המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
על סוגיית מעמדו של חזבאללה בלבנון
27/2/2007

 

                       על סוגיית מעמדו של חזבאללה בלבנון

 

הקדמה

תפיסת משאית הנשק של חזבאללה ב-8 בפברואר 2007 בפאתי בירות החזירה את הדיון הציבורי בסוגית הנשק של חזבאללה, ויחד איתה את השאלה הנוגעת למעמדו של חזבאללה בלבנון, וזאת לראשונה מאז סיום המלחמה.

 

ב-8 בפברואר 2007 הפקיע צבא לבנון משאית נשק שנתפסה באזור אל-חאזמיה שבפאתי בירות. כמה שעות לאחר מכן הודיע חזבאללה כי המשאית שנתפסה שייכת לו וכי הנשק שבה היה מיועד לשמש את ההתנגדות בדרום נגד ישראל. חזבאללה דרש מממשלת לבנון להחזיר לו את המשאית כולל הנשק שהיה בה. חזבאללה טען כי "הודעת ממשלת [אל-סניורה שפורסמה] לרגל הקמתה קובעת בבירור את זכותה של ההתנגדות להמשיך לפעול לשחרור יתר האדמות הכבושות והאסירים [ואת זכותה] להתנגד לאיומים הציוניים".[1]  שר ההגנה הלבנוני דחה על הסף דרישה זו והודיע כי הנשק שהופקע ישמש את הצבא הלבנוני בחזית מול ישראל. מקורות ב"כוחות 14 במרץ" טענו כי הנשק שהופקע היה נשק קל, דבר הרומז שהוא לא היה מיועד לעימות עם ישראל אלא לשימוש בזירה הפנים לבנונית.[2]

 

בנאום שנשא מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, כשבוע לאחר מכן [16 בפברואר 2007] הוא התייחס להחרמת משאית הנשק והקדיש חלק גדול מדבריו להדגשת את זכותו המלאה של חזבאללה להחזיק בנשק. נצראללה הודיע כי חזבאללה ממשיך להעביר נשק לחזית ושאין לו כוונה לבקש רשות מאיש בנושא זה. בכירים אחרים מחזבאללה הודיעו אף הם כי לארגון אין כל כוונה לוותר על הנשק שלו.

 

מנגד, טוענים בכירים בממשלת לבנון וב"כוחות 14 במרץ", כי החלטה 1701 שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם באוגוסט 2006 והביאה לסיום המלחמה, שינתה את הכללים בכל הנוגע לנשק של חזבאללה, שלטענתם הוא מהווה הפרה ברורה של החלטה זו.

 

יצוין כי מדיווחים שונים באמצעי התקשורת עולה כי בעקבות הפקעת משאית הנשק של חזבאללה דרשו "כוחות 14 במרץ" להוסיף את נושא הנשק של חזבאללה כסעיף נוסף במסגרת המו"מ המתנהל לפתרון המשבר בלבנון בין ממשלת לבנון לבין האופוזיציה בראשות חזבאללה.[3]

 

חזבאללה: זכותנו להחזיק בנשק

לראשונה מאז סיום המלחמה בין ישראל ולבנון, באוגוסט 2006, בכירים בחזבאללה, בראשם המזכ"ל  חסן נצראללה, מצהירים בפומבי כי חזבאללה ממשיך להחזיק בנשק ולהעבירו אל החזית מול ישראל.

 

נצראללה: "אנו מעבירים נשק לחזית; זוהי זכותנו"

בנאום שנשא, מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה בטקס לציון יום השנה ה-16 למותו של מזכ"ל חזבאללה לשעבר, עבאס מוסוי, הוא אמר: "ברצוני להגיב [על פרשת משאית הנשק] ולהבהיר סוגיה שהוצגה בצורה מוטעית והיא נוגעת לנשק ההתנגדות. אנחנו ברורים ושקופים, אנחנו לא אומרים שאין בידינו נשק. האחרים אומרים שאין להם נשק והם אוגרים נשק ומחלקים אותו. אנחנו לא משקרים לכל העולם. אנחנו אומרים: יש לנו נשק, ועוד איך יש לנו נשק. מכל הסוגים. ישראל והאחרים מעריכים את זה.

