המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הפיוס המפרצי – ניצחון ברור לקטר בהסכם שעתידו מעורפל
20/1/2021


הפיוס המפרצי – ניצחון ברור לקטר בהסכם שעתידו מעורפל


מאת: ייהושע*


הקדמה

פסגת מועצת שיתוף הפעולה במפרץ [להלן המשפ"מ] שנערכה ב-5.1.2021 בעיר אל-עולא שבסעודיה, הובילה לפיוס בין מדינות המפרץ ופתיחת דף חדש באזור, כאשר סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים [להלן הקוורטט הערבי] מסירות את החרם הכלכלי והדיפלומטי שהכריזו על קטר לפני יותר משלוש שנים. את המהלך להפסקת החרם הוביל מוחמד בן סלמאן יורש העצר הסעודי, שנענה למאמצי תיווך כוויתים וללחצים כבדים מצד ממשל טראמפ היוצא, ובפרט מצד חתנו ג'ארד קושנר.

 

עד כה לא ברור מה תוכנן של ההבנות העומדות בבסיס הפיוס המפרצי. במהלך שלוש וחצי השנים של חרם על קטר הציגו ארבע המדינות המחרימות בפני קטר 13 דרישות שהיוו תנאי לחידוש היחסים עמה, בכללן ניתוק יחסיה עם איראן, הפסקת התמיכה בתנועת האחים המוסלמים, סגירת הבסיס התורכי בשטחה, סגירת ערוץ אל-ג'זירה והפסקת מימון ארגוני טרור. 13 הדרישות הללו פחתו עם הזמן לששה עקרונות כלליים שגם עליהם סירבה קטר להתחייב.

 

מהצהרות הבכירים עולה כי בין המדינות גובש הסכם חשאי במסגרתו ויתרו מדינות החרם על רשימת דרישותיהן. במקום זאת, גובשו כמה עקרונות כלליים לניהול היחסים בין המדינות, כמו אי פגיעה בריבונותה של אף מדינה, אי התערבות בענייני הפנים של המדינות ושת"פ בנושא איומים ביטחוניים וטרור. כמו כן, סוכם כי נושאי המחלוקת בין קטר לבין ארבע המדינות המחרימות יידונו בהמשך, במסגרת ועדות בילטראליות בין קטר לכל מדינה הנוגעת בדבר.

 

עד כה נראה כי הפיוס הינו בעיקר מהלך בילטראלי בין סעודיה וקטר. בעוד סעודיה שידרה נחישות לסיום הסכסוך עם קטר ואופטימיות בדבר אחדות מפרצית, שותפותיה לחרם פקפקו באשר להשלמת הפיוס והצלחתו. נסיגתן מהתנאים שהציבו לקטר ודחיית פתרון המחלוקות לעתיד, היוו ניצחון עבור קטר והוכחה לחוסר יעילותו של החרם עליה. קטר התפייסה עם מדינות המפרץ מבלי להיכנע לשום תכתיב, תוך שהיא שומרת על ריבונותה ועצמאותה המדינית ואף לא מהססת להדגיש כי אין כל שינוי במדיניותה השנויה במחלוקת, כדוגמת יחסה לאיראן, תורכיה, ערוץ אל-ג'זירה ועוד.

 

כך, בעוד שסעודיה שאפה באמצעות הפיוס לבנות חזית מפרצית אחידה אל מול האתגרים העתידיים באזור, נראה כי היא השיגה את ההפך מכך: מהלך הפיוס עלול לעודד מגמות עצמאיות מצד מדינות במפרץ, לפלג עוד יותר את האחדות המפרצית ואף להרחיק את סעודיה מבעלות בריתה הטבעיות, כמו איחוד האמירויות, בחריין ומצרים.

 

נראה כי סעודיה נכנעה ללחצים משמעותיים מצד ממשל טראמפ ובפרט מצד חתנו ג'ארד קושנר, שנכח בפסגת אל-עולא. סנטורים דמוקרטיים אף קראו לחקור את קושניר בדבר ניגוד עניינים, בשל החשד כי מעורבות ממשל טראמפ במשבר המפרצי היתה מונעת מאינטרסים כלכליים של קבוצת קושנר.[1] בנוסף, נראה כי הפיוס הינו תוצאה של חשש גובר בסעודיה ממדיניותו העתידית של ממשל ביידן כלפי נושאים כמו תיק הגרעין האיראני, או זכויות אדם בממלכה. הובלת פיוס עם קטר עשויה לשפר את תדמיתה של סעודיה ולהציגה כמדינה פרגמטית החותרת לפתרון סכסוכים בדרכי שלום. כמו כן, יחסים טובים עם קטר – אשר כבר נהנית מקשרים טובים עם ארה"ב - עשויים לסייע לביסוס קשריה של סעודיה עם הממשל החדש.  

