כללי

משטר אסד קורא להתנגדות עממית כדי לסלק את הכוחות האמריקאים מסוריה

 

בשבועות האחרונים מסלים הטון הסורי נגד הנוכחות האמריקאית הצבאית במדינה על רקע הכרזת ארה"ב כי תשאיר כוחות שלה באזורי שדות הנפט והגז במזרח סוריה, לאחר שקודם לכן הודיעה על הסגת חייליה מצפון מזרח המדינה.[1]

החרפת הטון ניכרה באופן משמעותי בעקבות ראיונות שקיים הנשיא בשאר אל-אסד, בהם הצהיר כי נוכחות חיילי ארה"ב תעורר התנגדות צבאית עממית שתאלצם לצאת מסוריה. מאמרים שפורסמו בכלי תקשורת סורים ממסדיים ובאלו המזוהים עם משטר אסד, הדגישו כי לעם הסורי יש יכולת לבצע התנגדות עממית נגד הכובש האמריקאי ואיימו כי רק שפיכת דמם של החיילים האמריקאים תביא לסילוקם מהמדינה.

 

אין זו הפעם הראשונה בה מופיעות קריאות בעיתונות הסורית להפעלת התנגדות עממית מול הכוחות האמריקאים, ובעבר אף דווח על הקמת גופי התנגדות כאלו[2], אם כי פעילותם לא הייתה משמעותית.

 

דוח זה יסקור כמה מן ההתבטאויות והמאמרים בנושא:

 

כוח אמריקאי חולף על פני כרזה של הנשיא אסד במחוז חסכה במזרח סוריה[3]

אסד: הנוכחות האמריקאית תוליד התנגדות עממית בתמיכת המשטר שתסב אבדות לאמריקאים

בראיון לערוצי הטלוויזיה הסורית ב- 31.10 נשאל הנשיא אסד על עמדתו לגבי נוכחות הכוחות האמריקאים בארצו, ואמר: "כאשר נסיים [לשחרר את] יתר האזורים [במדינה] בהתאם לסדר העדיפויות ונגיע לשחרר אזור שיש בו אמריקאים, אני לא אתרברב ואומר שאנחנו נשלח את הצבא להתעמת עם ארה"ב, [שכן] אנחנו מדברים על מעצמה, [אך] האם יש לנו אפשרויות [לפעול מולה]? אני חושב שהדברים האלה ברורים לנו כסורים. האם נלך לכיוון של התנגדות? אם תהיה התנגדות אז גורל האמריקאים יהיה כפי שהיה בעיראק. אולם המונח התנגדות מצריך שיהיה [בסיס תמיכה] עממי ... פטריוטי שיבצע בעצמו את ההתנגדות. התפקיד הטבעי של המדינה במצב כזה הוא להכשיר את כל התנאים ולספק את כל התמיכה לכל התנגדות עממית שתהיה נגד הכובש."[4]

 

בראיון נוסף ב-15.11 לסוכנויות רוסיות, ציין אסד בדומה, כי "הנוכחות האמריקאית בסוריה תוליד התנגדות צבאית שתסב אבדות לאמריקאים ולפיכך תגרום ליציאתם... ארה"ב לא יכולה לחשוב שהיא תחיה ברוגע בכל אזור שהיא כובשת. אנחנו מזכירים להם את עיראק ואת אפגניסטן, ו[מבהירים כי] סוריה אינה יוצאת דופן בהקשר הזה."[5]

על רקע דבריו של אסד, טען השיח' חיידר אל-חמאדי, חבר בפורום השבטים הסורים התומך במשטר, כי "השבטים הערבים בצפון מזרח [סוריה] מוכנים למילוי תפקידם הלאומי בגיבוש התנגדות עממית, ש'צבא השבטים' יהיה מרכיבה הממשי, כדי להתעמת עם הכובשים האמריקאים והתורכים... רבים מבני השבטים הביעו רצון להיות בקשר עם הממשלה בדמשק כדי להתחיל את פעילות ההתנגדות שם... הרצון בהתנגדות עממית לא מצטמצם רק לבני השבטים שם, אלא הוא [קיים בקרב] כל מרכיבי העם הסורי: ערבים, כורדים, אשורים, סריאנים, כלדאים ואחרים, שכן הזהות הסורית היא הגורם המחבר והאויב הוא אחד."[6]

 

מאמרים סורים: האמריקאים ישלמו בדמם על נוכחותם בסוריה; נהפוך את חייהם לגיהינום

כאמור, איומים נגד הכוחות האמריקאים וקריאה להתנגדות עממית להם עלתה גם בעיתונות הסורית. מחרז אל-עלי, בעל טור ביומון הסורי הממסדי אל-ת'ורה, הדגיש במאמרו, כי "דרך ההתנגדות המושרשת בליבו של העם הסורי מתגלה בעמידה האיתנה המיתולוגית של הסורים לאורך למעלה משמונה שנים של מלחמת עולם נגד סוריה ובסיכול מזימות האויבים, שבזבזו מאות מיליארדי דולרים כדי להפיל את סוריה, ללא הועיל. יידויי האבנים של האזרחים [הסורים] לעבר שיירות הפולשים האמריקאיים הנסוגים מצפון סוריה, מעידים כי הסורים לא מקבלים את הפולשים ודבקים בהתנגדות כדי לגרשם... לנוכחות של כוחות פולשים על חלק משטחי סוריה, בין אם היו אמריקאים או תורכים, לצורך גזל הנפט והמשאבים של ארצנו יהיה מחיר בדם חיילי הפולשים, מכיוון שאדמתנו שייכת לנו ואסור לאויבים [להישאר בה]. העם הנחוש לעמוד איתן, להתנגד ולשחרר [את אדמתו], לבטח ינצח. ההישגים והניצחונות בשטח מעידים כי אנו בדרך לניצחון גדול במה שנוגע לטיהור סוריה מטומאת הטרור והפולשים."[7]

