כללי

בעקבות ההתנקשות במהנדס הפלסטיני פאדי אל-בטש במלזיה:

ויכוח בקרב תומכי חמאס בשאלה האם יש לפעול נגד ישראל בחו"ל

 

הקדמה

ב-21.4.2018 נורה למוות המהנדס הפלסטיני, ד"ר פאדי אל-בטש, בבירת מלזיה, קואלה לומפור. היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט דיווח, כי אל-בטש היה חוקר מצטיין, מומחה להנדסת חשמל ולייצור רקטות, שחי במלזיה כעשר שנים בשליחות חמאס לצורך השלמת לימודיו, וכי הוא פעל בחשאי והיה מוכר רק למספר מצומצם של מנהיגי חמאס.[1]

 

קרוב משפחתו, בכיר הגי'האד האסלאמי, ח'אלד אל-בטש, האשים את המוסד הישראלי בהתנקשות בחייו.[2] גם תנועת חמאס , אליה השתייך אל-בטש, האשימה את ישראל במותו. התנועה פרסמה הודעת אבל על מותו, בה תיארה אותו כ"אחד מאביריה ומבניה הצדיקים".[3] בעת ביקור תנחומים בבית משפחת אל-בטש בג'באליה, קרא ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה, לממשלת מלזיה לחקור את הרצח, בציינו כי "החקירה תחשוף את מעורבותו של ארגון המוסד בהתנקשות".[4] לדבריו, הגורם אשר ביצע את ההתנקשות "עוד ישלם את המחיר בוודאות".[5] הניה אף אמר כי "המערכה עם ישראל הועברה אל מחוץ לאדמות הכבושות".[6]

 

אתר חמאס: "השהיד המהנדס פאדי אל-בטש, אשר היד הבוגדנית התנקשה בחייו במלזיה"[7]

 

בטקס צבאי שערכה חמאס עם קבלת גופתו של אל-בטש במעבר רפיח, אמר הניה כי "הידיים הפושעות שנשלחו אל השהיד אל-בטש ייקטעו". בכיר חמאס ח'ליל אל-חיה אמר גם הוא בטקס: "הו הכיבוש, החשבון בינינו נעשה כבד. יום העונש בהכרח יבוא".[8]

בכיר חמאס, אוסאמה חמדאן, ציין כי התנועה תעקוב מקרוב אחר חקירת הרצח שמתנהלת על ידי שלטונות מלזיה, אך גם הדגיש כי "אנו בתנועת חמאס יודעים כי ישראל שמה למטרה מדענים ערבים ופלסטינים".[9]

 

חיסול אל-בטש ודבריו של הניה כי "המערכה עם ישראל הועברה אל מחוץ לאדמות הכבושות" הציתו ויכוח בתוך תנועת חמאס סביב השאלה האם התנועה צריכה לפעול נגד ישראל גם חוץ לתחומי פלסטין, זאת לאחר שעד כה מדיניותה המוצהרת הייתה להימנע מכך. היומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לחזבאללה דיווח ב-23.4.18 כי מקורבים לתנועה החלו לשקול ברצינות "להעביר חלק מן המערכה נגד הכיבוש אל מחוץ ל[גבולות] פלסטין הכבושה".] ואולם, היומון הלונדוני ראי אל-יום שבבעלותו של העיתונאי הפלסטיני, עבד אל-בארי עטואן, העריך כי רוב בכירי התנועה עדיין  מתנגדים לפעילות נגד ישראל בחו"ל. [11]

 

הוויכוח בתוך התנועה מצא ביטוי במאמרים שהתפרסמו באתרים המזוהים עם חמאס בעקבות ההתנקשות בפאדי אל-בטש. כמה כותבים טענו כי המשך השתיקה של חמאס על חיסול מדעניה מעודד את ישראל להמשיך במעשיה. לדבריהם, חמאס צריכה להגיב על פעולותיה של ישראל באותה מטבע, כלומר, על ידי פגיעה באינטרסים או אישים ישראלים בחו"ל, שכן זוהי הדרך הטובה ביותר להרתיע את ישראל. מנגד, כותבים אחרים הזהירו כי אם חמאס תפעל נגד ישראל בחו"ל הדבר עלול להזיק לה ולפגוע ביחסיה עם המדינות בהן תפעל.

