כללי

הגברת אמצעי הדיכוי של נשיא מצרים אל-סיסי כלפי מבקריו, עם תחילת כהונתו השנייה

 

מאת י. גרף

החודשים הראשונים של כהונתו השנייה של עבד אל-פתאח אל-סיסי כנשיא מצרים מתאפיינים בהמשך הדיכוי של מתנגדים פוטנציאליים לשלטונו ומניעת כל ביקורת כלפיו, גם מצד גורמים שתמכו בו בעבר, או מצד פעילים חברתיים שעד כה נהנו מחופש פעולה יחסי.

 

צעדי דיכוי אלו באו לידי ביטוי בגל מעצרים שהלך והתגבר בחודשים אפריל ומאי נגד עיתונאים ופעילים פוליטיים, בטענות כלליות של פרסום ידיעות כוזבות, חבירה לארגון לא חוקי וחתירה לפגיעה ביציבות ובשלום הציבור. למעצרים אלו לוותה חקיקת חוקים המגבילים את חופש הביטוי בעיתונות, באתרי חדשות, בבלוגים וברשתות החברתיות תחת האמתלה של לחימה בשמועות וידיעות כוזבות המופצות במצרים.  בנוסף התפרסמו בכלי תקשורת ערביים שונים ידיעות על מעצרי בית של בכירי מערכת הביטחון שהודחו מתפקידם במהלך החצי השנה האחרונה: ראש המודיעין ושרי ההגנה והפנים, מה שנראה כמו ניסיון של אל-סיסי לבצע ניקוי אורוות במערכת החזקה במדינה ולמנוע מרי של יריבים מהמעגלים הקרובים אליו ביותר.

 

מהלכים אלו התקבלו בביקורת בפוסטים  ברשתות החברתיות ובמאמרים בכלי תקשורת ערביים, בעיקר מחוץ למצרים. הללו הביעו אכזבה על צעדי הדיכוי הקשים של המשטר והזהירו מהשלכות דיכוי זה על עתיד שלטונו של אל-סיסי.

 

דו"ח זה יסקור את צעדי הדיכוי האחרונים של משטר אל-סיסי והתגובות להם.      

 

חודשי הכהונה הראשונים של אל-סיסי: דיכוי כל ניצן של ביקורת

מאז נבחר אל-סיסי לכהונה שנייה כנשיא מצרים בסוף מרץ 2018, ממשיך משטרו להצר את צעדי האופוזיציה ולדכא כל התנגדות אפשרית לשלטונו ומדיניותו.[1] צעדים אלה כוללים התנכלות ומעצרים של עיתונאים ופעילי זכויות אזרח וחקיקת חוקים המגבילים מאוד את חופש העיתונות והביטוי. כך בתחילת אפריל 2018 נקנס היומון אל-מצרי אל-יום ופוטר עורכו הראשי, מוחמד אל-סיד צאלח, אשר גם נחקר על רקע פרסום ידיעה ביום הבחירות, שרמזה כי המדינה "גייסה" בוחרים באמצעות תמריצים כספיים.[2] בנוסף, עצר המשטר כמה עיתונאים, שהצטרפו למאות העיתונאים שכבר שהו במאסר, הבולטים בהם: עורך האתר מצר אל-ערביה, עאדל צברי והבלוגר והעיתונאי, מוחמד אבראהים המכונה מוחמד אוקסיג'ן. היומון אל-מצריון, ציטט מומחה תקשורת בשם השאם קאסם שאמר: "התקופה הנוכחית שעוברת על העיתונות המצרית היא הגרועה ביותר, שכן היא לא חוותה מימיה כזאת מתקפה כמו זו המתנהלת נגדה כעת."[3]  

 

במהלך מאי 2018, נעצרו בזה אחר זה גם כמה פעילים פוליטיים ופעילי זכויות אדם, חלקם, כמו הפעילה אמאל פתחי עבד אל-תואב[4], חברים בתנועת 6 באפריל, ממובילות האביב הערבי במצרים, שאת ראשיה רודף המשטר מאז 2013, וחלקם ממסגרות אחרות. בין העצורים: שאדי אל-ר'זאלי חרב, בכיר לשעבר במפלגת אל-דסתור שנעצר ב-16.5.18[5], הית'ם מוחמדין, פעיל פוליטי בתנועת "הסוציאליסטים המהפכנים", שנעצר ב-19.5.18[6], ואא'ל עבאס, בלוגר ופעיל פוליטי שנעצר ב-23.5.18[7], וחאזם עבד אל-עט'ים, מבכירי הקמפיין הראשון של אל-סיסי לנשיאות מצרים, שהפך למתנגדו, אשר נעצר ב-27.5.18.[8]

