מאמר בביטאון חמאס: תנועות ההתנגדות הפלסטיניות צריכות לשאוב כוח ותקווה מכניעת ארה"ב לטליבאן
מחמוד מרדאוי, עיתונאי פלסטיני לעניינים ישראליים ובכיר לשעבר בתנועת חמאס, תושב קלקיליה שגורש לעזה במסגרת עסקת שליט, פרסם ב-2.3.20, מאמר בביטאון חמאס אל-רסאלה, שבו הציג את ההסכם שנחתם ב-29.2.2020 בין ארה"ב לטליבאן כהסכם כניעה של ארה"ב והישג גדול של הטליבאן, ותהה מדוע תנועות ההתנגדות, ובפרט הפלסטיניות, התעלמו ממנו ולא הביעו הערכה כלפיו. אל-מרדאוי קרא לתנועות ההתנגדות הפלסטיניות להפיק לקחים מן העמדות הנוקשות של טליבאן וממלחמת הגרילה שניהלה התנועה נגד ארה"ב ואשר הביאה לניצחונה עליה, ולשאוב השראה מההישג של הטליבאן ולראות בכך גורם מדרבן להמשך מאבקן באימפריאליזם התומך בכיבוש.
מחמוד מרדאוי[1]
להלן תרגום קטעים ממאמרו:
"מבלי משים ובהתעניינות דלה, עברה כניעת ארה"ב לתנועת טליבאן מבלי [ששמענו] עמדות וניצול [של האירוע מצד גורמים כלשהם]. ייתכן שניתן להתייחס בהבנה להתנהגות [כזו] מצד שחקנים בעלי עמדה מסורתית מוקדמת כלפי [תנועת] טליבאן, שאין להם כל קשר אליה או לאפגניסטן, שהיא לא משפיעה עליהם ולא מרגשת אותם ושהם לא נתונים תחת כיבוש ולא קשורים למי שסובל מהצרות הרבות של הכיבוש...
ואולם, תנועות מהפכניות שמבצעות התנגדות, שנלחמות באויביהן הכובשים, משלמות מחיר על [אי נקיטת] עמדות. מייחסים להן חשיבות רק אם הן בעלות זהות עצמאית ואם יש להן כוח לבטא בכנות את עמדותיהן האמיתיות. ארה"ב מסכנת אותן [קרי, את תנועות ההתנגדות הפלסטיניות] מאוד באמצעות תמיכתה הבלתי מוגבלת - פוליטית, דיפלומטית, כלכלית, צבאית וביטחונית - באויבן המרכזי - הישות הציונית. [ולמרות זאת], התבוסה של ארה"ב [בידי טליבאן] לא עוררה את התייחסותן, זאת בידיעה שטליבאן מזה שני עשורים נלחמת בסבלנות ואורך רוח בארה"ב.
[תנועת טליבאן] היא האחרונה בתנועות המהפכניות שעודה נלחמת מחוץ לפלסטין... עמדותיה התקיפות והיכולת שלה להתאחד סביבן, להמשיך ללא הפוגה במלחמה קטנה בשטח, ולהתעמת עם אויב גדול (כלומר במלחמת גרילה), עד שהכריחה אותו להיכנע לכל דרישותיה - מהוות נקודה [שממנה] תנועות ההתנגדות [יכולות לשאוב] כוח ותקווה. מן הראוי היה שהן ישימו לב ל[אירוע] הערכי הזה ויפיקו ממנו תועלת, באמצעות התווית [דרך] לפעיליהן וחידוש התקווה בלב בניהן ובשורותיהן שה[גורמים] היהירים [ללא ספק] ייכשלו כתוצאה מהמכות הרצופות וייכנעו לעמדות האיתנות.
ארצות הברית הזאת היא ראש הרשע והתומכת העיקרית בכיבוש. היא זו שקוראת לא למסור [לעמים] זכויות לאומיות העומדות בסתירה לאימפריאליזם וליהירות. תבוסתה [בידי הטליבאן] לא עוררה את תשומת הלב של התנועות המהפכניות של ההתנגדות שנראה שהן נלחמות במסגרת השוליים המותרים תוך שהן מחויבות להגבלות שהוטלו עליהן.
מה מונע, אם כן, מהתנועות הלאומיות והאסלאמיות הפלסטיניות להעריך את ניצחון הטליבאן על האימפריאליזם ועל רצון הרוע ולעורר [בקרב פעיליה] את התקווה שההתנגדות היא הדרך היחידה לשבור את מעגלי האופל ולהביס את העושק והפשיעה?!"[2]
