המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הבחירות לנשיאות מצרים (ד): ביקורת בעיתונות על רפיון המפלגות ועל דיכויין בידי המשטר
27/3/2018


הבחירות לנשיאות מצרים (ד):

ביקורת בעיתונות המצרית על רפיון המפלגות המצריות ועל דיכויין בידי משטר אל-סיסי

 

מאת כ. מיטל


הקדמה

בסוף מארס 2018 צפויות להתקיים בחירות לנשיאות מצרים במהלכן יבחר עבד אל-פתאח אל-סיסי לכהונה נוספת.[1] היבחרותו הצפויה של אל-סיסי היא תוצאה של קיפאון במערכת הפוליטית המצרית שלא מצליחה להעמיד אלטרנטיבה משמעותית לשלטונו של אל-סיסי. למעשה, אל-סיסי צפוי להתחרות בבחירות לנשיאות מול מתמודד אחד בלבד יו"ר מפלגת אל-ר'ד (המחר) מוסא מצטפא מוסא, וזאת לאחר מסע רדיפה שניהל משטרו נגד מועמדים שונים שהכריזו על התמודדותם או שקלו לעשות זאת, ואשר הוביל למעצר של חלקם ולפרישתם. המועמד היחיד שנותר הוא כאמור, מוסא מצטפא מוסא, שרבים במצרים מכנים אותו "מועמד בובה", ואשר תמך בנשיא אל-סיסי עד להגשת מועמדותו ביום האחרון לסגירת רשימת המועמדים.[2]

 

בפועל, חרף העובדה שבמצרים יש יותר ממאה מפלגות רשומות, מידת השפעתן על אזרחי מצרים קטנה והן מתקשות להוביל לשינויים פוליטיים מהותיים במדינה ובכלל זה גם להוות אלטרנטיבה לשלטון הנוכחי. מרבית המפלגות, המודעות למפה הפוליטית במדינה, לא הציעו מועמדים לנשיאות. חלקן עשו זאת על מנת שלא להוות עלה תאנה לכהונתו הוודאית של אל-סיסי, ובמקביל קראו להחרים את הבחירות במחאה על מעצרים והצרת צעדים של מועמדים פוטנציאליים ואנשי אופוזיציה במדינה.[3]

 

למעשה, מזה למעלה משנה מתפרסמים בעיתונות המצרית מאמרי ביקורת על הקיפאון השורר בזירה הפוליטית במדינה והיעדר פלורליזם מפלגתי. המאמרים ציינו מספר סיבות למצב: היעדר תרבות דמוקרטית אמיתית שכן מצרים לאורך עשרות שנים היתה מדינה של מפלגה אחת ללא תרבות אופוזיציונית של ביקורת וחופש ביטוי; העיסוק הרב בבעיות ביטחוניות המזניח טיפול בסוגיות פוליטיות פנימיות; הקמת מפלגות ממניעים אישיים ורווחיים שאינן מקיימות את הבטחותיהן לבוחרים, וכן ניכור של הצעירים המצריים מן העשייה הפוליטית, לנוכח כל הגורמים הללו, כישלון מהפכות העבר, ורדיפתם מצד השלטון הנוכחי. 

 

מאמרים רבים אף הפנו אצבע מאשימה כלפי המשטר בראשות הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי הרודף ועוצר פעילים פוליטיים המשמיעים דעות שונות או ביקורת כלפי המשטר ובכך למעשה, מונע קיומה של אופוזיציה לשלטונו ואינו מאפשר פלורליזם מפלגתי. בכמה מאמרים אף נרמז כי מנגנוני הביטחון פועלים לשינוי המפה הפוליטית במדינה וכי הם שעמדו מאחורי הפיכה פנימית שהתרחשה בתוך מפלגת המצרים החופשיים, שייסד איש העסקים המצרי נגיב סוואיריס, במטרה להרחיק ממנה כמה אנשים שהתנגדו למשטר.

 

בעלי הטורים, ובכללם גם כותבים בכירים ביומונים ממסדיים, העלו חשש שהקיפאון בזירה הפוליטית ודיכויה של כל אופוזיציה עלולים להכשיר את הקרקע לצמיחתם של כוחות קיצוניים, ובראשם תנועת האחים המוסלמים, כאלטרנטיבה היחידה למשטר הקיים. לפיכך, הם קראו לבנות מחדש את החיים המפלגתיים ולדרבן את הצעירים במדינה ליטול חלק בפעילות הפוליטית במקום לרדוף אותם.

