המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איומים ברשתות החברתיות בירדן על חיי עיתונאים ופוליטיקאים
2/1/2018


איומים ברשתות החברתיות בירדן על חיי עיתונאים ופוליטיקאים

 

הקדמה:

בחודש ספטמבר  2017 הופצו ברשתות החברתיות בירדן איומים על חייהם של שני עיתונאים ליברלים – זוליח'ה אבו רישה ובאסל אל-רפאיעה ועל חייה של חברת פרלמנט מטעם האחים המוסלמים (להלן האח"ס), דימה טהבוב.

 

איומים אלה שבו והציתו את השיח בנוגע לתופעה שרווחת בשנים האחרונות בירדן, במסגרתה הפכו הרשתות החברתיות לזירת מאבק והתכתשות הדדית בין חוגים ליברלים לאסלאמיסטים, וכן שבו ועלו הטענות בדבר אוזלת ידה של המדינה נוכח הסכנה שבתופעה זו. 

 

שיאה של הסתה זו ברשתות החברתיות היה בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2016  עם הפצת איומים על חייו של העיתונאי נאהד חתר ברשתות החברתיות, לאחר ששיתף בעמוד הפייסבוק שלו קריקטורה נגד דאעש, שנתפסה כפגיעה בדת האסלאם[1]. הסתה זו היא שיצרה, ככל הנראה, את האווירה שהובילה בסופו של דבר לרצח העיתונאי. הרצח עורר סערה ציבורית בירדן וטענות על אוזלת ידה של המדינה בטיפול בשיח זה.[2]   

 

בעקבות הרצח והביקורת, הבטיחו השלטונות לנקוט יד קשה נגד המסיתים ברשתות החברתיות. כך, יומיים לאחר הרצח, אמר דובר הממשלה, מוחמד אל-מומני, כי הרשתות החברתיות הפכו ל "כר פורה לשיח מתועב" והבטיח כי הממשלה ומנגנוניה, לא יקלו ראש עם אנשים "שמפיצים שיח של שנאה ואחראים לליבוי רגשות נגד הזולת." לדבריו, התגברות שיח השנאה מחייבת נקיטת צעדים שישימו קץ לאלימות ולטרור. גם שר המשפטים דאז, בסאם אל-תלהוני, הבטיח לפעול משפטית נגד כל אפשרות לשימוש ברשתות החברתיות, להסתה ולהפצת שיח של שנאה בחברה.[3]

 

בימים שלאחר הרצח דווח כי כוחות הביטחון עצרו כמה פעילים ברשתות החברתיות וסגרה חשבונות, שפרסמו מסרים פוגעניים המסיתים לאלימות.[4] רוצחו של נאהד חתר נתפס והועמד לדין, שבסופו נגזר עליו עונש מוות. בנובמבר 2016 הודיעה מנהלת הביטחון הכללי, כי ביחידה למאבק בפשיעה מקוונת החלו לנטר תכנים פוגעניים ברשת.[5] בראשית 2017 הודיע מוחמד אל-מומני כי בכוונת הממשלה לקדם חקיקה ייעודית בעניין הרשתות החברתיות, כדי להגדיר את אחריות המשתמשים בהן ולהגן על החברה מפני שיח השנאה.[6]

 

שנה לאחר רצח העיתונאי, נראה כי המדינה חזרה בה מכוונתה לחוקק חוק ייעודי בנוגע לרשתות החברתיות ובמקום זאת פרסמה לשכת החקיקה וחוות הדעת המשפטית במשרד ראש ממשלת ירדן בספטמבר האחרון הצעה לתיקון חוק הפשעים המקוונים, שהגדירה לראשונה את שיח השנאה ברשת כפשע והטילה עונש על מבצעיו.

