המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פרופילים פונדמנטליסטים (2): שיח' עמר בכרי, לונדון
20/10/2001


פרופילים פונדמנטליסטים (2): שיח' עמר בכרי , לונדון

 

שי'ח עמר בין בכרי מוחמד הוא פונדמנטליסט אסלאמי המתגורר בלונדון, הוא יליד סוריה (1958). הוא הילד ה-26 של איש עסקים סוני וכיום הוא אב לשבעה, המתגורר בלונדון. שיח' בכרי הוא מייסד הסניף הלונדוני של "חזב אל-תחריר" ("מפלגת השחרור", נוסדה ב1953- על ידי הפלסטיני, תקי אל-דין אל-נבהאני, בירושלים) ושל ארגון "ג'מאעת אל-מוהאג'רון", שבראשו הוא עומד.

 

ביוגרפיה חלקית

שיח' עמר בכרי גורש מסוריה. ה-Intelligence Newsletter, הממוקם בפאריס, דיווח כי בכרי "גויס בגיל צעיר על ידי "האחים המוסלמים" כדי להשתתף ב[ניסיון] ההפיכה של עצאם אל-עטאר, נגד הנשיא [חאפט'] אסד בסוריה, [הפיכה] שטובעה בדם בחמאת ב1981-."

 

לאחר מכן, הוא עבר לביירות והצטרף לשיח' ח'ליל אל-מטס ולסניף המקומי של "חזב אל-תחריר". ב1983- (ועל פי גרסה אחרת, ב1979- בעת הפלישה הסורית ללבנון) הוא השתמש בפסבדונים עמר פוסטוק והשתקע בג'דה, ערב הסעודית, שם הוא הקים את ארגון "אל-מהאג'רון", כדי שישמש כיסוי לאנשי "חזב אל-תחריר" בחצי האי ערב. לאל-מהאג'רון סניפים בליל שבצרפת ובהאנובר, גרמניה.[1] ב1995- דווח על 47 ארגונים סונים הפועלים במערב אירופה תחת המטריה של "חזב אל-תחריר", שהמטה שלה בהמבורג.[2]

 

ב1985-, מאסה סעודיה בפעילותו של בכרי והוא גורש והגיע ללונדון. למעשה, פרש בכרי מ"חזב אל-תחריר" בעקבות מחלוקת עם ראשיה. בכרי ביקש לעסוק בעניינים מגוונים המטרידים את הקהילה המוסלמית, כגון גזענות ואבטלה, בעוד שראשי "חזב אל-תחריר" טענו כי הדבר יסיט את המפלגה ממטרתה העיקרית, שהיא הקמת ח'ליפות אסלאמית.

 

ב1993- קיבל בכרי מעמד של תושב בבריטניה ובמארס 1996 הגיש בקשת אזרחות.

 

החיים בלונדון

שיח' עמר בכרי משמש כח'טיב בכמה מסגדים בלונדון. בין השנים 1994-1998, הוא נשא נאומים בעצרות פונדמנטליסטיות בכיכר טרפלגר ובאצטדיון ומבלי. הוא מייסד בית ההוצאה לאור אל-ח'ליפה בלונדון ומשמש, לדבריו, כ"שופט בבית המשפט ההלכתי האסלאמי של בריטניה". בכרי נוהג להציג את עצמו כדובר "החזית הבינלאומית האסלאמית" ואף חתם בתואר זה על מכתב ששלח לאסאמה בן לאדן.[3] לדברי בכרי, "החזית הבינלאומית האסלאמית" היא "הזרוע הפוליטית של 'החזית האסלאמית לג'יהאד נגד היהודים והצלבנים' בהנהגת אסאמה בן לאדן."[4]

 

השיח' בכרי חי מן ההטבות הסוציאליות שמספקת ממשלת בריטניה, כפי שהודה בראיון ל"דיילי מירור": "הוא מקבל בערך 300& בשבוע מהמדינה, עבור עצמו, עבור אשתו, ועבור חמשת ילדיהם [מעודכן ל1996-]. לדבריו, 'דת האסלאם מתירה לי לקחת את ההטבות שהמערכת מציעה. יש לי זכאות מלאה להטבות אלה. קשה מאוד עבורי להשיג עבודה. מכל מקום, מרבית ההנהגה של התנועה האסלאמית חיה מהטבות של המדינה'."[5]

 

עד לספטמבר 1998, עת מעצרם של שבעה מוסלמים רדיקלים בלונדון, טען בכרי כי קיימת הבנה מצד ממשלת בריטניה לפעילותו. בראיון ליומון הלונדוני, "אל-שרק אל-אוסט" (22.8.1998) נשאל בכרי מדוע הקבוצות האסלאמיות מעולם לא תוקפות בבריטניה והשיב: "אני פועל פה בהתאם לאמנת שלום שכרתי עם הממשלה הבריטית כאשר קבלתי מקלט [מדיני]... אנו מכבדים את התנאים של ההתחייבות הזו, כפי שאללה מחייב אותנו לעשות."[6]

