המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איחוד חכמי הדת המוסלמים: על הדרשנים להטיף לג'יהאד מזוין נגד ישראל, להצלת אל-אקצא
8/4/2019


האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים קורא לדרשנים להטיף לג'יהאד מזוין נגד ישראל כדי להציל את אל-אקצא

 

ב- 1.4.2019 הכריז האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים באתר הרשמי שלו על יום שישי ה-5 באפריל 2019 כיום תמיכה בירושלים, באל-אקצא ובעזה. האיחוד קרא לדרשני האומה האסלאמית ברחבי העולם לייחד את דרשת יום השישי לנושא זה ופרסם הצעה לדרשה מאוחדת, הקוראת לג'יהאד מזויין נגד ישראל וכוללת מוטיבים אנטישמיים.

 

הלוגו של אתר איחוד חכמי ההלכה המוסלמים[1]


 

להלן תרגום קטעים מתוכן הדרשה המוצעת: [2]

 

"... ציון יום אל-אסראא' ואל-מעראג' [קרי, המסע הלילי של הנביא מוחמד ממכה לירושלים החל ב- 27 ברג'ב, והשנה ב-3.4.19] טומן בחובו כאב ותקווה... הו אהובים, בואו אל רחבת אל-אסראא' ואל-מעראג' [קרי רחבת מסגד אל-אקצא]... ונשאב השראה ממקצת מלקחיו... של האירוע העצום הזה ונאיר בהם את הדרך, שכן יש לו אין סוף מסרים:

 

המסר הראשון הוא שמץ של תקווה בזמן ייאוש - זהו מסר לכל מוסלמי: כאשר הצרות פוקדות אותך בצרורות והמצב עגום, הידידים פוחתים והאויבים מתרבים... קרא בתפילות השחר: 'הו אללה' והיה סמוך ובטוח באשר לישועה ולניצחון...

 

המסר השני: יש לך הזכות להוביל את האנושות, אז מדוע אתה מוותר עליה? – יש מסר בעובדה שהנביא מוחמד הנהיג את התפילה בציבור של הנביאים, והוא שכל הנביאים מסרו את הנהגת האנושות ואת השליטה עליה לידי הנביא מוחמד ולכן זכותם של חסידיו לשאת את הדגל הזה אחריו ולהיות מובילי האנושות ומנהיגיה. הדרך שהוריש לנו הנביא היא להצליח את דרכה של האנושות ולהובילה מהחושך אל האור... כאשר המוסלמים מוותרים על תפקידם ומוסרים את רסן השלטון לידי מי שלא מייחס חשיבות לאנושיות ומכיר רק את שפת ההרס והרצח, נגזר על האנושות להיות אומללה...

 

המסר השלישי: מסגד אל-אקצא והמסגד של מכה [להלן הכעבה] חד הם, מי שמזלזל באחד מהם מזלזל גם בשני. כאשר אמר אללה [קוראן סורה 1:17]: "השבח למי שהסיע את עבדו בלילה מהמסגד הקדוש אל המסגד הקיצון [אל-אקצא]" הוא קשר בין הכעבה לבין מסגד אל-אקצא, וכאן יש להדגיש שני עניינים:

א.     יצירת הזיקה [בין שני המסגדים] מצביעה על [הדברים הבאים:] איום על מסגד אל-אקצא כמוהו כאיום על הכעבה ועל תושבי [מכה]; פגיעה במסגד אל-אקצא היא הקדמה לפגיעה בכעבה; אובדן מסגד אל-אקצא מידי המוסלמים ונפילתו בידי היהודים פירושם איום אפשרי על ביטחונם של הכעבה ושל חִג'אז [האזור בו נמצאות הערים מכה ומדינה], שכן היהודים לא הסתירו מעולם את שאיפותיהם ביחס לכעבה. כך דוד בן גוריון שבמהלך סקירת [מסדר] של חיילים וצעירים יהודים בקרבת מסגד אל-אקצא, נשא נאום רווי שנאה ותיעוב שאותו חתם באמירה: 'כבשנו את ירושלים ו[כעת] אנחנו בדרכנו ליַתְ'רִיבּ [שמה הקודם של אל-מדינה העיר השנייה בקדושתה למוסלמים]', וכך גם גולדה מאיר ראש ממשלת הישות הציונית, שאמרה לאחר כיבוש ירושלים בנאום שנשאה במפרץ אילת: 'אני מריחה את ריח אבות אבותיי באל-מדינה ובחג'אז, שהיא ארצנו ואנו נשיב אותה אלינו'[3]... לפיכך, המסר הזה ברור כעת לכל מוסלמי: מי שמפקיר את מסגד אל-אקצא יקל ראש בהמשך בהפקרת הכעבה, לכן חובה לצאת נגד אלו המפקירים והמוותרים על זכותנו על אדמתנו הקדושה...