 

העילות שהציג המשטר למעצרים היו לרוב מעורפלות ועיקרן: פרסום ידיעות כוזבות במטרה לערער את אמון הציבור במוסדות המדינה, ולעורר משברים וחוסר יציבות; או חבירה לארגון הפועל מחוץ לחוק. כלי תקשורת ערביים המתנגדים למשטר המצרי, טענו כי האשמות אלה נועדו לתת צידוק משפטי ל"סתימת הפיות" מצד המשטר[9].  בדיווחים נטען כי אל-סיסי פועל לחיסול האופוזיציה הליברלית והחילונית, כפי שעשה לזו האסלאמי[10] ובכך מבסס את מעמדו כשליט מבלי מעורער ומונע תרחיש של התקוממות עתידית להפלת המשטר מצד גורמי אופוזציה.[11]

 

כמו כן הועלתה הסברה כי חלק מן המעצרים נועדו לבלום ביקורת צפויה על המדיניות הכלכלית של משטר אל-סיסי לנוכח הגזרות הכלכליות שהטיל על האזרחים בהן: צמצום בסובסידיות, ייקור מוצרים והטלת מיסים חדשים – כהענות לדרישת קרן המטבע הבינלאומית, כתנאי לקבלת הלוואות ממנה.[12] שכן, חלק מהעצורים המוזכרים לעיל לקחו חלק במחאה ציבורית על החלטת הממשלה להעלות את מחירי הנסיעה במטרו ב-10.5.18.[13]

המשטר בתגובה לביקורת על צעדי הדיכוי שלו: אין אצלנו עצורים פוליטיים

גלי המעצרים עוררו ביקורת חריפה בזירה הבינלאומית. כך למשל, ב-24.5.18 (יום אחרי מעצרו של ואא'ל עבאס), הביע סגן נשיא ארה"ב, מייקל פנס, בשיחת בטלפון עם אל-סיסי, דאגה ממעצר של פעילים בלתי אלימים.[14] גם האיחוד האירופי פרסם ב-30.5.18 הודעת גינוי למעצרים הללו.[15]

 

בתגובה, דחה משרד החוץ המצרי טענות אלה וציין כי "אף אזרח במצרים לא נעצר או נשפט בשל פעילות בתחום זכויות האדם, או בשל הבעת ביקורת נגד הממשלה; [הוא נעצר] רק אם ביצע פשעים אשר החוק מעניש עליהם."[16] היומון אל-יום אל-סאבע, המקורב למשטר המצרי, ציטט חברי פרלמנט מצרים שתקפו בחריפות את הודעת האיחוד האירופי וטענו כי היא נותנת ביטוי לשקרים שמפיץ ארגון האח"ס.[17]

 

צילומי עצורים בטוויטר: מימין למעלה: שאדי אל-ר'זאלי חרב, חאזם עבד אל-עט'ים, מוחמד אל-קצאץ,

אמאל פתחי עבד אל-תואב, ואא'ל עבאס, אחמד אל-דומה, עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, סאמי ענאן,

השאם גנינה, עמרו עלי, הית'ם מוחמדין, עלאא' עבד אל-פתאח, ושאדי אבו זיד[18]  

אחרי גל המעצרים, חקיקת חוקים המגבילים את חופש הביטוי

בחודשים יוני ויולי, נראה שגל המעצרים שכך, ואת מקומו תפס צעד שנראה כהקדמת תרופה למכה - חקיקת חוקים המגבילים מאוד את חופש הביטוי. לטענת המשטר חוקים אלה נועדו למנוע הפצת שמועות ברשתות החברתיות, אודות המצב הפנימי במצרים.[19] היומון הממסדי אל-אהראם אף פרסם ב-24.7.18 כתבת תחקיר בה נטען כי מצרים מתמודדת עם מלחמה פסיכולוגית במסגרתה מופצים שקרים ושמועות ע"י "גיס חמישי" כדי "לעורר ספק כלפי ההנהגה הפוליטית [במדינה]...ועם תחילת הכהונה השנייה של הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי, התחזקה המלחמה הזאת עוד יותר, כאשר המטרה הראשונה והאחרונה שלה היא עצירת מהלך הרפורמה של המדינה המצרית". הכתבה ציינה, שאל-סיסי עצמו טען שמצרים נאלצה להתמודד עם 21 אלף שמועות בשלושה חודשים בלבד.[20]