 

עתיד הצלחת הפיוס, כמהלך מפרצי כולל, מוטל בספק. לצד ההצהרות בדבר פתיחת דף חדש במפרץ, מצהירים בכירי המדינות כי דרושים צעדים בוני אמון להשלמת הפיוס וכי ישנן מחלוקות מהותיות בין קטר ומדינות הקוורטט שטרם נפתרו. מאידך, באם אכן יצלח הפיוס כפי שמייחלת סעודיה, עשויות להיות לו השלכות שיחצו את גבולות המפרץ ואשר עשויות להשפיע על סוגיות רבות בעולם הערבי והמוסלמי ואף מעבר לכך. 


יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מקבל את פני אמיר קטר תמים בן חמד בשדה"ת באל-עולא[2]

 

 

הפיוס המפרצי - מהלך בילטראלי סעודי קטרי בלחץ ממשל טראמפ

לאחר יותר משלוש שנים של מתיחות מפרצית חריפה הגיע אמיר קטר, שיח' תמים בן חמד אאל ת'אני, לסעודיה שם התקבל על ידי יורש העצר הסעודי, מחמד בן סלמאן בחיבוק חם. מחזה זה אשר סימל את תום החרם המפרצי על קטר, העיד גם על תפקידו האקטיבי של יורש העצר הסעודי במאמצי הפיוס ועל מחויבותו למהלך. אמנם הפיוס המפרצי נעשה במסגרת פסגת המשפ"מ, בברכת כל מנהיגי מדינות המפרץ ולצידן מצרים, אך נראה כי הינו מהלך בילטראלי בין סעודיה וקטר, אשר טרם הבשיל לכדי פיוס כולל עם שאר מדינות החרם – איחוד האמירויות, בחריין ומצרים.

 

שלוש מדינות אלה אמנם ייפו את כוחו של בן סלמאן לנהל את המו"מ עם קטר בשמן, אך הן לא הסתירו את מורת רוחן מההחלטה לסיים את העימות עם קטר בתנאים אלו. בעוד סעודיה שידרה נחישות לסיום הסכסוך עם קטר ואופטימיות בדבר אחדות מפרצית, שותפותיה הביעו ספקות בהשלמתו של הפיוס וסיכויי הצלחתו. הדבר בלט מאוד בהעדרם של מנהיגי איחוד האמירויות, בחריין, מצרים ועומאן מפסגת אל-עולא ושליחת נציגים בדרג נמוך יותר במקומם.

 

ואכן, גם בהצהרותיהם, לא הסתירו בכירים משלוש המדינות [איחוד האמירויות, בחריין ומצרים] את הסתייגויותיהם מתנאי הפיוס עם קטר ועמדו על האתגרים הניצבים בפני מימושו. כך למשל, שר החוץ של איחוד האמירויות, אנור קרקאש, הכריז כי "המחלוקות הסתיימו" אולם במקביל ציין כי "דרושים צעדים בוני אמון" וכי "ישנן סוגיות קשות ביותר שנדרש לטפל בהן בשלב הבא."[3] שר החוץ הקטרי, מוחמד בן עבד אל-רחמן אאל ת'אני, הודה גם הוא, כי "דרושים כמה צעדים בוני אמון בין המדינות" וציין כי יתכן ויארך זמן עד להגעה לפיוס מלא. בראיון לעיתון הבריטי הפייננשל טיימס, סיפר אאל ת'אני, כי ישנו פער בין התגייסותה של סעודיה למהלך הפיוס לבין התגייסותן של שלוש המדינות המחרימות האחרות והביע תקווה כי בעתיד תהיה להן את אותה הנכונות המדינית כמו זו שיש לסעודיה.[4]

 

בלטה במיוחד עמדתו החשדנית של המשטר המצרי, הרואה בקטר התומכת בארגון האחים המוסלמים, אויבת החותרת להפלתו. נשיאה, עבד אל-פתאח אל-סיסי, התעלם מהזמנתו לפסגה ושלח לשם ברגע האחרון את שר החוץ, סאמח שוכרי שנעדר מחלק מדיוניה. כמו כן, קבלת פנים צוננת במיוחד ציפתה בקהיר לשר האוצר הקטרי, עלי אל-עמאדי - הבכיר הקטרי הראשון שהגיע לקהיר במטוס קטרי מאז פרוץ החרם - שעות ספורות לאחר כינוס ועידת אל-עולא. אל-עמאדי הגיע לקהיר כדי לחנוך את פתיחת מלון היוקרה סנט רג'יס שבבעלות חברת ההשקעות הממשלתית הקטרית, יחד עם עמיתו האמריקאי סטיבן מנושין ועמיתו המצרי מוחמד מעיט. על פי דיווחים בתקשורת המצרית, בקבלת הפנים שלו בשדה התעופה נכחו רק עובדי שגרירות קטר במצרים, ואף לא בכיר מצרי אחד.[5]

 