 

ראוי לציין כי אין זו הפעם הראשונה שבה נשמעים קולות בתוך החמאס הקוראים לפעול נגד ישראל גם בחו"ל, אך כאמור, עד כה התנועה נמנעה מכך.[12]

דוח זה יסקור את הטיעונים של שני הצדדים.

 

הטקס הצבאי עם קבלת גופתו של פאדי אל-בטש במעבר רפיח[13]

התומכים בפעילות חמאס נגד ישראל בחו"ל: עלינו לפעול בהתאם לעקרון ההדדיות

בעקבות חיסול אל-בטש במלזיה, כמה בעלי טורים בעיתונים המזוהים עם חמאס וכותבים באתריה קראו במאמריהם לכלל ארגוני ההתנגדות הפלסטיניים לשנות את מדיניותם ולהגיב על התנקשויות בפלסטינים בחו"ל באותה מטבע, כלומר באמצעות פגיעה בישראלים ובמטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל.

 

כך למשל כתב פאיז אבו שמאלה, בעל טור ביומון פלסטין המזוהה עם חמאס: "המוסד הציוני הפך למומחה בחיסול, בהרג ובהתנקשות, וכן בגיוס משתפי פעולה מקומיים למשימות שפלות אלה. הראיה לכך היא אירועי [ההתנקשות] הרצופים המצביעים על כך שמנגנון המוסד הציוני פועל בביטחון ובשלווה מוחלטת, ואינו חושש מפני השלכות [ההתנקשויות] ומפני התגובות הערביות... מדוע שלא נגיב על [פעולות] המוסד הישראלי באותה הדרך[?], ולמה שלא תהיה [לכך] תגובה פלסטינית, ערבית ואסלאמית כאשר כל מומחה מצטיין [פלסטיני או ערבי] מהווה יעד לפגיעה? למה שהתגובה [שלנו] לא תהיה מחוץ לפלסטין, שעה שהפלסטינים והערבים מותקפים מחוץ לאדמת פלסטין?...

 

אנו דורשים מן הארגונים הפלסטיניים ומן המנהיגות הלאומית תגובה שבהישג יד, התואמת את היכולות [של הפלסטינים], ובכלל זאת גם הגשת תלונה לאו"ם, לליגה הערבית ולארגוני זכויות האדם, במטרה לתעד את התוקפנות ולרשום את האירוע בחוגים הבינלאומיים, כדי שהערבים והפלסטינים לא יינזפו כאשר הם יגיבו. על התגובה להיות מחוץ לגבולות פלסטין: במלזיה עצמה, בהודו, בסין, בסעודיה, בגואטמלה, באמירויות, בירדן ובקפריסין. הניחו לאירוע להגדיר את עצמו ולרמוז ביחס לזהות הגורם המבצע, מבלי להכריז [על כך רשמית] - באותה הדרך הציונית בדיוק.

 

התגובה מחוץ ל[גבולות] פלסטין תהיה המכאיבה ביותר לאינטרסים של הציונים, שכן הם אנשי כספים וכלכלה הפרושים בכל העולם [שישראל] מפיקה מהם תועלת. [הם] משקיעים ומרוויחים, יש להם חברות בנייה, טכנולוגיה וחקלאות, מיזמי נפט ומוסדות הפזורים לאורכו ולרוחבו של העולם. רדיפת [הציונים] תאיים על יציבותם. הכו בהם בכל מקום בו תמצאו אותם[14] ואל תכריזו [על כך באופן רשמי]. הכאיבו [להם] בשקט. אויבכם יכיר את טביעות אצבעותיכם ולא יוכל לעשות דבר נגדכם, כל עוד הוא זה שהתחיל את פעולות הטרור מחוץ לאדמות הפלסטיניות הכבושות".[15]

