כללי

כותבים בעיתונות הערבית מנתחים את הסיבות לעליונותה של ישראל על מדינות ערב

 

בחודשים האחרונים התפרסמו בעיתונות הערבית מאמרים של כמה כותבים ערבים שעסקו בעליונותה של ישראל למול חולשתן של מדינות ערב. כותבים אלה הסבירו כי הסיבות לכך נעוצות בקיומה של מערכת משפט חזקה ויעילה בישראל, המטפלת בנגעי השחיתות במדינה ואף חוקרת ומעמידה לדין גם בכירים ומנהיגים שסרחו, בעוד שבמדינות ערב פושה השחיתות והמשטרים מדכאים את מי שקוראים לטוהר המידות. סיבות נוספת לעליונותה של ישראל לדברי כותבים אלה הן היותה דמוקרטיה ובעלת משטר המכבד את רצון האזרח והבוחרים וכן השקעתה רבת השנים של ישראל בחינוך, במדע, בבריאות ובטכנולוגיה.  

 

הכותבים קראו למדינותיהן ללמוד מישראל -  לפתח את מערכת המשפט ואת המשטר הדמוקרטי, להפסיק את דיכוי האזרחים ולהשקיע בחינוך, ולא - הן יישארו בפיגורן.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמרים הנ"ל:

 

בכיר מצרי לשעבר: ישראל התקדמה כי השקיעה בחינוך, במדע ובתעשייה והערבים נותרו מאחור

רד'א עבד אל-סלאם, לשעבר מושל מחוז אל-שרקיה במצרים ומרצה באוניברסיטת אל-מנצורה, טען במאמר שפרסם כי ישראל עולה על מדינות ערב בשלל מדדים משום שלאורך השנים השקיעה בחינוך, בבריאות, במדע ובטכנולוגיה וכן בבניית דמוקרטיה, בעוד שהערבים נותרו מאחור שקועים בפרימיטיביות ובעריצות. הוא קרא למצרים לא לתלות את הפער הקיים בתירוץ של תמיכתה של ארה"ב בישראל ולא לצפות שהתחינות לאללה בתפילות יום השישי, יכריעו אותה, אלא להשקיע בחינוך ובאוניברסיטאות שיעבירוה מן הבורות והחושך אל אור המדע והתעשייה. כך כתב:

 

"'אללה, הענש את בני הקופים והחזירים, שכן הם לא יחמקו ממך, אללה, גרש אותם, אללה, הצג לי את נפלאות כוחך באמצעות [הענשתם]...' אבותינו נולדו, אנחנו נולדנו ובגרנו ושיבה זרקה בשערנו, ואנו עדיין שבים וחוזרים על התחינה הזו לאללה בדרשות יום השישי ודמעותינו זולגות... אולם, מה השגנו [בכך]? האם אללה נענה לתחינת המיליונים? האם ראינו את נפלאות יכולתו של אללה לבצע שפטים בבני ציון ובני הקופים והחזירים כפי שאנו שבים ומתחננים בתפילותינו? לא, לא ולא – התוצאה הייתה אכזבה גדולה ובושה למנהיגי הערבים, שכן ההיפך קרה! אללה עשה את ההיפך לחלוטין, שכן מי שנקרעו לגזרים, גורשו ודרכם נגלו אותותיו של אללה הם הערבים והמוסלמים.

 

כן, ישראל הולכת ומתעצמת והיא נעשית מתקדמת יותר, מלוכדת יותר ומרוויחה עוד ועוד אדמה מידי יום, כשסביבה בדואים מטים לנפול, נלחמים זה בזה ומנהלים ביניהם מרוץ קדחתני אל התחתית ואל הניוון בכל תחום; ו[כשסביבה] עמים ומשטרים ששקועים עמוק בפרימיטיביות, בחולי ובדיקטטורה...

 

מדוע ישראל התקדמה והערבים והמוסלמים נותרו מאחור? עד מתי נטמון את ראשינו בחול או נאטום את אוזנינו ונקשיב רק למכשפים, למטומטמים בשלטון ולשופרות [של משטרי] הצביעות [כפי שעשינו] במשך עשרות שנים? עד מתי?! וכדי לקרוא לדברים בשמם, נניח למספרים לדבר בעד עצמם, שכן הם הביטוי הטוב ביותר להתקדמות ולפיגור, ובאמצעותם נבין מדוע אללה לא נענה לתחינתם של מיליוני ערבים ומוסלמים במשך שישים שנים [כך במקור], אדרבא, הוא עשה את ההיפך לחלוטין – הציונים התקדמו והערבים והמוסלמים נותרו מאחור...