 

קריקטורה ביומון המקורב למשטר המצרי: הפייסבוק כתותח המשמש את האח"ס לשגר שמועות[21]

 

ב-5.6.18 אישר הפרלמנט את "החוק למאבק בפשעי טכנולוגיית המידע", המתיר לרשויות המדינה לחסום אתרים אשר העלו תכנים העלולים, בראיית המשטר, לפגוע בביטחון המדינה וכלכלתה.[22] שלושה שבועות לאחר אישור החוק, דווח כי האתר "כאתב" השייך לרשת הערבית למידע על זכויות אדם, נחסם תשע שעות לאחר עלייתו לאוויר.[23]

 

כמו כן, ב-17.7.18, אישר הפרלמנט המצרי שלושה חוקים המסדירים את פעילותם של שלושה גופי תקשורת ממסדיים: המועצה העליונה לרגולציה על התקשורת, הרשות הלאומית לעיתונות והרשות הלאומית לתקשורת. החוקים החדשים מעניקים לגופים אלה ובעיקר לראשון שבהם, סמכויות לפיקוח הדוק על כל פעילות עיתונאית או תקשורתית במצרים, ואף מטילים מגבלות על בלוגרים ומשתמשים פרטיים ברשתות החברתיות, אשר להם חמשת אלפים עוקבים ומעלה. כך למשל, למועצה העליונה לרגולציה ניתנו סמכויות להטיל קנסות, לסגור עיתונים ולחסום אתרים במידה ואלה יפרו את החוק, ישתמשו בשפה אלימה או גזענית או יפרסמו תכנים אשר נתפסים ע"י המשטר כחדשות מזויפות.[24]

 

חרף העובדה שרוב העיתונאים הפעילים היום מיישרים קו עם המשטר, חוקי העיתונות אושרו רק לאחר שעברו כמה תיקונים שנדרשו ע"י העיתונאים.[25] אך גם לאחר העברתם בהסכמתו של יו"ר האיגוד, עבד אל-מוחסן סלאמה, חצי מחברי מועצת איגוד העיתונאים פרסמו הודעה המתנגדת לנוסח הסופי של החוק, ומפרטת את הסעיפים הבעייתיים בו ובכללם סעיף 12 אשר מאפשר לרשויות לאלץ עיתונאים לבקש אישור לבצע את עבודת הסיקור שלהם - לצלם במקומות ציבוריים, לראיין אזרחים, לסקר ועידות וכד'; וסעיף 29 המתיר לרשויות לעצור עיתונאים במקרים של הסתה לאלימות או פגיעה בכבודם של אנשים. כמו כן, העיתונאים המתנגדים מתחו ביקורת על הסעיפים, 4, 5 ו-19 המתירים לחסום אתרי אינטרנט עיתונאיים ואישיים.[26]

 

דיווחים על טיהורים במערכת הפוליטית והביטחונית

בסוף חודש יולי 2018 התפרסמו בתקשורת הערבית דיווחים שמהימנותם אינה ברורה אודות הדחות ומעצרים גם של בכירים במערכת הפוליטית והביטחונית של המשטר, כצעד נוסף לביסוס מעמדו של אל-סיסי. כך למשל, ב-29.7.18, דיווח האתר arabi21 המקורב לתנועת האחים המוסלמים כי שר הפנים מג'די עבד אל-ר'פאר ושר ההגנה צדקי צובחי שהודחו לאחרונה מתפקידיהם נמצאים במעצר בית יחד עם בני משפחותיהם. וכי מקורביהם של אל-ר'פאר וצובחי אף הודחו מתפקידהם בשני המיניסטריונים.[27] כמו כן, היומון הלבנוני אל אח'באר דיווח ב-1.8.18 מפי מקורות, כי ראש המודיעין הכללי לשעבר, ח'אלד אל-פוזי, אשר הודח בינואר 2018, נתון גם הוא במעצר בית מאז הדחתו.[28] כמו כן נטען כי משטר אל-סיסי אחראי על ההרעה במצבו הבריאותי של סאמי ענאן, הרמטכ"ל לשעבר, אשר נעצר על רקע מועמדותו בבחירות האחרונות לנשיאות.[29]

           