 

יתרה מכך, ה'לונדון טיימס' דיווח כי אחד מעוזריו של בכרי, מקבול ג'אויד, מונה על ידי ג'ק סטרו, אז שר הפנים בממשלת בליר, ל-Race Relation Forum.[7] בראיון מאוחר יותר, אמר בכרי כי "הממשלה הבריטית יודעת מי אנחנו. ה-MI5 תחקר אותנו פעמים רבות. אני חושב שיש לנו משהו שנקרא חסינות ציבורית."[8]

 

בעקבות מעצרם של השבעה בספטמבר 1998, שינה בכרי את הנימה והכריז, בראיון לשבועון מצרי, כי "בריטניה היא חוד החנית של חילול השם והיא מבקשת לבצע הפיכה נגד המוסלמים ונגד הח'ליפות האסלאמית". "[שבעת] המצרים שנעצרו הם פליטים פוליטיים שאינם מעורבים בפעילות טרור", הוא הסביר, "מוסלמים בבריטניה מגנים את המעשים הברברים של ממשלת בריטניה נגד מוסלמים חפים מפשע שנראה כי הם הולכו שולל להאמין שהם יכולים למצוא מקלט בבריטניה מפני המשטרים המושחתים שלהם. ברור שממשלת בריטניה אימצה מדיניות נוקשה נגד הקהילה המוסלמית שוחרת השלום, תוך שהיא משתמשת בהפחדה, בכוח, ובשיטות של משטרים עריצים כמו אלה של סעודיה, מצרים, עראק, אלג'יריה, סוריה, איראן וממשלות מזרח תיכוניות אחרות, בתמורה להטבות כלכליות עתידיות... שהובטחו בביקורו האחרון של יורש העצר הסעודי בלונדון." [9]

 

למעשה, החיכוכים בין השיח' בכרי לשלטון הבריטי החלו עוד זמן רב לפני ספטמבר 1998. עוד ב-1991, בימי מלחמת המפרץ, נחקר בכרי על ידי ה-MI5 לאחר שנטען כי הוא קרא להתנקש בג'ון מייג'ור. על פי ה-Mail On Sunday, בכרי אמר: "מייג'ור הוא מטרה לגיטימית. אם מישהו מקבל הזדמנות להתנקש בחייו, הוא לא צריך לבזבז אותה. זוהי חובתנו המוסלמית ואנו נחגוג את מותו".[10] ל"סנדי מרקורי" של בירמינגהם, אמר בכרי כי הוא צוטט שלא כהלכה. לדבריו, כוונתו היא שמייג'ור היווה מטרה לגיטימית אם הוא היה דורך במדינה מוסלמית והדבר תקף גם לגבי טוני בלייר. לדבריו הוא לא יגנה את הרוצחים, במקרה שכזה.[11]

 

אירוע זה חזר על עצמו בימים האחרונים, כאשר דובר ארגון "אל-מהאג'רון", עבד אל-רחמן סלים, אמר כי ראש ממשלת בריטניה, טוני בליר, הפך למטרה לגיטימית עבור כל מוסלמי הרוצה להתנקש בחייו, בשל מעורבותו בהתקפות על אפגניסטן. סוכנות הידיעות הצרפתית ציטטה את סלים באומרו: "כעת, שהאמריקאים, הבריטים, וסביר להניח שגם הצרפתים, החלו להפציץ את המוסלמים באפגניסטן, מבני הממשלה פה [בבריטניה], המתקנים הצבאיים, ורחוב דאונינג 10, הפכו למטרות לגיטימיות. הדבר כולל את ראש הממשלה, טוני בליר, שגם הוא הפך למטרה לגיטימית. אם רוצה מוסלמי כלשהו להרוג אותו או להיפטר ממנו, אני לא אזיל עליו דמעה. על פי השקפת האסלאם, האדם הזה לא ייענש על מעשהו, אלא יזכה לשבחים."[12]

 

פעילות צבאית

בדצמבר 2000, הגיע בכרי לבירמינגהם במטרה לגייס מתנדבים והעניק, בהזדמנות זו, ראיון ל"סנדי מרקורי" המקומי (10.12.2000). בכרי הסביר בראיון, כי הוא בא לבירמינגהם כדי לגייס אנשים לא רק כחברים במפלגתו, אלא גם כדי להילחם בחו"ל במקומות כמו קשמיר, אפגניסטן, וצ'צ'ניה. הוא אמר שבבריטניה יש רק מחנות לאימונים גופניים, אבל מתנדבים נשלחים מבריטניה למחנות אימונים צבאיים בדרום אפריקה, ניגריה, אפגניסטן, קשמיר, וארה"ב. [13]

 

נושא הקורסים הפרה-מיליטארים עלה בהרחבה גם בראיון שהעניק בכרי ל-CNSNews.com, בו הוא הודה, פעם נוספת, כי הוא מעורב במימון ושיגור מתנדבים לאימונים בארה"ב. לדבריו, "'רשת הג'יהאד' מנצלת את העובדה שאימוני נשק, כולל בתחמושת חיה, זמינים יותר באמריקה [מאשר בבריטניה]. כשהתחלנו לנסוע לאפגניסטן, הדביקו לנו תווית של טרוריסטים; אז עכשיו אנחנו נוסעים לארה"ב", הוא הכריז.