 

קריקטורה ביומון הירדני אל-ר'ד: הרשתות החברתיות ככלי רצח[7]



דוח זה יעסוק בפרשיות ההסתה נגד העיתונאים, אבו רישה ואל-רפאיעה, ונגד ח"פ טהבוב, ויציג את ניצניה הראשונים של החקיקה למיגור שיח השנאה וההסתה ברשתות החברתיות:

 

ביקורת נגד יוזמה דתית מעוררת גל של הסתה ואיומים לרצח

ערב חג הקורבן השיקה עיריית אל-זרקאא' יוזמה לתליית שלטים ובהם כינוייו של אללה על עמודי החשמל בעיר. היתה זאת אחת מפעולותיו הראשונות של ראש העירייה החדש, עלי אבו אל-סכר, המכהן גם כסגן מזכ"ל מפלגת 'חזית הפעולה האסלאמית', הזרוע הפוליטית של תנועת האחים המוסלמים בירדן. היוזמה עוררה גל של ביקורת ברשתות החברתיות. גולשים מהזרם הליברלי בירדן הביעו חשש כי צעד זה מסמל את ראשיתו של תהליך הדתה של העיר השנייה בגודלה בממלכה ומחו על מתן העדיפות ליוזמה זו על פני טיפול בבעיות השוטפות של העיר. בין מבקרי המהלך בלטו שניים ממובילי הזרם הליברלי בירדן: העיתונאי באסל אל-רפאיעה והעיתונאית והסופרת זוליח'ה אבו רישה. באסל אל-רפאיעה לעג בחשבון הפייסבוק שלו ליוזמה, אותה כינה "מהלך הפגנתי של הדתה, שאין לו כל קשר לדת [האסלאם]" וטען כי "החלה הספירה לאחור באופן רשמי להקמת האמירות האסלאמית של אל-זרקאא'."[8] אבו רישה כתבה בסרקזם כי "עיריית אל-זרקאא' חשפה את הפתרון היעיל ביותר לבעיות העיר" והודתה לראש העיר "פותח שערי הרווחה, הביטחון ויראת השמיים".[9]

 

זוליח'ה אבו רישה ובאסל אל-רפאיעה[10]


 

פוסטים מאיימים: אל לאתאיסטים להתגרות באנשים על רקע דתי

הפוסטים של אבו רישה ואל-רפאיעה זכו לתגובות נזעמות ולגילויי שנאה נגדם ברשתות החברתיות. שיאה של ההסתה היה פוסט, שפרסם תומך אח"ס מאל-זרקאא', אחמד אל-ברשאת אל-זיוד, בו כתב: "באסל אל-רפאיעה וזוליח'ה אבו רישה - אל תתגרו באנשים על רקע דתי. המלצנו ל[נאהד] חתר רבות [בעניין זה]".[11] היומון הירדני, ג'ורדן טיימס, היו"ל באנגלית, ציטט פוסט נוסף שנכתב נגד השניים: "תופעה: האם באסל וזוליח'ה מממשים את האידיאולוגיה האתאיסטית שלהם רק נגד דת האסלאם או שהיא כוללת גם דתות אחרות?".[12]

 

הפוסט המאיים מתוך עמוד הפייסבוק של אבו רישה, לאחר שהפוסט המקורי הוסר[13]:



העיתונאי אל-רפאיעה: ההסתה שואבת כוחה מההקצנה הדתית של הממסד

העיתונאים אבו רישה ואל-רפאיעה לא הקלו ראש באיומים אלה, במיוחד על רקע רצח העיתונאי, נאהד חתר. בפוסט, שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו, חשף באסל אל-רפאעיה כי אין זו הפעם הראשונה בה קיבל איומים על חייו, כי גם הוא היה יעד פוטנציאלי לרוצחו של חתר והזהיר כי הסכנה שבאיומים אלה נובעת מההקצנה הדתית של הממסד עצמו: "אני כותב דברים שהדחקתי במשך חודשים. הייתי המועמד הראשון להתנקשות במקום השהיד נאהד חתר. הרוצח אמר זאת בפירוש במהלך המשפט. לולא התירוץ שנאהד חתר שיתף את הקריקטורה ההיא[14], [הרוצח] היה עוקב אחריי ויורה בראשי... אני כותב, בשעה ששני גילויי הסתה ושני איומים [הופנו כלפיי] ודיווחתי עליהם ל[מנגנון] הביטחון הכללי... ההסתה כעת היא נגדי ונגד הסופרת זוליח'ה אבו רישה והיא שואבת את כוחה מההקצנה הדתית של הממסד ולא של איש או אישה שמתפללים בכפר, בעיר או בשכונה כלשהם..."[15]