מצרים ברשתות החברתיות מגיבים בקריאה לאל-סיסי: הסתלק!; אל-סיסי מגיב בכעס

למרות הלחצים מצד המשטר, מצאו מבקריו ברשתות החברתיות במה לביקורתם על צעדיו. לאחר מעצרו של ואא'ל עבאס, האשים הסופר עלאא' אל-אסואני את המשטר בפשיזם[30] ולכבוד יום השנה להדחת מורסי ב-30.6, פרסם ציוץ נוסף בו השתמש במטאפורה מתחום הנדל"ן להצגת מצבם של הליברלים במצרים: "חתמתי על חוזה עם מהנדס [קרי האח"ס] כדי שיתקן את דירתי. הוא קרע את החוזה. פניתי למשטרה, השוטר [קרי אל-סיסי] עצר את המהנדס, השתלט על הדירה ועצר אותי".[31] בנוסף, לקראת ה-30.6 יום השנה להדחת מורסי, הופיע קמפיין להדחתו של אל-סיסי בשל מדיניותו, תחת ההאשטאג #הסתלק_יא_אל-סיסי, שזכה למאות אלפי שיתופים בטוויטר תוך כמה ימים. בין האנשים הבולטים אשר שיתפו כמה וכמה פעמים את ההאשטאג נמנה שחקן הקולנוע, ח'אלד אבו אל-נגא, אשר קרא להפיל את אל-סיסי, וכינה אותו דיקטטור. [32]

 

הציוץ של אבו אל-נגא[33]

 

ב-24.7.18 פרסם העיתונאי עבד אל-נאצר סלאמה[34] פוסט חריף בפייסבוק נגד אל-סיסי, שכלל עשר שאלות מתריסות כלפיו, והזהרתו מפני גורל דומה לזה של מנהיגים שהודחו באלימות, כמו קדאפי ועלי עבדאללה צאלח. בין היתר שאל את אל-סיסי: "מדוע אינך מנסה לשמוע את הדעה האחרת?"; "איך אתה מאמין שאתה נביא?"; או "איך אתה מאמין שהנך רופא או פילוסוף שמבין הכל?" ולבסוף: "מדוע אינך מודה שאתה חולה בשוביניזם ובפראנויה ומקבל טיפול?".[35] 

 

ב-28.7.18 התייחס אל-סיסי לביקורת נגדו ברשתות החברתיות ואף באופן ספציפי להאשטאג שקרא להפלתו, כאשר דיבר בפני ועידת הצעירים המצרים שהתקיימה באוניברסיטת קהיר. הוא אמר: "הכניסו אותנו למצב של אומה נזקקת, אומה ענייה, וכאשר אני בא להוציא אתכם מהמצב הזה, עושים האשטאג הסתלק יא אל-סיסי, האם אכעס או לא? בוודאי [שיש לי סיבה] לכעוס".[36]

 

בטלוויזיה אל-סיסי מביע כעס על ההאשטאג נגדו אך בפועל הוא חרד ממנו[37]

 

כותבים מצרים נגד צעדי הדיכוי של המשטר

כצפוי נמנעה התקשורת הממסדית במצרים מלמתוח ביקורת על צעדי הדיכוי של המשטר נגד גורמי האופוזציה השונים. 

ביקורת חריפה לצעדים אלו נשמעה מצד אופוזציונרים מצרים בתקשורת בינלאומית וכן בכלי תקשורת המזוהים עם קטר הידועה בעוינותה למשטר אל-סיסי. אלה תקפו בחריפות את אל-סיסי, המחסל, לדבריהם כל תקווה לרפורמה ולשינוי דמוקרטי שהעם המצרי נאבק למענו ב-2011 לאחר שהדיח את מובארכ. ביקורת עדינה יותר על צעדי המשטר הופיעה בכמה מאמרי מערכת ביומונים מצרים עצמאיים כדוגמת אל-מצריון ואל-שרוק.

 

עלאא' אל-אסואני: הדיכוי במצרים הגרוע בהיסטוריה, אך המאבק למען דמוקרטיה יימשך 

הסופר המצרי עלאא' אל-אסואני כתב במאמרו מה-5.6.18, בגרסה הערבית של האתר הגרמני  Deutsche Welle, כי החברה המצרית הפכה לחברה אלימה, שאנשיה אינם נותנים אמון בחוק ובצדק וכי רוב הציבור  נכנע למגבלות שמטיל המשטר, אשר מיישם את החוק בהתאם לרצונו ופועל נגד מי שמהווה איום עליו. אל-אסואני נזכר בערגה במהפכת 2011 ובשמחה שפרצה לאחר הדחת מובארכ והעריך כי הדבר יחזור על עצמו. כך כתב: 

