המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
טרור באמריקה (18): עמדת סוריה
6/10/2001

טרור באמריקה (18)

עמדת סוריה: מאבק על הגדרת הטרור במקום מאבק נגד הטרור

 

בעקבות הפיגועים בארה"ב, פרסם ראש 'מכון המזה"ת' בוושינגטון, בעקבות הפיגועים בארה"ב, פרסם ראש 'מכון המזה"ת' בוושינגטון, אדוארד ווקר, לשעבר איש משרד החוץ האמריקאי שכיום מקובל מאוד בעולם הערבי, מכתב פומבי ביומון הלונדוני, אל-חיאת, בו שיבח את מכתב התנחומים ששיגר נשיא סוריה, בשאר אסד, לנשיא בוש. ווקר גם שיבח את העובדה שנשיא סוריה "בחר שלא להציב תנאים לתמיכתו בארה"ב." , לשעבר איש משרד החוץ האמריקאי שכיום מקובל מאוד בעולם הערבי, מכתב פומבי ביומון הלונדוני, אל-חיאת, בו שיבח את מכתב התנחומים ששיגר נשיא סוריה, בשאר אסד, לנשיא בוש. ווקר גם שיבח את העובדה שנשיא סוריה "בחר שלא להציב תנאים לתמיכתו בארה"ב."

 

בהמשך מכתבו, מפנה ווקר אזהרה ל"אלו הסבורים שאירועי ה11- בספטמבר היוו אסון גדול, אך לא שינו את ארה"ב באופן מהותי": "אתם טועים", הוא כתב, "אל תחשבו שטיפולכם הדיפלומטי באירוע הזה, בהשלכותיו ובמאמצים להרכבת קואליציה בינלאומית, יאפשרו לכם לנהוג על פי הכללים הישנים. אין כל מקום להסתייגויות ולהתעקשות על פרטים. הבחירה היא ברורה, כפי שהציג אותה בבירור הנשיא בוש בעקבות ההתקפות: או שתהיו עמנו במערכה שלנו נגד הסכנה העולמית הזו, או שתהיו נגדנו. תמרונים וחיפוש אחר מכנה משותף [כלומר, פתרון של פשרה] שאינו קיים לא ישיגו עבורכם דבר, זולת שאט נפש וגינויים אפשריים מצד הממשל ומצד מרבית האמריקאים."[1]

 

ואולם, מן המסרים המועברים מדמשק בערוצים דיפלומטיים ועתונאיים, עולה כי העמדה הסורית קרובה יותר לאותם "תמרונים דיפלומטיים" מפניהם התריע ווקר, מאשר לתמיכה הבלתי מותנית, שבגינה שיבח את נשיא סוריה.

 

כמה עקרונות מנחים את העמדה הסורית בנוגע למאבק בטרור ולקואליציה המתגבשת:

 

דרוש מאבק בינלאומי ולא מתקפה אמריקאית

אחד התנאים הסוריים לשיתוף פעולה עם ארה"ב, הוא שהמאבק בטרור יעשה במסגרת בינלאומית - וליתר דיוק על ידי האו"ם - ולא יונהג על ידי ארה"ב. שר החוץ הבלגי, לואי מישל, שנטל חלק במשלחת אירופאית שקיימה שיחות במזרח התיכון אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי "פרט לסוריה, אף מדינה לא התנגדה לזכותה של ארה"ב להגיב, בתנאי שתגובתה תהיה מנומקת ובעלת מטרות מוגדרות ומבלי שיהיו קורבנות אזרחים..."[2] סוריה, אם כן, אינה מכירה בהכרח בזכותה של ארה"ב להגיב על פיגועי הטרור, וקובעת כי פעולה נגד הטרור תהיה לגיטימית רק אם היא תתקיים בייפוי כח מטעם האו"ם.