 

במאמר, שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו וצוטט בכמה אתרים מקומיים, כתב אל-רפאיעה: "בירדן נמשכים הניסיונות לכיבוש הפייסבוק מצד ארגוני האסלאם הפוליטי, בעלי בריתו הפוליטיים ובסיסי [הכוח] העממיים שלהם. הקמפיינים מתמקדים בכל תוכן ביקורתי: כל תמונה, ציור או קטע וידאו במטרה 'לחנוק את חופש [הביטוי]', לייבש את זירות הפעולה שלו ולהלך אימים על פעילות הכתיבה ברשת בכלל..."[16]

 

העיתונאי אבו רישה: האיומים לא ימנעו ממני להמשיך לחשוף את הנסתר לגבי האסלאם הפוליטי

גם זוליח'ה אבו רישה הגיבה לדברים בחשבון הפייסבוק שלה, וכך כתבה: "אכן, אני נגד האח"ס, הסלפיה-ג'יהאדיה, הווהאביה והאסלאם הפוליטי. מי ש[מנסה] ליצור זהות בין הנמנים על [הזרמים] הללו לבין האסלאם [עצמו] וטוען שביקורת המופנית כלפיהם מופנית כלפי האסלאם [עצמו], הרי שהוא מחולל פתנה ומאיים על חיינו בביטויים הזולים ביותר. דם הירדנים והירדניות איננו משחק בידיהם של מופרעים שלקו באובססיה להוכיח את עצמם, בתאוות שלטון ושררה ו[ברצון] לסלף את הרטוריקה של הקוראן באופן הקיצוני ביותר, פרי דמיון חולני פרוע וחשיבה עיוורת... טועה מי שחושב שאיום על חיינו ימנע מאתנו להמשיך במשימה של חשיפת הנסתר באשר לכנופיות הרצחניות הללו, שניזונות מהפצת השנאה, עקירת [תחושת] השייכות למולדת ונטיעת רגש מזויף נגד כל מה שיפה, מכובד ואנושי..."[17]

 

קריקטורה ביומון  אל-ר'ד: פייסבוק - מפלטפורמה ליצירת קשר לפלטפורמה לפגיעה בזולת[18]


 

כותבים ירדנים מלינים על אוזלת ידה של המדינה

לאור החשש לחייהם, הגישו שני העיתונאים תלונה נגד שניים מהמסיתים, שנעצרו והפוסטים המאיימים הוסרו מהרשת.[19] יצוין, כי התקשורת הירדנית כמעט שלא סיקרה את הפרשה. אל-רפאיעה הביע את מורת רוחו על כך בחשבון הפייסבוק שלו.[20] רק מאמרים ספורים פורסמו בנושא, ובהם נמתחה ביקורת על השתיקה התקשורתית וחוסר המעש מצד הממסד נוכח גל ההסתה, תוך הדגשה שהלקח מרצח נאהד חתר טרם נלמד.

 

מנהל מכון מחקר: גם על חיי איימו; עד מתי ימשיכו מוסדות המדינה להיות נתונים לסחטנות?

עורייב אל-רנתאווי, מייסד ומנהל מרכז אל-קדס למחקרים מדיניים בעמאן ובעל טור ביומון אל-דוסתור, יצא להגנתם של אבו רישה ואל-רפאיעה, תקף את מבקריהם ואת אוזלת ידן של הרשויות בירדן. הוא כתב: "לא אטול חלק בשום אופן בקשר השתיקה סביב התקפות 'הדמוניזציה והתכפיר' נגד שני עמיתים יקרים ולא אמתין בשום אופן עד ליריית כדורים בוגדניים שיגזלו את חייהם של שני כותבים ירדנים: זוליח'ה אבו רישה ובאסל אל-רפאיעה – זאת לחלוטין לא אופציה... אין להותיר לנפשו כותב או אינטלקטואל – תהא אשר תהא מידת ההסכמה או המחלוקת עמו - בהתמודדות עם חיות פרא, שמתירים את דמם ואת שמם הטוב [של אנשים] ומרשים לעצמם לרצוח את האדם ואת אישיותו, כשהנשק היחיד שנמצא ברשותם, הוא ההאשמה בכפירה ובבגידה והטלת אימה. במצב בו היו נתונים שני העיתונאים היקרים, היו נתונים בעבר עיתונאים נוספים, ביניהם כותב שורות אלה. הדבר הביא למותו של עיתונאי אחר, נאהד חתר, שמעולם לא הסכמתי עמו, אך הצטערתי על מותו בשל האופן בו בוצע. לפני כן היינו אני וג'ריס סמאוי[21] היקר יעד לרדיפה מצד אבירי האופל והתכפיר. מה שבטוח הוא שהרשימה לא נסגרת בזאת...

