כללי

האופוזיציה הסורית: המחאות בארה"ב נגד רצח פלויד הן עדות לכוחה של החברה האזרחית ותקווה למחאה גם נגד פשעי משטר אסד

 

בזמן שכלי התקשורת המזוהים עם המשטר הסורי ראו במקרה הרצח של האזרח האפרו-אמריקאי, ג'ורג' פלויד, בידי שוטרים אמריקאים הוכחה לפשעי הגזענות והטרור של ארה"ב[1], טענה האופוזיציה הסורית כי אירוע זה, ובפרט ההפגנות שפרצו ברחבי ארה"ב בעקבותיו, חשפו את הסולידריות של החברה האמריקאית ואת נחישותה להגן על זכויות וכבוד האזרחים. גורמים באופוזיציה ציינו כי ניתן היה רק לייחל שגם בסוריה תהיה תרבות אזרחית חזקה כמו בארה"ב ויצאו נגד צביעותו של המשטר הסורי, המגנה את האלימות בארה"ב בעודו מבצע פשעים חמורים בהרבה נגד עמו.

 

קריקטורה: סוריה כג'ורג' פלויד נחנקת תחת ברכו של אסד[2]

 

דוח זה יסקור התבטאויות של אנשי אופוזיציה וכותבים המזוהים איתה על המחאות בארה"ב.

 

אנשי אופוזיציה: ההפגנות נגד רצח פלויד הוכיחו את לכידותה של החברה האמריקאית

על רקע המחאות בארה"ב בעקבות רצח פלויד, שיבחו אנשי האופוזיציה סורים את התרבות האזרחית האמריקאית והדגישו את ההבדלים בין המצב בארה"ב למצב בסוריה. איש האופוזיציה וחבר לשעבר ברשות העליונה למו"מ המייצגת את האופוזיציה בתהליך המדיני, מוחמד צברא, כתב בפוסט בחשבון הפייסבוק שלו: "יש אנשים שמהללים את המחאות האלימות שמתרחשות בארה"ב על רקע הרצח של אזרח אפרו-אמריקאי בידי שוטר גזען ורואים במחאות אלה את תחילת סופה של ארה"ב. זו עמדה מוזרה ותמוהה, אליה יכול להידרדר רק מי שאינו מכיר את משמעות החירות, כבוד האדם, או הסולידריות החברתית בהתמודדות עם הפרות [זכויות האדם] מצד השלטון.

המחאות בארה"ב - הגם שאנו מגנים את אופיין האלים - הן גם סימן בולט לכוחה של החברה האמריקאית להגן על חירותה, על כבודה ועל זכויות האזרח שלה. זוהי גם הוכחה לכוחה של ארה"ב כמדינה וכאומה, משום שהיכולת של אדם למחות על כך שבוצע פשע של רצח גזעני נגד אזרח אחר, שאולי אין לו שום קשר אליו, משמעותה, קודם כל, תחושת אזרחות והשתייכות לחברה מלוכדת. 

 

אילו עמינו [הערבים] היו מבינים את המציאות הזו ורואים בהפרת זכות של כל אזרח כהפרה של זכויות כולם, לא היינו מגיעים לחולשה ולחרפה, אליהם הגענו. אילו הסורים התומכים בפושע בשאר אל-אסד היו חשים כי מעצר הילדים בדרעא בראשית שנת 2011[3] הוא פגיעה בזכויות כל הסורים ובכבודם, כי אז לא הייתה סוריה נחרבת, חצי מתושביה לא היו מגורשים [מבתיהם] ומיליון מטובי בניה לא היו נהרגים  כשהידים. רק שוחרי החירות יודעים כי פגיעה בחירותו של כל אדם היא פגיעה בחירותם, בהתעלם מעמדתם [הפוליטית] ומהקשר שלהם עם הקורבן. מה שקורה בארה"ב הוא שיעור לעמינו [הערבים] ולנו הסורים בפרט. חירותו של שכנך היא חירותך וכבודו הוא כבודך. ההגנה על חירותו של כל אזרח היא הגנה על החירות של כולנו והמחאה על פגיעה בכל זכות של כל אדם היא הגנה על הזכויות של כולנו."[4]

 

הפוסט של מוחמד צברא[5]

 

גם חבר הרשות העליונה למו"מ, יחיא אל-ערידי, יצא נגד אלה המפרשים את המתרחש בארה"ב כעדות לעריצות וצופים את סופה. בציוץ בטוויטר הוא כתב: כוח החוק מחלץ כל מדינה מסכנה, ו[לעומת זאת] חוק [שמתוקפו נעשה שימוש] בכוח מכלה כל מדינה ומחריב אותה. מי שטובע במים הרדודים של הכאוס בארה"ב ומי שמערבב בין קלפי העריצות לקלפי שלטון החוק, חי באשליה ומבטא את בורותו... ייתכן שארה"ב עושה עוול ופשעים נגד מדינות ועמים אחרים, אך עמה חופשי והשלטון בידיו, ולא בידי [שליט] עריץ."[6]