 

"אין צדק היום במצרים. המשטר הנוכחי לא מאפשר שום דעה שונה וכל מי שמותח ביקורת על אל-סיסי נעצר ועומד לדין בהאשמות שווא כלליות מידי כמו הפצת ידיעות כוזבות והצטרפות לארגון אסור. כך אירע עם חאזם עבד אל-עט'ים, שאדי אל-ר'זאלי חרב, ואא'ל עבאס ואלפי אנשי אופוזיציה בלתי אלימים. משטר אל-סיסי מתייחס אל כל אנשי האופוזיציה כאל בוגדים וסוכנים שמטרתם להפיל את השלטון...

 

מאז השתלטו אנשי הצבא על השלטון במצרים בשנת 1952, 'יצא החוק לחופשה' כדברי קצין [מתנועת הקצינים] החופשיים^[38]. החוק לא נאכף על כולם במצרים, אלא נגד אי אלו אנשים ולא על אחרים, לפי גחמת המשטר. את מתנגדי סיסי עוצרים ומתנכלים להם, כעונש על כך שאינם מסתנוורים מגאוניותו של המנהיג מעורר ההשראה...

כל המעצרים של מתנגדי אל-סיסי מנוגדים לחוק ולחוקה, אך מי יעז למחות על כך ומה תועיל מחאה נגד משטר שמרכז בידיו את כל הסמכויות ומדכא את האנשים באופן הנורא ביותר ... בהיסטוריה של מצרים המודרנית[?]

 

כל הדיכוי הזה מוסווה בכמות עצומה של שקרים שאותם מפיץ מנגנון תעמולה ענק שהמשטר מממן במיליארדי לירות מצריות, כדי ליפות את הפָּן המדכא שלו, אך ככל [שינסו] להסיח את דעתם של המצרים בסדרות טלוויזיה מטופשות, בתכניות פוליטיות מטעות ובכדורגל, לא ניתן להשכיח מהם את סבלם היומיומי. חייהם הקשים של מיליוני עניים במצרים הפכו לבלתי נסבלים בגלל יוקר המחיה. שתיקתם היא רק בגלל הדיכוי של המשטר, האורב להם כדי לכתשם ברגע שיביעו מינימום של מחאה, כפי שקרה למי שמחו נגד עליית מחירי כרטיסי המטרו... 

תמונת המצב בארצנו באמת קודרת אך היא לא חייבת לדחוף אותנו לייאוש. ההיסטוריה מלמדת אותנו שמהפכה איננה משחק כדורגל בן 90 דקות, אלא היא נמשכת פרק זמן ארוך שיש בו הצלחות ותבוסות .. כאשר מהפכה מתחילה היא תימשך בהכרח... היא נמשכת והיא תנצח בהכרח, גם אם כעבור זמן מה. הדמוקרטיה היא הפתרון."[39]

 

עמרו חמזאוי: הדיכוי הפך לאידיאולוגיה של המשטר הסמכותני במצרים

פעיל אופוזיציה וחבר הפרלמנט לשעבר עמרו חמזאוי, כתב במאמרו מה-19.6.18 ביומון אל-קדס אל-ערבי היו"ל בלונדון, כי המשטר הסמכותני של אל-סיסי הורס את מצרים, פוגע בכלכלה ובאמון של האזרחים במוסדות המדינה. משטר זה רואה בדיכוי דרך חיים ושם לעצמו את כל העם כמטרה. כך כתב:

 

"...המשטר הסמכותני החדש הוא האחראי הראשון במעלה לאיום על היציבות והביטחון של מצרים ועל סיכוייה להתאושש מהמצב הכלכלי והחברתי הקשה [שבו היא שרויה]. מצב זה נגרם כתוצאה ממדיניות של דיכוי ישיר (שימוש אלים ומוגזם באמצעים ביטחוניים) ובלתי ישיר (העברת חוקים אשר מגבילים חירויות) וכתוצאה מהפרות גוברות של זכויות וחירויות מצד מוסדות ומנגנוני המדינה. מדיניות כזו והעוולות הנגרמות כתוצאה ממנה פוגעות בשלום החברתי ובאמון של העם בשלטון ומחלישה אותו בטווח הזמן הבינוני והרחוק.         

 

המשטר הסמכותני החדש מעוות בשיטתיות את דמות מתנגדיו ומבקש שיכינו לו רשימות של אויבים וטרוריסטים מקרבם, בלי להתייחס להשלכות שיש לכך על עקרונות שלטון החוק ועל תחושות האזרחים לגבי הצדק [במדינה].

