המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת סעודית: לפלסטינים אין כל זכות לבקר מדינות ערביות החותרות לנורמליזציה עם ישראל
13/9/2020


כותבת סעודית: לפלסטינים אין כל זכות לבקר מדינות ערביות החותרות לנורמליזציה עם ישראל


בעלת הטור הסעודית אמל אל-הזאני פרסמה מאמר ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היצא לאור בלונדון, בו מתחה ביקורת על הרש"פ, שיזמה כנס חירום מקוון של כל הפלגים הפלסטנים בעקבות הסכם השלום שחתמה איחוד האמירויות עם ישראל, לצורך גיבוש עמדה פלסטינית מאוחדת נגד הנורמליזציה עם ישראל ועסקת המאה.

 

אל-הזאני מחתה על כך שהפלסטינים מגנים דווקא את איחוד האמירויות - הפועלת מזה שנים למען זכויותיהם - בשעה  שמדינות ערביות רבות מנהלות קשרים עם ישראל. היא תהתה מדוע הרש"פ אינה מגנה את קטר - שמקיימת קשרים עם ישראל ובמקביל תומכת כספית בארגוני הטרור בעזה ובעולם, לשביעות רצונה של איראן - ושתרומתה לסוגיה הפלסטינית "שלילית".

 

להלן קטעים ממאמרה של אל-הזאני:

 

אמל עבד אל-עזיז אל-הזאני[1]


 

"אחת הידיעות היותר מרנינות לאחרונה הייתה בדבר כינוס מנהיגי הפלגים הפלסטינים בביירות בייוזמת יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס. זוהי ידיעה משמחת! משום שהכינוס האחרון שלהם במהלך הנתק בין הגדמ"ע לבין עזה שנמשך זה 13 שנים היה לפני 9 שנים. מה שיפה יותר הוא שהכינוס כלל את כל הספקטרום [הפוליטי] הפלסטיני - החל מהקומוניסטים ועד האסלאמיסטים - סביב שולחן אחד, מחזה שלא ראינו זמן רב. אך ההישג הגדול הוא ההסכמה של כל באי הכינוס לגבי הצורך באחדות פלסטינית ובחידוש הקשר בין הצדדים היריבים, עד כי היו"ר עבאס לגלג בדבריו על הסיבות שהובילו לקרע ואמר שהן חסרות משמעות!

 

זהו הישג מדהים שגורם לי לתהות: מדוע אפוא נכשלו כל הניסיונות הערבים לאחד את הפלסטינים  ואילו הם עצמם הצליחו לעשות זאת, מה משמעות הדבר? מה נשתנה? מה גרם לכל החברים הללו להתכנס בחופזה שכזו סביב שולחן אחד, ו[מה גרם] לכל פלג להתחייב לכך שאש"פ הוא הנציג הבלעדי של הפלסטינים, שאין מדינה [פלסטינית] ללא עזה ושעזה לא תהיה מדינה עצמאית ולהתלכד כולם סביב מחמוד עבאס?

 

הדבר היחיד שהשתנה הוא לא הסגר החונק סביב עזה, הגם שעבאס הבטיח להם [לעזתים] לשלוח 20 משאיות של אספקה רפואית שתסייע להם להתמודד עם הקורונה, 8 חודשים לאחר התפשטות המגפה. מה שהשתנה הוא גם לא המלחמה שמנוהלת נגד עזה, או העברת השגרירות האמריקאית מתל אביב לירושלים וגם לא מיזם בניית ההתנחלויות [הישראליות] וסיפוח השטחים הפלסטינים, וכמובן לא התחייבותם של שני הצדדים העיקריים, חמאס ופת"ח, להתאחד, שעליה חתמו מול המסגד הקדוש במכה  בשנת 2007[2]- כל הסיבות הללו אינן הגורם שאיחד את השורות הפלסטיניות. למעשה, הסיבה לכך פשוטה ביותר - בהשוואה לכל האסונות הללו שאיימו על הקיום הפלסטיני - והיא החלטת איחוד האמירויות לנרמל את הקשר עם ישראל.

 

האם איחוד האמירויות הצליחה לעשות את הבלתי אפשרי ואיחדה את הפלסטינים כאחד? אם זה מה שקרה, הרי שזהו הפרי הראשון שהניבה ההחלטה של איחוד האמירויות. אז לפחות יש מדינה ערבית שיש לה עדיין השפעה על ההחלטה הפלסטינית! אך שוב עולה בי תְּהִיָּה: האם איחוד האמירויות היא המדינה הערבית היחידה שכוננה יחסים עם ישראל, כך [שהדבר יצדיק, כביכול] את התגובה הפלסטינית התקיפה הזו? לא ניתן להשוות בין מדינות שכנות של ישראל כמו מצרים וירדן לבין שום מדינה אחרת במה שנוגע להסכמים עליהם החליטו השתיים לחתום עם ישראל, כדי לשמור על אדמותיהן או כדי להחזירן לעצמן. אך מה באשר למרוקו וסולטנות עומאן? מה באשר לקטר, שראש ממשלתה לשעבר חמד בן ג'אסם, הודה כי הקשר של ארצו עם ישראל נועד לשרת את הפלסטינים?