 

ואולם, בשאלת יפוי הכוח הבינלאומי התעוררה מחלוקת נוספת בשיחות בין המשלחת האירופאית לבין ההנהגה הסורית: סוריה התנגדה לכך שייפוי הכוח לפעולה יינתן על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, כפי שהיה ערב ההתקפה הבינלאומית על עראק ב1991-. במקרה הנוכחי, מעדיפה סוריה ייפוי כוח בינלאומי מפורום בסגנון ועידת דרבן. שני הצדדים מסכימים על הצורך לזכות בכיסוי בינלאומי של האו"ם, דיווח כתב אל-חיאת, המקורב לדמשק, אבראהים חמידי, אבל סוריה סבורה כי הדבר צריך להיעשות באמצעות העצרת הכללית ולא באמצעות מועבי"ט "כדי שכל צד יוכל להביע את דעתו".[3] בנקודה זו ראוי לציין שההצבעה על הצטרפותה של סוריה למועבי"ט מתוכננת לשמונה באוקטובר, 2001, ועל פי כל ההערכות היא תתקבל למועצה.

 

הגדרת הטרור כתנאי לכל פעולה

תנאי בעייתי נוסף שמציבה סוריה בפני המאבק נגד הטרור, הוא הגדרת הטרור, גם כן על ידי האו"ם. לחלופין, מוכנה סוריה כי 'הטרור' יוגדר בועידה בינלאומית. בעניין זה, ביקש מאמר המערכת של יומון מפלגת השלטון הסורית, אל-בעת', "להזכיר כי סוריה, באמצעות מנהיגה המנוח, חאפט' אסד, היתה הראשונה שקראה לכינוס ועידה כזו, ב1986-."[4]

 

התכנים של הגדרת הטרור אותה מבקשת סוריה להנחיל לעולם הם ברורים. בראש רשימת הטרור הסורית, עומדת ישראל. "בשעה שאנו מדברים על הטרור ועל הצורך להיאבק בו ולעוקרו מן השורש", נכתב במאמר המערכת של יומון מפלגת השלטון הסורית, אל-בעת', "עלינו לשוב ולהדגיש כי הטרור הגדול ביותר והמסוכן ביותר הוא הטרור הישראלי המאורגן, הזוכה, במידה רבה, לתמיכה בינלאומית."[5]

 

במקביל לקביעות כי ישראל היא עיקר הטרור, רומזת סוריה על נכונות להתייחס אל הפונדמנטליזם האסלאמי כאל טרור וכך גם אל תנועת 'האחים המוסלמים', משום שזו ניסתה בעבר להפוך את השלטון בסוריה. נשיא סוריה, בשאר אסד, עצמו צוטט כאומר ש"אין לאפשר לאיש להתנשא על הערבים בתחום המאבק בטרור... בסוריה מכירים היטב את הסוגיה הזו ואנו הקדמנו את כל העולם בהתמודדות עם תנועות טרוריסטיות שאיימו על המשטר. הדבר קרה לפני שנים רבות".[6] הד לעמדה זו נמצא גם בדבריהם של מקורות סוריים רשמיים לכתב אל-חיאת בדמשק, אבראהים חמידי: "סוריה היא אחת המדינות הראשונות שסבלו מן הטרור מידי קבוצת 'האחים המוסלמים'. נפילתם של כחמשת אלפים אינטלקטואלים ואזרחים סוריים בידי 'האחים המוסלמים' לפני שני עשורים משתווה מבחינה מספרית לכמות הקורבנות בניו יורק ובוושינגטון."[7]

 

לאסאמה בן לאדן, מתייחסת ההנהגה הסורית בצורה עקיפה ביותר. העיתונות והבכירים הסוריים מגדירים את הפיגועים בארה"ב כטרור, אך אינם קושרים אותם לבן לאדן. ההתייחסות היחידה לבן לאדן נעשתה במרומז, כאשר בכירים סורים אמרו לכתב היומון, אל-חיאת בדמשק, אבראהים חמידי כי "יש להבחין בין טרור לבין התנגדות לגיטימית. לבנון חוותה את שני הסוגים: חזבאללה הוא [תנועת] התנגדות לגיטימית נגד הכיבוש, דבר הזוכה להכרה בהחלטות האו"ם ובהבנות אפריל שגובשו בחסות ארה"ב וצרפת ב1996-, ואילו הטרור התבטא באירועי אל-צ'ניה".[8] באל-צ'ניה, היתה התנגשות בין הצבא הלבנוני לבין קבוצה פונדמנטליסטית הקשורה לבן לאדן, שתכננה פיגועים באירועי המילניום.