התוצאה היא סגירת המרחב הציבורי וביטול הפוליטיקה...התוצאה היא התכחשות [של המשטר] לעוולות ולהפרות זכויות האדם, ולהשתקת קולותיהם של האנשים המגנים על זכויות האדם ושל אלו התובעים שינוי דמוקרטי...

 

אין זה מוזר שחלק מהגורמים הרשמיים לוקחים חלק בהסתה לענישה קולקטיבית של מתנגדי המשטר (והגל האחרון לשלילת החירות של אנשי אופוזיציה כמו הד"ר עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, עורך הדין הית'ם מוחמדין והד"ר שאדי אל-ר'זאלי חרב אינו אלא הוכחה ברורה לכך)...   

 

המשטר הסמכותני החדש במצרים מתקדם בקצב מואץ להישענות עיקרית על יכולות דיכוי, על פעולות של מעצר ומעקב ביטחוני, הכוללים לא רק את אנשי האופוזיציה ... אלא גם את כלל האנשים [בחברה המצרית]. הדיכוי הפך לאידיאולוגיה רשמית, הפרנויה מפני 'סכנות נסתרות ומזימות סודיות' השתלטה על השליט ועל עוזריו...         

 בזמן שמשברי הפרנסה, הכלכלה והחברה בארץ סוערים ... קשה לצפות שהמשטר הסמכותני ייפתח לצורת שלטון שיש בה קבלה של איזו שהיא שותפות עם כוחות חברתיים ופוליטיים מרכזיים או שישחרר את המרחב הציבורי והחברה האזרחית ממלחמת הביטול והמצור הנוכחית. אללה ישמור עלייך מצרים."[40]  

 

אחמד מאהר: בעולם המתקדם מצמצמים את מספר האסירים הכלואים, במצרים נבנים עוד תאי מעצר  

על רקע גל המעצרים שביצע המשטר נגד פעילים ליברלים, כתב אחמד מאהר ממייסדי תנועת ה-6 באפריל, מאמר ביומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד, ב-14.6.16, אשר עסק בפתרונות אלטרנטיביים לכליאה, וטען כי משטר אל-סיסי לא רוצה רפורמה בתחום הכליאה ולא בצמצום מספר האסירים, לכן הוא בונה עוד ועוד בתי כלא. לדבריו, פעילי זכויות אדם מצרים אף חוששים מפתרונות אלטנרטיביים, כמו צמיד אלקטרוני למשל, מכיוון שהמשטר ישתמש בהם לרעה . כך כתב:

 

"...השלטונות במצרים לא רואים בעונש [של מאסר] באופן כללי אמצעי לשיקום ולא רואים בחוק אמצעי להשלטת סדר, אלא משתמשים בהם כאמצעי לנקמה, להתעללות ולעשיית אי צדק. במדינות רבות בעולם מטילים עונשים חלופיים [לעונש הכליאה] כדי לצמצם או לוותר על רעיון המעצר והמאסר באופן כללי.... אך עניין זה מעורר פחדים רבים במצרים, שכן כל החוקים במצרים נוסחו כך שהרשות המבצעת תפר אותם.  מה גם שאין שום רצון פוליטי לתקן, להרגיע, או להקל על הצפיפות בבתי הכלא, או לטפל בבעיות החברתיות הנובעות מהכליאה. אחרת, לא היה כזה מספר מפחיד של בתי כלא במצרים, ולא היו נבנים בתי כלא חדשים מדי תקופה...

 

הנקודה המרכזית היא תפיסת השלטון במצרים את הפעילות הפוליטית בכלל, ומידת הכבוד שהוא רוחש לרעיון חילוקי הדעות, לחופש הדעה והביטוי, או לצורך בקיומה של אופוזיציה. כולם יודעים שהשלטון במצרים יכול לנהוג בסובלנות כלפי פשעים כמו רצח, מעשי בריונות, סחר בנשק ובסמים, או גניבת אדמות מדינה. אדרבא, נראה שהמשטר נשען על אלה כדי לבסס את יסודות שלטונו, או למען עניינים כמו גיוס בוחרים והפחדת מתנגדים. כבר היינו עדים לכך שמי שהסתבך בפרשיית רצח קיבל חנינה... אבל מתיחת ביקורת על מדיניות או הבעה דעה [שונה] באופן לא אלים נחשבים בעיני המשטר של אל-סיסי לפשע חמור [יותר]."[41]