פרטי ההבנות בין המדינות חסויים; השארת נושאי המחלוקת למו"מ עתידי

תהיות רבות עלו בדבר תוכן ההבנות בין המדינות אשר הובילו לפיוס. במהלך שלוש וחצי השנים של חרם על קטר הציגו ארבע המדינות המחרימות בפני קטר רשימה של 13 דרישות שהיוו תנאי להשבת היחסים על כנם ושפכו אור על המחלוקות העמוקות בין המדינות. קטר התבקשה בין היתר לנתק יחסיה עם איראן, להפסיק את תמיכתה בתנועת האחים המוסלמים, לסגור את הבסיס הצבאי התורכי בשטחה, לסגור את ערוץ אל-ג'זירה ולהפסיק לממן ארגוני טרור. קטר מצידה דחתה דרישות אלה בטענה כי הן פוגעות בעצמאותה ובריבונותה. יתרה מכך, לאורך שלוש השנים האחרונות, הידקה קטר את קשריה עם איראן ועם תורכיה על מנת להתגבר על הקשיים הכלכליים שנגרמו לה כתוצאה ממשבר זה ופעלה להגברת שיתוף הפעולה שלה עם ארה"ב.[6] 13 הדרישות של המדינות המחרימות פחתו עם הזמן לרשימה של ששה עקרונות כלליים ובכללם התחייבות להפסקת את ההסתה, לוחמה בטרור והימנעות מהתערבות בענייני הפנים של מדינות אחרות. גם לדרישות אלה סרבה קטר להיענות.[7].

 

נראה כי בשיחות הפיוס האחרונות בהובלתו של בן סלמאן, נסוגו מדינות הקוורטט הערבי מהתנאי ליישום דרישותיהן, בין אם מדובר ב-13 הדרישות או בששת העקרונות. יתרה מכך, עד כה לא ברור מהם פרטי הפיוס ומה תוכן ההבנות בין המדינות. ההכרזה על הפיוס המפרצי לא לוותה במתן פרטים אודות שום סיכום או הבנה לגבי הנושאים השנויים במחלוקת.

 

פרטי הסכם הפיוס לא נחשפו, אך נמסר כי הוא כלל כמה עקרונות כללים להתגברות על המשבר ולניהול היחסים בין המדינות בעתיד, כמו אי פגיעה בריבונותה של אף מדינה, אי התערבות בענייני הפנים שלהן ושת"פ בנושא איומים ביטחוניים וטרור.[8] במקביל סיכמו המדינות כי נושאי המחלוקת ביניהן יידונו במסגרת ועדות בילטראליות בין קטר לכל מדינה הנוגעת בדבר. שר החוץ הקטרי מוחמד בן עבד אל-רחמן אאל ת'אני אמר: "הוסכם על עקרונות בסיסיים לניהול היחסים בעתיד בין המדינות. אין שום תנאים מצד מדינה אחת לאחרת." לדבריו, ההסכם בין המדינות הוא הסכם מסגרת שלא יורד לפרטים מפני "שהמחלוקות בין קטר וכל מדינה הן שונות וידונו בהן באופן בילטראלי. על אי פרסום נוסח ההסכם בין המדינות, אמר: "ההסכם אינו סודי אך לא סוכם אם לפרסמו או לא ... אין בו דבר שעלול להביך את מי מהמדינות."[9]

 

קריקטורה ביומון אל-שרק הקטרי: "המפרץ שלנו הוא אחד"[10]


 

השארת הסוגיות שבמחלוקת תלויות ועומדות בהכרח מסכנת את עתידו של הפיוס. זאת במיוחד לנוכח הצהרותיהם של בכירים קטרים, המעידות כי אין בכוונת קטר לשנות מדיניותה. כך למשל בנוגע ערוץ אל-ג'זירה, המואשם מצד מדינות הקוורטט בהסתה וחתירה לערעור יציבותן, אמר שר החוץ הקטרי, כי "נושא אל-ג'זירה לא עלה" במסגרת המו"מ לפיוס והוסיף: "כפי שאמרנו בעבר אל-ג'זירה הוא מוסד תקשורתי עצמאי שאנו בקטר גאים בקיומו וגאים באנשיו. אנו מצידנו ערבים לחופש הביטוי וכן לסיקור אחראי של האירועים באזור."

 

אודות תורכיה - שהברית של קטר עמה נתפסת כאיום מצד מדינות הקוורטט, ובמיוחד מצד איחוד האמירויות - אמר שר החוץ הקטרי: "תורכיה היא בעלת ברית אסטרטגית של קטר. יש לנו שת"פ וברית עמה בתחומים רבים. היחסים ההדדיים בין מדינות המשפ"מ ומדינות אחרות נקבעים בהתאם להחלטה הריבונית של כל מדינה ולאינטרס הלאומי שלה... המחלוקות בין תורכיה וחלק ממדינות המשפ"מ נובעות מסיבות בליטראליות שלא נוגעות ישירות לקטר."[11]

 

יצוין כי גם לנושא תמיכת קטר בארגון האחים המוסלמים - המוגדר כארגון טרור בכל אחת מארבע המדינות המחרימות - לא היתה שום התייחסות בדיווחים התקשורתיים על הפיוס. יתרה מכך, גורמים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים ברכו על ההסכם, מה שמחזק את ההשערה כי אין שינוי בעמדת קטר כלפי הארגון.