 

ד"ר יוסף רזקה, בעל טור נוסף ביומון פלסטין אשר שימש בעבר כיועצו של אסמעיל הניה כתב  ברוח דומה: "פלגי ההתנגדות הפלסטינים שוגים באפשרם למוסד הישראלי להתנקש במדעני העם הפלסטיני ובמנהיגיו בארצות ערביות וזרות, מבלי לרדוף את [ישראל] ולהענישה בהתאם לעקרון ההדדיות... כפי שאמרתי במאמרים קודמים, החשיבה היהודית העתיקה והמודרנית מאמינה בתועלת שבהתנקשויות. הם ניסו לרצוח את הנביא [מוחמד] בעבר, והם התנקשו בחייו של [פאדי] אל-בטש ושל עשרות מדענים מפלסטין, מעיראק, ממצרים, מאיראן וממקומות אחרים. הדבר הזה מציב אתגר מול הפלגים הפלסטינים לגבי השאלה מהי הדרך הטובה ביותר להגן על המדענים ועל חברי ההנהגה הפלסטינים [החיים] מחוץ למדינה, מפני התנקשויות המוסד. התשובה לשאלה טמונה בפסוק נקמת הדם [בקוראן], לפיו, 'נקמת דם מבטיחה חיים'.[16] לפיכך, אין ערך לאמירה הפוליטית שאנחנו לא פועלים בחו"ל, משום שאמירה זו מפתה את המוסד להשתלט לחלוטין על הזירות בחו"ל ולרצוח מתי והיכן שהוא רוצה. לכן, אין מנוס לפלסטינים מלבחון מחדש את [כללי] המשחק ולהיוועץ בעניין זה בקוראן ובמורשת הערבית. הגנה עצמית והתנהלות לפי עקרון ההדדיות הן לגיטימיות, [חלק] מיסודות החוק הבינ"ל, וחלות על כל מקום. כל עוד מדינות לא מצליחות לסכל את תקיפות המוסד נגד מדענים חפים מפשע, יהיה עליהן להסכים להשלכות פעולות הגמול."[17]

 

מוצטפא אל-צואף, בעל טור בביטאון חמאס אל-רסאלה, כתב: "סדרת ההתנקשויות הציוניות בחייהם של מנהיגים ומדענים פלסטינים בחו"ל נמשכת. משמעות הדבר היא שהכיבוש אינו נרתע מביצוע פשעיו בכל מקום בעולם מבלי להתחשב בתגובה [שעשויה להיות לכך] או בריבונותן של המדינות. ייתכן שכמה מדינות מבצעות תיאום עם הכיבוש עוד בשלב ההכנה והביצוע של פעולותיו... [שכן] תגובתן של המדינות ששימשו זירות התנקשות אינה תואמת את עוצמת פשע ההתנקשות, כאילו שהדבר תוֹאם עמן... [וכאילו] כל עוד הדבר נוגע לפלסטיני, ובפרט לאיש ההתנגדות [הפלסטינית], לא נורא מבחינת מדינות אלה שהציונים פוגעים בריבונותן. הן אף מאפשרות להם להיכנס לשטחן כדי לבצע פעולות התנקשות ומסייעות להם בדרגים הגבוהים ביותר. הדבר נכון למשל לגבי תוניסיה, איחוד הנסיכויות ומלטה.