 

משטר אל-סיסי מדכא את חופש הביטוי ברשתות החברתיות[42]

 

עורך אל-מצריון: קשה לראות תקווה לרפורמה פוליטית עם פתיחת הכהונה השנייה של אל-סיסי

ביקורת מינורית יותר נשמעה במאמרי מערכת בעיתונות המצרית העצמאית. גמאל סולטאן, עורך היומון המצרי אל-מצריון, כתב במאמרו ב-2.6.18, מייד לאחר נאום ההשבעה של אל-סיסי לכהונה שנייה כנשיא, כי התאכזב מאד מנאומו. לדבריו, הנאום לא הביא כל בשורה וכלל רמזים עבים נגד פעילים למען הדמוקרטיה וההבטחות בו אודות פלורליזם וקבלת האחר לא תאמו את המעשים בשטח. כך כתב: "מה שהכי מדאיג בנאום של הנשיא הוא דבריו בנוגע לתחום החירויות וזכויות האדם והחזרת הדמוקרטיה [על כנה]. הנשיא דיבר על אלה 'שסוחרים בחירות ובדמוקרטיה'. וזה מעיד בבירור על קיומה של עמדה שלילית איתנה [מצדו] כלפי מושגים שמייצגים את היסודות של כל מדינה דמוקרטית. גם עמידתו על אמונתו בפלורליזם ובזכות להיות שונה, הייתה לא ברורה כאשר אמר 'במצרים העצומה והגדולה יש מספיק מקום לכולנו...אני מאמין שכל מחלוקת היא כוח נוסף עבורנו ועבור אומתנו, ואני אומר לכם שקבלת האחר ויצירת מרחבים משותפים בינינו יהיו העיסוק העיקרי שלי... ואינני מוציא מגדר המרחבים המשותפים הללו אלא את מי שבחר באלימות ובטרור ובאידיאולוגיה קיצונית כאמצעי לכפיית רצונו ושליטתו. מצרים היא של כולם ואני נשיא של כל המצרים, של מי שמסכים עמי ושל מי שחולק עליי'.

 

האמת היא שהמדיניות הביטחונית וההדרה המחמירה והולכת במדינה לאחרונה, מנוגדת לכל הדברים הכלליים שנאמרו כאן [ע"י הנשיא], ויוצרת רושם שאין כמעט מקום להבעת דעה מנוגדת וביקורתית וכי ישנו יחס שלילי מוחלט לפלורליזם ולקבלת האחר והשונה, וישנו רצון לכפות תפיסה אחת ומחשבה אחת על כולם.  

כאשר הנשיא אומר שאינו מוציא מן הכלל מהמרחבים המשותפים האלה אלא את מי שבחר באלימות ובטרור כדי לכפות את רצונו ואת שליטתו, אז האם ד"ר חאזם עבד אל-עט’ים, שהיה אחד מעמודי התווך של קמפיין הבחירות של אל-סיסי ב-2014, נמנה עם אלה שמשתמשים באלימות ובטרור? האם שאדי אל-ר'זאלי חרב, ואא'ל עבאס, ד"ר גמאל עבד אל-פתאח ומאות עיתונאים ופעילים כמותם אשר נעצרו בחודשים האחרונים, השתמשו באלימות ובטרור? זאת בנוסף לפוליטיקאים בכירים כמו ד"ר עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, יו"ר מפלגת מצרים חזקה... [האם הם] טרוריסטים שנושאים נשק שצריך לעצור אותם, להתעלל בהם ולהוציא אותם [ממרחב] הפלורליזם, השוני וקבלת האחר?       

 

ייחלתי שיהיה שביב של תקווה לרפורמה פוליטית אמתית, שיהיה ניצוץ של תכנית כלכלית המבשרת חמלה כלפי בני האדם, אשר העוני ועליית המחירים שהממשלה עצמה מובילה התישו אותם, אך מה ששמענו בנאום פתיחת הכהונה הנשיאותית החדשה לא נושא עמו את התקווה הזאת... אולי ההערכה שלי שגויה, אדרבא, אני מקווה שהיא שגויה, או שמא ההבנה שלי את הנאום הייתה תוצאה של הדיכאון הנפוץ בימים אלה, אני מייחל לכך."[43]            

 