 

דבקותה של קטר בעמדותיה העלו ספקות בקרב בכירים מפרציים בדבר עתיד פתרון המחלוקות עמה. שר החוץ של האמירויות קרקאש חשף בראיון לפייננשל טיימס כי חרף הפיוס נותרו בין מדינות המפרץ ובין קטר "מחלוקות גדולות הקשורות להיבטים גאו-אסטרטגיים, כמו היחס לאיומים אזוריים, או היחס לנוכחות התורכית." הוא תהה: "כיצד קטר מתכוונת לטפל בנושא התערבותה בעניינינו, באמצעות תמיכתה באסלאם הפוליטי [במדינותנו]? האם הנוכחות של תורכיה במפרץ היא לצמיתות?"[12]

 

תהיות אלו עלו גם באמצעי התקשורת של מדינות הקוורטט: כך למשל היומון אל-ערב, אשר בבעלות איחוד האמירויות ויוצא לאור בלונדון, פרסם כתבה שכותרתה "הפיוס המפרצי לא הפסיק את המתקפות התקשורתיות של קטר", ובה דווח כי ערוץ אל-ג'זירה ממשיך במתקפה התקשורתית שלו נגד איחוד את האמירויות ובפרט נגד מעורבותה בתימן. נמסר כי עובדה זו מגבירה את החשש כי קטר כלל אינה מתכוונת לשנות את מדיניותה כלפי נושאי המחלוקת העיקריים עם איחוד האמירויות ובראשם המשבר בתימן.[13]

 

גם באמצעי התקשורת בבחריין ובמצרים עלו ספקות באשר לפיוס. עורך היומון הבחרייני אח'באר אל-ח'ליג', עבד אל-מונעם אבראהים, כתב ביום כינוס פסגת אל-עולא: "היום מתכנסת הוועידה המפרצית באל-עולא. אנו מאחלים לה הצלחה בתחום הכלכלי. אולם יש לנו ספקות לגבי עתיד נושא הפיוס והמשבר עם קטר." הוא הסביר: "קטר אינה רוצה לוותר על תמיכתה בארגונים הקיצוניים, בארגוני האסלאם הפוליטי ובפרט בתנועת האחים המוסלמים. כמו כן היא לא תוותר על תמיכתה בארגון אל-קאעדה בסוריה, בחות'ים בתימן ובקיצונים הטרוריסטים בסומליה, לוב, אפגניסטן, עיראק, מצרים ורצועת עזה בפלסטין... קטר גם לא תוותר על בריתה עם תורכיה... והיא אינה רוצה לנתק את יחסיה הקרובים עם איראן, בשל רצונה לתווך בכל מו"מ עתידי בין וושינגטון וטהראן, לאחר כניסת [ג'ו] ביידן לבית הלבן."[14]  בעל הטור הבחרייני, אל-סיד זהרה, כתב באותו היומון: "קטר טועה קשות אם היא חושבת שרק חתימה על הצהרת הסיכום של פסגת אל-עולא מסיימת סופית את המשבר ... עליה להוכיח באמת כי כוונותיה טובות ולהראות רצון פוליטי אמיתי לסיום המשבר... עליה להבין כי אם יוכח לאחר זמן מה שהיא אינה מעוניינת, או לא רצינית בפתרון הבעיות התלויות ועומדות שהציתו את המשבר, לא יהיה מה שיגרום או יכפה על מדינות החרם להסכים למצב. כלומר, לא בלתי סביר שהמשבר ישוב לנקודת האפס, אם לא היה שינוי משמעותי ונראה לעיין בעמדות של קטר במדיניותה ובהתנהלותה."[15]

 

בעל הטור המצרי, אחמד אבו אל-מעאטי, כתב במאמרו ביומון המצרי אל-אהראם: "האם די בחיבוק שהעניק יורש העצר הסעודי, האמיר מוחמד בן סלמאן, לאמיר קטר שעות לפני כינוס ועידת אל-עולא, כדי לסיים שלוש שנות חרם מפרצי על קטר ולשכוח את היקף ההפרות שביצע המשטר הקטרי בעשור האחרון נגד מצרים ונגד מדינות המשפ"מ? ... התשובה היא לא. אם קטר אכן מעוניינת בפיוס, האם היא תסכים לוותר על תמיכתה בתנועת האחים המוסלמים ולהפסיק לממן את זרועותיה הצבאיות, הפרוסות במדינות ערביות ומוסלמיות רבות החל מסוריה ומצרים וכלה במלזיה, ניגריה ולוב? האם היא יכולה להפסיק לממן את התוכניות הרבות המשודרות באל-ג'זירה ובערוצי הפיתנה [קרי, מלחמת אחים] בתורכיה? האם יש למשטר הקטרי אומץ, ולו רק כמחווה של רצון טוב, לפרק את הבסיס הצבאי התורכי בדוחה?"[16]


קריקטורה באל-וטן הקטרי: המפרציות סוגרות  את דלת "המחלוקת" וצועדות לעבר שחר חדש[17]


 

הפיוס: ניצחון לעצמאותה של קטר; תקווה סעודית לחזית מפרצית שתבלום את התוכניות האיראניות