 

במלחמה האחרונה ובעמידה האיתנה שלנו במלחמה הזו לא נלחמנו בעזרת חרבות עץ. נלחמנו בעזרת טילים, תותחים וכו'. אנחנו גורם בהתנגדות שיש לו נשק, ואנחנו מדברים בגלוי על כך שיש לנו נשק, שאנחנו משלימים את המוכנות שלו לקראת שלב שהוא גדול יותר ומסוכן יותר, ושאנחנו מעבירים נשק לחזית. לא מסתירים. זה טבעי שאנחנו מעבירים אותו באופן חשאי. אי אפשר להעביר אותו בצורה גלויה. אומרים לנו: זה נשק של ההתנגדות, למה אתם מחביאים אותו בתוך משאית ומסתירים אותו בקש?...

 

יש להבהיר לדעת הקהל שהגורם החשוב ביותר בכוחה של ההתנגדות הוא החשאיות והסודיות שלה. הישראלים אינם יודעים איפה המחסנים והבסיסים שלנו. במלחמת יולי הם הפציצו אלף מטרות ביום אחד, והיו בטוחים שהם השמידו את כל הבסיסים והמחסנים. אך הם גילו שהם טועים וחולמים. כוחה של ההתנגדות נעוץ בשמירתה על חשאיות לגבי הנשק, התחמושת, המחסנים, הפעילים, הבסיסים, התכניות, הכוונות שלה וכו'. אם כך מדוע אתם רוצים שנעביר את הנשק בצורה גלויה?... גם כשהיינו בטוחים [בזירה הפנימית] בעבר, לא העברנו את הנשק לאור יום. היינו מחביאים אותו.  שכן, בכך אנו מחביאים את נשקנו מפני אויבנו. אם המשאיות שמעבירות את הנשק היו גלויות, הן היו חושפות את פעילינו, את המבנים שלנו, את המחסנים, את הבסיסים, נקודות הפעולה וכו'.

 

שנית, אנחנו מעבירים את הנשק בהיחבא, למרות שזו זכותנו [להעבירו בגלוי]. זכותה של ההתנגדות להחזיק נשק כדי לשחרר באמצעותו את האדמה ולהגן בעזרתו על המולדת. זו זכותנו ואנחנו לא מתביישים בה ולא מתגוננים בנושא הזה. את הזכות הזו הרווחנו מ[חוקי] הדת, מחוקים מעשה ידי אדם, מההלכות המונותיאיסטיות, מדרכם של החכמים, בני האדם והחברות האנושיות לאורך ההיסטוריה. אני לא מתכוון לבקש רשות ממי שהביא נשק מישראל [כוונתו ל"כוחות 14 במרץ"].

 

אני לא מתכוון לבקש רשות ממי שנשא נשק בצלו של הכיבוש הישראלי, ולא ממי שלא ירה אפילו כדור [אחד] לעבר ישראל. זוהי זכותנו. אבל כשאנו מעבירים נשק בסודיות, בתוך משאיות ומחביאים אותו תחת קש, זה כדי לא להביך אתכם. כי אם יתברר שהעברנו נשק, אללה יעזור לכם מפני [שגריר ארה"ב בלבנון] פלדמן, מלטמן, בלטמן וכו'.

 

בכל מקרה, בנוגע להחרמת משאית הנשק - ודרך אגב, מדובר במשאית תחמושת, טילי קטיושה. אנשים אמרו שיש שם חומרי נפץ, אקדחים, מקלעים, שאנחנו העברנו למפלגות השונות, שלא יכלו לקחת אחריות ואנחנו לקחנו את האחריות על עצמנו. בשביל מה המפלגות צריכות טילי קטיושה? במכס ובצבא יודעים בדיוק איזה נשק הוחרם. הם העבירו דו"חות לאחראים. אבל מתעקשים...

 

הנשק שהוחרם מאתנו הוא נשק גזול. נשק גזול, אפילו אם יעבירו אותו לדרום [לשימוש צבא לבנון].