 

על רקע שיח תקשורתי זה, נדרש הנשיא אל-סיסי לנושא המפלגות במצרים. הוא הודה בהיעדר פעילות מפלגתית אמיתית במדינה אולם ייחס זאת להיסטוריה הפוליטית של מצרים. הוא דחה האשמות בדבר דיכוי פעילי אופוזיציה וקרא לחיזוק מעמד המפלגות במדינה.

 

דוח זה יסקור את הצהרותיו של אל-סיסי בנושא המפלגות במצרים וכן קטעים ממאמרי הביקורת על קיפאונה של המערכת הפוליטית המצרית תחת משטר אל-סיסי.

 

אל-סיסי: בניית בסיס מפלגתי אמיתי במצרים תיארך זמן; אין הדרה של עמדות אופוזיציונריות 

כאמור, אל-סיסי נדרש לסוגיית חולשתן של המפלגות במצרים במספר הזדמנויות. במסגרת ועידת הצעירים הלאומית הראשונה שהתקיימה בחסות מוסד הנשיאות בשלהי אוקטובר 2016 בשרם אל-שיח' אמר אל-סיסי כי מצרים עוברת בימים אלו תהליך של הפיכה למדינה דמוקרטית, והציג לראיה את התוכנית הנשיאותית להכשרת מנהיגים צעירים שנועדה להזרים דם חדש בעורקי מנגנוני המדינה.[4] אולם, מספר חודשים לאחר מכן, הביע עמדה פסימית יותר.  בביקור פתע שערך במחזור השני של התוכנית להכשרת מנהיגים צעירים, אמר אל-סיסי כי בניית בסיס מפלגתי אמיתי במצרים תיארך זמן רב לאור העובדה שלאורך העשורים האחרונים לא הייתה במדינה דינמיקה מפלגתית אמיתית. הוא גם ציין כי המצב הפוליטי, הכלכלי והחברתי הקשה ששרר במצרים בשנים האחרונות תרם גם הוא להכשלת ההתקדמות בפיתוח החיים המפלגתיים והפוליטיים במצרים.[5]

 

בהתייחסו לנושא בראיון שהעניק ליומונים הממסדיים במצרים באמצע מאי 2017 אמר אל-סיסי כי קרא יותר מפעם אחת לאזרחים להשתלב במפלגות וכי יש לדרבן אותן להיות פעילות יותר. הוא גם ציין שוועידות הצעירים השונות שהתקיימו בחודשים האחרונים בחסות מוסד הנשיאות, הן אחד "מגורמי הכוח של מצרים".[6] כמה חודשים לאחר מכן בפגישה עם עיתונאים, קרא אל-סיסי למיזוג של מפלגות עם מפלגות אחרות חזקות יותר. זאת על מנת לפתור את בעית ריבוי המפלגות במדינה המחלישה את מידת השפעתן.[7]

 

כמו כן בוועידה שנערכה בינואר 2018 לקראת הבחירות לנשיאות, דחה הנשיא את הטענות בדבר הדרה של דעות פוליטיות אופוזיציונריות. הוא ציין כי "מצרים סבלה לאורך חמישים השנים האחרונות [ממצב] של היעדר מפלגות אמיתיות, בייחוד בעקבות המהפכה ב-1952", והוסיף כי הוא שואף לחזק את המפלגות במדינה.[8]

 

סמלי מפלגות במצרים[9]


 

כותב מצרי: מערכת הבחירות לנשיאות חושפת את עומק המשבר המפלגתי במצרים

בצל מערכת הבחירות לנשיאות, פרסם עבד אל-נאצר סלאמה, בעל טור ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום, מאמר ביקורת על היעדר חיים פוליטיים ומפלגתיים דומיננטיים במצרים ועל ריבוי המפלגות חסרות המשמעות במדינה. אלו נובעים לדעתו בין היתר מהצרת צעדים של פעילים פוליטיים ומאי תפקודה של תקשורת חופשית אמיתית במדינה.

 

סלאמה כתב: "מהלך האירועים [במערכת] הבחירות הנוכחית לנשיאות חשף את עומק המשבר המפלגתי והפוליטי במצרים, ושלמעשה אין עוד חיים מפלגתיים [במצרים], כשם שאין [בה] עוד חיים פוליטיים במשמעות המקובלת שלהם. המדינה החלה מחפשת אחר מועמדים [שיתמודדו מול הנשיא אל-סיסי] באופן חסר תקדים במישור המקומי ובמישור הבינלאומי... אפילו הצעות המועמדים של המפלגות, אם יש כאלה, אינן משכנעות עוד והחלו לאבד את האמון ברמה העממית. מכאן הגיעו מושגים וביטויים [כגון]: 'סטטיסט', חסר משמעות, תועלתן, זה שלחצו עליו וכיוצא באלה.[10] המציאות מלמדת כי אין עוד עמדות מפלגתיות אמיתיות, דבר שהעיב על התפקוד הפרלמנטרי...