 

לדברי בכרי, חלק ממי שעברו אימונים בנשק וחומרי חבלה, מעקב, וכישורים אחרים, צפויים להצטרף לג'יהאד במדינה זו או אחרת. "כמה מהם יכולים להחליט: "אני רוצה לנסוע ולסייע לאחי המוסלמים בצ'צ'ניה, בפלסטין, בקשמיר, או בדרום לבנון. זה תלוי בהם. הם עצמאים מן הארגון."

 

בכרי הוסיף כי "האימונים מבוצעים על ידי חברות פרטיות במקומות מסוימים, בהם מישיגן ומיסורי, והם נמשכים בין שבוע לשלושה חודשים. המתגייסים הם בעלי רקע משתנה, חלקם בריטים, חלקם אמריקאים, ערבים, או אסיאתים, אבל כולם בעלי אזרחות אירופאית או אמריקאית. אין להם צורך בויזות.

 

זה לא בלתי חוקי. אנו איננו מסתירים דבר. יש להסתכל על זה בראש פתוח. אנו מדברים אך ורק על סיוע לאנשים המעונינים באימונים. הכישורים שהם לומדים מהווים חלק מן החובה הדתית של כל מוסלמי. מוסלמי חייב לעבור אימונים צבאיים לפחות פעם בחייו. [בראיון אחר טען בכרי כי הקוראן קובע שכל מוסלמי שהגיע לגיל 15 חייב בשירות צבאי.[14]]

בארצות שלנו [כלומר המוסלמיות], זה קל. אנו יכולים למלא את המצווה הדתית הזו בכך שאנו מצטרפים לצבאות הלאומיים. אבל כמה מוסלמים לא רוצים להצטרף לצבא האמריקאי או הבריטי. אנו מעדיפים ללכת למחנות אימונים עצמאיים.

 

למה לכנות את זה "טרור"? כל אמריקאי יכול ללמוד לירות; אז מה אם האמריקאי הזה הוא מוסלמי? או שאתה מכנה אותנו אזרחים מדרגה שניה או שלישית?" [15]

 

בראיון נוסף, ל-Il Giornale של מילאן (14.10.2000) אמר בכרי ש"החזית האסלאמית הבינלאומית תומכת כעת באופן אקטיבי ב'חמאס' וב'ג'יהאד האסלאמי הפלסטיני'. אנו אוספים תרומות כדי שניתן יהיה להמשיך במאבק; אנו מגייסים אנשי מיליציה; לעתים, אנו מטפלים בצרכי התעמולה של אותן קבוצות באירופה". לדבריו, החזית גייסה 160 מתנדבים בבריטניה בחודש שעבר ושלחה אותם לירדן, שם הם ממתינים כעת להזדמנות לחדור לגדה המערבית ולהצטרף לאינתיפאדה נגד ישראל. מתגייסי החזית נשלחו גם בחודשים האחרונים ללבנון, שם הם עוברים אימונים במחנות פליטים פלסטיניים. בעין אל-חלוה, לדוגמא, מוג'אהדין חדשים מגויסים ומאומנים בכוונה לפתוח חזית חדשה בדרום לבנון. החזית מצויה בקשר עם חזבאללה ועם תנועות אסלאמיות כמו "עצבת אל-אנצאר" [פונדמנטליסטים פלסטיניים בדרום לבנון, שנכללו ברשימת ארגוני הטרור של הממשל האמריקאי] הנחושות להילחם עד לשחרורה של ירושלים."[16]

 

כתב העת The Asian Age דיווח כי השיח' עמר בכרי טען כי הוא זה שגייס את מחמד בילאל, צעיר בן 24, שביצע פיגוע התאבדות נגד חיילים הודים בסרינגאר שבקשמיר בדצמבר 2000. בכרי טען שאחיו ובני דודיו של בלאל אומנו גם הם על ידי "אל-מהאג'רון" ושהוריו "גאים בהקרבה של בנם"". בכרי טען כי הוא גייס 600 מוסלמים באוניברסיטאות בבריטניה כדי להילחם בקשמיר ומימן את ארגון "אל-מדאד" שאחראי לגיוס 2,000 נוספים.[17]

 

שמו של השיח' בכרי הגיע עד למזרח אסיה, שם דיווח ה-Bangkok Post כי "בדלנים בדרום תאילנד מקבלים אימוני טרור וכספים מתומכים זרים". לדברי העיתון האימונים מתקיימים בחווה המצויה 20 ק"מ מגבול תאילנד-מאלזיה  שיש לה קשרים "למוסלמים רדיקאליים במזה"ת ובלונדון". העיתון הזכיר את בכרי כאחד מאותם "תומכים זרים".[18]