 

יש מי שאומר: תנו את הנשק הזה לצבא לבנון. אני ואחי מוכנים לתת כפליים מהנשק הזה לצבא, אבל מרצוננו החופשי.  ואולם לא נרשה לאף אחד לגזול מאתנו אפילו כדור אחד. בדרום, אף אחד אינו יכול לסכסך בינינו לבין הצבא.  בעימות האחרון, מול מארון אל-ראס, הלוחמים [של ההתנגדות] היו מוכנים לסייע לקציני הצבא ולחייליו אם העימות היה מתפתח. ההתנגדות בדרום אינה מהווה נטל על כתפי הצבא אלא מהווה תמיכה אמיתית עבורו. לא רק בנשק, טילים ומחסנים, אלא גם באנשינו, בלוחמינו, בדמנו ובנפשותינו נעמוד לצד צבא לבנון כדי להגן על לבנון. אני רוצה שהעניין הזה יהיה ברור. אנחנו לא מבחינים בין קציני וחיילי הצבא הלבנוני לבין אנשי ההתנגדות. הנשק שלנו הוא הנשק שלהם והנשק שלהם הוא הנשק שלנו במערכה. כך היה וכך יהיה...[4]

 

בכירים בחזבאללה: "הנשק והטילים קרובים לגרונו של האויב"

שר האנרגיה והמים מטעם חזבאללה שהתפטר, מחמד פניש, אמר במהלך טקס שארגן חזבאללה לרגל "שבוע ההתנגדות האסלאמית", כי "ההתנגדות [חזבאללה] נשארת בעינה כנגד ההתקפות הישראליות ולא נסכים לשום התנגדות לה או לנשק שלה. אף אחד לא יכול להתווכח איתנו לגבי הלגיטימיות של ההתנגדות. זוהי זכות טבעית של כל עם שאדמתו נכבשה. כל ההסכמים הבינ"ל אישרו זכות זו ואף נטעו וביססו אותה כ[יסוד] טבעי במאבק בכיבוש.

 

ההתנגדות היא זכות שלנו. יתרה מכך, חובתנו להתמודד באמצעותה עם האויב עד שנשלים את שחרור כל האדמות הכבושות. ההתנגדות אינה סותרת את תפקידם של כוחות הביטחון הרשמיים. אדרבא, היא משלימה את הצבא הלבנוני בהגנה על המולדת ושחרור האדמה... האויב מתגאה שהוא ניצח את לבנון ב'מלחמת יולי' ואנו יכולים להבטיח שהטילים והנשק של ההתנגדות קרובים לגרונו של האויב [ישראל]..."[5]

 

האחראי המדיני בחזבאללה על אזור הדרום, השיח' חסן עז אל-דין, אמר במהלך טקס שנערך בכפר צריפא לציון יום השנה ה-28 לניצחון המהפכה האסלאמית באיראן, כי "התפקיד של נשק ההתנגדות ומשימותיו עדיין לא הסתיימו. הנשק נשאר ויישאר למרות הדברים שאמרו חלק [מהאנשים] הקטנים שהידרדרו בדבריהם, חרגו מכל כללי הנימוס והמוסר ופגעו בנשק הזה".[6]

 

"כוחות 14 במרץ": הנשק של חזבאללה - הפרה של 1701

מנגד, טוענים בכירים ב"כוחות 14 במרץ" כי הנשק שבידי חזבאללה מהווה הפרה ברורה של החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701 הקובעת כי על ממשלת לבנון לפרוס את ריבונותה בכל שטחי לבנון וכי לא יהיה נשק מלבד הנשק של המדינה.  לדבריהם, החלטה זו אושרה ע"י ממשלת לבנון שבה היו שרים מטעם חזבאללה ותנועת "אמל".