עורך אל-שורוק: דיכוי ביקורת ע"י המשטר עלולה להוביל להדחתו

במאמר שכתב לרגל יום השנה להדחת מורסי ה-30.6, הזהיר עימאד אל-דין חוסיין, עורך היומון המצרי העצמאי אל-שורוק, את המשטר המצרי, כי אם לא יקשיב לביקורת וימשיך לנהל את המדינה רק לפי ראות עיניו, הוא עלול למצוא עצמו עומד בפני גורל דומה לזה של האח"ס, כך כתב: "על הממשלה והמדינה ועל כל יתר המנגנונים ללמוד לקח חשוב מלקחי ה-30 ביוני והוא לא לחזור על הטעויות העצומות שבהם נפל ארגון האח"ס, ושגרמו לעם להפיל את שלטונו, למרות שהוא עצמו בחר בו ונתן לו את רוב המושבים בפרלמנט ואת משרת נשיא המדינה.   

 

חשוב שהממשלה תבחן את עצמה במה שנוגע לביקורות, להערות, ולטעויות שמייחסים לה גורמי הכוח של האופוזיציה הלאומית . הדבר הגרוע ביותר הוא שהממשלה תחזור על אותה טעות של האח"ס, אשר חשבו שהם 'מחזיקים באמת המוחלטת', והמשיכו להאמין שסך כל המפגינים ב-30 ביוני הוא פחות ממאה וחמישים אלף איש ובסוף התעוררו עם 30 מיליון מפגינים שאמרו להם 'הסתלקו, אנו לא רוצים אתכם'."[44]

 

חוקר מצרי: היעדר אופוזיציה אמיתית היא שמחזקת את הפצת השמועות בחברה

עמרו האשם רביע, סגן מנהל מרכז אל-אהראם למחקרים מדיניים ואסטרטגיים, טען במאמר פרי עטו כי אם  המשטר המצרי מעוניין להיאבק באופן רציני בהפצת שמועות המסכנות את יציבותו, עליו לפתוח את המרחב הציבורי לאופוזיציה, לתקשורת חופשית ולמערכת משפט עצמאית, שכן דווקא היעדרם הוא זה שמחזק את הפצת השמועות מהן המשטר חושש, כך כתב: "מאבק בשמועות הוא דבר חשוב בכל מערכת פוליטית מכובדת. הדיבורים לאחרונה על 21 אלף שמועות שנפוצו במדינה תוך שלושה חודשים בלבד, הם עניין חמור בהחלט, המספר מצביע על [הפצת] כ- 233 שמועות ביום. בוודאי שמדובר במספר גדול ונראה שיש בו הגזמה, אך על כל פנים הוא מבטא מצב חמור. על המערכות הפוליטיות השואפות להיאבק בשמועות, להתחיל בכך בעצמן, על מנת להוות מקור של אמון עבור עמיהם. במילים אחרות, לא ראוי להיאבק בשמועות ובאותו הזמן להפיץ שמועות שמגבירות את הבלבול, וזה מה שקורה [כעת]... כדי למנוע את השמועות חשוב גם לפתוח את המרחב הציבורי בפני הציבור, כלומר שלא יהיה מקור יחיד ל[העברת] ידיעות... נראה שכאן האופוזיציה חשובה בכל מערכת פוליטית על מנת לחשוף את השחיתות, לפקח על הממשלה ולבטא דעה שונה בכל [תהליך] רפורמה...

 

אחד הדברים שמשתקים פעילות של כל חברה והופכים את השמועה לבעלת הדעה בה, הוא היעדר אופוזיציה אמיתית ש[יכולה] להיות אלטרנטיבה למערכת הפוליטית הקיימת. הרי מערכות פוליטיות אינן מחנות צבא שנשענים על פקודות וציות אלא הן חיים דמוקרטיים שלמים, שיש בהן זכויות אדם מוחלטות, והן זוכות לכבוד לא רק מצד עמיהן שלהם אלא גם מצד ארצות העולם האחרות... מה שבטוח הוא שמה שמחזק מפלגות אמיתיות וחברה אזרחית נאורה, ומה שמחסל את קיומן של השמועות בחברה, הם מערכת המשפט והתקשורת. הכוונה כאן היא למערכת משפט עצמאית, שכן יש לכך השפעה חשובה על פסיקותיה. על התקשורת להיות אובייקטיבית וניטרלית, כלומר לא להיות שופר לא של השלטון ולא של ארגון טרור הפועל מחוץ לחוק [קרי אח"ס], עד כדי כך  שהיא עצמה הופכת למקור לשמועות או צינור שלהן...".[45]