 

העמים הערבים והמוסלמים היו נתונים תחת משטרים שהיו עסוקים במשך עשרות שנים לא בפיתוח עמיהם ובביסוסם בתחומי הכלכלה, החברה, המדע והדמוקרטיה. לא, לא, המשטרים הללו היו עסוקים בביסוס שלטונם... בזמן הזה היו מי שאנו מכנים 'בני הקופים והחזירים' עסוקים בבנייה אמיתית. הם דאגו לחינוך, לבריאות, לכלכלה ולטכנולוגיה, וכמובן  גם לתהליך הדמוקרטי, שכן פעמים רבות שמענו על מאסר של נשיא או ראש ממשלה בישראל... עד לאן הגיעו בני הקופים והחזירים והיכן תקועה המדינה הערבית הגדולה ביותר, מצרים?... מה שנאמר ביחס למצרים נכון גם לגבי יתר מדינות ערב...

 

ישראל שאנו מקללים אותה יומם וליל, מופיעה בכל מדדי הפיתוח העולמיים בין 20 המדינות הטובות ביותר ברמה העולמית, בעוד שמצרים.. למשל, נמצאת ברוב המדדים העולמיים מתחת למקום המאה – כמו למשל במדד איכות החינוך, התחרותיות, השחיתות, ההשקעות, הממשל המקוון, הקניין הרוחני, היצירתיות, פיתוח אנושי וכו'...

 

האם יש לנו חינוך, שירותי בריאות או צדק חברתי? הלוואי שנפסיק לשקר לעצמנו... שכן ישראל צוהלת לה במקום גבוה במדע ובתעשייה ואילו אנו שטופי זיעה בין נהגי טוק-טוק שמספרם במצרים עולה על שני מיליון. אל תאמרו כי [הסיבה לכך היא ש]ארה"ב תומכת בישראל, משום שבמהלך העשורים שחלפו קיבלה מצרים תמיכה עצומה בשווי של מיליארדי דולרים מאחיה הערבים וכן ממוסדות בינ"ל בצורת מענקים וסיוע לפיתוח החינוך, הכבישים וכיוצא בזה. לאן הלך [הכסף] ובכיסיו של מי [הוא נמצא]?.. הציונים מעולם לא היו חכמים יותר מאתנו, מדובר רק בניהול של מדינה וניהול חלום של מולדת ונאמנות לה. לפיכך, אני מדגיש כי לאחר שתי המהפכות ובעקבות שנים של הרס, שחיקה והשחתה... הפער בינינו לבין מי שאנו מכנים בני הקופים והחזירים הוא כעת אכן גדול מאוד... (והם אלה ששמים אותנו כעת ללעג), אך עם רצון אמיתי, ברור ונחרץ אנו נשנה את פניה של מצרים – כן, אנו יכולים...

 

החינוך, החינוך ושוב החינוך הוא הבעיה הראשונה במעלה שלנו... [נדרשים] פיתוח מוסדות הדת הרשמיים וחיסול סופי של הארגונים שמפלגים את המדינה כמו האחים המוסלמים ואחרים זולתם, שכן האומה לא זקוקה לארגונים [הללו] כדי שיַקנו לה יידע בענייני הדת אלא היא זקוקה לאוניברסיטאות שיפיצו נאורות ויעבירו אותנו מן הבורות והחושך אל אור המדע והתעשייה... לא די בתחינה לאללה מעל בימות הדרשנים [שיעניש את ישראל], שכן לו היה די בה, הייתה ישראל נעלמת מן המפה לאחר דרשה אחת של יום השישי... [בפועל] ישראל התקדמה ואנו [הערבים] נותרנו מאחור– שמא נירא את אללה במולדותינו ובאומתנו ונציג מודל שבאמצעותו נרים את ראשינו בין האומות?"[1].

 

פוליטיקאי ירדני: הערבים לא מסוגלים להעמיד לדין בכירים שסרחו, כפי שעושה ישראל

רחיל ר'וראיבה, פוליטיקאי ואינטלקטואל ירדני הכותב ביומון הירדני אל-דוסתור, ייחל, במאמר שפרסם ב-7.3 ליום בו במדינות ערב ייחקרו בכירים שבזזו את קופת המדינה, כפי שחוקרים בישראל את ראש הממשלה נתניהו ורעייתו בחשד לשחיתות. ר'וראיבה טען כי היכולת לקיים חקירות כאלה במדינות ערב, היא תנאי להשבת הריבונות והכוח לעמיהן.