 

השיח' בכרי אינו בוחל גם בחטיפות מטוסים, כפי שעולה מדברים שאמר לשבועון המצרי "רוז אל-יוסף": "לתנועה האסלאמית יש זכות להקריב את מי שהיא רואה לנכון. הכלל הוא שילדים, נשים, ואנשים חלשים [מוסלמים] לא יהוו מטרה פרט למקרה אחד: אם קשה לנצח מבלי להקריב אותם. לכן, אם החוטפים מוצאים נשים, ילדים, זקנים, ואנשים חלשים [מוסלמים] על המטוס, הם צריכים לשחררם, אלא אם מטרתם של החוטפים היא לשחרר נשים ילדים וזקנים המוחזקים בכלא. במקרה זה, מותר להחזיק בהם, משום שדמם של [כל] המוסלמים שווה בערכו. לעומת זאת, את הזרים על המטוס, מותר לחוטפים להקריב... אם תלמד את ההלכה האסלאמית תדע זאת. דמי הכופר עבור מוסלמי הם 12 אלף דירהם, בעוד שעבור בן חסות [כלומר, נוצרי או יהודי] הם 4,000 דירהם".[19]

 

קשרים עם בן לאדן

השיח' בכרי הציג עצמו בכמה הזדמנויות כדובר הזרוע הפוליטית של "החזית האסלאמית הבינלאומית ללחימה ביהודים ובצלבנים" שהקים אסאמה בן לאדן. "אל-אהראם ויקלי" המצרי דיווח כי בכרי ידוע בקשריו עם אסאמה בן לאדן אותו הוא כינה בראיון לשבועון המצרי "מנהיג כל התנועות האסלאמיסטיות, בין אם אנו אוהבים זאת ובין אם לאו".[20]

 

לעומת זאת, בראיון שהעניק בכרי ל-CNSNews.com, הוא הכחיש כי קיים קשר ארגוני בינו לבין בן לאדן. "אין לנו כל קשר ישיר לאסמאה בן לאדן", הוא אמר, "[אבל] יש לנו קשרים אידיאולוגיים עם התנועה האסלאמית העולמית, כולל בן לאדן. אנו יכולים להסכים עמו בנוגע למשהו ולא להסכים בנוגע למשהו [אחר]. בסוף היום, אין שום הוכחה שהוא מעורב בפעילות טרוריסטית כלשהי. אם מישהו תומך במוסלמים נגד הכוחות הכובשים בסומאליה או בחצי האי ערב, אני לעולם לא אכנה אותו טרוריסט. אני אכנה אותו לוחם חופש. אני אכנה אותו גיבור..." [21]

 

בן לאדן היה אמור להיות אחד המשתתפים, אם כי לו בגופו, ב"כינוס לתחייה אסלאמית", שעמר בכרי תכנן לשישה בספטמבר 1996 ושבוטל ברגע האחרון. כינוס זה היה אמור להוות אחת מנקודות השיא בקריירה של בכרי ואמורים היו להשתתף בו, בדרך זו או אחרת, ראשי הפונדמנטליסטים האסלאמיים מן העולם כולו. בן לאדן היה אמור לשלוח קלטת וידאו לכינוס, וכמוהו גם השיח' עמר עבד אל-רחמן הכלוא בארה"ב, מייסד ה'חמאס', השיח' אחמד יאסין, שבאותם ימים עדיין היה כלוא בישראל, והמנהיג הרוחני של חזבאללה, השיח' מחמד חסין פצ'לאללה. השיח' מחמד עביד, שנחטף על ידי ישראל, אמור היה לשגר "מסר" מכלאו בישראל. כמו כן אמור היה להשתתף מנהיג הג'יהאד המצרי, יאסר תופיק אל-סרי, שנידון למוות במצרים ב1993- שלא בפניו בגין ניסיון ההתנקשות הכושל בחיי ראש ממשלת מצרים, עאטף צדקי. מסרים מוקלטים נשלחו גם על ידי המנהיגים הכלואים של התנועה האסלאמית האלג'יראית.

