ולעבור לתוניסיה שהייתה מקום מושבה של הליגה הערבית.

לפיכך, ברור ואף בטוח שההנהגה הפלסטינית שהמשיכה לטפל בסוגייה הבוערת הזו במשך כל השנים הארוכות הללו, לא תחמיץ את הזדמנות הפז הזו ולא תושפע מהסיסמאות שמפריחים הפופוליסטים. יודגש גם כי רצועת עזה לא תמשיך להיות תלויה על חוט השערה וכפופה בפועל לחכם ההלכה באיראן, שכן כשיחלו ליישם את פתרון שתי המדינות - כלומר מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית ומדינה ישראלית בגבולות 1967 - היא [עזה] תצטרף למדינתה שהעם הפלסטיני המשיך לחלום עליה במשך כל השנים הארוכות הללו, כלומר במשך יותר מ-70 שנה."[2]