הוא כתב: "הבאת ראש ממשלה לחקירה היא אחד מביטויי הצדק בכל מדינה - גם אם היא מדינת אויב- שמעיד על חוזק שלה ולא על חולשה, וזאת משום שלמוסדות המדינה הרשמיים יש די כוח שמאפשר להם לזמן לחקירה את ראש הממשלה ורעייתו ולמנוע מהם לצאת מן הארץ כדי להשלים את חקירתם בגין החשדות המיוחסים להם בכמה מן הדוחות שהוגשו על ידי הגורמים המוסמכים. יתרה מכך, ראינו כי מערכת המשפט הישראלית הצליחה להעמיד לדין את בכירי האישים המשפיעים, אשר הוצאו נגדם עונשי מאסר וחלקם עדיין מרצים את עונשם במחשכי הכלא...

 

בחברה הישראלית יש יכולת שאין בחברות ערביות, והיא היכולת להעמיד לדין בכירים ובעלי השפעה בקלות משפטית שלא מעוררת מהומה ולא מהווה דבר חריג שהוא בגדר נס, זאת, למרות שלא ניתן להשוות את היקף השחיתות [במדינות ערב] עם מה שמכונה חשד לשחיתות במדינת הכיבוש. בהיסטוריה הערבית המודרנית לא נרשם שום [אירוע] של משפט או חקירה מסוג זה של אחד מן הבכירים ובעלי ההשפעה. לכן, אפשר לומר בגילוי לב כי זוהי נקודת תורפה משמעותית מאוד במולדת הערבית וכי אין סיכוי לתחייה ולהתקדמות בחברות הערביות אלא כאשר יגיעו לשלב שבו הן תהיינה מסוגלות להעמיד לדין בכירים שבזזו את קופת המדינה ואת כספי הציבור ללא שום פיקוח, גרמו לקריסת כלכלות ערב והיוו אבן נגף בפני [היכולת] של עמי ערב להשיב את כוחם ואת ריבונותם על משאביהם ולשמור עליהם.

 

הסוגיה שראויה לתשומת לב היא הבאת הבכיר לחקירה ולמשפט כשהוא בשיא פעילותו ולא לאחר שעזב את משרתו ונשלל ממנו כוחו, [דבר] שמהווה את הביטוי הגדול ביותר של ריבונות החוק ואת הסימן המובהק ביותר לצדק שמבטיח יציבות ושגשוג אמיתיים".[2]

 

כותב פלסטיני: במקום לשמוח על חקירות נתניהו, יש לבכות על מצבם העלוב של שליטינו החסינים 

בדומה לכך, גם סוהיל כיואן, כותב פלסטיני, טען כי אחת מסודות כוחה של ישראל היא מערכת משפט שמסוגלת לבוא חשבון עם המושחתים, בעוד המשטרים הערבים הנגועים בשחיתות, לא מכירים בשגיאותיהם ורודפים את המתריעים עליהן. הוא כתב: "מערכת המשפט [בישראל] היא המכריעה בסופו של דבר, משום שהיא עודנה מוסד עצמאי, למרות כל מה שנאמר וכל מה שאנו אומרים נגד משטר הגזענות והאפרטהייד נגד הערבים. אכן זהו משטר נפשע, רוצח וברברי נגד הערבים, אולם ביחס לאזרחים היהודים, הוא עדיין במצב טוב מאוד, ולא ניתן כלל להשוות בינו לבין המשטרים שרוצחים ערבים בשם ערבים, משמידים אזרחים בשם האינטרס של המולדת ועושקים את האנשים ואת המולדת ללא חשבון. [אני] מצר על כך מאוד, שכן זה מביא אותנו למצב בו שרויה האומה שלי, לאומללות שלנו. אינני אוהב הלקאה עצמית, אך זו האמת הכואבת – הם [בישראל] הרבה יותר טובים מאתנו בניהול ענייניהם ובזיהוי האינטרס שלהם...

 

ישנה הרבה שחיתות בישראל... מערכת משפט המסוגלת לבוא חשבון עם המושחתים היא אחד מסודות הכוח החשובים ביותר של ישראל - לא הטכנולוגיה המתקדמת, המטוסים המתקדמים, הצבא הגדול או שירות החובה של צעירות וצעירים יהודים אלא היכולת של המשטר עצמו לחפש אחר הפגמים ולתקנם.

 

לאלו שרוצים בחורבנה של ישראל ומייחלים להשמדתה בתפילותיהם, אני מציע שלא יאחלו לה רעידת אדמה או שיטפונות ולא תבוסה במלחמה – [כי אם] שייחלו לקריסת מערכת המשפט שלה, שכן אז היא תיחלש ותכורסם.

 

יש הבדל עצום בין משטר בעל מנגנון טיהור פנימי ששומר על עצמו מפני ריקבון וחלודה באופן יומיומי, לבין משטר שלא מכיר בשגיאותיו, אלא צובר ומסתיר אותן ומדכא את הקולות הכנים שקוראים לטוהר מידות, משליכם לבתי הכלא וטופל עליהם האשמות ואף עלול להתנקש בחייהם. דמיינו מפקד משטרה ערבי שחוקר שחיתות של שר או נשיא ערבי – מה ההאשמה שתודבק לו? אני מותיר לכם את התענוג לחשוב [על כך]...