 

אל-מסתקבל: "למדינה הלבנונית הזכות הבלעדית להחזיק בנשק"

במאמר שפורסם ביומון הלבנוני "אל-מסתקבל", נטען כי הנשק של חזבאללה והעובדה שהוא ממשיך להתחמש מהווים  הפרה ברורה להחלטה 1701: "הפקעת משאית הנשק של חזבאללה ע"י המכס הלבנוני וכוחות הביטחון החזירה את אור הזרקורים אל סוגיה המכונה "נשק ההתנגדות" [כלומר, הנשק של חזבאללה]. עניין זה היה נושא לדיון בדיאלוג הלאומי... אך המשתתפים בדיאלוג לא הגיעו ל[הסכמה] לגביו.[7] עובדה זו אין משמעותה שהנשק [של חזבאללה] ימשיך [להתקיים] כפי שהיה לפני המלחמה ביולי ובעקבות ההסכמה על שבע הנקודות [של אל-סניורה], [בעקבות] החלטה 1701 [ובעקבות] החייאת הסכם הפסקת האש [בין ישראל ללבנון].[8]  ניתנה למדינה [הלבנונית] הזכות הבלעדית להעביר, לקנות ולהשתמש בנשק נגד ישראל וכדי להגן על הביטחון הלאומי..."

 

בהמשך תוהה המאמר לגבי הדרישה של חזבאללה שיוחזר אליו והנשק בטענה שהדבר מעוגן בהודעת הממשלה לרגל הקמתה: "...מה שהופיע [בהודעת הממשלה לרגל הקמתה] אינו מעניק לחזבאללה את הזכות להמשיך להתחמש ולהשתמש בנשק בכל מקום באדמות הלבנוניות...

 

המקורות מוסיפים: גם אם נקבל את האופן שבו חזבאללה מבין את המשפט הזה [בהודעת הממשלה לרגל הקמתה], הרי שההתפתחויות שחלו... לאחר המלחמה  ביולי - החלטה 1701 ושבע הנקודות [של אל-סניורה] שחזבאללה הסכים להן - כל אלה טרפו מחדש את הקלפים. על פי החוק הבינ"ל, החלטות רבות [של מועצת הביטחון] [גוברות על] סעיפים משפטיים או חוקתיים של מדינה מסוימת...

החלטה 1701 הכריעה בסוגית הנשק בסעיפיה הכוללים וכן באלה הנוגעים לפרטים. בישיבת הממשלה [הלבנונית] ב-16 באוגוסט 2006, בה נכחו השרים מטעם חזבאללה ותנועת 'אמל' וכן הנשיא [אמיל לחוד], אושר נושא פריסת הצבא [הלבנוני] בדרום ותפקידו הוגדר כך: 'למנוע נוכחות של כל שלטון מכל סוג שהוא חוץ משלטון המדינה ואכיפת החוקים בנוגע לכל נשק מחוץ לשלטון המדינה'. האם יש בניסוח הזה משהו לא ברור?...

 

המקורות אומרים כי חזבאללה נתן הסכמתו להחלטה 1701 שבפסקה השלישית קוראת "לממשלה הלבנונית להגשים את מלוא ריבונותה על כל האדמות הלבנוניות, כך שלא יהיה שום נשק ללא הסכמתה ולא יהיה שום שלטון מלבד השלטון של הממשלה בלבנון..." אם כך מה משמעות הדברים של חלק ממנהיגי חזבאללה  בנוגע לזכותם להמשיך ולהחזיק בנשק ואפילו להביא נשק חדש?!

 

ההחלטה דורשת מהממשלה [הלבנונית] 'לפרק את הנשק של כל הקבוצות המזוינות בלבנון, כך שלא יהיה שום נשק או שלטון בלבנון מלבד מה ששייך למדינה הלבנונית'. ההחלטה קוראת לבסוף למנוע מכירה או העברה של נשק וציוד ללבנון...'. בסעיף 14 דורשת ההחלטה מהממשלה הלבנונית לאבטח את הגבולות שלה כדי למנוע כניסת נשק ללבנון. כמו כן, [ההחלטה] דורשת מכל המדינות, ביניהן כמובן איראן וסוריה, להימנע מלספק נשק לכל ישות או אדם פרטי בלבנון'...