 

כאמור, לסוריה יש עמדה עקרונית ובלתי-מתפשרת בשאלה מה אינו מהווה טרור. מבחינתה של סוריה, חזבאללה, ה'חמאס', ו'הג'יהאד האסלאמי' אינן תנועות טרור, אלא תנועות לשחרור לאומי שפעילותן הצבאית נהנית ממעמד לגיטימי על פי אמנת האו"ם. כדי להמחיש את עמדתה זו, אירחה סוריה ביום השנה לפרוץ האינתיפאדה הפלסטינית, כינוס במלון בקרבת דמשק שבו נכחו מנהיגי כל אותן "תנועות שחרור": מזכ"ל החזבאללה, חסן נצראללה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, מנהיג 'הג'יהאד האסלאמי', רמצ'אן עבדאללה שלח, מזכ"ל החזית העממית-המפקדה הכללית, אחמד ג'בריל, ומפקד גזרת-חו"ל ב'חזית העממית, מאהר אל-טאהר.

 

בכינוס נכח גם סגן מזכ"ל מפלגת הבעת' הסורית, עבדאללה אל-אחמר, שייצג את עמדת סוריה "המאמצת את הועידה הזו ועמה את כל אנשי ההתנגדות והמאבק. כמו בעבר ובהווה, תמשיך סוריה גם בעתיד להוות מקלט לאנשי המאבק למען השחרור והשבת הכבוד והמקומות הקדושים."[9] באותו כינוס, התייחס מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, לנושא ואמר: "אסור שמי מאתנו יתאבד או יציב את עמו על פי תהום, רק כדי להדוף מעצמו את התואר טרוריסט, שמפנים כלפיו הישראלים, שהם ראשי הטרוריסטים בעולם."[10]

 

בנוגע למידת ההיענות של האמריקאים והאירופאים לתביעות הסוריות בנושא זה קיימים דיווחים סותרים. עובדה אחת ברורה ואין לגביה מחלוקת: חזבאללה והארגונים הפונדמנטליסטים הפלסטיניים לא נכללו ברשימת ארגוני הטרור שפרסם הממשל האמריקאי. נשיא סוריה, בשאר אסד, קבע כי "אין להסכים לכך שידביקו את אשמת הטרור לתנועות התנגדות נגד הכיבוש, הן בלבנון והן בפלסטין" והוסיף כי "האירופאים מבינים את העניין הזה."[11] לדברי אסד, "בקרב הערבים יש מי שמשתחווים אפיים ארצה  למדיניות האמריקאית, עוד בטרם קבעה ארה"ב את תביעותיה... נראה כי יש אנשים שכבר התרגלו לנהוג כך. לעומת זאת, אנו בסוריה, איננו סבורים שהמצב הערבי והאסלאמי חלש; נהפוך הוא, האמריקאים זקוקים למדינות הערביות והאסלאמיות כדי לגבש את הקואליציה האמריקאית. הם מחזרים אחרי הצדדים הערביים והאסלאמיים... בעקבות הפיצוצים של ה11- בספטמבר, ארה"ב לא תבעה דבר [בנוגע לחזבאללה]; נהפוך הוא, רשימות הארגונים המכונים טרוריסטיים שונתה בכך שהוסרו ממנה שמות הארגונים והכוחות המקיימים התנגדות לכיבוש הישראלי. הדבר מוכיח רצון אמריקאי לחזר אחרי הצדדים האלה משום שהם זקוקים להם במערכה. הדבר מוכיח גם כי העמדה הסורית איננה סותרת את האמת ושצריך רק סבלנות..."[12]

 