 

כוחות ההתנגדות הפלסטינית ממשיכים לדבוק באסטרטגיה הישנה של אי העברת הסכסוך אל מחוץ לאדמת פלסטין, דבר שמקל על הכיבוש וגורם לו לפעול באין מפריע, מבלי לשלם על כך מחיר התואם את עצמת פשעיו, ולכן הוא רוצח ומתנקש בכל הדרכים שמממשות את שאיפתו להיפטר מכל מי שלדעתו מהווה - או עתיד להוות - סכנה עבורו בכך שהוא מסייע לפיתוח יכולותיה השונות של ההתנגדות...      האם מדיניות ההסתפקות בזירה הפלסטינית כדי להתמודד עם הכיבוש עודה מועילה נוכח העובדה שהכיבוש ממשיך לבצע את פשעיו הפוגעים בבכירים, במדענים וביכולות שונות [שלנו]? או שמא הישנות פשעי הכיבוש תגרום להתנגדות לפעול בהתאם לעקרון ההדדיות ולפתוח מולו מערכה דומה לזו שהוא מנהל [נגדה] בזירות הבינלאומיות? הכיבוש מבין רק את שפת הכוח וההדדיות, וכל עוד העולם שותק נוכח פשעי הכיבוש [המבוצעים] בזירתו נגדנו, אל לנו לייחס חשיבות לתגובה שעשויה להיות למדינות הללו,

במקרה של פגיעה בבכירים ובמדענים ציוניים בתחומן.

 

ברור לי שאין זה עניין של מה בכך ושהאפשרויות [שלנו] אינן שקולות כנגד אלו של הכיבוש, אולם יחד עם זאת, השתיקה והעדר התגובה [מצדנו] החלה להעניק לכיבוש הזדמנויות רבות לבצע את מדיניות החיסולים, כל עוד אינו מקבל את העונש המתאים - לא מצד המדינות שבהן בוצעו פשעיו ולא מצד העם הפלסטיני וההתנגדות שלו... לפיכך, אני קורא להתנגדות לשנות את מדיניותה הישנה ולנקוט אותה מדיניות שנוקט הכיבוש. נכון, המצב קשה, אך דעת הקהל העולמית החלה להשתנות... עם זאת, אין הכרח להכריז על ביצוע פעולות תגובה ואם המצב מחייב זאת, יש לגנות את פעולות התגובה ולהרחיק את האשמה מהצד הפלסטיני, גם אם הראיות מצביעות על כך שהוא זה שמפיק תועלת מהתנקשות באחד מבכירי הכיבוש ומדעניו, מבלי שניתן להוכיח מי ביצע את הפעולה... תגובה אחת של חיסול אחד מהמדענים, הפוליטיקאים או המפקדים הצבאיים [הישראלים], תערוב לכך שהכיבוש ישקול מחדש את דרכי פעולתו, ואם הוא לא יירתע, אז הבה ננהל מדיניות של שן תחת שן ועין תחת עין, ומי שהתחיל הוא האשם.

 

עלינו לפעול בתבונה באשר לעוצמת התגובות ולבחירת המדינות [שישמשו כזירת פעולה]... פעולות גיוס משתפי הפעולה והסייענים לא אמורות להיות קשות ולכן עלינו להתחיל בכך ולא להפקיר את מדענינו ואת בכירינו להיות מחוסלים, מבלי להעניש את הכיבוש באשר הוא שם."[18]

 

המתנגדים לפעילות חמאס בחו"ל: פעילות בחו"ל תגרום למתח עם המדינות בהן נפעל

מנגד, שני בעלי טורים בביטאון חמאס אל-רסאלה טענו כי חמאס לא צריכה לשנות את מדיניותה ולהתחיל לפעול נגד ישראל בחו"ל, כיוון שהדבר עלול להזיק לתנועה במדינות שבהן היא תפעל.

