המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
השמועות על ביטול האמנה הפלסטינית/ זאב ב. בגין
26/12/2019


השמועות על ביטול האמנה הפלסטינית

זאב ב. בגין

 

 

במאמרו "וידוא הריגה לשלום" (הארץ 22.12.19) טען באחרונה עקיבא אלדר שהמועצה הלאומית הפלסטינית ביטלה את אותם סעיפים באמנה הלאומית הפלסטינית הסותרים את הסכמי אוסלו, כלומר את אלה השוללים את זכותה של מדינת ישראל להתקיים וקוראים לחיסולה. אבל העובדות סותרות את הקביעה הזאת, ולשם כך עלינו לחזור לאותם ימים.

 

זה היה ביום  רביעי, 24 באפריל 1996, ה' באייר תשנ"ו, במוצאי יום העצמאות. כבכל שנה נערכה בקריה בתל אביב קבלת הפנים המסורתית מטעם שר הביטחון לאלפי משתתפים. באותן שעות נאספו בעזה מאות חברי המועצה הלאומית הפלסטינית (המל"פ) למושב ה20 של המועצה. רק היא, ברוב של שני שלישים מחבריה, מוסמכת לשנות את האמנה הפלסטינית, הקוראת בגלוי להשמדת ישראל.

 

עוד אירוע חשוב עמד בפתח: הבחירות לכנסת נקבעו למאי 1996, לאחר שהוקדמו בחמישה חודשים ביוזמת מפלגת העבודה. ביטולם של סעיפי ההשמדה באמנה הפלסטינית חודש לפני הבחירות היה מרכיב חיוני לניצחון העבודה, שכן בחדשים הקודמים החרידו את ערי ישראל פיגועי תופת שהפילו חללים רבים. זאת לאחר התעלמות הממשלה מן ההסכם הגלוי בין אש"ף לחמאס מ21 בדצמבר 1995, שהתיר לחמאס לבצע פעולות טרור בישראל, כל עוד לא יצאו הרוצחים מן השטח שבשליטת הרשות הפלסטינית.

 

הנהגת אש"ף דחתה שוב ושוב את מימוש ההתחייבות שמסר יאסר עראפת במכתבו לראש הממשלה יצחק רבין ב 9 בספטמבר 1993, "להגיש את השינויים הדרושים (באמנה) לאישור פורמלי של המועצה הלאומית הפלסטינית". עתה הגיעה העת. כמובן, ממשלת ישראל לא הניחה את הדברים ליד המקרה, וכבר למדה שאין לסמוך על הבטחותיו של ערפאת. לכן, הממשלה הכתיבה לערפאת, מלה במלה, באנגלית, את הנוסח הדרוש להחלטת המל"פ בערבית. אבל, יומיים לפני כינוס המל"פ הודיע ערפאת לממשלת ישראל כי לא יוכל להעביר את הנוסח הזה במועצה. ללא שהות סיכמה הממשלה עם ערפאת נוסח חדש, הדוק פחות ומחייב פחות מקודמו. אודות התמרון הזה למדנו רק כעבור שנתיים ממאמרו של יואל זינגר, היועץ המשפטי של משרד החוץ, שהיה בין מנסחי ההחלטה עבור המל"פ ("האמת על האמנה", מעריב, 19.6.98).

 

ביודעם שהמהלך נעול המתינו בכירי הממשלה בתל אביב להודעה הצפויה מעזה, וברגע שזו הגיעה, יצאה מיד הבשורה מראש הממשלה ושר הביטחון: "זהו האירוע החשוב ביותר במזרח התיכון במאה השנים האחרונות".  

בביתי בירושלים חיכיתי להודעתו של יגאל כרמון, שעד מחצית 1993 היה יועץ למלחמה בטרור של ראשי הממשלה שמיר ורבין. הוא המתין להודעה הרשמית של אש"ף, בערבית, באמצעות סוכנות הידיעות הרשמית וופ"א. הפרסום התעכב שעות אחדות, וביקשתי מפרופסור יהושע (שוקה) פורת, המומחה לתנועה הלאומית הפלסטינית שנפטר לפני שבועות אחדים, שיחכה לי בביתו עד שאביא לו את המסמך. קרוב לחצות קיבלתי בפקס את ההודעה וחשתי אליו. הוא קרא אותה בקפידה ופסק מיד וללא היסוס: אין כאן שום ביטול של האמנה. זה מעשה רמיה.