ואולם, למרות טענתו של אסד כי האירופאים - ואולי גם האמריקאים - "מבינים את העניין", עולה מדיווחים תקשורתיים כי במגעים בין ההנהגה הסורית לבין המשלחת האירופאית התעוררה מחלוקת בשאלת הגדרת הטרור. שר החוץ הבלגי, לואי מישל, הודה בכך בעצמו במסיבת עיתונאים משותפת עם שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע: "אינני יכול להסכים להגדרת הטרור של עמיתי [הסורי] ואינני חושב שהוא מסכים להגדרה שלי." [13]

 

באותה מסיבת עיתונאים, נימק שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע את עמדת מדינתו בנושא: "כאשר אדמתך כבושה על ידי כוחות זרים, אין לך כל אלטרנטיבה אחרת לשחרור מולדתך. האמצעי שלך הוא, בראש ובראשונה, לפתוח במלחמה נגד האויב הכובש את אדמתך, או להיאבק בקולוניאליזם הזה בכל דרך... אם מתעקשים על כך שאין הבדל בין זכות לגיטימית של עמים להיאבק בטרור זר לבין הרג אזרחים חפים מפשע במקומות רחוקים ואם מתעקשים על כך שאין הבדל בין אותם טרוריסטים לבין מי שמגנים על אדמתם ומנסים לשחררה - אין מבחינים בין קורבנות הטרור לבין הטרוריסטים עצמם."[14]

 

שלב ראשון ושלב שני

המגעים בין גורמים אירופאים ואמריקאים לבין סוריה נמשכים, אך קשה להניח כי הצדדים מסוגלים להגיע למה שאדוארד ווקר כינה במכתבו "מכנה משותף שלא קיים" בשאלת הגדרת הטרור. מכל מקום, הנחת העבודה הסורית היא שבשלב הראשון, סוריה והארגונים המיליטנטים המצויים תחת חסותה לא יימנו על רשימת המטרות לפעולות האמריקאיות הצבאיות, המדיניות, או הכלכליות.

 

ואולם, ההנהגה הסורית מניחה כי החסינות הזו היא זמנית. לפיכך, בשעה שבכירים סורים הביעו "שביעות רצון מהצלחת המאמצים להרחיק את הערבים מנושא הטרור בשלב הנוכחי של המתקפה הבינלאומית ומכך שווושינגטון מבחינה בין טרור להתנגדות",[15] נמסר כי הנשיא אסד עצמו "יודע כי קיים שלב ראשון וקיים שלב שני".[16]

 

מדבריו של הנשיא אסד, עולה כי סוריה לוקחת בחשבון את האפשרות שבשלב השני של הפעולה האמריקאית היא עלולה להיות נתונה לסנקציות כלכליות: "אנו עוברים את השלב הראשון, הנוגע לאותם כוחות [כלומר, הארגונים המיליטנטים] ומדינות המתנגדים לכיבוש הישראלי. בשלב השני, יהיו לחצים כלכליים רבים, והדבר יחייב שיתוף פעולה ערבי כדי להתמודד עמם. סוריה מקיימת מגעים עם הגורמים הנוגעים בדבר, ובעיקר עם סעודיה, כדי להתמודד עם הלחצים האלה."[17] עוד אמר אסד כי "הערבים הצליחו בשלב הראשון להתמודד עם ניסיונותיה של ישראל לנתב את הזעם האמריקאי לעברם. הדבר הצריך קצת מאמץ, אבל הוא הושג והקואליציה האמריקאית למלחמה התעלמה מתקוותיה ומרצונותיה של ישראל ושל כמה חוגים אחרים". אסד הוסיף כי על הערבים להתמודד עם השלב השני הקשור למכניזם של "המאבק בטרור", ופעולה זו מצריכה זמן. הוא הביע דאגה מן האפשרות שישראל תנצל את הצורך האמריקאי במודיעין כדי להזרים אינפורמציה העלולה להביך את הערבים."[18]

 