הנשיא אל-סיסי ביקש לאחד את המפלגות הפוליטיות הללו לכ- 15 מפלגות, שכן מספרן כעת עולה כנראה על מאה מפלגות... אני סבור כי ההיסטוריה הארוכה של החיים המפלגתיים במצרים בהשוואה לזו של מדינות אחרות באזור ובעולם, הופכת אותנו לראויים למצב טוב יותר, לכך שנהיה בראש רשימת המדינות הדמוקרטיות – מדינות ש[בהן פועל העיקרון של] 'הדעה והדעה האחרת', מדינות של תחרות מכובדת על כל דבר ודבר.


נסיגה זו [בפעילות המפלגתית] החלה בוודאי מאז 1952 עם הופעתו של מה שמכונה האיחוד הסוציאליסטי [הערבי שהקים גמאל עבד אל-נאצר] כמפלגה היחידה או הכוח הפוליטי היחיד אז. לאחר מכן שבו [המפלגות] לפעול לאט לאט בפורומים ציבוריים ולאחר מכן כמפלגות פעילות בצורה זו או אחרת, למרות שלעיתים הן לא מנו יותר משלוש מפלגות, אך הן עדיין השפיעו על החיים הפוליטיים לטווח הארוך יותר, בצל קיומם של עיתונים מפלגתיים שלאורך כל הזמן ביטאו [את עמדות] האופוזיציה או את העמדה האחרת דאז.

 

השאלה הנשאלת היא מה קרה? ומדוע התרחשה הנסיגה למצב זה של ריבוי מפלגות או מה שמכונה מפלגות? האם הן הפכו חלופה למשרה ציבורית שמספר רב של גימלאים השתלטו על רובן מסיבה זו או אחרת? האם הן החלו לפעול באמצעות שלט רחוק? האם הן הפכו מושא לכבוד ולהשגת אינטרסים ורווחים אישיים?...

 

שאלה אחרת, הנחיות הנשיא בכל הנוגע לאיחוד [המפלגות] ניתנו בתחילת חודש נובמבר שעבר [2017], כלומר חלפו מאז קרוב לשלושה חודשים, ואף על פי כן, אין סימן באופק לכך שהן מיושמות...

 

ככלל, כל מה שדרוש לצורך המרצת החיים המפלגתיים והפוליטיים והחייאתם הוא רצון חופשי. [לשם כך] דרוש בראש ובראשונה מתן ביטחון לעוסקים בפוליטיקה – לא מרדפים ברחובות, לא העלמת [אנשים] בכפייה ולא מבקרים ליליים; דרושים אמצעי תקשורת אמיתיים – עיתונות, טלוויזיה, אתרי חדשות ואנשי תקשורת אמיתיים שזהו המקצוע שלהם; דרושות מועצות לאומיות לעיתונות ותקשורת שגם יבינו זאת; דרושה הסרה ידם של [מנגנוני] הביטחון מאתרי החדשות הסגורים; דרושה הרשאה לקיום ועידות פוליטיות בבתי מלון, בכיכרות, בספריות ובאולמות; דרוש  שינוי תפיסת התקשורת בקרב האחראים על אמצעי התקשורת הממשלתיים...

 

אם אין רצון כזה במידה מספקת אזי עלינו להודות בכך מבלי להתחמק, לחיות בגבולות מה שמותר ולהכיר במציאות, שכן הסתירה בין מה שמוצהר לבין מה שמותר בפועל היא גדולה מאוד... "[11]

 