נסיגתן של מדינות הקוורטט הערבי מהתנאים שהציבו לקטר טרם הפיוס ודחיית פתרון המחלוקות לעתיד, היתה בבחינת הישג וניצחון גדול לקטר, שעמדה איתן באתגרי החרם, שמרה על עצמאותה וסירבה לכל כפיפות או תכתיב מצד מדינות הקוורטט. כמו כן, נראה כי גם לאחר הפיוס, מתכוונת קטר להמשיך במדיניות חוץ עצמאית, גם אם תהיה מנוגדת לזו של המשפ"מ. מאמר המערכת של היומון הקטרי אל-קדס אל-ערבי היוצא לאור בלונדון, אף הרחיק לכת וטען כי הפיוס המפרצי בתנאים הנוכחיים למעשה "מעניק לגיטימציה לנקיטת מדיניות עצמאית מצד מדינות מפרציות רבות [אחרות], וכי עובדה זו היתה אחד המניעים של מדינות כמו כווית להתערב ולהפסיק את ההסלמה במפרץ."[18] כמו כן, במהלכיה תוקעת קטר טריז בין סעודיה ובעלות בריתה במשפ"מ, אשר אינן מרוצות מתנאי הפיוס בהובלתה.

 

לצד הישג זה של קטר, לא ברור מה השיגו בתמורה שאר מדינות הקוורטט ובפרט סעודיה שהובילה את מהלכי הפיוס. נראה כי הן הגיעו להבנה כי סנקציית החרם לא יעילה וכי יש לבחון כיצד התקרבות לקטר תשרת אותן בין אם באמצעות עידוד השקעות קטריות ובינלאומיות באזור, תיווך מול תורכיה, הפסקת ההסתה ברשת אל-ג'זירה, הורדה מסדר היום הציבורי נושאים כמו זכויות אדם כדוגמת פרשת רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י, סיוע בפתרון המשבר בתימן ועוד.

 

סעודיה מצידה הזכירה מניע אחד עיקרי בבואה להסביר את מהלכי הפיוס עם קטר - יצירת חזית מפרצית אחידה אל מול האיום האיראני. מזה שנים, עוד מימי המלך עבדאללה בו עבד אל-עזיז, מנסה סעודיה ללא הצלחה להוביל איחוד מפרצי כחזית אחידה מול איום הגרעין האיראני, כאשר מגמות עצמאיות של חלק מהמדינות כדוגמת קטר סיכלו מהלך זה. לאור החשש כי ממשל ביידן ימשיך את מדיניות אובמה ויחתור לכינון הסכם עם איראן, מנסה שוב סעודיה לאחות את השברים במפרץ. בהיותה מוטרדת מגורל תיק הגרעין האיראני וממעורבות איראן במדינות ערב ובתימן בפרט, סעודיה רוצה להיות מעורבת בסודות כל מו"מ עתידי עם איראן תחת ממשל ביידן, בניגוד להדרתה בימי ממשל אובמה. היא גם מעוניינת להחיל מו"מ זה על נושא הטילים הבליסטיים ומעורבותה של איראן במדינות ערב[19]. שר החוץ הסעודי, פיצל בן פרחאן, אמר בעניין זה: "באופן עקרוני אנו מצפים שיתייעצו איתנו ועם חברינו באזור באופן מלא בכל הנוגע למו"מ עם איראן."[20]

 

לדידה של סעודיה, הצגת חזית מפרצית אחידה תהפוך את מדינות האזור, ואותה בפרט, לגורם אזורי משמעותי. כמו כן, פיוס מפרצי יציג את סעודיה באור חיובי, כמי שחותרת לפתרון סכסוכים באמצעות דיפלומטיה והידברות. בנוסף, קטר - אשר מנהלת יחסים טובים עם איראן ואף שימשה כמתווכת עבור ארה"ב מול הטליבאן – עשויה לשמש כמתווכת מול איראן ולפיכך קשרים טובים עמה ייטיבו עם סעודיה. מאידך, פתיחת הגבולות בין סעודיה וקטר תוכל לשרת הפעלת אופציה צבאית מול איראן, במקרה של כשלון הפתרון הדיפלומטי. 

 

כמו כן, הפיוס במפרץ יהווה מכה כלכלית לאיראן, שכן ישללו ממנה דמי התשלום ששילמה קטר עבור שימוש במרחב האווירי האיראני. בעקבות החרם, במסגרתו נאסר על כניסת מטוסים קטריים למרחב האווירי הסעודי, נאלצו המטוסים הקטריים לעבור מעל שמי איראן אשר גובה תשלום עבור השימוש במרחב האווירי שלה. על פי הדיווחים, דוחא שילמה טהראן מעל 100 מיליון דולר בשנה, בגין השימוש במרחב האווירי שלה, ובכך הקלה על המשבר הכלכלי באיראן עוד דווח כי ארה"ב דחפה לסיום החרם כדי לעצור זרם הכנסות זה, שהקל את לחץ הסנקציות שלה על המשטר האיראני.[21]

 