פרמטרים לתרומה סורית למאבק בטרור

במידה ותושג הגדרה שתשביע את רצונם של הסורים בנוגע לטרור ובמידה וימולאו תנאים נוספים שמציבה סוריה, מוכנה דמשק לשתף פעולה עם מאבק בינלאומי, אך לא אמריקאי, נגד הטרור. אבראהים חמידי מדווח כי בשיחות עם האירופאים גילתה סוריה נכונות "להשתתף בפעילות המדינית והביטחונית, לאחר שיוגדרו הטרור והאמצעים להיאבק בו, בתנאי שהפעילות הביטחונית לא תכלול השתתפות בהתנקשויות, אלא חקירות וחילופי מידע, שבעקבותיהם יבואו צעדים משפטיים". במקביל, מסרבת סוריה באופן אבסולוטי להשתתף בפעילות צבאית משום שהיא סבורה שפעילות כזו "תסית לטרור [נגדי] ותפגע באזרחים". דמשק לא הסכימה להשתתף בפעולות צבאית משום שהיא "איננה יכולה להיכנס לקואליציה שמטרותיה, תוצאותיה, אמצעיה, ומועד סיומה אינם מוגדרים".[19]

 

בדיווח נוסף, מסר חמידי שלושה תנאים נוספים שמציבה סוריה: "העמדה הסורית מבטאת נכונות לשתף פעולה במסגרת קואליציה בינלאומית עולמית למאבק בטרור, מבלי להיות מעורבת צבאית בשום ברית, וזאת בתנאי שתסופקנה שלוש ערבויות: הפניית מסר פוליטי בלשון חריפה לראש ממשלת ישראל, אריאל שרון; סילוק ישראל מפעולות צבאיות כלשהן שיתקיימו באפגניסטן; הפעולות צריכות להיות מוגבלות ואסור להן להשפיע על המפה המדינית של מדינה כלשהי".[20]

 

אירופה: גשר בין תרבויות

ההנהגה הסורית קיימה מגעים ישירים עם ההנהגה האמריקאית, אך יחסים אלו נותרו על אש נמוכה. למרות שהממשל האמריקאי שומר על קיום שגרירות ויחסים דיפלומטיים עם סוריה - פער האינטרסים והאידיאולוגיות בין שתי המדינות עצום. סוריה, למשל, נכללת ברשימת המדינות התומכות בטרור של משרד החוץ האמריקאי. שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, שנשאל על כך, השיב כי "אנו לא מאמינים ברשימה הזו. מדינות רבות אינן מאמינות בה, משום שאנו כולנו נאבקים בטרור מזה שנים. אנו היינו קורבנות הטרור [של 'האחים המוסלמים'] במשך שש או שבע שנים, ואיש לא בא לעזור לנו, כפי שאנו עוזרים לאמריקאים כעת".[21]

 

על רקע יחסים אלה בין סוריה לארה"ב,  עיקר המגעים קוים עם ההנהגה הסורית - כמו גם עם זו האיראנית - קוים על ידי גורמים אירופאים. ואולם, מבחינתם של הסורים יש למעורבות האירופאית משמעות מרחיקת לכת מעבר לתיווך הטקטי במשבר הנוכחי. ההנהגה הסורית - ובמידה ניכרת העולם הערבי ככלל - איננה מקבלת את הקביעה האמריקאית כי "או שאתם אתנו או שאתם נגדנו". סוריה ומדינות ערביות נוספות רוצות דרך שלישית.

 

יתרה מכך, הסורים יוצרים הבחנה בין האירופאים לבין האמריקאים. אבראהים חמידי מדווח כי ההנהגה הסורית מייחסת חשיבות לתפקיד האירופאי כ"גשר בין התרבות האמריקאית לתרבות הערבית- אסלאמית."[22]

 

הסורים מקווים כי האור הירוק שהעניקו האמריקאים לתיווך האירופאי יקרין גם על המשך ניהול הסכסוך המזרח תיכוני. "הפעילות האירופית על רקע ההתקפות נגד ארה"ב, מעידה על חשיבות התפקיד האירופי לא רק בכל הקשור למאבק נגד הטרור הבינלאומי, אלא גם בנוגע לפתרון הסכסוכים האזוריים, ובכללם הסכסוך הערבי-ציוני", נכתב במאמר מערכת בתשרין.[23]

 

מאבק בטרור או מאבק בשורשי הטרור

נקודה נוספת השבה ועולה בתקשורת הסורית היא ההבחנה בין מעשי טרור ל"סיבות השורשיות המובילות לטרור". סוריה תובעת מאבק ישיר במה שהיא רואה כטרור - כלומר בישראל. לעומת זאת, בנוגע לסוג הטרור ממנו סבלה ארה"ב, "סוריה מקפידה להדגיש שהמאבק בו מחייב חזרה לשורשי הבעיה"[24] כלומר, שוב לישראל.