 

סיכומו של דבר, הנשק שהופקע באל-חאזמיה... הוא נשק לא לגיטימי ומנוגד לחוקים הבינ"ל והמקומיים והוא ממוטט את דרך הדו-קיום [בין העדות בלבנון]. בנוסף לכך, הוא יעמיד את הגורם שהודיע בגלוי כי המשאית שייכת לו בפני חקירה... [כולל] משפטית וחוקית..."[9]

 

ג'ונבלאט: נסיגה מהחלטה 1701

בראיון לערוץ הלבנוני LBC דיבר המנהיג הדרוזי, וליד ג'ונבלאט, על הידרדרות [במעמדה של] החלטה 1701 וטען כי חזבאללה שולט באזורים שונים בדרום ומחזיק שם נשק במימון איראני. הוא אף התייחס למקרה של משאית הנשק ורמז כי הנשק היה מיועד לשימוש בתוך הזירה הלבנונית ולא נגד ישראל: "המקרה האחרון הוא [המקרה של] הפקעת משאית הנשק  באל-חאזמיה. הם [חזבאללה] אומרים שהנשק הוא אלוהי. שיסלח לי נצראללה, אבל תותחים של 60 מילימטר שהטווח שלו לא יותר מ-500 מטר משמשים למלחמה ברחובות ולא [לירי על] חיפה ומה שאחרי ואחרי חיפה".

 

ג'ונבלאט אף מתח ביקורת על שני מקרים קודמים בהם הוברח נשק לחזבאללה: "שתי המשאיות האחרות, האחת נשאה T.N.T ונכנסה [ללבנון] לאחר סיום המלחמה והשנייה נשאה טילים.

בעצרת 'הניצחון האלוהי' אמר נצראללה  'היו לנו 12 אלף טילים, השתמשנו ב-4000, וכעת יש לנו 20,000 טילים!' עד לאן [זה יגיע]?!..."[10]

 

שר לבנוני: "דברי נצראללה - איום על כוחות הביטחון"

שר הנוער והספורט הלבנוני, אחמד פתפת, הביע את תמיהתו ותדהמתו מהשפה בה השתמש חסן נצראללה כשהגיב על משאית הנשק שהוחרמה ותיאר את דבריו של נצראללה בבחינת "איום המכוון לכוחות הביטחון שהחרימו את הנשק".[11]

 

הזרם השיעי החופשי: "הנשק הלגיטימי היחיד - הנשק של הצבא"

בהודעה מטעם "הזרם השיעי החופשי" בלבנון, שבראשו עומד השיח' מחמד אל-חאג' חסן, נכתב: "...חסן נצראללה לא ניסה להסתיר את גאוותו על כך שחזבאללה עלול לגרור את לבנון לסבב נוסף של חורבן, הרס ומוות. זאת, תוך שהוא מודה בכנות שחזבאללה מפר את ההחלטות הבינ"ל שהביאו לסיום המלחמה האחרונה ושמו קץ ל''הרס האלוהי' שנצראללה ואנשיו הביאו על כל הלבנונים...

 

בהתנגדות ההגנה האווירית של צבא לבנון למטוסי הקרב הציוניים שניסו לחדור לשמי לבנון, בהפקעת משאית הנשק השייכת לחזבאללה וכן בהתנגדות הצבא לניסיון האויב הציוני לחצות את הגבול בדרום – הוכיח צבא לבנון שהוא הגורם היחיד השומר על ריבונותה של לבנון, על ביטחונה ועל יציבותה. זאת, בעוד שחזבאללה ונצראללה עומדים מנגד כדי לפגוע בריבונות לבנון, לזעזע את היציבות שלה ולהבריח בגלוי נשק לאנשיו...

 

אנו קוראים לממשלה הלבנונית החוקית ולכל הקבוצות הפוליטיות שאחדותה של לבנון, ריבונותה ויציבותה חשובות להם לפעול בכל אשר להם כדי למנוע מלחמת אזרחים... וכן להמשיך ללחוץ על חזבאללה כדי שיעביר את ארסנל המלחמה שלו אל הגורם היחיד שיש לו סמכות לשאת נשק בלבנון והוא הצבא הלבנוני, הצבא של כל הלבנונים..."[12]



[1]     בבהודעת ממשלת אל-סניורה שפורסמה לרגל הקמתה נקבע כי "הממשלה סבורה כי ההתנגדות הלבנונית היא ביטוי כן וטבעי לזכות הלאומית של העם הלבנוני לשחרר את אדמתו, להגן על כבודו בפני ישראל ולפעול כדי להשלים את שחרור האדמה הלבנונית

