כללי

עיתונאי פלסטיני: אם הרשות הפלסטינית לא תתחיל לאכוף את מגבלות הקורונה נגיע למצב של אסון

 

העיתונאי הפלסטיני עבד אל-נאצר אל-נג'אר, פרסם ב-19.9.20 מאמר בטורו ביומון אל-איאם, בו טען כי קיים זלזול בהנחיות הזהירות מפני נגיף הקורונה, הן מצד הציבור הפלסטיני, והן מצד הרש"פ שאינה טורחת לאכוף את הנחיותיה בעניין ולהעניש את העבריינים. לדבריו, שיעור ההדבקה בקרב הפלסטינים גבוה מאוד, ולמרות זאת האזרחים הפלסטינים ממשיכים להתנהל באדישות רבה ולמעשה מנסים להשיג "חסינות העדר". אל-נג'אר הזהיר כי אסון הקורונה ברש"פ קרב ובא וקרא לפלסטינים ליישם את הנחיות הקורונה ללא כל הקלת ראש.

 

יצוין כי ביולי 2020 פרסם עבד אל-נאצר אל-נג'אר מאמר דומה, בו טען כי חברון הפכה להיות "ווהאן של פלסטין" בעקבות התנהלותה הרשלנית של הרש"פ וההפרות ההמוניות של הנחיות החירום בקרב הציבור הפלסטיני עוד בגל הראשון.[1]

 

עבד אל-נאצר אל-נג'אר[2]

להלן תרגום קטעים ממאמרו:

 

"אנו הפלסטינים, התחלנו את המאבק במגפת [הקורונה] ב[מלוא] הכוח... ונדמה היה לנו כי אנחנו מנצחים. אלא שפתאום נעתקה נשימתנו ולא היה עוד בכוחנו להמשיך להתחרות או אפילו להתקדם בקצב העולמי. כשדיברנו בשבועות הראשונים על מקרי הדבקה בודדים, חשנו פחד ונזהרנו בכל דבר שאנחנו עושים. יתרה מכך, ההידבקות [בקורונה] הפכה לסטיגמה חברתית כאילו [מדובר ב]אדם הנגוע בגרדת, עד כי קבורת הנפטר הראשון הייתה בעלת רושם מיוחד. צעדי הסגר החמורים [שהיו] בהתחלה נשאו פרי, למרות שגרמו למצוקה כלכלית רבה בצל כלכלה [פלסטינית] חלשה [ממילא], אך למען בריאות הציבור הוקרבו חלק מתחומי הצמיחה והרווחה...

 

עם תחילת הקיץ הגיע האסון, [בדמות] לחצים מכל עבר על הממשלה לפתוח את הכלכלה באופן מלא, לחדש את [פעילות] כל העסקים, לפתוח את אולמות השמחות, את [סוכות] האבלים, ואפילו את להחזיר את הספורט. [בשל כך] חיש מצאנו את עצמנו מפסידים במלחמה נגד המגפה. מספרי [הנדבקים] החלו לטפס לא במספרים חד-ספרתיים, אלא במספרים דו ספרתיים, ולא רק במחוז אחד, אלא בכל מחוזות [הרש"פ]...

 

התערבות הממשלה הייתה מהוססת, היא הכריזה על צעדי זהירות, ובראשם הקפדה על ריחוק חברתי, עטיית מסכות, סגירת אולמות [אירועים] וצמצום [מספר משתתפי] החתונות והלוויות. אולם, רוב האנשים התעלמו מכך, חרף האזהרות בנקיטת צעדים משפטיים נגד העבריינים והענשתם. העונשים נשארו על הנייר, להוציא מקרים נדירים [שבהם יושמו] על מנת לשמור על יראת הכבוד [של הרש"פ]. הנחיות הממשלה נראו כאילו הן מעולם אחר, וצעדי הזהירות ננקטו רק לעיתים נדירות, עד כדי כך, שבחלק מהמחוזות אין יותר שום סימן המעיד על זהירות [מפני הקורונה], למרות העלייה העצומה במספר הנדבקים. מידי שבוע נהגה הממשלה להדגיש בהודעתה לעיתונות את צעדי הזהירות ולהזהיר מפני אסון, אך אין מי שיקשיב לה, והנה אנחנו צועדים, באדישות מוזרה, לעבר חסינות העדר.

 

בשבוע שעבר נסעתי בלילה למחוז חברון, שבו נרשמו מספר הנדבקים ומספר מקרי המוות הגבוהים ביותר בהשוואה ליתר מחוזות [הרש"פ]. חתונות נערכו שם בכל מקום והתקהלויות היו ללא הגבלה. כאשר שאלתי לפשר העניין, נאמר לי... כי העניינים יצאו מכלל שליטה. בבוקר יום שישי, הופתעתי מכך שהתפילה מתקיימת בתוך חלק מהמסגדים ולא בחצרות, בהתאם להנחיות משרד ההקדשים. הדבר מוכיח כי הצעדים שדורשת הממשלה הם רק על הנייר, וכי המצב בשטח שונה לחלוטין...

 

הנתונים הפלסטיניים הרשמיים [לגבי מספר הנדבקים והנפטרים] מצביעים כמובן על [עוצמת] האסון. מומחי הבריאות מדגישים כי [מספר] הנדבקים האמיתי גבוה בהרבה, וזאת בשל המספר המוגבל של הבדיקות וכי יש הרבה  ילדים וצעירים שנדבקים מבלי לפתח תסמינים ומדביקים אחרים. באופן פתאומי, גם רצועת עזה החלה לשקוע במגפה. שלטון [חמאס] שם 'טחן' לנו את המוח במשך חודשים מרוב דיבורים על כך שאין [בה] נדבקים, או שיש [מספר] מצומצם של נדבקים ושצעדי הבידוד מתבצעים ב-100%. הדבר עודד את תושבי הרצועה לזנוח כל צעד של זהירות ופתאום... החלו הידבקויות של עשרות אנשים, ללא יכולת לשלוט בהן או להגבילן...

 

מהנתונים שנרשמו אתמול ברוב יבשות העולם, נראה כי [שיעור] ההדבקה בפלסטין [ביחס לגודל האוכלוסייה] הוא הגבוה ביותר, וכי הוא אף כפול משיעור הנדבקים במדינות שהוזכרו. אנחנו נמצאים עכשיו מעל ומעבר לקו האדום וממשיכים לתעות בדרכנו. האסון מתקרב, ואם לא נאכוף את החוק בתקיפות, לא נבוא חשבון עם [העבריינים], לא ניישם את צעדי הממשלה במלואם וללא כל הקלת ראש, במיוחד מושלי המחוזות ומנגנוני הביטחון – הרי שנמצא את עצמנו רצים מתוך בורות וטיפשות לעבר חסינות העדר. כשזה יקרה, נטבע וננסה להיאחז בקש, אך זכרו כי העולם, כולל הקרובים אלינו ביותר [קרי, הערבים] מפנים לנו את הגב."[3]