 

היכן המדינה על מוסדותיה השונים נוכח התפשטות התופעות הללו? האם די בזימון לחקירה פה, או מחיקת פוסט שם, כדי לומר שהיא [המדינה] ביצעה את תפקידה בהגנה על אזרחיה, שהיא משימתה הראשונה מאז הופעת המדינה כאמצעי לארגון החברה האנושית. עד מתי ימשיכו מוסדות המדינה להיות נתונים לסחטנות? [ועד מתי] מיזמים, אסטרטגיות ותוכניות יומרו, ישונו וייגנזו מחשש להרגיז את הצעקנים והביריונים? מדוע אומרים שהמדינה היא בעלת הזכות הבלעדית להשתמש בכוח, אם אין היא משתמשת בו במקום הנכון ומניחה לאחרים להשתמש בו בדרך ובאמצעים שלהם ותמיד בניגוד לאינטרס של המדינה, שלום האזרח וביטחונו?"[22]

 

עיתונאי עצמאי: הלקח מרצח העיתונאי חתר לא נלמד

תאמר ח'רמה, עיתונאי עצמאי, פרסם ביומון המקוון 'ניסאן' מאמר, בו יצא נגד שתיקת המדינה נוכח גל ההסתה. הוא כתב: "דמו של נאהד חתר טרם יבש כדי שמקבלי ההחלטות ישכחו את התוצאות של מתן אפשרות לקיומן של קריאות הסתה מעין אלו ואף את הניסיונות לרצות את מפיציהן. המצב אליו הגיעה ירדן - חרף ההתרברבות של הפוליטיקאים במצב הביטחוני הטוב בכל הזדמנות – עגום... קריאות מפורשות לרצח מסיבות, שהמעט שניתן לומר עליהן, הוא שהן עלובות. מי יודע לאן אתם רוצים להביא את הממלכה? אתם חוששים מחופש הביטוי ואינכם חוששים מפני מלחמות אחים והסתה לרצח?! על פי איזה היגיון מנוהלת המדינה כיום?!"[23]

 

ח"פ מטעם האח"ס, דימה טהבוב: קיבלתי איומים על חיי

כאמור, גם  אישי ציבור מהזרם האסלאמיסטי קיבלו איומים על חייהם ברשתות החברתיות. חברת פרלמנט מטעם האח"ס, דימה טהבוב, דיווחה כי קיבלה איומים על חייה ברשתות החברתיות מצד הומוסקסואלים בשל פעילותה הפרלמנטרית נגדם[24]. היא טענה כי תלונה שהגישה נגדם, לא זכתה לטיפול הולם, בניגוד למקרה של אבו רישה ואל-רפאיעה, מחתה על מדיניות האיפה ואיפה שנוקטות הרשויות והטילה על משרד הפנים ועל הרשויות בירדן את האחריות לחייה.[25]


ח"פ טהבוב ופוסט האיומים על חייה של טהבוב[26]


 

הליך חקיקה ראשוני למיגור שיח השנאה וההסתה

כאמור, בעקבות הסערה הציבורית שהתעוררה לאחר רצח העיתונאי נאהד חתר בספטמבר 2016, הבטיחו הרשויות בירדן לפעול למיגור שיח השנאה וההסתה ברשתות החברתיות. בינואר הודיע דובר הממשלה, מוחמד אל-מומני, כי הממשלה בוחנת את האפשרות לחוקק חוק ייעודי לנושא הרשתות החברתיות בשל שיח השנאה וההסתה המופץ בהם ופגיעה בשלום החברה.[27] ביוני 2017 דווח ביומון המקוון ראי אל-יום כי ראש ממשלת ירדן, האני אל-מולקי, הודיע לשריו כי בכוונתו לדחות את החקיקה בנושא בשל הצורך לטפל בעניינים דחופים יותר.[28] ואכן נראה כי הממשלה נסוגה מכוונתה לחוקק חוק ייעודי בנושא הרשתות החברתיות והחליטה להסתפק בתיקון לחוק הפשיעה המקוונת.