 

בעקבות לחצים כבדים מצד ממשלות מצרים, אלג'יריה, וישראל, הודיע משרד הפנים הבריטי כי בכוונתו לעקוב אחר הנאמר בכינוס וכי הצהרות גזעניות או הצהרות תמיכה בטרור יטופלו בהתאם לחוק. לפיכך, בוטל הכנס.[22]

בעקבות הפיגועים בשגרירויות האמריקאיות באפריקה, אמר בכרי כי "גם אם יוכח כי בן לאדן אחראי לפיצוצים בסעודיה, בקניה, ובטנזניה, אלו הם מעשים לגיטימיים. החיילים האמריקאים במפרץ נמצאים שם כדי להילחם נגד האסלאם ונגד המוסלמים. נוכחותם איננה לגיטימית ולחימה נגדם היא חובתו של כל מוסלמי. ההפצצות האמריקאיות בסודאן ובאפגניסטן, המלחמה נגד עראק, והתמיכה האמריקאית העיוורת באויב הישראלי - כל אלו הם מעשי מלחמה נגד אללה ונביאו."[23]

 

בעקבות התקפת הטילים האמריקאית באפגניסטן ובסודאן, הקריא השיח' בכרי הודעה, שלדבריו הגיעה ישירות מבן לאדן, ליומון האיטלקי "לה רפובליקה" (24.8.1998). בהודעה נאמר כי "המלחמה החלה... תגובתנו להפצצה הברברית נגד המוסלמים בסודאן ובאפגניסטן תהיה חסרת רחמים ואלימה..." בכרי הוסיף כי "תגובתנו יכולה להתרחש בכל מקום בעולם. הנקמה על התקפותיה של ארה"ב תסתיים רק כאשר אחרון החיילים האמריקאים יעזוב את ערב הסעודית ואת המפרץ והאמברגו על עראק יסתיים. אנו לא נעניק שביתת נשק לאמריקה".[24]

 

בכרי פרסם באתר האינטרנט שלו (ב15- ביולי, 1999) מכתב לבן לאדן וקרא לו לפעול נגד המערב. המכתב הוסר מאתר האינטרנט, בעקבות מחאת ארה"ב, אך הוקרא במסגדים בצפון לונדון, בראדפורד, שפילד, ולסטר."[25] במכתבו, כתב בכרי: "...התנועות האסלאמיות טרם השתמשו בנשק האמיתי... הו אוסמאה... אתה ואחיך, מפיחים כעת חיים וכבוד בגופה של האומה. משימתנו העיקרית כמוסלמים היא לשאת את המסר האסלאמי לעולם כולו...

 

אנו אומה של ג'יהאד וללא צל של ספק נבחרנו על ידי אללה להנהיג את העולם כולו, אם נדבוק במצוותיו... ההזדמנות נתונה בידינו, ואסור לנו לתת לה לחמוק. אחינו המוסלמים נחושים בג'יהאד שלהם. לכן, אסור לנו לבזבז זמן; עלינו לפעול כעת. האומה היא אומתנו, המלחמה היא מלמתנו, האויב הוא אויבנו, המג'אהדין הם אחינו, הניצחון או התבוסה הם שלנו, והח'ליפות תהיה שלנו. הו אסאמה... תן לנו לשמוע את הבשורות הטובות ממך ומאחיך, כי שחר חדש עומד להפציע." [26]

 

על פי כמה דיווחים, מכתב תשובה של בן לאדן הוקרא אף הוא במסגדים בלונדון ובפקיסטן. ה'לוס אנג'לס טיימס' פרסם לאחרונה קטעים ממכתב נוסף ששלח בן לאדן בפקס לבכרי, בקיץ 1998. בעקבות המכתב, פרסם בכרי את מה שהוא כינה "ארבע המטרות הספציפיות של הג'יהאד נגד ארה"ב: להפיל את מטוסיהם; למנוע מעבר בטוח של אניותיהם; לכבוש את שגרירויותיהם; ולכפות את סגירת החברות והבנקים שלהם".[27]

 

משנה אידיאולוגית

משנתו האידיאולוגית הרדיקלית של בכרי זכתה לביטוי בקשת רחבה של תחומים. כך למשל, נתן בכרי בכמה הזדמנויות ביטוי לשנאת היהודים שלו. הוא פרסם פוסטרים תחת הכותרת "הרגו את היהודים" וטען, להגנתו, כי אלו אינם דבריו, אלא דברי "כתבי הקודש".[28] בראיון ל"סנדי מרקורי" של בירמינגהם, התייחס השיח' בכרי גם לשואה ואמר כי "השואה היא כלי ששימש את היהודים כדי להצדיק את ההגמוניה שלהם על פלסטין המוסלמית. פשעים גרועים בהרבה בוצעו נגד המוסלמים בצ'צ'ניה, קשמיר, ופלסטין."[29]

 

לעומת זאת, בעת שפרסם פתוא הקוראת למוסלמים להילחם נגד ישראל, אמר בכרי ל-BBC כי "אין לנו שום בעיה עם הקהילה היהודית כאן, הבעיה שלנו היא עם כוחות הכיבוש... אנו מדברים על הסרטן בלב העולם המוסלמי, כלומר על ישראל. יש לעוקרה מן השורש ולסלקה." בנאום שנשא בפני הפגנה אלימה מחוץ למסגד המרכזי של לונדון, אמר בכרי כי "כל המטרות הישראליות הן לגיטימיות. יש להשמיד את כל הישראלים."[30]

 