כותב מצרי: במצרים יש 106 מפלגות שאיש לא יודע את שמותיהן

במאמר מה-1.2.18 מתח עבאס אל-טראבילי, כותב ביומון אל-מצרי אל-יום, ביקורת על ראשי המפלגות במצרים אשר לא נענו לקריאת הנשיא אל-סיסי למזג מפלגות כדי לייצב את המערכת הפוליטית במדינה. אל-טראבילי כתב: מצער כי יש לנו 106 מפלגות, ותצחקו – אך איש לא יודע את שמותיהן ואפילו לא את שמות ראשיהן... אני מוכן לתת פרס כספי עצום למי שיציין בפניי שמות של 10 מראשי המפלגות הללו. בטוח ש[עובדה] זו היא שעמדה מאחורי בקשתו של הנשיא אל-סיסי לפני חודשים, מהמפלגות שיש להן תוכניות או מטרות דומות, להתאחד... אולם, למרות שמאז קריאת הנשיא למפלגות חלפו כמה חודשים, איש לא נענה [לבקשתו] ואיש  – לא מקרב המפלגות עצמן ואפילו לא מן הממשלה – לא פעל כדי לעודד את הקריאה הזו לאיחוד מפלגות... הלוואי שהיינו כמו ארה"ב, שבה השלטון מועבר בין שתי מפלגות בלבד, והיא המדינה הגדולה והחזקה ביותר בעולם כעת. הלוואי שהיינו כמו בריטניה, אם הדמוקרטיות המערביות, שבה יש שלוש מפלגות ולא יותר..."[12]

 

עורך יומון מצרי: המפלגות במצרים הן מפלגות מנייר שמתרברבות על פעילותן אך אינן עושות דבר

כותבים מצרים נוספים מתחו ביקורת על היעדר פעילות משמעותית של המפלגות במדינה וייחסו זאת בין היתר להיסטוריה הפוליטית המצרית הקלוקלת לטענתם ולהיעדר חוויה דמוקרטית במצרים. כך למשל, דנדראוי אל-הראוי, עורכו בפועל של היומון המצרי אל-יום אל-סאבע, הנחשב מקורב למודיעין המצרי, טען במאמר שפרסם ב-3.1.2017, כי המפלגות במצרים שהוקמו לאחר מהפכת ינואר 2011 נעדרות כל השפעה ברחוב והן אף גרועות מן המפלגות שקדמו להן, אשר התפארו בהגנה על הדמוקרטיה, אך פעלו למען אינטרסים אישיים.

 

הוא כתב: "[המפלגות] מדברות יומם וליל בקולות צורמים, מרגיזים ומעוררי סלידה בשבח מדינה אזרחית, ייסוד חיים מפלגתיים ופוליטיים מלאים, הגנה על הדמוקרטיה ועמידה נחושה מול המשטרים הדיקטטוריים. זאת, לצד חזרה על סיסמאות מרגשות ומדהימות. אך, כאשר חלק מהאזרחים מזדהים עם סיסמאות אלה ומשתלבים בפעילות המפלגתית, הם מגלים התנהגויות שסותרות את כל הסיסמאות שעליהן שבים וחוזרים מנהיגי המפלגות, מעבר לכל דמיון פורה...

המפלגות במצרים לפני המהפכה [ב-2011] החזיקו בבעלותן מטה של 'שני חדרים וסלון' בלב קהיר ועיתון, מנהיגיהן היו בני משפחה אחת ומטרת ייסודן הייתה גיוס רווחים על ידי קבלת תמיכה שנתית מהמדינה והפיכת – ביטאון [המפלגה] - לתרנגולת שמטילה ביצי זהב. [זאת] באמצעות סחיטה של אנשי העסקים כדי שיפרסמו מודעות [בעיתוניהם] וסחיטה של המדינה כדי לקבל הזמנות להשתתף בוועידות, בפעילויות ובמסיבות שהיא מארגנת בהזדמנויות שונות. בכירי המפלגות דאז לא התכוונו להפכן למוסדות חזקים שיעסקו בפוליטיקה ושתהיה להם נוכחות פעילה ברחוב...

 

משקיפים ומומחים למערכות פוליטיות במצרים העניקו בזמנו למפלגות כינויים דוגמת 'מפלגות של נייר', 'מפלגות מבחנה' ו'מפלגות של קרטון' כדי העמיק את תיאור חולשתן, רפיונן והיעדרן המוחלט מן הרחוב...

 

לאחר המהפכה, הכאוס הכללי, חוסר היציבות הפוליטית הבלתי רגיל, ביטול [מנגנון] חקירות ביטחון המדינה, פירוק המפלגה הלאומית [הדמוקרטית בראשות מובארכ] והצתת מטותיה, הפך הרחוב פתוח לרווחה בפני המפלגות... מספרן גדל ... והופיעו עשרות מפלגות שכונו מפלגות מהפכניות, משום שנולדו מרחמה של המהפכה – דוגמת מפלגת הצדק שייסד הפעיל מצטפא אל-נגאר[13], [מפלגת] אל-דוסתור שייסד מוחמד אל-בראדעי, [המפלגה] המצרית-דמוקרטית שייסד ד"ר מוחמד אבו אל-ר'אר[14], מצרים החופשית שייסד המומחה האסטרטגי עמרו חמזאוי[15], מפלגת 'הוועידה' שייסד עמרו מוסא והתנועה הלאומית שייסד אחמד שפיק... רבים הביעו אופטימיות בעקבות הופעתן של המפלגות המהפכניות האלה ו[קיוו] כי הן יניעו את הפוליטיקה ויעשירו את הפעילות המפלגתית במצרים, בייחוד [לאור העובדה] שמייסדיהן הם בעלי שיעור קומה פוליטי ומהפכני רב... אך התברר כי המפלגות המהפכניות גרועות יותר מן המפלגות הישנות ומתפקדות גרוע מהן, וכולן נכנסו למצב של קיפאון וכישלון והסתפקו בפרסום הודעות גינוי על כל דבר. כך התחלפה פעילותן של המפלגות מהוצאה לאור של  עיתון להסתפקות ב[פרסום] הודעות...