[2] אל-מסתקבל (לבנון) 9.2.2007

[3] אל-אח'באר (לבנון) 23.2.2007 ;  אל-חיאת (לונדון) 18.2.2007

[4] אל-מנאר (לבנון) 16.2.07; ראו  http://www.memritv.org/clip/en/1386.htm

[5] אתר ההתנגדות האסלאמית בלבנון 17.2.07

[6] אל-נהאר (לבנון) 18.2.07

[7] הדיאלוג הלאומי בלבנון- בראשית חודש מרץ 2006 נפתח בלבנון דיאלוג לאומי ביוזמתו של יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, בו השתתפו ראשי כל הסיעות והמפלגות הגדולות בלבנון. הדיאלוג נמשך מספר חודשים ונקטע למעשה בעקבות המלחמה שפרצה ביולי 2006. הבכירים הלבנונים דנו במהלך ישיבות הדיאלוג בכמה נושאים כגון הנשק הפלסטיני בלבנון, הנשיאות בלבנון, חוות שבעא , היחסים עם סוריה, חשיפת האמת לגבי רצח  אלח-חרירי המשך החקירה והקמת בית דין בינ"ל שידון ברצח אל-חרירי ונושאים נוספים. נושא עתיד הנשק של חזבאללה היה אמור לעלות לדיון במסגרת ישיבת "הדיאלוג הלאומי" בלבנון שהיתה אמורה להיערך ב- 25 ביולי 2006 תחת סעיף הנוגע ל"אסטרטגית ההגנה של לבנון". אך,מאחר ופרצה המלחמה ישיבה זו לא התקיימה.

[8] שבע הנקודות של אל-סניורה - ראש ממשלת לבנון, פואד אל-סניורה, גיבש במהלך המלחמה בקיץ 2006 את "תוכנית 7 הנקודות" במטרה להביא לסיום המלחמה. אל-סניורה קרא להפסקת אש מיידית כוללת שאחריה יוכרז על הסכם שיכלול את הנקודות הבאות: 1. התחייבות לשחרור האסירים הלבנונים והישראלים באמצעות הועדה הבינ"ל של הצלב האדום 2.נסיגת הצבא הישראלי אל מאחורי הקו הכחול וחזרת העקורים לבתיהם. 3. התחייבות של מועצת הביטחון לשים את אזור חוות שבעא תחת שליטת האו"ם עד שיושלם סימון הגבולות ועד שיוגשם השלטון הלבנוני על אדמות אלה. 4. ממשלת לבנון תגשים את ריבונותה על כל אדמותיה ע"י פריסת כוחות המזוינים החוקיים שלה  דבר שיביא לכך שהנשק והשלטון יהיו רק בידי המדינה הלבנונית 5.חיזוק הכוח הבינ"ל של האו"ם הפועל בדרום לבנון והגדלתו וציודו, הרחבת משימותיו ושטח פעילותו בהתאם לצורך... 6. האו"ם יחד עם הצדדים הנוגעים בדבר ינקוט בצעדים הדרושים להחייאת הסכם הפסקת האש שנחתם בין ישראל ולבנון ב- 1949... 7. הקהילה הבינ"ל תתחייב לתמוך בלבנון ולסייע לו לשאת בנטל הכבד שנגרם... במיוחד בתחום הסיוע,השיקום ובנייה מחדש של הכלכלה הלאומית.החלטה 1701 של  מועצת הביטחון בירכה ועל "תכנית 7 הנקודות" של אל-סניורה ואימצה אותה בחלקה.    

[9] אל-מסתקבל (לבנון) 11.2.07

[10] אל-מסתקבל (לבנון) 23.2.07

[11] אל-מסתקבל (לבנון) 19.2.07

הפטריארך המארוני בלבנון, נצראללה בוטרוס צפיר, התייחס לנושא הנשק. בדרשה שנשא הוא קרא להגביל את הנשק לבעלות הצבא בלבד ואמר כי אז יוכלו הלבנונים לחיות בביטחון ומבלי לפחד אחד מהשני. אל-מסתקבל (לבנון) 19.2.07

[12] אל-סיאסה (כווית) 22.2.07