 

העדיפות שמעניקה סוריה למאבק ב"שורשי הטרור" על פני המאבק בטרור עצמו, זכתה לביטוי הולם במאמרו של ד"ר י. אל-ערידי ב-Syria Times. "להילחם בטרור זה כמו להילחם בטחנות רוח", הוא כתב, "אי אפשר להילחם בטרור; אנו חייבים להילחם בסיבות השורשיות לטרור. עוני הוא סיבה לטרור וארה"ב יכולה לתרום מהמיליארדים שלה למאבק נגד עוני. דיכוי הוא סיבה נוספת; מחצית מאוכלוסיית העולם מדוכאת וארה"ב יכולה לעשות משהו בנושא. התייחסות לעמים ול'מדינות העולם השלישי' בהתנשאות היא סיבה [שלישית] והתנהגות דמוקרטית בין האומות מסייעת לפתח עולם בריא. גזילת ויניקת משאביהן של המדינות חסרות האונים בעולם השלישי היא סיבה לטינה, המובילה לתסכול והתוצאה היא טרור. חתירה תחת תרבויות וערכים אחרים והניסיון לכפות עליהם תכתיבים ספציפיים מובילים לדחייה, וכתוצאה מכך, לטרור. יותר מכל דבר אחר - הכיבוש הוא הסיבה העיקרית לשנאת הכובש וכל מי שתומך בו.

 

ניתן להילחם במאפיה המשתמשת בטרור ככלי להשגת מטרותיה הנאלחות, על ידי שיתוק פעילותם של הבארונים שלה. ואולם, כאשר מחצית מאוכלוסיית העולם סובלת מעוני, חשה מדוכאת, כשחותרים תחת הערכים שלהם, כשגוזלים את זכויותיהם, וכובשים אותם - פשוט לא ניתן להילחם בזה. כל מלחמה נגד העולם היא מלחמה מפסידה".[25]



[1] אל-חיאת (לונדון), 25.9.2001.

[2] אל-חיאת (לונדון), 29.9.2001.

[3] אל-חיאת (לונדון), 1.10.2001.

[4] אל-בעת' (סוריה), 1.10.2001.

[5] אל-בעת' (סוריה), 1.10.2001.

[6] אל-ספיר (לבנון), 25.9.2001.

[7] אל-חיאת (לונדון), 28.9.2001.

[8] אל-חיאת (לונדון), 28.9.2001.

[9] אל-חיאת (לונדון), 28.9.2001.

[10] אל-חיאת (לונדון), 28.9.2001.

[11] אל-ספיר (לבנון), 25.9.2001.

[12] אל-ספיר (לבנון), 27.9.2001.

[13] אל-חיאת (לונדון), 29.9.2001.

[14] אל-חיאת (לונדון), 29.9.2001.

[15] אל-חיאת (לונדון), 28.9.2001.

[16] אל-ספיר (לבנון), 27.9.2001.

[17] אל-ספיר (לבנון), 27.9.2001.

[18] אל-חיאת (לונדון), 25.9.2001.

[19]  אל-חיאת (לונדון), 1.10.2001.

[20] אל-חיאת (לונדון), 28.9.2001.

[21]  אל-חיאת (לונדון), 29.9.2001.

[22]  אל-חיאת (לונדון), 1.10.2001.

[23] תשרין (סוריה), 3.10.2001.

[24] תשרין (סוריה), 3.10.2001.

[25]  Syria Times  (סוריה), 2.10.2001.