השיח' בכרי גם הוציא פסק הלכה הקורא להרוג את המחזאי טרנס מק'נאלי משום שבמחזהו "קורפוס קריטסי, הציג את ישו - הנחשב לנביא באסלאם - כהומוסקסואל[31] בהזדמנות אחרת, עודד בכרי את כל ההומואים להשליך את עצמם מה"ביג-בן"[32]. כתגובה, קיימו שני ארגונים לזכויות ההומוסקסואלים בבריטניה, Lesbian Avengers ו-Outrage משפט-מדומה לבכרי והוציאו נגדו "פתוא הומואית", שקבעה: "עמר בכרי מחמד נידון בזאת לאלף שנים של עינויים באמצעות מעשי סדום שיבוצעו בו ללא הפסק".[33]

 

המרכיב המשמעותי ביותר במשנתו של בכרי הוא הג'יהאד. אתר האינטרנט של ארגון "אלמהאג'רון" פרסם מסמך תחת הכותרת "ג'יהאד-מדיניות החוץ של המדינה האסלאמית", הכולל ניתוח ארוך ומעמיק של משמעות הג'יהאד. "כמונח", נכתב במסמך, "לא ניתן לתרגם את הג'יהאד ל"מלחמת קודש"; לא ניתן גם לתרגמו, כ'מאבק'. לכל היותר, המשמעות המשפטית של המונח ניתנת להבנה כ'שימוש בכוח צבאי, במקום בו נכשלה הדיפלומטיה, במטרה להסיר את המכשולים בפניהם ניצבת המדינה האסלאמית בבואה להעביר את האידיאולוגיה שלה למין האנושי'.

 

בניגוד לצלבנים בעבר ובהווה, מטרת הג'יהאד איננה לכפות המרה של תושבים של ארצות אחרות לאסלאם. המטרה היא לספק להם את הביטחון המתלווה להחלת האסלאם, ולהותיר בידיהם את הבחירה בין אימוץ האסלאם לבין שמירה על דתם. ההיסטוריה מוכיחה כי זה היה תמיד תפקידו של הג'יהאד, משום שבספרד המוסלמית, מוסלמים, נוצרים, ויהודים היו יכולים לחיות בשלום תחת שלטון אסלאמי...

 

ההבדל בין השימוש בכוח על ידי המערב לבין השימוש בכוח על ידי האסלאם הוא שהמערב הקפיטליסטי משתמש בכוח, הן בגלוי והן בחשאי, לטובת האינטרסים של מיעוט, בעוד שהאסלאם משתמש בכוח בגלוי ובצדק, במטרה להעביר את רחמיו לאחרים...

 

ג'יהאד הוא אחד מעמודי התווך של האסלאם, אחרי ה"תוחיד" [מונותאיזם] וה"דעוה" [קריאה לאסלאם]. למעשה, ג'יהאד הוא סוג של "דעוה" והוא מהווה את מדיניות החוץ של המדינה האסלאמית."[34]

 

בניגוד לבעל בריתו בלונדון, השיח' אבו חמזה אל-מצרי [ראה דו"ח נפרד], הסבור כי המהפכה האסלאמית צריכה להתחיל בתימן, השיח' בכרי סבור כי המהפכה צריכה להתחיל בלונדון. ב"סנדי מרקורי" נכתב כי בכרי "משווע להקמת משטר גלובלי אסלאמי שיקרא ח'ליפות, ושיתחיל פה, בבריטניה". לדבריו, הוא רוצה ש"בריטניה תהפוך למדינה האסלאמית הראשונה בסדר העולמי החדש". בכרי התייחס בביטול לחוקים ולדמוקרטיה הבריטיים שלדבריו, הם חוקים "מזויפים" שנחקקו על ידי "הקופים בפרלמנט".[35]

 

בכרי הוסיף על כך, בראיון ללה-מונד הצרפתי, כי בכוונתו "להניף את דגל האסלאם בדאונינג 10 ובאליזה. אסלאם היא האידיאולוגיה העליונה מול המערב הבלתי מוסרי. כל המנהיגים העכשוויים של העולם המוסלמי, ללא יוצא מן הכלל, הם פיונים בידי המערב".[36]

 

מסרים דומים נכללו בראיון שהעניק בכרי לעורך העיתון של ה'ישיבה יוניברסיטי', אהרון קליין, שאף הצטרף לאחד מכינוסיו של בכרי ודיווח עליו ב-Jerusalem Post. בנאומו אמר בכרי כי "תודות לאללה, אנו מביאים שלום לכל, ומסייעים לעולם להבין כי האסלאם הוא דרך החיים היחידה... על פי המערב, טרור הוא 'שימוש סיסטמטי באלימות במטרה להשיג מטרות פוליטיות או דתיות'... לעומת זאת, "אל-מהאג'רון" מגדירים טרור כ'התקפה ללא זכות אלוהית'..."