ההתמקדות של בן סלמאן בנושא האיראני בנאומו בפסגת אל-עולא, מעידה על חשיבות הנושא בעיני סעודיה במסגרת מאמציה לכינון פיוס מפרצי. בנאומו אמר: "אנו היום זקוקים יותר מתמיד לאיחוד המאמצים כדי להתעורר ולהתמודד עם האתגרים הסובבים אותנו, במיוחד עם האיומים של תוכנית הגרעין של המשטר האיראני, תוכניות הטילים הבליסטיים שלו, התוכניות ההרסניות שלו ושל סוכניו כדוגמת פעילות הטרור [והפעילות] העדתיות שלהם, אשר נועדו לזעזע את הבטחון והיציבות באזור. דבר זה מחייב אותנו לקרוא לקהילייה הבינלאומית לפעול ברצינות כדי להפסיק את התוכניות הללו, אשר מאיימות על השלום והביטחון באזור ובעולם."[22]

 

כמו כן הצהרת הסיכום של פסגת אל-עולא, עליה חתמו נציגי כל המדינות ובכללן קטר, גינתה בחריפות את המדיניות האיראנית. ההודעה קראה לאיראן להפסיק לאיים על שכנותיה ולהתערב בענייניהן, להפסיק ללבות סכסוכים עדתיים ולהפסיק לממן את ארגוני טרור ולתמוך בהם. ההודעה גינתה את פגיעתה של איראן בנתיבי שייט ובמתקני הנפט וכן קבעה כי שלושת האיים במפרץ – טונב הגדולטונב הקטן ואבו מוסא שייכים לאיחוד האמירויות. החותמים על ההודעה קראו למדינות העולם לפעול נגד המדיניות האיראנית ותמיכתה בטרור. כמו כן הם הדגישו כי כל מו"מ עם איראן חייב להידרש לנושא התנהלותה של איראן המסכנת את יציבות האזור, לתוכנית הטילים שלה, ולפרויקט הגרעין. החותמים גינו את תמיכתה של איראן בחות'ים בתימן, את פגיעתה בריבונותה של עיראק ואת נוכחותה בסוריה. כמו כן, הם ברכו את ארה"ב על הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור, וקראו להמשיך את הסנקציות נגד איראן.[23]


אמיר קטר חותם על הצהרת הסיכום  של הפסגה[24]


 הצורך באחדות מפרצית בהתמודדות מול האיום האיראני נדון גם במאמרים רבים בתקשורת הסעודית. מאמר המערכת של היומון הסעודי עוכאט' ב-7.1, הדגיש את חשיבותה של האחדות המפרצית בעמידה מול איומיהן של איראן ותורכיה. במאמר נכתב: "הצלחתה של פסגת אל-עולה היא מכה קשה עבור המשטר התורכי והמשטר האיראני. ההתקרבות הפנים מפרצית וההתקרבות המפרצית ערבית שתבוא לאחריה יתרמו להגבלת התערבות בענייני הפנים של מדינות ערב מצד שני המשטרים שחזרו בהם מן האסלאם [קרי, איראן ותורכיה]. יתרה מכך, הפסגה דאגה לגבש תפיסה אסטרטגית ארוכת טווח לגבי ההתנהלות העתידית עם שתי מדינות אלה ולגבי פעילותן המפוקפקת  באזור הערבי[25]."


במאמר נוסף ביומון מאת בעל הטור הסעודי יחיא אל-אמיר, נכתב: "העולם החופשי מתאחד היום נגד המשטר האיראני שהינו המשטר המסוכן ביותר בעולם; נגד הטרור והקיצוניות ומול האתגרים בתחום הביטחון, האנרגיה והבריאות. לפיכך, יש הכרח להחזיר את [תפקוד] מועצת המשפ"מ - ארגון הגג הגדול ביותר באזור - ולנווטו מחדש לעבר עתיד שיבטיח את ההתמודדות עם כל הסכנות והאתגרים העומדים בפני האזור."[26]בעל הטור צאלח עבד אל-עזיז אל-כרים כתב ביומון הסעודי אל-מדינה, כי פסגת אל-עולא "מביאה גיל ושמחה לאנשי המפרץ, מאחדת את השורה וסוללת את הדרך לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עתידיים. זאת כדי שנוכל להגן על עצמנו מפני האויבים האורבים לנו, במיוחד האויבים האזוריים ואיראן בפרט. נגרום להם למות מקנאה, כשיראו את ידינו נפגשות לאחר שלבבותינו כבר נפגשו."[27]

קריקטורה  ביומון אל-ריאד הסעודי: איראן זועמת על "הפיוס המפרצי"[28]


 

למרות ההצהרות החריפות בגנות איראן בהודעת הסיכום של פסגת אל-עולא וחרף העובדה כי אמיר קטר היה בין החותמים על ההצהרה, נשמעו מכיוונה של קטר מסרים שונים בתכלית בנושא האיראני. שר החוץ הקטרי, מוחמד בן עבד אל-רחמן אאל ת'אני, אמר בראיון לפייננשל טיימס: "אין שינוי ביחסינו עם שום מדינה" והסביר כי מערכות יחסים בילטראליות מונעות בעיקר מהחלטה ריבונית של המדינה ומן האינטרס הלאומי שלה.[29] בראיון לערוץ אל-ג'זירה, הוא אמר כי "אין קשר בין פתרון [הסכסוך] במשפ"מ ולהסלמה עם איראן" וכי "איראן היא מדינה שכנה, שמילאה תפקיד  בזמן המשבר [קרי, עת הכרזת החרם עם קטר], כאשר פתחה את המרחב האווירי שלה בפני קטר, העניקה לה הקלות בנמלי הים ועוד. יש חילוקי דעות בין מדינות המשפ"מ בנוגע להתנהלות מול איראן. יש מדינות שיש להן בעיות ישירות עימה ומדינות שנהנות מיחסים טובים וחיוביים עם איראן."[30]