 

לקטר אכן הייתה השפעה גדולה על הסוגייה הפלסטינית, אך למרבה הצער מדובר בהשפעה שלילית והמצב שאותו יצרה קטר הוא בבחינת מימוש הרצון של ציר ההתנגדות, כמפורט להלן: ההתנגדות המזוינת בעזה - הכוללת הן את חמאס והן את הג'יהאד האסלאמי - נמכרה באמצעות כספי קטר כדי לרכוש ביטחון לישראל ובכך לרצות את ארה"ב... שתזקוף זאת לזכותה של קטר, למרות שמנגנוני הביטחון האמריקאי מודעים לסיוע הישיר והעקיף של המשטר הקטרי לארגונים הקיצוניים, הן השיעיים והן הסונים. אם כן: עזה מרוצה מההתערבות הקטרית, משום שהיא מספקת לה כסף שמוכנס אליה דרך ישראל; גם הגדמ"ע מקבלת את הכספים שמהם היא מתקיימת בשקט וללא דאגה מפני העזתיים; ואיראן רואה את המצב הזה כטוב ביותר האפשרי [מבחינתה], נוכח הסנקציות הכלכליות שמגבילות את פעילותה. זאת, משום שמה שחשוב [לה] הוא שהמטרה הראשית שלה מתממשת והיא חיזוק השסע הפלסטיני, שכן משמעות הדבר היא שלא ניתן לקיים מו"מ או לממש את פתרון שתי המדינות. בסופו של דבר כל הצדדים מרוצים.       

 

הנורמליזציה של האמירויות עם ישראל שינתה לחלוטין את מאזני הכוחות והסימן הראשון לכך היה הכינוס [של הפלגים הפלסטינים בבירות] שהזכרתי לעיל. הרצון לאחד את השורות - בתגובה לעמדת האמירויות ומחשש שהסכר נפרץ ושהמדינות ערביות יצטרפו בזו אחר זו לכינון נורמליזציה [עם ישראל] – דבר שמשמעותו בפועל  שבעיניהם היא היחלשות הנושא הפלסטיני בזירה הבינלאומית. איחוד האמירויות דרשה מישראל להשהות את סיפוח השטחים ולאפשר לכל מוסלמי להתפלל במסגד אל-אקצא. כלומר, התגשמות חלק מהחלום הערבי. אולם עבאס אמר בנאומו [במהלך הכינוס]: 'תודה איננו רוצים טובות מאיש,ובמילותיו: ' כבר ילדים גדולים ואנו יכולים לדאוג לעצמנו'.

 

אם הפלסטינים גדלו פתאום ולא זקוקים לאיש והם יכולים – כדברי עבאס – לעצור את סיפוח השטחים הפלסטינים בעצמם, אז מדוע הם כועסים? אם הם לא זקוקים לסיוע מאיש מדוע הם מוטרדים מהעמדות הערביות כלפי ישראל? האמת היא - כפי שכולם יודעים - שאלמלא מדינות ערב, ובמיוחד החשובות שבהן - סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות - פלסטין לא היתה יכולה לרשום שום מהלך פוליטי בדרך להכרה בינלאומית בה ובזכות שלה, לא רק היום אלא כבר לפני עשרות שנים... 

 

לפלסטינים אין שום זכות לשפוט את העמדות של מדינות ערב כלפי ישראל או לשלוט בהן, מפני שהם עצמם לא נוהגים באופן שווה עם המדינות הללו. מזה שלוש שנים שמדינות הקוורטט [הערבי] - סעודיה, מצרים האמירויות ובחריין - מחרימות את קטר מאחר שהיא תומכת בטרור ומאיימת בכך על ביטחונן הלאומי, האם ננקטה עמדה כלשהי לגבי העניין בגדה או בעזה? תנועת האחים [המוסלמים] שנתמכת על ידי קטר איימה בעבר על המשטר באיחוד האמירויות האם מנגד הייתה עמדה פלסטינית התומכת [במשטר איחוד האמירויות]? שלא לדבר על העמדה הפלסטינית בנוגע למלחמה בכווית ופלישת סדאם [חוסיין לכווית ב-2.8.1990][3]

 

לבסוף כל מה שאנו מאחלים לפלסטינים הוא שכל מה שהם הבטיחו לעצמם בכנס בביירות יתממש כי אנו מייחלים להם רק טוב. כמו כן ראויות לשבח הנחיותיו של הנשיא עבאס לפלסטינים לנקוט אמצעי זהירות בריאותיים מפני הקורונה המתפשטת בגל [ההדבקה] השני. זאת למרות שרוב הנוכחים בכנס בבירות לא עטו מסכות ורבים מהם ישבו קרוב זה לזה. כאילו שהפלסטינים עדיין לא יודעים מתי להתרחק ומתי להתקרב."[4] 

 

 



[2]  הכוונה להסכם מכה - הסכם שנחתם ב-8.2.2007 במכה בין חמאס לפת"ח ובו סוכם על הקמת ממשלת אחדות לאומית ברשות הפלסטינית ועל תום המאבקים הפנימיים על שליטה שהתנהלו ברשות מאז 2005.

[3] הכוונה לתמיכתו של יאסר ערפאת במנהיג העיראקי סדאם חוסיין לאחר שזה פלש לכווית באוגוסט.

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 8.9.2020.