 

האמת לאשורה היא שהמפלגות במצרים הן [מפלגות] של נייר שאינן יכולות להשפיע אפילו על רחוב או סמטה. הן מסתפקות בפרסום הודעות באינטרנט ובשליחתן באמצעות דוא"ל לאמצעי התקשורת מבלי שיהיה להן שום מעמד או חותַם ברחוב... ותולות את כישלונן במדינה..."[16]

 

כותבים מצרים מאשימים: גורמים ביטחוניים פועלים להכשלת פעילות האופוזיציה במדינה

בתקשורת המצרית נטען, כי מנגנוני הביטחון המצרים פועלים על מנת להכשיל את פעילות האופוזיציה במדינה. אחת הדוגמאות לכך היא התלונות על מעורבות מנגנוני הביטחון המצריים בהתגלעות הסכסוך במפלגת המצרים החופשיים שנחשבה למפלגה ליברלית, והדחת מייסדה, איש העסקים נגיב סוואיריס.[17] המפלגה שהחלה דרכה כמפלגה ליבראלית אופוזיציונרית הפכה בהדרגה למפלגה התומכת במועמדותו של אל-סיסי, זאת למורת רוחה של מייסדה. 

 

על רקע סכסוך זה פרסמו כמה כותבים מצרים מאמרים בהם רמזו כי המשטר ומנגנוני הביטחון שלו הם שעומדים מאחורי סכסוך זה בניסיון להכשיל מבפנים את פעילות המפלגה שנוסדה כדי לקדם קו ליברלי ואף אופוזיציוני. בעלי היומון המצרי אל-מצרי אל-יום, צלאח דיאב, החותם בשם העט "ניוטון", כתב בהקשר זה: "למי יש אינטרס להחריב מפלגה, להתנקש בעיקרון הרב מפלגתיות ולקבור את הדמוקרטיה בצורה שכזו? מה שקרה ב[מפלגת] המצרים החופשיים הוא דבר מוזר – בעיתוי, בסיבות ובמגמות שלו... ההפיכה המפתיעה הזו [בתוך מפלגת המצרים החופשיים נגד מייסדה, סאוויריס] אינה בגידה רק בנגיב סאוויריס כפי שסבורים כמה גורמים או כפי שחלק מנסים להציג את העניין. אלא, זוהי בגידה ברעיון האופוזיציה, בגידה בעיקרון הדמוקרטיה שאנו מתאבלים עליה במדינתנו ומלהגים עליה מבוקר עד ליל...

 

חוגים ביטחוניים עדיין פועלים בכל מאודם כדי להכשיל את החוויה המפלגתית האומללה, בתירוץ של הגנה על המשטר... אנו סבורים בטעות כי הצלחת הפלורליזם היא באחריות האופוזיציה, אבל אין זה נכון - הצלחתה היא באחריות מקבל ההחלטות ומי שבידיו מפתחות השלטון... הנזק הגדול הוא למדינה, לעתידה וליכולתה ליישם את האיזון ולהרחיב את שולי הפעילות הפוליטית הלגיטימית. למי אנו מותירים את הזירה? לאחים המוסלמים, לארגונים הקיצוניים – אנו מותירים להם את זירת הפעולה ללא חלופה אזרחית אחת! אפילו למשטר עצמו אין בסיס פוליטי [מפלגתי] כפי שהיה המצב בתקופת המפלגה הלאומית [של מובארכ]. אתם מפנים את הזירה לקיצוניות – לא פחות ולא יותר."[18]

 