 

דברים דומים אמר אאל ת'אני גם בנוגע לבעלת הברית תורכיה, אשר גם בה רואות מדינות הקוורטט הערבי איום חיצוני הפועל לערעור יציבות האזור. בעניינה אמר: "תורכיה היא בעלת ברית אסטרטגית של קטר. יש לנו עמה שת"פ וברית בתחומים רבים. היחסים הבילטראליים בין מדינות המשפ"מ ומדינות אחרות, הם בהתאם להחלטה הריבונית של כל מדינה והאינטרס הלאומי שלה, שלא ניתן לערבם עם היחסים בתוך המשפ"מ. המחלוקות בין תורכיה לחלק ממדינות המשפ"מ הן ממניעים בליטראליים אשר לא נוגעים לקטר באופן ישיר."[31]

 

התעלמות ממהלכי הנורמליזציה עם ישראל

בעוד הצהרת הסיכום עסקה רבות בנושא האיראני, נעדרה ממנה כל התייחסות לנושא הנורמליזציה והסכמי השלום שערכו לאחרונה כמה ממדינות ערב עם ישראל. דבר זה תמוה ביותר שכן שתיים מחברות המשפ"מ - איחוד האמירויות ובחריין - היו הראשונות לחתום על הסכמי השלום בברכתה של סעודיה ובתיווך ממשל טראמפ.

 

ככלל מתקבל הרושם כי כל המדינות שהסתייגו מן הפיוס עם קטר, היו אלו המקיימות קשרים פומביים עם ישראל. זאת בעוד השחקניות הראשיות במהלך פיוס זה – סעודיה וקטר - נמנעות בשלב זה מנרמול היחסים עמה ומתנות זאת בפתרון הבעיה הפלסטינית במסגרת יישום יוזמת השלום הערבית. ההתעלמות מהסכמי הנורמליזציה בהצהרת הסיכום מחזקת את התחושה כי הפיוס המפרצי הוא יותר מהלך בילטראלי בין סעודיה וקטר, מאשר יוזמה מפרצית כוללת. יתרה מכך, מהלך זה מחליש את מדינות המפרץ המתונות אשר חתמו על הסכם שלום עם ישראל.

 

יצוין כי לצד העדר כל התייחסות להסכמים עם ישראל, הצהרת הסיכום כללה התייחסות ליוזמה הערבית לשלום אותה קיבלה הליגה הערבית במרץ 2002 - גלגול של יוזמת השלום הסעודית שהציג יורש העצר הסעודי דאז, עבדאללה בן עזיז, במהלך ראיון עיתונאי עם כתב הניו יורק טיימס, תומס פרידמן. העלאת היוזמה הערבית לשלום במסגרת המגעים לפתרון הסכסוך הישראלי - פלסטיני עשויה להעלות את קרנה של סעודיה. עם זאת יצוין, כי היוזמה בגרסתה הנוכחית, הקוראת למימוש זכות שיבת הפליטים הפלסטינים[32], משרתת דווקא את המחנה הרוצה בשימור הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בין אם ברש"פ ובין אם בחמאס.

 

יתכן והרצון מצד ארה"ב וישראל כי קטר תמשיך להעביר כספים לחמאס ובכך תבטיח שקט מכיוון רצועת עזה, היה גם בין המניעים ללחץ שהפעיל ממשל טראמפ לכינון פיוס מפרצי. בימים האחרונים אף מתנהלים מגעים לפיוס בין הרש"פ וחמאס ואף לעריכת בחירות בשטחי הרש"פ, במטרה להכשיר את הקרקע הפוליטית לקראת חידוש מו"מ בין ישראל והפלסטינים בעידודו של ממשל ביידן ולא מן הנמנע כי גם למהלכים אלו יש קשר ישיר לפיוס המפרצי.

 

הפיוס עם קטר עשוי להשפיע גם על יחסי מדינות המפרץ ותורכיה ונראה כי כמה ממדינות הקוורטט הערבי כבר בוחנות אפשרות לפתיחות כלפי תורכיה - בעלת בריתה של קטר ושותפתה בתמיכה בארגון האחים המוסלמים. לאחרונה אף דווח על התחממות כלשהי ביחסי תורכיה וסעודיה, זאת לאחר תקופה ארוכה של יריבות בין השתיים. בסעודיה ובמצרים נרשמה רגיעה במתקפה התקשורתית נגד תורכיה ונפתחו כמה ערוצי תקשורת בין בכירי המדינות[33] הזמן יעיד באם מהלכים אלה יובילו לפיוס ושת"פ עם תורכיה, כפי שיעיד על עתידו של הפיוס המפרצי עם קטר. 