 

בראיון לקליין הוסיף בכרי: "קלינטון הוא מטרה עבור הג'יהאד והכוחות האמריקאים בכל מקום הם מטרה עבור הג'יהאד. הציבור האמריקאי חייב לבחון מחדש את מדיניות החוץ שלו, או שהם יקבלו את הילדים שלהם חזרה בארונות מתים. הם צריכים לחשוב על ההשלכות של הותרת הכוחות בלבנון, בגולן, ובמזה"ת כולו. קלינטון אחראי והוא ישלם... קיומה של ישראל הוא פשע. ישראל חייבת להיות מסולקת...

 

חובתנו לפעול להקמת מדינה אסלאמית בכל מקום בעולם, אפילו בבריטניה... לא יהיו קבוצות מיעוט וקבוצות רוב, כמו באמריקה. האנטישמיות בארה"ב זה דבר מחפיר. בתי כנסת וכנסיות יפרחו בח'ליפות, בתנאי שהם יאמצו את החוק האסלאמי. אנו החזרנו את החיים ליהודים אחרי מסעות הצלב, ואנו מתכננים לעשות זאת שוב...

 

מה שקלינטון וברק עושים [הכוונה לתהליך השלום שהיה בשיאו באותם ימים] זה לשים את עצמם במקום של אלוהים, לכן הם מצויים כעת במלחמה ישירה עם האנשים המאמינים באלוהים..."[37]

 

תגובות לפיגועים בארה"ב ולמבצע האמריקאי-בריטי באפגניסטן

בעקבות הפיגועים, אמר בכרי ל-BBC כי "מה שקרה מהווה תוצאה ישירה של מדיניות החוץ המרושעת של ארה"ב. זהו פיצוי ותגמול על מעשי הזוועה שלה נגד מוסלמים."[38] אתר האינטרנט של ארגונו של בכרי, הרחיב בנושא, תחת הכותרת "ארה"ב במלחמה נגד האסלאם":

 

"במידה שכוחות אמריקאים יפתחו במתקפה נגד הטליבאן, הצו האלוהי שכבר נמסר על ידי חכמי הדת של האסלאם קובע כי הצבא ומבני הממשל, כמו גם מכונת המלחמה והחיילים של הקואליציה יהפכו למטרות לגיטימיות עבור מוסלמים בכל מקום בעולם וחלה חובה להילחם בהם...

 

הו מוסלמים, אחדו את האומה כדי להילחם נגד אויביו של אללה ונביאו מחמד, בשעת הצורך הזו. ספרו של אללה [הכוונה לקוראן] קורא לכם, האומה קוראת לעזרתכם וגן העדן ממתין לכם. אכן, אללה מצווה עליכם בקוראן: "לכו והילחמו, צעירים וזקנים, הקריבו את עושרכם ואת חייכם כדי להשיג את גן העדן" (9:41) וגם: "הילחמו בפוליתאיסטים, כולם יחדיו, כפי שהם נלחמים בכם, כולם יחדיו" (9:36)...

 

הגיעה העת לקבוע בברור ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים את ההבדל בין אמת לשקר, בין אמונה לכפירה, בין מדכאים למדוכאים, בין קואליציית בני השטן, לזו של אללה".[39]

 

בנוסף, פרסם השיח' בכרי "פתוא או צו אלוהי נגד [נשיא פקיסטן] הגנרל מושרף-ארה"ב". פסק ההלכה זה התפרסם באתר האינטרנט של "אל-מהאג'רון" בשפה הערבית, ובגרסה אנגלית. בערבית, נכתב: "שאלה: מה אומרים חכמי הדת בנוגע לכך שערב הסעודית, פקיסטן, ומדינות אסלאמיות נוספות מאפשרות לארה"ב להשתמש באדמותיהן, שמימיהן, נמליהן, ובסיסיהן הצבאיים... בשעה שמתנהלות במרץ ההכנות להנחתת מהלומה על האמירות האסלאמית באפגניסטן...?

 

תשובה: אין ספק שאמריקה תקפה ותוקפת את המוסלמים בכל מקום והיא מבצעת נגדם מעשי טבח... חובתם של המוסלמים כולם להיות במצב של מלחמה עמה. הדבר המינימלי המתחייב הוא חרם כולל באמצעות הימנעות מקשרים דיפלומטים... היחידים שטוענים ש[יחסים דיפלומטיים] מותרים הם חכמי הדת של הסולטאנים הבוגדים [הכוונה לשליטי מדינות ערב והאסלאם], שברובם הם חמורים נושאי ספרים, וחלקם דומים לכלבים: הם התנערו מן הפסוקים של אללה ונהיו כמו כלבים, שיש להשאירם להתנשף, שהרי כבר שמור להם מקום ודאי במדרג התחתון של אש הגיהינום.