גם ד"ר האלה מוצטפא, בעלת טור ביומון הממסדי אל-אהראם התייחסה במאמר שפורסם ב-25.2.17 למשבר במפלגת המצרים החופשיים וטענה כי מנגנוני הביטחון המצריים הם שעומדים מאחוריו. היא כתבה: "מי שעוקב אחר הפרטים בנוגע למשבר שפוקד את מפלגת המצרים החופשים, מרגיש שאין בכך חדש. למרות שהמפלגה הזו במיוחד - שאותה ייסד איש העסקים המפורסם נגיב סאוויריס בעקבות מהפכת 25 בינואר 2011 - התאמצה להציג את עצמה באופן שמבדיל אותה מיתר המפלגות: כמפלגה בעלת משקל מרגע לידתה למרות היותה חדשה בפוליטיקה; מפלגה יחידה במינה באוריינטציה הליברלית שלה... אלא, שבסופו של דבר העניינים התפתחו  בניגוד מוחלט לכל הציפיות... הדבר החשוב ביותר שיש לבחון הוא [הדיווחים] לגבי המעורבות של המדינה או, ליתר דיוק, של מנגנוני הביטחון בהמרצת הסכסוך הזה על מנת להחריב את המפלגה מבפנים. זאת, בנוסף לסטייה המוחלטת [שלה] מאופייה הליברלי..." [19]


כותב מצרי: על המדינה לאפשר לצעירים להיכנס לחיים הפוליטיים ולהפסיק לרדוף אותם ולעצרם

פארוק גוידה, בעל טור ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, התייחס גם הוא לסוגיית הוואקום הפוליטי במצרים. במאמרו שפורסם ב-6.1.2017, הוא סקר את החוויה הפוליטית במצרים מאז מהפכת הקצינים ב-1952 ועד ימינו שלא עודדה קיום אופוזיציה. גוידה ניתח את הסיבות שהובילו לוואקום הפוליטי בשנים האחרונות וקרא למדינה לגבש תוכנית לדרבן את הצעירים ליטול חלק בפעילות הפוליטית במקום לרדוף אותם.

 

גוידה כתב: "[כעת], לאחר שחלפו שנים ממהפכת ינואר [2011], הגיעה העת שנבחן את כל הניסיונות הכושלים להקים מפלגות פוליטיות במצרים, שכן לאורך כל השנים הללו לא הצלחנו להגיע לנוסחה מוצלחת של מפלגות פוליטיות אמיתיות. התברר לנו לאחרונה שהן היו רק תפאורה שקרסה עד מהרה והפגמים והטעויות שלהן נחשפו. מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת, מאז מהפכת יולי [מהפכת הקצינים ב-1952] ועד כה, לא הייתה במצרים התנסות מפלגתית אמיתית ומוצלחת. מ[התקופה] שלאחר מהפכת יולי [1952] ועד כה חזרה על עצמה התמונה של משטר יחיד שלא מאמין כלל בפלורליזם, ולכן קשה לומר שמצרים חוותה דמוקרטיה אמיתית לאורך כל השנים האלה...

 

הסתלקות המשטר הקודם [של מובארכ] וכישלון הניסיון של האחים המוסלמים בשלטון היוו פתח לשלב חדש שמצרים נמצאת בו כעת – שלב נטול פוליטיקה [פנימית] נוכח אילוצים שכפו צרכי הביטחון, הצורך להחזיר את היציבות וההתמודדות עם המשברים שפקדו את מצרים בכל התחומים. הבה נתחקה אחר כמה מהתופעות שהתרחשו במצרים בשנים שלאחר מהפכת ינואר [והובילו למצב הנוכחי בו שאין פעילות פוליטית]: ראשית, האליטה הפוליטית הובסה קשות במאבקה נגד האחים המוסלמים לאחר מהפכת ינואר והסתלקות המשטר הקודם... שנית, המדינה על כל מוסדותיה, ובראשם הצבא והמשטרה, ניהלה מערכה אכזרית נגד הטרור בסיני מתוך רצון לשמור על אחדות המולדת, ובה בעת היא ניסתה להציל את כל שניתן להציל ממוסדות המדינה הכלכליים, החברתיים והתרבותיים... במצב זה נעדר הממד הפוליטי בחשיבה של המדינה, נוכח צרכים חשובים יותר ונסיבות קשות ביותר... שלישית, נוכח הוואקום הפוליטי ברחוב המצרי, ניסו בעלי ההון לתפוס מקום בתוכו, ואנשי עסקים ייסדו בבת אחת כמה מפלגות נטולות אידיאולוגיה, שיטה ודרך והפכו למפלגות פרסונליות, באותן שיטות שבהן ייסדו את המפלגה האחת של המדינה... וכשם שנכשלו מפלגות השלטון, כך נכשלו מפלגות ההון...

