המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמר במצרים לרגל יום השואה: אין הוכחות לקיומה של השואה
4/2/2019


מאמר במצרים לרגל יום השואה: אין הוכחות לקיומה של השואה

 

לרגל יום השואה הבינלאומי שחל ב-27.1.19, פרסם וסים עפיפי, בעל טור בפורטל החדשות המצרי "אל-מואטן", מאמר בו הציג את הסיבות שבגינן העולם הערבי לא מכיר בשואה כעובדה היסטורית. לדבריו, ההגזמה התקשורתית ביחס לאירועי השואה  היא קונספירציה של רוסיה, שביקשה להשמיץ את גרמניה וכן של המערב שרצה להקים ליהודים מדינה בפלסטין. עוד טען כי מחנה אושוויץ לא היה מחנה השמדה אלא מחנה לייצור חומרי הדברה והמשרפות בו נועדו להדברת מחלת הטיפוס, לטענתו, הרוסים סילפו את העובדות בשטח המחנה והגדילו את היקף המשרפות, לצרכי תעמולה. בנוסף, טען עפיפי כי מבחינה סטטיסטית ומספרית לא ייתכן שבשואה נרצחו 6 מיליון יהודים; לא ייתכן שרכושם הופקע, מאחר שהיום "העשרים הגדולים ביותר בעולם"; וגם אין מסמכים רשמיים המוכיחים כי מדיניות הרייך השלישי היתה השמדת היהודים; המטרה היתה להעבירם מאירופה למדגסקר, אך בשל "קשיים טכניים" ו"צורך בידיים עובדות", השתמשו ביהודים ככוח עבודה.

 

כותרת מאמרו של עפיפי: חמש סיבות שגרמו לעולם הערבי לדחות את קיומה של השואה

 

להלן תרגום עיקרי המאמר[1]: 

 

"חמש סיבות עיקריות גרמו לעולם הערבי להניף את דגל הסירוב להכיר בשואה כעובדה היסטורית, הבולטת שבהן היא הטענה בדבר השמדת שישה מיליון יהודים. זהו מספר מוגזם ביותר, שכן לפי סטטיסטיקות אירופאיות, לפני מלחמת העולם השנייה היה מספרם הכולל של יהודי אירופה 6.5 מיליון.  פירושו של דבר הוא שבשואה חוסלו כמעט כל יהודי אירופה. הדבר סותר מספרים אחרים של מחלקות ההגירה באירופה, לפיהם בשנים 1945-1933 היגרו 1.5 מיליון יהודים לבריטניה, שבדיה, ספרד, אוסטרליה, סין, הודו, פלסטין וארה"ב. לפי סטטיסטיקות של ממשלת גרמניה, עד 1939 היגרו מגרמניה 400 אלף מתוך 600 אלף היהודים שהיו בה. כמו כן, 480 אלף יהודים היגרו מאוסטריה וצ'כוסלובקיה, במסגרת התוכנית ליישב יהודים במדגסקר, אך הם שמו את פעמיהם למדינות אחרות. רכושם לא הופקע, אחרת, היהודים לא היו היום העשירים הגדולים ביותר בעולם. יש מספרים נוספים לפיהם למעלה משני מיליון יהודים היגרו לבריה"מ. 

 

ההיסטוריונים מציינים כי בשנת 1938 היו בעולם 16.5 מיליון יהודים וכי עשור לאחר מכן, כלומר ב-1948, היו בעולם 18.5 מיליון יהודים. אם מקבלים לצורך הוויכוח את הטענה ש-6 מיליון יהודים הושמדו במהלך מלחמת העולם השנייה, הרי שלא ייתכן ש-10 המיליון הנותרים התרבו בשיעור כה גבוה והפכו ל-18 מיליון כעבור עשור. הדבר מנוגד לחוקי הסטטיסטיקה ול[קצב] גידול האוכלוסייה האנושית.       