 

בעל טור נוסף באל-ת'ורה, נאצר מנד'ר, תקף את ארה"ב ואת תורכיה ששולטת גם היא על חלקים מסוריה, בכתבו: "במקביל לאיום התורכי [להוסיף ולתקוף בצפון סוריה], אנו רואים את הכובש האמריקאי מתגבר עוד את כוחותיו הכובשים ומקים בסיסי כיבוש חדשים כדי לשלוט על שדות הנפט, למנוע מסוריה להשיבם אליה ולשבש את פריסת הצבא הערבי הסורי בגבול עם תורכיה. בעניין זה, התיאום בין ארה"ב ותורכיה נראה בבירור והוא [מוביל] להסלמת התוקפנות, בניסיון לסחוט את סוריה ואת רוסיה ולהשיג [מהן] רווחים מדיניים, בתמורה לנסיגת כוחות הכיבוש האמריקאי והכיבוש התורכי בכל מו"מ עתידי [בדרך] לפתרון מדיני כולל. זאת בייחוד שהכיבוש האמריקאי והתורכי יודעים בוודאות שבסופו של דבר הם יצאו משם. בשלב הבא ייוצרו כללי עימות חדשים ולאו דווקא לטובת שותפי הטרור האמריקאי והתורכי גם אם ימשיכו את תוקפנותם המשותפת. לסוריה יכולות רבות להפוך את תקופת שהותם של כוחות הכיבוש האמריקאים והתורכים לגיהינום שיחזור כבומרנג אל הפולשים, באמצעות התפרצות התנגדות עממית נגד שני הכיבושים האלה והרי ההיסטוריה הסורית שופעת ניצחונות נגד כל כוח כובש."[8]

 

כותב לבנוני: ההתנגדות העממית תבסס לאמריקאים את המשוואה "נפט סורי תמורת דם"

המומחה האסטרטגי הלבנוני, אמין מוחמד חטיט, הידוע בתמיכתו במשטר הסורי, התייחס גם הוא במאמרו ביומון הלבנוני אל-בנאא' להתנגדות העממית לארה"ב. לדבריו: "עימות עם הכיבוש האמריקאי לא יחתור כמובן 'להרוס את הצבא האמריקאי', אלא מטרתו תהיה לגרום כאב בשורותיו ולהעלות את מחיר הכיבוש עד לרמה שתבסס את המשוואה 'נפט תמורת דם'. זוהי משוואה שהאמריקאים לא יוכלו לקבלה. היא הופכת את מחיר הכיבוש לכבד מאוד, דבר שיאלצם  לצאת [מסוריה]. האם התנגדות כזו אפשרית כעת? ההתנגדות מתגבשת בהתאם לעקרונות הכלליים של עימות עם כיבוש, והיא תמשיך [לפעול] עד להשגת יעדיה בזירת פעילות מסוימת בהתקיים שלושה תנאים: הראשון, התנגדות לכיבוש וצמיחת תא התנגדות בעל נכונות לעימות ולהקרבה; השני, קיום סביבה תומכת שמסייעת לתא ומבטיחה לו צמיחה והגנה; השלישי, קיום גורם תומך מחוץ לזירת הפעילות, שמספק תמיכה מורלית וכספית. במקרה הסורי האלמנטים הללו מתקיימים כעת, שכן תאי התנגדות יכולים להתגבש מקרב סורים שהתנסו בלחימה בסוריה במהלך המלחמה הכוללת, או מקרב סורים אחרים תושבי האזור הכבוש וסביבתו, שיכולים ללמוד מהניסיון של בעלי בריתם בציר ההתנגדות. אשר לסביבה, היא בשלב של התאוששות לאומית, במיוחד לאחר העמדות שנקטו לאחרונה מנהיגי השבטים. נותר הגורם העוזר והתומך והוא רכיב שאותו מבטיחות המדינה הסורית ובעלות בריתה בציר ההתנגדות. לכולן יש ניסיון מספק בתמיכה בהתנגדויות: בדרום לבנון שממנו סולק הכובש הישראלי בשנת 2000, ובעיראק שממנה סולק הכובש האמריקאי בשנת 2011...

 

סוריה, המנצחת במלחמה זו, בחרה את הרגע המתאים לומר לארה"ב, מובילת התוקפנות: חסכו מעצמכם את האבדות ואת התבוסה הישירה, צאו מאדמתנו והפסיקו לגזול את משאבינו, אחרת... [שלוש הנקודות במקור]

אנו סבורים שהאמריקאים יבינו את המסר הסורי וינהגו באופן שיחסוך את [שפיכת] דם חייליהם."[9]