 

רביעית, אנו חייבים להכיר בכך שהניכור שנוצר בין המדינה לבין צעיריה בעקבות מהפכות ינואר [2011] ויוני [2013], גרם לצעירים להתרחק מפעילות פוליטית בשל רגשות התסכול והמרירות, שכן הם הצליחו להפיל שני משטרים בשתי מהפכות, אולם לא הגשימו ולו חלום אחד מחלומותיהם לקחת חלק ואחריות בגיבוש עתידה של המולדת הזו. המורדים של [מהפכת] ינואר מצאו עצמם בבתי הכלא או מול בתי המשפט שם, הואשמו בבגידה ובשימוש כשכירי חרב... הדור הזה שסימל קודם לכן את התקווה והחלום, הפך נרדף או מוקע ברבים והעדיף להתרחק מחשש מפני אישומים, בתי כלא או אי הבנות...

 

כישלון ניסיונות העבר שלנו בתחום ההוויה המפלגתית לא אמור לגרום לנו לכפור בדמוקרטיה או להאמין למי שטוען כי אנו לא מתאימים לה, שכן היה לנו ניסיון מוצלח בהקשר של חירויות לפני עשרות שנים. טועה מי שסבור כי סגירת צוהר [הדמוקרטיה] עדיפה, משום שצעירים חופשיים מסוגלים לבנות מדינות יותר מאשר צעירים שנמצאים בבתי המעצר ובבתי הכלא... המדינה חייבת לגבש תוכנית לדרבן את הצעירים ליטול חלק בפעילות הפוליטית ללא רדיפה, החרמה או תיוג [שלהם כבוגדים בידי השלטון] משום שהוואקום הפוליטי ברחוב המצרי מהווה משבר אמיתי..."[20]

 

חה"פ טארק אל-ח'ולי הדגיש גם הוא את חשיבות הצעירים אשר מהווים קרוב לשליש מאוכלוסיית מצרים ושהיו חלוצי המהפכות במצרים בעשור האחרון. הוא התייחס גם למספרם חסר התקדים של הצעירים בפרלמנט הנוכחי, אך טען כי למרות זאת הם חלשים לאור קיומן של כמעט 100 מפלגות במצרים. הוא כתב: "נותרה השאלה החשובה ביותר והיא כיצד אפשר להנהיג רפורמה בתשתית המפלגתית של המדינה ומי יהיה אחראי לכך – האם המפלגות עצמן, המשטר הפוליטי הנוכחי או הצעירים? אני סבור כי הדבר מצריך רצון אמיתי לבנות מחדש את החיים המפלגתיים, כמו כן דרוש שיח רציף בין כל הגורמים החברתיים כדי לפתח את החיים המפלגתיים... רפורמה בתשתית המפלגתית חייבת ליצור לכל היותר שלוש מפלגות ממוסדות המבוססות על רעיון ואידיאולוגיה..."[21]

 

כותב מצרי: פיתוח המערכת הפוליטית חשוב לא פחות מפיתוח כלכלי

ב-.1723.1 ולקראת ציון שש שנים למהפכת ה-25 בינואר, פרסם אחמד אל-צאוי, בעל טור ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום מאמר בכותרת "הפשע שבגינו מובארכ לא נשפט". אל-צאוי טען במאמר כי פשעו של מובארכ הוא בכך שהותיר מערכת פוליטית לא מפותחת וכי בניית תשתית פוליטית חשובה לא פחות מתשתיות אחרות. אל-צאוי סיכם בכתבו: "אם יש לקח שהכל יכולים להפיק ממהפכת ינואר [2011], הוא שהפיתוח הפוליטי לא פחות חשוב מהפיתוח הכלכלי, וכי שלטון שיצליח ויסייע בבניית תשתית פוליטית [שבאה לידי ביטוי ב]חוקה שפועלת ומכובדת, חלופות ואפשרויות של מפלגות ראויות ובעלות יכולת לשאת באחריות, חברה אזרחית נמרצת ומעורבת ותקשורת שבונה מודעות לערך ניהול חילוקי הדעות לטובת המולדת – הוא שלטון שינחיל לארצו תוכנית לאומית חשובה יותר מכל המבנים, הכבישים והגשרים."[22]

 

גם זיאד בהאא' אל-דין, מומחה למשפט שכיהן בעבר כסגן ראש הממשלה וכשר לשיתוף פעולה בינ"ל נדרש לנושא זה.