 

כותבים סורים: המחאה על רצח פלויד מפיחה תקווה שהעולם ימחה גם נגד פשעי אסד

כותבים סורים המזוהים עם האופוזיציה, שיבחו גם הם את החברה האמריקאית ותקפו את המשטר הסורי שמרבה לגנות את האלימות בארה"ב בזמן שהוא עצמו נוהג באכזריות רבה כלפי עמו. כך, הסופר והעיתונאי הסורי, ח'טיב בדלה, כתב בטורו ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד היוצא לאור בלונדון: "אין ספק שיש נטייה לאפליה גזענית בחברה האמריקאית ושיש [בארה"ב] ארגוני ימין קיצוני בעלי צביון גזעני, אך המחאות הנרחבות מעידות, בה בעת, על התנגדות החברה לאפליה הזו. בנוסף, לאמריקאים יש תחושת אזרחות גבוהה ולכן הם רואים את הנרצח [ג'ורג' פלויד] כאזרח אמריקאי, שלאיש בארה"ב ומחוץ לה אין זכות להפקיע חלק מחירותו, לא כל שכן לרוצחו.

 

על פי סטטיסטיקה בינ"ל עדכנית ביותר, המשטר הסורי רצח בתשע השנים האחרונות 690 אלף אזרחים, המדינה ספגה במהלך המלחמה שניהל [המשטר] נגד עמו נזקים הנאמדים בכ-530 מיליארד דולר ולפחות 40% מהתשתיות נהרסו. למרות זאת, המשטר הסורי מיהר לגנות את פשע הרצח של ג'ורג' פלויד ובטלוויזיה הסורית בלטה מכל כותרת המגנה את האפליה הגזעית בארה"ב ומוקיעה את הברבריות של המשטר האמריקאי בדיכוי המחאות.

 

זהו אכן עוול לערוך השוואה מכל סוג שהוא בין המשטר הפוליטי הדמוקרטי האמריקאי לבין שלטון של כנופיה שהשתלטה על מדינה והחלה לרדות בה [ביד] של ברזל ואש, כמו כנופיית אסד, שכמה מסעיפי חוקי החירום שלה קובעים כי קצין ביטחון, שתחת ידיו מת אזרח כלשהו במהלך חקירה, לא יואשם בפשע פלילי. [כמו כן], אם אחד מאנשי המודיעין [הסורי] יבצע רצח הדומה לפשע של השוטר האמריקאי או אף [פשע] מזוויע יותר, מפקדו הישיר [לכל היותר] ירתח מזעם ויאמר: 'אני נשבע בכבודי, אם תעשה זאת שוב, אגלח את כל שיערות ראשך'..."[7]

 

הכותב הסורי, אבראהים אל-עלוש, בעל טור בשבועון הסורי ענב בלדי המזוהה עם האופוזיציה, סבר כי המחאות בעקבות רצח פלויד משרתות גם את המהפכה הסורית. הוא כתב: "הבריונים של משטר אסד מגנים את האכזריות שבה נקטה המשטרה האמריקאית כלפי המפגינים [בעקבות רצח ג'ורג' פלויד]. הם תמהים על ההתנהלות ההססנית של טראמפ ומשווים אותה להתנהלות של בשאר אל-אסד שהעולם כולו כרת ברית נגדו, אך הוא 'המשיך לעמוד איתן' ונאחז במשרתו למרות חורבנה של סוריה כולה.

 

רצח ג'ורג' פלויד משיב לנו את התקווה שהעולם עדיין מוחה נגד העושק ושאולי בעתיד הוא ימחה יחד איתנו נגד העינויים, הרצח וההרס בסוריה. הוא משיב את התקווה ואת השיח נגד השנאה והעדתיות שארצנו כורעת תחתיהן, ועשוי לסלק מארצנו את הגזענות רבת הצורות והגוונים, גזענות על בסיס הייחוס המשפחתי, גזענות על בסיס הלהג, גזענות על בסיס הזרם הדתי וגזענות על בסיס האשמה בכפירה. המחאות הללו [בארה"ב] השיבו לנו את התקווה לניצחון מהפכת החירות והכבוד [בסוריה] והפיחו חיים בהתנגדותו של העולם לאפליה המכוערת, לאיבה ולרצח מיותר..."[8]

  

ציור גרפיטי של ג'ורג' פלויד על שרידי מבנה הרוס באדליב בצפון סוריה [9]