ככל הנראה על רקע פרשיות ההסתה האחרונות, פרסמה לשכת החקיקה וחוות הדעת המשפטית במשרד ראש ממשלת ירדן באתרה הרשמי בשלהי ספטמבר האחרון הצעת חוק מתוקנת לחוק הפשיעה המקוונת.[29] התיקונים כללו הגדרה של שיח השנאה כפשע וקבעו עונש של בין שנה לשלוש שנות מאסר וקנס כספי למפיצי שיח זה. על פי התיקון, שיח השנאה הוגדר כ"כל אמירה או מעשה שעשויים לעורר פתנה, קנאות דתית, עדתית, גזעית או אזורית או אפליה בין יחידים או קבוצות".[30]

 

בעקבות פרסום ההצעה לתיקון החוק עלה החשש כי הוא נועד אך ורק לפגוע בחופש הביטוי ולא לטפל ברצינות בהסתה ברשת. העיתונאית זוליח'ה אבו רישה עצמה פרסמה ביומון אל-ר'ד מאמר בנושא בו כתבה: "זוהי הצעת חוק לסתימת פיות ולא להפסקת שטף השנאה האלים, שמציפות הרשתות החברתיות נגד האידיאולוגיה הליברלית והאינטרס הלאומי."[31]

 

נכון לעכשיו, מוקדם לקבוע אם החוק יתוקן ומה יהיה הנוסח הסופי של החוק שיאושר.

 



[2] ראו מאמריהם של עורכת היומון אל-ר'ד, ג'ומאנה ר'נימאת, והכותב ביומון הממסדי אל-ראי, צפות חדאדין, ב-27.9.2016

[3] אל-ר'ד (ירדן), 28.9.2016

[4] אל-ר'ד (ירדן), 28.9.2016; אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 27.9.2016

[5] אל-דוסתור (ירדן), 27.11.2016

[6] http://www.ammonnews.net, 5.1.2017; אל-ר'ד (ירדן), 6.1.2017

[7] אל-ר'ד (ירדן), 6.1.2017

[12] ג'ורדן טיימס (ירדן), 5.9.2017

[14] נאהד חתר פרסם קריקטורה נגד דאעש, שנתפסה כפוגעת באללה, דבר שהצית את גל ההסתה נגדו.

[18] אל-ר'ד (ירדן), 18.1.2017

[19] אל-ר'ד (ירדן), 5.9.2017; https://www.facebook.com/basel.rafayeh, 6.9.2017

[21] בראשית 2005 נחשפו בבית הדין לביטחון המדינה בירדן מזימות שתכננה לבצע חוליית טרור שנתפסה במדינה, ביניהן חיסולם של העיתונאי עורייב אל-רנתאווי ומנהל פסטיבל ג'רש דאז, ג'ריס סמאוי.  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.1.2005

[22] אל-דוסתור (ירדן), 8.9.2017

[24] על פעילותה זו ראו בדוח ממרי: http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4509

[27] אל-ר'ד (ירדן), 6.1.2017

[29] יצוין, כי בראשית 2017 לאחר הצהרתו של מומני כי בכוונת הממשלה לחוקק חוק ייעודי לרשתות חברתיות, עלו תהיות באשר לנחיצותו בהינתן חוק הפשעים המקוונים ונשמעו קריאות לערוך בו תיקונים. כך למשל: www.7iber.com, 8.1.2017; אל-ר'ד (ירדן), 10.1.2017

[30] http://www.lob.jo; אל-ראי (ירדן), 26.9.2017

[31] אל-ר'ד (ירדן), 16.10.2017