 

* י. יהושע היא מנהלת ממרי ישראל




[1]. ראה:  www.independent.co.uk 12.2.2019, www.finance.senate.gov 9.12.2020.

[3]  www.skynewsarabia.com 11.1.2021.

[4]  www.ft.com 7.1.2021.

[5] אח'באר אל-יום (מצרים), אל-מצרי אל-יום (מצרים) 5.1.2021.  

[7]  www.bbc.com 21.7.2017. 

[8]  ראה דברי שר החוץ הקטרי מוחמד בן עבד אל-רחמן אאל ת'אני: אל-ראיה (קטר), 8.1.2021. וכן דברי שר החוץ של איחוד האמירויות, אנור קרקאש www.skynewsarabia.com 11.1.2021. 

[9] אל-ראיה (קטר), 8.1.2021.

[10] אל-שרק (קטר), 6.1.2021.

[11] אל-ראיה (קטר), 8.1.2021.

[12]www.ft.com 7.1.2021.

[13]  אל-ערב (לונדון), 8.1.2021.

[14] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין), 5.1.2021.

[15] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין), 18.1.2021.

[16]  אל-אהראם (מצרים), 8.1.2021.

[17] אל-וטן (קטר), 6.1.2021.

[18] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 6.1.2021.

[20] אל-וטן (סעודיה), 5.12.2020. שאיפה זו הביע גם שר החוץ הירדני אימן אל-צפדי שאמר כי מדינות האזור צריכות להיות מיוצגות בכל דיאלוג עתידי בנוגע להסכם הגרעין עם איראן שצריך לכלול גם את התערבות איראן באזור ואת תוכנית הטילים שלה. ראה: https://elaph.com/  6.1.2021.

[21] www.nytimes.com 4.1.2021.  

[23]www.aljazeera.com 7.1.2021.  

[24] www.almayadeen.net   5.1.2021.

[25] עוכאט' (סעודיה), 7.1.2021. 

[26] עוכאט' (סעודיה), 10.1.2021. 

[27] אל-מדינה (סעודיה), 7.1.2021.

[28] אל-ריאד (סעודיה), 7.1.2021.

[29]  www.ft.com 7.1.2021.

[30] אל-ראיה (קטר), 8.1.2021.

[31] אל-ראיה (קטר), 8.1.2021.

[32] תכנית השלום הסעודית שיזם המלך עבדאללה בן עבד אל-עזיז, לא כללה כל התייחסות לנושא שיבת הפליטים או פיצויים. נושא זה הוכנס רק במה שהפך להיות "יוזמת השלום הערבית" באמצעות אזכור החלטה 194 של מועצת הביטחון של האו"ם בעקבות לחץ מצד סוריה ולבנון.  ראו מאמרו של איתמר רבינוביץ "החטוטרת של היוזמה הסעודית", (הארץ), 7.4.2002.

[33] בסוף נובמבר 2020 דווח כי המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז ונשיא תורכיה, רג'ב טיפ ארדואן, הסכימו בשיחת טלפון על "השארת ערוצי ההידברות כדי לפתח את היחסים ההדדיים והסרת הבעיות." ראו: https://alkhaleejonline.net 21.11.20.  כמו כן, שר החוץ הסעודי פיצל בן פרחאן נפגש עם עמיתו התורכי, מבלוט צ'בושולו, שכתב בחשבון הטויטר שלו: "אנו מייחסים חשיבות ליחסינו עם סעודיה... שותפות חזקה בין תורכיה וסעודיה אינה רק לטובת שתי המדינות, אלא לטובת האזור כולו".  ראה: https://mubasher.aljazeera.net 27.11.2020. בן פרחאן מצידו אמר כמה ימים קודם לכן כי לארצו "יחסים ידידותיים" עם תורכיה וכי אין באמת חרם רשמי על מוצרים תורכיים. ראה: www.alhurra.com 21.11.2020. בנוסף, חשף לאחרונה שר החוץ התורכי, מבלוט צ'בושולו, כי נפגש עם שר החוץ המצרי סאמח שוכרי, במסגרת כמה מפגשים בינלאומיים וכי השניים הדגישו את הצורך לבנות מפת דרכים בנושא היחסים בין המדינות. ראה: ראי אל-יום (לונדון), 30.12.2020.

עמדה מסויגת יותר נשמעה מכיוון איחוד האמירויות כאשר שר החוץ שלה, אנור קרקאש, אמר כי ארצו מעוניינת בכינון "יחסים נורמליים [עם תורכיה] במסגרתם כל מדינה תכבד את ריבונות השניה." עוד אמר: "אנו רוצים שאנקרה לא תהיה התומכת העיקרית של תנועת האחים המוסלמים." קרקאש הסביר כי ישנה "רגישות גדולה באזור לתפקיד של האחים המוסלמים ולהסתה שלהם וכן אימוץ הקבוצה הזו [מצידה של תורכיה] אינה משרתת את היחסים בין תורכיה והערבים." ראה: אל-ביאן (מאע"מ), 11.1.2021.  https://www.albayan.ae/world/gcc/2021-01-11-1.4...