 

וזה אכן מה שהיה: ערפאת שוב רימה את ממשלת ישראל והתעלם מן הנוסח השני שהוסכם אתה. כדי להבין את פיתולי הנוסח בהודעת אש"ף, אזכיר לקוראים שרבים מהם הצהירו במהלך השנים שהם "החליטו להפסיק" לעשן אך לא הפסיקו. וכך, בהודעה הרשמית של אש"ף נאמר: "המועצה החליטה לתקן את סעיפי האמנה הלאומית ... ", וכן נמסר בהודעה שהמל"פ הסמיכה את הוועדה המשפטית לנסח אמנה חדשה. ובכן – רק "החליטה לתקן". הועדה מעולם לא כונסה ותיקון לא היה. יורם ארידור אמר באותם ימים ש"ערפאת אינו מכבד הסכמים, אבל הוא מכבד מאד אמנות".

 

הפארסה הזאת הגיעה לשיא כאשר בשבועות שלאחר החלטת המל"פ נשאלו ראשי אש"ף כמה סעיפים יימחקו מן האמנה. לפי חיידר עבד אל שאפי – שניים; לפי נציג אש"פ בוושינגטון - ששה; נביל שעת' הציג את תחושתו: "לפי הרגשתי, מספר הסעיפים המבוטלים הוא 16"; יו"ר הוועדה המשפטית של אש"ף הודיע כי יבוטלו 21 סעיפים. הגדיל לעשות יושב ראש המל"פ, סלים זענון, שהודיע, שלושה שבועות אחרי ישיבת המועצה, כי "אין עדיין סעיפים מסוימים שהוחלט להוציאם מן האמנה".  

 

מיד לאחר ישיבת המל"פ פורסמו במודעה גדולה כל החלטותיה, מלבד ההחלטה בנושא האמנה הפלסטינית. הסיבה היתה פשוטה: ממשלת ישראל הבינה שרומתה אך סירבה להודות בכך בפומבי, וניהלה מו"מ על נוסח חדש כדי שייכלל בדיעבד במכתב של ערפאת. ב-29.4.96, חמישה ימים אחרי ישיבת המל"פ שבה כביכול תוקנה האמנה, ראש אמ"ן הודיע בכנסת שהנוסח הסופי של ההחלטה טרם סוכם. לבסוף הלחץ הישראלי הועיל, ובמקום "החליטה לתקן" כפי שהופיע בהחלטה המקורית, ערפאת כתב לראש הממשלה באנגלית כי המל"פ החליטה שהאמנה "מתוקנת בזאת על ידי ביטול הסעיפים הנוגדים את...". התאריך (האמיתי, לשם שינוי) של מכתב ערפאת לממשלת ישראל, ובו הנוסח (השקרי) של ההחלטה, הוא 4 במאי 1996, עשרה ימים אחרי ישיבת המל"פ.

 

ובכן, ברור שהכל בלוף. שנתיים מאוחר יותר, במכתב לנשיא ארה"ב ביל קלינטון בינואר 1998 רשם ערפאת את מספריהם של 28 סעיפים באמנה שבוטלו או שונו, והוא יכול היה לבטל בהבל פיו גם סעיפים נוספים, אבל שום ביטול לא היה והאמנה המקורית עומדת בתוקפה.

 

ההצגה הגדולה הבאה בוימה כעבור עוד שנה, בדצמבר 1998, כשהמל"פ שוב כונסה בעזה, לישיבה בנוכחות הנשיא קלינטון. האולם היה מלא מפה לפה בחברי המועצה וגם ברבים אחרים. לא ידוע כמה מחברי המל"פ השתתפו במפגן ה"הצבעה" בהרמת יד על "ביטול סעיפי האמנה", והידיים המונפות לא נספרו כלל. בחלוף עשרים שנה - זו העובדה הניצחת: עד היום לא פורסם נוסח מתוקן של אמנת הרצח.

 

הכותב הוא חוקר בממרי, המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון.

המאמר פורסם בשינויים קלים בהארץ, ביום 26.12.19


החתימה על הסכם אוסלו בבית הלבן

מקור: ויקיפדיה