המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פרופילים פונדמנטליסטים (1): אבו חמזה אל-מצרי, לונדון
8/10/2001


פרופילים פונדמנטליסטים (1): אבו חמזה אל-מצרי, לונדון

 

מצטפא כאמל, המכונה אבו חמזה אל-מצרי [אבו חמזה "המצרי"] הוא פונדמנטליסט אסלאמי, יליד אלכסנדריה מצרים, המתגורר בצפון לונדון, ועומד בראש ארגון המכונה 'אנצאר אל-שריעה' [תומכי השריעה]. אבו חמזה משמש כאמאם של מסגד פינסבורי פארק בצפון לונדון ותימן ומצרים תובעות מבריטניה את הסגרתו. בשנות התשעים, נחשבו אבו חמזה ו"תומכי השריעה" לתועמלנים של ה-GIA (Groupe Islamique Arme) באירופה.

 

ביוגרפיה חלקית

סוף שנות השבעים: בראיון ליומון התימני, "אל-איאם", הודה אבו חמזה, בתשובה לשאלת העיתונאי, כי בסוף שנות השבעים הוא עבד במועדון לילה. "מה שאתה מדבר עליו היה בסוף שנות השבעים, לפני שהתחייבתי לאסלאם... בתקופת הג'אהליה שלי", הוא אמר לעיתונאי, "אתה צריך לשאול את [הח'ליפה האסלאמי] עמר אבן אל-ח'טאב כמה מבנותיו הוא הרג [בתקופה הטרום-אסלאמית היו הורגים לעתים תינוקות ממין נקבה בעת היוולדן], כמה יין הוא שתה, וכמה הוא נאף לפני האסלאם. שאלות כאלה אפשר לשאול אפילו את עמר אבן אל-ח'טאב עצמו."[1]

 

שנות השמונים: אבו חמזה הגיע ללונדון בתור סטודנט ומשסיים את לימודיו, עבד כמהנדס אזרחי בסנדהרסט. הוא קיבל אזרחות לאחר שהתחתן עם אישה בריטית, ממנה הוא התגרש לאחר מכן.

 

אבו חמזה התוודע לאסלאם הרדיקאלי מתוך לימודי הדת בהם שקע ובעקבות פגישות עם "מוג'אהדין" ערבים, שהגיעו לטיפול בלונדון, הישר משדות הקרב של אפגניסטן. בראיון ל-Christian Science monitor, הוא סיפר על התמורות שחלו בו בעקבות מפגשים אלה: "כאשר אתה רואה כמה שמחים הם, ועד כמה הם משתוקקים לקבל איבר חדש כדי שיוכלו לשוב ולרוץ, לשוב ולהילחם, מבלי לחשוב על פרישה, השאיפה העקרית שלהם זה להיהרג למען אללה - אתה רואה מימד חדש בפסוקי הקוראן".[2]

 

בעקבות התמורה שחלה בו, לקח אבו חמזה את משפחתו לאפגניסטן בשנת 1990. הוא עבד שם כמהנדס אזרחי ונלחם עם המוג'אהדין נגד משטר הבובות הסובייטי של נג'יבאללה, עד שאיבד את שתי ידיו ואחת מעיניו, בעת שניסה לנטרל מוקש.

 

במהלך המלחמה באפגניסטן הוא נפגש עם זין אל-עאבדין "אבו חסן" אל-מיחדאר, שלאחר מכן ייסד את ארגון הטרור, "הצבא האסלאמי של עדן-אביאן". על פי כמה דיווחים, חי אבו חמזה כפליט תקופה קצרה בתימן לאחר המלחמה, ואולם בראיון ליומון התימני הוא טען כי "מעולם לא הייתי בתימן"[3].

