בעל טור ביומון ירדני ממסדי מביע את אהבתו למחבלת הפלסטינית

דלאל אל-מוגרבי: "רוצה להתפלש בעפר קברך"

ב-27.5.2018 פרסם העיתונאי הירדני, עבד אל-האדי ראג'י אל-מג'אלי, בטורו ביומון הירדני הממסדי אל-ראי, מאמר שבח ואהבה למחבלת הפלסטינית, דלאל אל-מוגרבי, שפיקדה על הפיגוע באוטובוס הדמים בכביש החוף ב-11.3.1978, שבו נהרגו 35 אזרחים ישראלים, בהם 12 ילדים. אל-מג'אלי תיאר במאמרו, הכתוב כמכתב אהבה למוגרבי, כיצד הוא מנחיל את גבורתה לילדיו וכיצד הוא מייחל להתפלש בעפר קברה.

יצוין, כי אל-מג'אלי מפרסם מדי פעם בטורו ביומון הממסדי אל-ראי מאמרים בשבח פיגועים נגד ישראלים. כך למשל, במאמר שפרסם ב-7.2.2018 הוא הרעיף שבחים על המחבל אחמד נצר אל-ג'ראר, שרצח אזרח ישראלי בפיגוע ירי ב-9.1.2018 ונהרג מאוחר יותר בידי כוחות הביטחון הישראלים.[1] באוקטובר 2015, על רקע גל פיגועי דקירה במסגרת אינתיפאדת אל-קודס הוא פרסם מאמר, בו פנה ליו"ר הרש"פ לשעבר, יאסר ערפאת, בכתבו: "הו אתה הנח ברמאללה, זכותך כעת לחייך מעט שכן זרעי המהפכה שזרעת באדמת פלסטין מצמיחים כעת את הסכינים החדות שלנו והלהבים שלהם [ננעצים] בראש ובווריד [של הישראלים]".[2]

עבד אל-האדי ראג'י אל-מג'אלי[3]

להלן תרגום קטעים ממאמרו של אל-מג'אלי על דלאל מוגרבי:

"זה זמן רב אני קורא על דלאל מוגרבי. הילדה הפלסטינית הזו שבתה אותי. למען האמת, אני מאוהב בשהידה. היא יצאה בשלהי שנות השבעים מחופי לבנון כדי לפקד על חוליית לוחמים פדאא'ים ולבצע את הפעולה האדירה והמסוכנת ביותר בצפון פלסטין. היא הרגה לפחות 30 חיילים ישראלים.[4] זאת בטרם מלאו לה עשרים שנים. עד היום לא ידוע היכן הסתירה ישראל את גופתה. הפעולה הזו באה בתגובה ל[פעולה שביצע אהוד] ברק, כשפיקד על חוליית קומנדו והתנקש בחיי כמה בכירים באש"פ כשהוא מחופש לאישה.[5] בשעתו אמר אבו ג'יהאד [ראש הזרוע הצבאית של אש"ף]: 'אנו הפלסטינים לא נסתתר מאחורי לבוש נשים, אדרבא, נשלח אליכם אישה', והוא שלח את דלאל.

40 שנה בערך חלפו מאז מות הקדושים של היפה והיקרה בנשים... היא הגיעה לפלסטין כדי למסור את נפשה וכשנשמה את נשימתה האחרונה לאחר שהקליע התיש את גופה, הגיע [אהוד] ברק וחיסל אותה סופית באקדחו. התמונה פורסמה בכל עיתוני העולם, אך הרוח [שלה] עלתה [לשמים] מעל אדמת פלסטין, כפי שהשתוקקה.

הו דלאל, אתמול לפני השינה סיפרתי לילדיי את סיפורך. אינני נמנה עם אלו המאמינים בסיפור סיפורים דימיוניים לילדים. אינני מתעניין בסינדרלה ולא באצבעונית... לא אספר סיפורים אלה לילדיי. דלאל היא הסיפור. סיפרתי להם שהיית היפה בבנות, שהצעצוע שלך היה הרובה וכשהים נשא אותך לפלסטין[6], הוא סרק את שערך היפה וקשר את צמותייך בסרט. סיפרתי להם גם שהים נפרד ממך כשכף רגלך האצילה דרכה על חוף הים של פלסטין...

אני מאוהב בשהידה – בדלאל, וילדיי הפכו להיות כמוני, הו אהובה [שלי]. מידי יום הם מבקשים ממני להשלים להם את המשך הסיפור. סיפרתי להם שעודך חיה, מסתתרת תחת עץ ביפו ושאת יוצאת מידי לילה ועוברת אצל משפחות השהידים ובין עצי הזית והבתים ההרוסים. סיפרתי להם שביקרת בכרכ [שבירדן], טיילת במצודה ובירכת לשלום את האנשים, את העצים ואת ההיסטוריה של המקום.

הו דלאל, אני יודע שאין רחוב על שמך, לא ספריה ואפילו לא שיר. אין כוכב על שמך ולא ירח או אפילו עץ זית, אך אני העלמתי עין מכל זה, וקראתי לליבי על שמך, דלאל... אם יתאפשר לי באחד הימים לערוך חיפוש מדוקדק, יהיה זה אחר מקום קבורתך בפלסטין. שם אתפלש בעפר קברך, שמא ישיב לי הדבר את ערביותי."[7]