המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב סעודי: ג'ורג' בוש האב - נשיא אמיץ שחילץ את כווית והמפרץ מציפורניו של סדאם
12/12/2018


עיתונאי סעודי: ג'ורג' בוש האב - נשיא אמיץ שחילץ את כווית והמפרץ מפני שגעון הגדלות של סדאם

בעקבות מותו  של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש האב ב-30.11.18, פרסם העיתונאי הסעודי עבד אל-רחמן אל-ראשד (לשעבר עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה) מאמר שבו שיבח את בוש והגדירו כאישיות חשובה ונדירה ביכולתה לקרוא נכונה את ההיסטוריה ולקבל החלטות גורליות, תוך נטילת סיכון אישי. אל-ראשד העלה על נס את החלטתו האמיצה של בוש לצאת למלחמת המפרץ הראשונה, חרף לחצים שהופעלו עליו, מבית ומחוץ, שלא לעשות כן. לדבריו, בהחלטה זו חרץ בוש את גורלה של כווית לחיים ושם קץ לחלומו של סדאם חוסיין להֹפכה למחוז עיראקי. אל-ראשד הוסיף כי ארה"ב היא מעצמה חשובה שכל העולם זקוק לה וחתם את מאמרו בתודה ובהוקרה לג'ורג' בוש.

 

ג'ורג' בוש[1]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[2]

 

"ההיסטוריה היא מעשה ידי אדם ו[ג'ורג'] בוש [האב] הוא אחד ממחולליה החשובים, אשר במהלך נשיאותו - למרות שנמשכה ארבע שנים בלבד (1993-1989) - התרחשו אירועים חשובים. בתקופתו התמוטטה בריה"מ וארה"ב הכריזה על ניצחונה במלחמה הקרה שנמשכה כחצי מאה, ובעקבות זאת התחוללה רעידת אדמה ב[כל] העולם, לרבות באזורנו, שנמשכת עד היום.

 

סדאם חוסיין, שליט עיראק לשעבר, טעה בקריאת התפתחויות ההיסטוריה ואילו בוש קרא אותן נכונה. אין ספק שהקואליציה הסעודית-אמריקאית מילאה תפקיד מרכזי בחיסול חלומותיו של סדאם שלקה באובססיה לכוח ובשיגעון גדלות. הפעולה [הזו של הקואליציה] שמה קץ למהלך ההיסטורי השגוי [של סדאם, שבעקבותיו] רוב העם הכוויתי היה מחוץ לארצו, הממשלה הייתה לגיטימית על הנייר [בלבד] בעוד שבפועל סדאם שלט בכווית. ייתכן שאם היה נשיא אמריקאי אחר, הייתה כווית נשארת מחוז עיראקי כפי שרצה סדאם.

 

סדאם היה בבחינת חרב התלויה מעל [ראשיהן של] סעודיה ויתר מדינות המפרץ. אין ספק שמלך סעודיה דאז פהד [בן עבד אל-עזיז] והנשיא בוש הם דמויות היסטוריות חשובות שנטלו סיכון אישי. זאת, משום שלו היו האמריקאים חוזרים בהם [מהכרזת המלחמה נגד עיראק] נוכח הלחצים הפנימיים והחיצוניים, או אם הסעודים היו נמנעים ממעורבות בהרפתקה של מלחמה שתוצאותיה אינן ידועות [מראש], או אם המלחמה הייתה מתפתחת בכיוונים אחרים כפי שקרה בהמשך במלחמות הכושלות, אזי הכוויתים והסעודים היו משלמים מחיר גבוה...

 

מול הנשיא בוש המנוח עמדו כמה אופציות להתמודדות עם כיבוש כווית, ובראשן שתיים: המלך פהד רצה להתעמת עם סדאם [חוסיין] ולהוציאו מכווית לחלוטין, ולו בכוח; [מנגד] בעלי בריתו של סדאם הזהירו את בוש מפני סכנת התלקחות הרחוב הערבי ומפני כאוס ופגיעה באינטרסים האמריקאים, ובו בזמן התחייבו בפניו שסדאם יספק לו את מה שממשלת כווית נהגה לספק לו ואת [כל] מה שארה"ב העריכה כמשרת את האינטרסים שלה בתחומי הנפט, הצבא והפוליטיקה.

 

האזהרות הקולניות ביותר היו בתוך ארה"ב, שכן דעת הקהל האמריקאית הייתה שרויה עדיין בפוביה של מלחמת וייטנאם הכושלת ובקונפליקטים שחוללה בתוך החברה האמריקאית. למרות זאת, נטה בוש לצד הדעה הסעודית. שגריר [סעודיה בארה"ב] דאז, בנדר בן סולטאן, מילא תפקיד חשוב בשכנועו להיכנס למלחמה לשחרור [כווית] ולא רק להגנה על סעודיה מפני כוחותיו של סדאם.  לעיתים רחוקות מספקת [לנו] ההיסטוריה אישים המסוגלים לקבל החלטות גורליות וייתכן שאם בוש לא היה מקבל החלטה לשחרר את כווית היא לא הייתה קיימת היום. זוהי האמת הפשוטה.   

 

אני מזכיר את ההיסטוריה היום לא כדי לרומם את מעמדו של בוש או להתפאר בתפקיד הסעודי ואפילו לא כדי להשמיץ את ההיסטוריה העיראקית בתקופת סדאם, בשום אופן. הדבר נועד להפיק לקח ולהבין את העולם כהווייתו, הרחק מרומנטיקה ומהשקרים של תיאוריות הקונספירציה. ארה"ב היא מעצמה חשובה לנו במפרץ וגם אירופה המערבית זקוקה לה, ואפילו יותר. זו לא בושה מבחינתנו לדבר על הבריתות עמה ועל הניצחונות המשותפים, שכן ללא ארה"ב צרפת לא הייתה חוזרת להיות רפובליקה חופשית ובלעדיה היו הסובייטים כובשים את כל גרמניה וקוריאה הצפונית הייתה משתלטת על קוריאה הדרומית. אל תניחו לפרופגנדה של השמאל, של האסלאמיסטים ושל התיאורטיקנים הפוליטיים הטיפשים באזורנו להנחות אתכם בהבנת הפוליטיקה והיחסים הבינ"ל, שכן יש עובדות ויש דעות. אני מציין את חשיבותו של [הנשיא ג'ורג'] בוש ואת תפקידו בתחילת שנות התשעים, לרגל מותו, שכן מדובר גם בהיסטוריה שלנו שאנו חיים אותה כעת, ומתוך נאמנות תודה והוקרה לו, ללא התנשאות וללא תסביך נחיתות."

 



[2] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.12.2018