 

שחיתות קיימת בכל המשטרים בכל בעולם, ובכלל זה גם במדינות דמוקרטיות באירופה ברמות שונות. אולם, במדינות אלה יש כוח חוקתי ומנגנונים משפטיים עצמאיים ואין פרות קדושות. נשיא שאונס פקידה בלשכתו או מקבל שוחד -  נכלא, ראש סיעת המפלגה השלטת שמקיים קשר עם כנופיה מן העולם התחתון – מתפטר או מפוטר. חשיפת הסיאוב והשחיתות היא כוח ולא חולשה, ואין זה אומר כי המשטרים שמסתירים את השחיתות טובים יותר. שכן, מה רבים המשטרים שחושפים את שחיתותם רק לאחר שהנזק כבר נגרם, וזה מה שקרה ועדיין קורה במולדתנו הערבית.

מצער שכמה [כלי] תקשורת ערביים מדברים על חשיפת השחיתות של נתניהו בנימה של ניצחון ושמחה לאיד, שכן עלינו לבכות על מצבנו ועל המצב העלוב שאליו הגיעו שליטינו החסינים [מפני כל טעות]".[3]

 

כותב לבנוני: ישראל יציבה בשל היותה דמוקרטיה המכבדת את רצון האזרח, בניגוד למדינות ערב

על רקע הכרת נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בירושלים כבירת ישראל, פרסם הכותב הלבנוני, עבד אל-רחמן עבד אל-מולא אל-צלח, מאמר ביומון אל-חיאת, בו ניתח את הסיבות שהביאו את טראמפ לעשות זאת מבלי שחשש מתגובת מדינות ערב. במאמרו טען אל-מולא אל-צלח כי ישראל היא מדינת חוק ומוסדות והדמוקרטיה היציבה היחידה באזור, בעוד שההתנהלות הפוליטית והחוקתית במדינות ערב רוויה בפגמים. הוא כתב: "אנו ניצבים מול משטרים חסרי אונים, כשמנגד, למרבה הצער, ישראל לבדה היא היציבה באזור... ישראל יציבה, ולמרות כל גזענותה, היא דמוקרטיה בעבור היהודים שבה. נרצה או לא, ישראל היא מדינת מוסדות, חוק וחוקה, שכן מתבצעת בה העברת שלטון [מסודרת]... מאז נוסדה ב-1948, התקיימו בישראל 19 מערכות בחירות, אשר מילאו תפקיד חשוב מאוד בהתפתחותה הפוליטית... לעומת זאת, בעולם הערבי מתקיימות בחירות לנשיאות ולפרלמנט שהן למעשה פורמליות בלבד... [כך למשל], במצרים הצליח המשטר לאחר מאמץ רב למצוא מתחרה לנשיא הרפובליקה הנוכחי [עבד אל-פתאח אל-סיסי], וכך צץ לפתע אל פני השטח יו"ר מפלגת אל-ר'ד ['המחר'] המצרית, מוסא מצטפא מוסא [שהצטרף] למרוץ לנשיאות, דבר שעורר פולמוס באשר ל[מידת] הרצינות שבתחרות[4]...

 

בעיראק אמורות להתקיים בחירות לפרלמנט במאי, בזמן שערים כמו מוסול ואל-אנבאר נותרו ריקות מתושביהן... אלו הן בחירות הקשורות לזרם דתי מסוים [קרי, השיעי] באופן מובהק, ובאורח פלא יש לחשד השעבי [השיעי] מועמדים.

 

באשר ללבנון, הטענות בדבר גיבוש חוק בחירות שפגמיו וחסרונותיו מאפילים על יתרונותיו, אם יש כאלה בכלל, אינן מוגזמות, שכן כבר ידוע מראש מי יזכה ב-110 מושבים מתוך 128. למרבה הצער, החוק הלבנוני שעל בסיסו יתקיימו הבחירות לפרלמנט בחודש מאי הקרוב, גובש בראיה עדתית [שיעית] אזורית.

 

אני מציין [זאת] כדי להציג את אחד מהיבטי הליקויים במשטר הערבי - העדר יציבות בעולם הערבי... בהשוואה למצב היציב בישראל האויבת... יציבותה של ישראל שואבת את כוחה מן הדמוקרטיה שלה וממשטרה הנובע מכבוד לאזרח הישראלי ולבחירותיו. המצב בעולמנו הערבי לא יתייצב אלא אם האזרח הערבי ישיב לעצמו את כבודו ודיכויו ייפסק."[5]