 

החיים בלונדון

ב-1994, הקים אבו חמזה את ארגון "תומכי השריעה" בלונדון. בראיון ליומון תימני, הוא הסביר כיצד יתכן שהוא תוקף את המערב בשעה שהוא חי בקרבו: "מעולם לא חייתי מכספם. שילמתי מסים רבים לכופרים בשעה שעבדתי כמהנדס. אני מחזיר מהם את השלל שהם גזלו מארצות המוסלמים, בהתאם לצרכי. זהו כסף ששייך במקורו למוסלמים. מה שהם משקיעים מתוך הכסף הזה על מוסלמים פה [בבריטניה] זה שאריות ופירורי לחם בהשוואה לבשר ולדבש שהם אוכלים באדמתנו"


בהמשך טען אבו חמזה ששלטונות בריטניה מנסים להתנכל לו: "הם ניסו פעמים רבות להפיל אותי בפח והם עדיין מנסים. הם מביאים אנשים שיעידו נגדי, אבל אין לי מה להסתיר. מה שאני אומר זה מה שאני עושה. אני אדם נכה ואני משתמש בארץ שלהם כדי להפיץ את הרפורמה, בדיוק כפי שהם [הכוונה לשלטונות בריטניה] משתמשים בה כדי להפיץ את השחיתות."[4] על אף ה"התנכלויות", אבו חמזה פועל בלונדון כמעט ללא הפרעה. הוא נעצר לכמה ימים במארס 1999 לחקירה, אבל שוחרר בערבות.

 

התמקדות בתימן

אבו חמזה מתמקד בתימן כמקום טוב להתחיל בו את המהפכה האסלאמית בעולם. הידידות שנרקמה בינו לבין אל-מיחדאר בימי המלחמה באפגניסטן הובילה אותו למסקנה שתימן היא המדינה הערבית המתאימה ביותר לפעילותו. אבו חמזה העמיד את המסגד והקהילה שבראשה הוא עומד לשרות 'צבא עדן-אביאן'. שלטונות תימן טענו כי בספטמבר 1998, נאם במסגד אדם ששמו אמין שהגיע מתימן, שגם חילק עלוני גיוס ל"צבא של עדן-אביאן".[5]

 

לטענת שלטונות תימן, היה אבו חמזה מעורב, חודש לאחר מכן, בניסיון להתנקש בחיי נשיא תימן, עלי עבדאללה צאלח. בהודעה שמסר בראשית 1999, האשים הנשיא התימני שארגון "תומכי השריעה" היה מעורב ב"תכנון ומימון פעולות חבלות ופיצוצים בתימן". הוא שם דגש על תקרית שארעה ב13- באוקטובר, 1998, כאשר מטען חבלה שהוסתר תחת אוכף של חמור, התפוצץ ופצע חייל וקצין שליוו את נשיא תימן. אתר האינטרנט של "תומכי השריעה" התגאה בהתקפה בנובמבר 1998, תחת הכותרת "מוג'אהדין תימנים שולחים חמור להרוג קצין חמור". בכתבה נכתב: "ממשלת [תימן] טוענת שהיא תפסה אדם הקשור למעשה, אבל אנו מטילים בכך ספק, משום שהחמור של המוג'אהדין יותר מדי חכם עבורם".[6]

 

שלטונות תימן גם האשימו את אבו חמזה במעורבות בחטיפת 16 תיירים זרים ב28- בדצמבר 1998 על ידי ידידו, אבו חסן אל-מיחדאר ו'הצבא האסלאמי של עדן-אביאן'. לטענת שלטונות תימן, החטיפה באה כתגובה למעצרם של חמישה בריטים וצרפתי-אלג'יראי שנשלחו לאימונים בתימן על ידי אבו חמזה. בין העצורים היו גם בנו של אבו חמזה, מחמד מצטפא כאמל, ובנו החורג, מוחסן ע'לין. שעה אחרי החטיפה, התקשר אל-מיחדאר בטלפון הלוויני שלו לאבו חמזה בלונדון ומסר לו כי  הוא חטף כמה "כופרים". במהלך המבצע לשחרור החטופים, נהרגו שלושה אזרחים בריטים ואזרח אוסטרלי. לאחר שנתפש, הוצא אל-מיחדאר להורג על ידי שלטונות תימן.