 

אותם אנשים... מצבם ברור ולא צריך להיות לגביו כל ספק בקרב איש מן המוסלמים: הם כופרים "מורתדון" שיצאו מן האסלאם אל הכפירה, אם בכלל היו מוסלמים לפני כן. הם כולם מעורבים במלחמה נגד האסלאם ונגד המוסלמים ולכן הם כופרים "מורתדון חרביון" [מי שהיו מוסלמים ויצאו מדת האסלאם], שתקפים לגביהם גזרי הדין של "מורתד חרבי", ובכללם:

1) התרת דמו, והחובה להורגו, כעונש מחייב, ללא אפשרות של מחילה, משום שהוא לוחם נגד אללה ונביאו...; 2)  ביטול נישואיו, ביטול האפוטרופסות שלו על ילדיו וקרובי משפחתו...; 3) התרת רכושו... הוא לא יוכל להוריש את רכושו...; 4) אסור לקבור אותו בבית קברות מוסלמי, משום שקבורת מוסלמים היא כבוד שראוי לה רק מי שהינו מוסלמי, בשעה שהם, או הן, כופרים "מורתדון חרביון", ולא מוסלמים; 5) יש לנהוג כלפיו באיבה  ושנאה, בדיוק כפי שנוהגים בכופר "חרבי"...; 6) אין הבדל בין גברים ונשים בפסיקה זו. אישה "מורתדה חרביה" הנוקטת בלחימה, דמה מותר בדיוק כמו זה של הגבר ה"חרבי", גם אם לחימתה מצטמצמת לשירה; כך פעל הנביא בנשות שבט קוריש הלוחמות. הוא התיר את דמן והורה להורגן, למרות שאסר באופן כללי על הרג נשים, ואף הקפיד על כך..."

 

הפתוא מופיעה תחת הלוגו של "בית המשפט השרעי של בריטניה" ובגרסה הערבית, חתומים עליה השיח' בכרי, "שופט בית המשפט השרעי בלונדון" ומזכ"ל "הועדה להגנה על הזכויות הלגיטימיות", חמד בן עבדאללה אל-מסערי "אבו מאג'ד". השניים קוראים לכל חכמי הדת המוסלמים ללמוד את הנושא ולהוסיף את חתימתם לפסק ההלכה.

 

הגרסה האנגלית של פסק ההלכה עברה טרנספורמציה, והיא חתומה על ידי "חכמי דת מוסלמים ממדינות שונות, כגון סוריה, לבנון, כווית, מאע"מ, ערב הסעודית, פקיסטן, אפגניסטן, ובריטניה". שמותיהם של בכרי ואל-מסערי מופיעים רק ככתובת לאינפורמציה נוספת.

 

בגרסה האנגלית הוחלפה הפסקה העוסקת ב"חמורים נושאי ספרים" וב"כלבים מתנשפים" בפסוק הקוראני הקובע כי "עונשם של מי שפתחו במלחמה נגד אללה ונביאו וחתרו להשחית את האדמה, הוא כדלהלן: הם ירצחו או יצלבו או שידיהם ורגליהם יקטעו בצדדים מנוגדים או שהם יכלאו. [5:33]" כמו כן, הוחלפה הפסקה המאזכרת את הריגת נשות שבט קוריש בידי הנביא מחמד, בפסקה הקובעת כי "לפיכך, אנו מבקשים ממוסלמים בעלי יכולת, בעיקר בצבאותיהן של מדינות מוסלמיות, לפעול במהירות לתפוס את הכופרים האלה, את הפושעים המעורבים בפשעים אלה, ובמיוחד את שליט פקיסטן, את המלך פהד מסעודיה, ואת רבאני מאפגניסטן ותומכיו [בברית הצפונית]..."[40]



[1]  Intelligence Newsletter (295#), 19.9.1996; http://nsanews.mynet.net/MSANEWS/199610/1996101...

[4]  Al-Ahram Weekly (מצרים), 19.11.1998.

[6]  Executive Intelligence Review, 4.9.1998.

[7]  Executive Intelligence Review, 4.9.1998.

[8]  CNSNews.com, 24.5.2000.

[9] אל-אהראם ויקלי (מצרים), 1.10.1998.

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.10.2001.

[15]  CNSNews.com, 24.5.2000.

[16]  Middle East Intelligence Bulletin, נובמבר 2000.

[17]  Irfan Husain, “The Battle for Hearts and Minds", Dawn Weekly, 6.10.2001.

[18] Periscope Daily Defense News Capsules, 4.9.1996; http://nsanews.mynet.net/MSANEWS/199609/1996090...

[19] רוז אל-יוסף (מצרים), 13.9.1999; www.geocities.com/~lrrc/Women/comment.htm

[20] אל-אהראם ויקלי (מצרים), 19.11.1998.

[21]  CNSNews.com, 24.5.2000.

[23] אל-אהראם ויקלי (מצרים), 19.11.1998.

[27]  Los Angeles Times, 14.10.2001.

[30]  BBC, 14.10.2000.

[37]  The Jerusalem Post, 30.5.2000

[38]  סוכנות הידיעות הצרפתית, 14.9.2001.