בבואו להסביר מדוע נחלשה הפעילות המפלגתית במצרים הוא אומר כי אי אפשר להסתפק רק בטיעון של הצרת חירויות של התקשורת, של החברה האזרחית ושל הפעילות הפוליטית, וכי יש להתייחס גם לכישלונן של המפלגות לשכנע את דעת הקהל בפעילותן הרצינית ובחשיבותן. הוא כתב: "מצרים זקוקה לחיים מפלגתיים פעילים, זקוקה למפלגה שלטת שתקדם את תוכניותיה ואת מדיניותה, תגן עליהן ותיקח עליהן אחריות, וזקוקה למפלגות אופוזיציה שיציגו חלופות, ייטלו חלק במציאת פתרונות ויגננו על זכויות הציבור ועל החוק והחוקה של המדינה. אולם, כדי שמשהו מזה יקרה, יש לבחון מחדש את הניסיון [המפלגתי] הקודם ולפעול כדי להשיב את אמון הציבור בחשיבות המפלגות והפעילות המפלגתית, במקום להתחרות על הנתח של כל מפלגה בעוגה שהצטמקה עד כדי כך שכמעט התפוגגה".[23]

 



[2]  אל-אהראם (מצרים), 30.1.2018, אל-ופד (מצרים), 4.2.2018

[3]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 29.1.18, 31.1.2018

[4] אל-וטן (מצרים), 27.10.2016. את תוכנית הכשרת צעירים להנהגה השיק מוסד הנשיאות במצרים. ראו http://plp.eg/

כמו כן, כחלק מיישום מסקנות הוועידה, ששמו דגש על חשיבות השתתפותם של צעירים בבחירות המקומיות, הקמת צוותי סיוע לשרים שיורכבו מצעירים ומתן תשומת לב רבה יותר למיזמים בתחומי התרבות והחינוך, אירח מוסד הנשיאות פעילים צעירים מ- 25 מפלגות במצרים לשיח בנושא פעילות פוליטית והתנדבותית וענייני חברה אזרחית. אל-אהראם (מצרים), 14.11.2016; אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.10.2016.

[5]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.2.2017

[6]  אל-אהראם (מצרים), 18.5.2017

[7]  אל-יום אל-סאבע (מצרים), 9.11.2017

[8]  אל-אהראם (מצרים), 20.1.2018

[10]  הכוונה לביקורת שספג המועמד לנשיאות מצרים מוסא מצטפא מוסא, שהגיש מועמדותו ביום האחרון לסגירת רשימת המועמדים ונטען כי הופעלו עליו לחצים מטעם המשטר המצרי להגיש מועמדות זו כדי לשוות למערכת הבחירות במצרים תדמית של הליך דמוקרטי תקין. אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 29.1.2018

[11]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.2.2018

[12]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 1.2.2018

[13] מצטפא אל-נגאר הוא פוליטיקאי מצרי וכיום כותב מאמרים ביומונים מצרים דוגמת אל-אהראם, אל-מצרי אל-יום ואל-שורוק.

[14] מוחמד אבו אל-ר'אר הוא רופא נשים ומרצה באוניברסיטת קהיר. כיום בעל טור דעה ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום

[15] עמרו חמזאוי הוא אופוזיציונר מצרי ובעל טור דעה ביומון הלונדוני אל-קדס אל-ערבי שבבעלות קטר.

[16] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 3.1.2017

[17] ב-31.12.16 קיימה מפלגת המצרים החופשיים ועידה כללית שבה הוחלט לבטל בתקנון שלה את תפקידה של מועצת הנאמנים של המפלגה שבה חבר סאוויריס, ובכך למעשה להדיחו. דובר המפלגה, נצר אל-קפאצ, חשף כי הסיבה למחלוקות בין הצדדים טמונה בכך שסאוויריס החל לחוש שהמפלגה הפכה למפלגה המקורבת לשלטון, בעת שהוא רצה שהיא תמשיך להיות מפלגת אופוזיציה. אל-קפאצ ציין כי סאוויריס הקפיא את מימון המפלגה במשך יותר מחצי שנה על רקע המחלוקות הללו ואי שביעות רצונו מהצבעות חברי המפלגה בפרלמנט שנוגדות את אופייה הליברלי של המפלגה. אל-שורוק (מצרים), 7.1.2017 , http://www.parlmany.com, 21.2.2017

[18] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 31.12.2016

[19]  אל-אהראם (מצרים), 25.2.2017.

[20] אל-אהראם (מצרים), 6.1.2017

[21]  אל-יום אל-סאבע (מצרים), 2.8.2017

[22]  אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.1.2017

[23]  אל-שורוק (מצרים), 31.7.2017