 

כך למשל כתב ויסאם חסן אבו שמאלה: "שמו של המוסד נקשר להרבה פשעים והתנקשויות באישים פלסטינים, ערבים ואסלאמיים... בחודשים האחרונים היינו עדים לכמה ניסיונות התנקשות שבהם הצליח המוסד לרצוח את השהיד המדען התוניסאי מוחמד אל-זוארי[19] וניסיון כושל שלו לחסל את מוחמד חמדאן בלבנון,[20] ולאחרונה, כפי שסביר להניח, עלה בידו לחסל את המדען הפלסטיני פאדי אל-בטש במלזיה. רוב הסימנים מעידים כי יעדי החיסול הללו, או חלקם, היו קשורים להתנגדות הפלסטינית ובפרט לארגון חמאס ולמנגנון הצבאי שלו - גדודי אל-קסאם - שאכן הכריז שהשהיד אל-זוארי הוא אחד מאנשיו... חמאס הכריזה גם שאל-בטש משתייך אליו. תנועת חמאס הסתפקה בגינוי הכיבוש [על ביצוע פעולה זו] ועד כה לא פנתה להגיב על רצח אנשיה [באמצעות פעולה] בחו"ל, כהמשך למדיניות שהיא נוקטת ושבמסגרתה היא מגבילה את העימות שלה עם הכיבוש לאדמת פלסטין ונמנעת משימוש בזירות חיצוניות... האם התנועה תמשיך בנקיטת מדיניות זו, או שמא בשלב הבא נהיה עדים למפנה במדיניות זו? אילו אופציות עומדות בפני התנועה להתמודדות עם מדיניות החיסולים הציונית?...

 

האופציה שההתנגדות הפלסטינית, ובפרט חמאס, תגיב על חיסול אנשיה [באמצעות פעולות] בחו"ל, תתרום ליצירת סוג של הרתעה של האויב. מצד אחד, אופציה זו תרסן את השתוללות הכיבוש בתחום ניסיונות ההתנקשות ותרחיב את התשתו לכמה זירות, מעבר לעזה ולגדה המערבית בלבד. אולם, מצד שני, [האופציה לפעול בחו"ל] תגביל את פעילות תנועת חמאס בזירות השונות, ברמת האדם הבודד וברמת המוסדות, ותגרום למתח ביחסי חמאס עם המדינות שעל אדמתן תבוצע הפגיעה באויב, במיוחד לאור היחסים הבינ"ל שיש למדינת האויב,  דבר שיוביל להפעלת לחץ עצום על המדינות הללו, שיהיו לו השלכות על הפלסטינים בכלל ועל ארגון החמאס בפרט.

 

בחירה באופציית הסלמת העימות עם הכיבוש והרחבתו ליותר מזירה אחת, זקוקה לסביבה אזורית ובינלאומית תומכת או לפחות מאוזנת... דבר שאינו קיים בתקופה זו, שאחד מסממניה הוא צעידה מהירה לקראת נורמליזציה עם הכיבוש, כאחד מהתנאים ליציבות המשטרים [הערביים] ולהכרה בלגיטימציה שלהם. לפיכך, בלתי סביר שחמאס, וההתנגדות הפלסטינית בכלל, ייבחרו בשלב זה באופציית הפגיעה באויב בחו"ל. אשר על כן, האופציה הסבירה יותר שנותרה היא לאיים בפגיעה באויב באשר הוא בעיתוי המתאים... "[21]  

 

אבראהים אל-מדהון, בעל טור נוסף באל-רסאלה, טען גם כן כי ההתנגדות הפלסטינית לא תגיב על רצח אל-בטש מחוץ לפלסטין: "אין הסבר לרצח פאדי [אל-בטש], זולת הרוע הברברי של ישראל והקנאה שלה נוכח הצטיינותו בתחומי המדע, ההמצאה והגילוי, שכן הכיבוש מעוניין לייבש את המוחות הפלסטינים ולרדוף אותם... הפשע הזה לא יעבור ללא תגובה והכיבוש ישלם את המחיר במוקדם או במאוחר. התגובה הטובה ביותר על פשע זה, היא פיתוח המוחות [הפלסטינים] ודאגה למדענים ולמצטיינים הצעירים ומתן הגנה מלאה להם. על כן, ההתנגדות לא תעביר את התגובה אל מחוץ לפלסטין ולא תיגרר לבִּריונות הזו."[22]