ב.      יצירת הזיקה בין מסגד אל-אקצא לבין הכעבה גורמת למוסלמים לחוש אחריות כלפי מסגד אל-אקצא וכלפי חשיבותו עבורם בהיותו [מקום] המסע הלילי של הנביא מוחמד [ממכה לירושלים] וכיווּן תפילתם הראשון. אחריותם כלפיו היא לשחררו מידי העושקים [או] לסייע בכך בכל האמצעים האפשריים... השלהבת של מסגד אל-אקצא יוקדת היום ודמם של המוג'אהידין בני האומה האסלאמית, כספם, מילותיהם ומאמציהם... מבעירים את הרחבה שלו.  [למרות] ההתעניינות הרבה בפצע המדמם במקומות שונים בגופה של האומה [האסלאמית] הפצועה, אַל [למוסלמים] להסיח דעתם ממסגד אל-אקצא ומהפשעים שמבצעים כוחות הכיבוש הציוני נגדו ונגד אנשיו [המכנים את עצמם] 'אל-מוראביטון', השוהים בחצרו ועל אדמתו. 

 

המסר הרביעי: הסגידה לאללה והג'יהאד למענו הם הדרך לשחרור מסגד אל-אקצא המבורך... כאשר דיבר הנביא מוחמד על הקרב לשחרור מסגד אל-אקצא מידי היהודים, הוא הסביר כי סיסמת הקרב היא 'הסגידה לאללה יתעלה', שכן על פי 'צחיח מוסלם' [אחד מספרי החדית' החשובים ביותר של הסונים], הנביא מוחמד אמר: 'שעת תחיית המתים תגיע רק כאשר המוסלמים יילחמו ביהודים ויהרגום, עד  שאם יהודי יסתתר מאחורי סלע או עץ, יאמרו הסלע או העץ: הו מוסלמי, הו עֶבֶד אללה הנה יהודי מאחורי בוא והרוג אותו..." הדבר מסביר בבירור שהדרך לשחרור מסגד אל-אקצא מתחילה בסגידה לאללה הלכה למעשה, בכניעה לו לבדו ובציות להוראותיו...

 

ברור כשמש באור יום שהיהודים אינם חוששים ממו"מ ולא מהידברות, אך הם רועדים מפחד מפני צעירים שהתחנכו על עקרונות האמונה [האסלאמית] ועל הוראות הקוראן. ההוכחה לכך היא צעירי פלסטין המוג'אהידין, אשר הטעימו את היהודים את טעמו של הפחד וזעזעו את ישותם באמצעות פעולות הגבורה הג'יהאדיות שלהם. הם נשאו את הנשק ביד אחת ואת הקוראן ביד השנייה...

 

כיום מסגד אל-אקצא  וגם עזה, הנתונה במצור וחשופה לתוקפנות מתמשכת, קוראים למצפונכם לעזור ולעשות כל שאפשר כדי לסייע לאחינו בירושלים ובעזה. זאת, החל ממתן כסף ביד רחבה - שאין זה ראוי לכנותו תרומה, שכן מדובר בחובה ובג'יהאד בכסף למען אללה – עבוֹר דרך ג'יהאד בדיבור בכל מקום: ברשתות החברתיות, בפורומים, בכיכרות, בהפגנות ובמחאות וכַלה בהפצת ההכרה בַּצורך לפעול למען פלסטין, ירושלים ואל-אקצא. כל האמצעים הללו ואחרים הם חובה הלכתית על כל [מוסלמי] המסוגל לבצע ולו משהו מהם, בין אם מעט או הרבה, איש איש כפי יכולתו וכפי כוחותיו. אל תחסכו שום מאמץ ואל תמעיטו בערכו של שום מאמץ שהושקע... ואז כל מי שיפעל וישקיע ויתאמץ יהיה שותף לניצחון שיבוא בוודאות, אם ירצה אללה..."

 

 



[3] יצוין כי ציטוטים חסרי שחר אלה הופיעו פעמים רבות בטקסטים ערביים בעבר, כמו למשל במסמך שלהלן משנת 2009 http://www.dp-news.com/pages/detail.aspx?articl...