      

הסיבה השנייה נעוצה בהעדר מסמכים רשמיים. אין [ולו] מסמך רשמי אחד המציין את פרטי פעולות השואה ואת [העובדה] שעיקר תוכנם של הדברים שנאמרו מטעמו של היינריך הימלר בוועידת ואנזה, שהתכנסה ב- 20 בינואר 1942, היה שהמדיניות הממשלתית [הנאצית] המעודדת הגירה של יהודים למדגסקר כדי שיהפכו אותה למולדת [עבורם] אינה מעשית באותו שלב, בשל נסיבות מלחמת העולם השנייה ומשום שגרמניה זקוקה לידיים עובדות כדי להניע את מכונת המלחמה. זאת, על פי ההיסטוריון הצרפתי פול רסינייה[2] שציין בספרו 'הדרמה של יהודי אירופה' ['The Drama of the European Jews'] כי מה שמכונה מסמך הפתרון הסופי הוא למעשה תכנית לדחיית פעולת ההתיישבות של היהודים במדגסקר שלגביה התקבלה החלטה, עד לאחר המלחמה, בשל הצורך של גרמניה בידיים עובדות ובשל ההמתנה לפתיחת ערוצים דיפלומטיים עם המדינות האחרות עד למציאת מולדת מתאימה עבור יהודי אירופה.

 

הסיבה השלישית היא התעמולה התקשורתית, שכן ההעצמה התקשורתית האינטנסיבית של מחנות המעצר ושל מחנות המוות היא חסרת שחר, משום שהמחנות הללו היו יחידות ייצור עצומות לתמיכה במכונת המלחמה. מחנה המעצר הגדול ביותר שעורר חילוקי דעות רבים - הלא הוא מחנה אושוויץ - נכבש לראשונה בידי הכוחות הסובייטים אשר לא הרשו לשום גורם ניטרלי להיכנס אליו במשך 10 שנים. ההנחה היא שבמהלך 10 השנים הללו שינתה בריה"מ את מאפייני המחנה וש[מלכתחילה] לא היו בו כלל מה שמכנים תאי גזים שבהם הושמו היהודים באלפים כדי להרעילם, אלא היו שם חדרים קטנים לייצור חומרי הדברה חקלאיים נגד חרקים ומזיקים. אכן, היו במחנות אלה כמה משרפות, אך הן שימשו לצורך שריפת גופותיהם של האנשים שמתו ממחלת הטיפוס בשנים האחרונות של המלחמה, בשל העדר שירותי רפואה בעקבות קריסת התשתית הגרמנית בשנים האחרונות של המלחמה. לפיכך, אין זה הגיוני שגרמניה תבזבז כל כך הרבה דלק ואנרגיה - שלהם הייתה זקוקה ביותר עבור המלחמה - כדי לשרוף מיליוני גופות.

 

הסיבה הרביעית היא זיוף המסמכים - תמונות רבות שהוצגו בפני העולם וכן במשפטי נירנברג הן בעצם תמונות שנלקחו מהארכיון הגרמני עצמו [שצולמו] כאשר ניסו הגרמנים להראות את עוצמת התפשטות הרעב ומחלת הטיפוס בגרמניה, בייחוד בשנות המלחמה האחרונות. התמונות שהוצגו במשפטי נירנברג, כאילו היו תמונות השמדה המונית של היהודים, הן בעצם תמונות של ההפצצות השנויות במחלוקת שביצעו מטוסי הקרב של בעלות הברית על העיר דרזדן בימים 13–15 בפברואר 1945...

 

הסיבה החמישית  והאחרונה היא התפשטות תיאוריית הקונספירציה. ישנה מעין תיאוריית קונספירציה אודות ההגזמה התקשורתית ביחס לאירועי השואה, שברית המועצות הייתה שותפה בה והיא הפיצה את השמועות הללו כדי להרחיב את ההגמוניה שלה באירופה כחלופה טובה יותר מגרמניה וכדי להסיט את תשומת הלב מן היחס הרע שלה לאסירים במחנות עבודת הכפיה הסובייטיים - הגולאג - הידועים לשמצה. גם מדינות המערב - שניצחו במלחמת העולם השנייה ושלא קיבלו את הרעיון הגרמני להקים מולדת ליהודים במדגסקר, אלא העדיפו את הרעיון להקים את מדינת ישראל בפלסטין כמולדת ליהודי העולם- היו שותפות לקונספירציה זו". 

 

 



[1] www.elmwatin.com, 27.1.2019

[2] פול רסינייה (Paul Rassinier ; 1967-1906) – נחשב לאבי הכחשת השואה וכתב ספרים בנושא בהם טען כי הטענות נגד הגרמנים נופחו וכי האסירים שניהלו את המחנות הם שביצעו את רוב הזוועות. בספרו "הדרמה של יהודי אירופה" שיצא לאור ב-1964 הוא הכחיש את השימוש בתאי גזים במחנות הריכוז וכן את הירצחם של 6 מיליון יהודים. https://jewishvirtuallibrary.org/a-brief-histor..., נקרא ב-30.1.2019