 

ואולם, מותו של ידידו, אל-מיחדאר לא ריפה את ידיו של אבו חמזה ובינואר 2000, הוא קרא במסיבת עתונאים שערך בלונדון לכל האזרחים הזרים לעזוב את תימן. הוא קרא גם להפוך את המשטר בתימן ואף חתם על מסמך בעניין, בשם "תומכי השריעה".[7] חודשיים לאחר מכן, הוא שיגר ליומון הלונדוני, "אל-חיאת", מכתב בשמו של "אבו מחסן", המפקד החדש של 'צבא עדן-אביאן', ובו התרה בשגרירי ארה"ב ובריטניה לעזוב את תימן והזהיר כי "המהלומות נגד אויבי האסלאם תהינה כואבות".[8]

 

"אפקט הדומינו" יתחיל בתימן

על אף שהוא מתמקד באופן ברור בתימן, המסר שלו מופנה לכל ארצות האסלאם. כך למשל, לאחר מותו של המלך חוסין בירדן, פרסם אבו חמזה את תמונתו באתר האינטרנט שלו, תחת הכותרת “Another one bites the dust”. המלך נראה בתמונה כשעל ראשו קרניים והוא מוקף בלהבות, ככל הנראה, בגיהינום. [9]

  

אבו חמזה גם פעל למען המוסלמים בצ'צ'ניה. בכנס שערך בנובמבר 1999 כדי לתמוך במאבק, הותקפו והוכו עתונאים רוסים לאחר שהמאזינים הוסתו על ידיו. באותו כנס, הביע אבו חמזה תמיכה בשרשרת הפיגועים שהתרחשו במוסקבה באוגוסט ובספטמבר 1999.[10]

 

ואולם, על פי השקפתו של אבו חמזה, תימן מהווה את ערש המהפכה וממנה צריכות לצאת "פלישות אסלאמיות", כדרכו של הנביא מחמד, לכל העולם האסלאמי. לדבריו, "אחרי אפגניסטן, תימן היא הארץ [המתאימה] ביותר לאימון מוג'אהדין", משום שהיא דומה לאפגניסטן באופייה. תימן היא המדינה היחידה בחצי האי ערב ש"עדיין לא נכנעה לחלוטין

ל'נחשי הברית של אמריקה', אבל היא עומדת לעשות זאת. התרופה לכך היא שהמוסלמים "יתפוצצו בפניהם של הנחשים... והדבר יגרור, כך יש לקוות, אפקט דומינו בחצי האי ערב".[11]

 

בראיון יוצא דופן שהעניק אבו חמזה ליומון התימני, "אל-איאם", באוגוסט 1999, הוא הסביר את סיבת התמקדותו בתימן. עורך היומון, השאם באשראחיל, הבטיח לאבו חמזה כי הוא יפרסם את דבריו ללא כל עריכה, ומשעשה כן, הועמד לדין בידי שלטונות תימן.

 

אבו חמזה הכחיש בראיון כי הוא קרא בערוץ הטלוויזיה "אל-ג'זירה" לרצוח אזרחים זרים: "המילה בה השתמשתי לא היתה 'זרים', שהרי כמה מהזרים בתימן הם מוסלמים. אני דברתי על הכופרים. הכופרים, על פי הנורמות האסלאמיות, הם חפים מפשע [במידה והם מבצעים אחת משלוש הפעולות הבאות]: או שהם הופכים למוסלמים, או שהם משלמים ג'זיה [מס גולגולת שהוטל על "בני החסות", הנוצרים והיהודים], או שהם נכנסים להסכם המבטיח את קיומם, במדינה המחילה את ההלכה האסלאמית. בכל מקרה אחר, אין להגן על דמם ועל רכושם".

 

אבו חמזה טען שה'פתוא' שלו בנוגע לתימן היא פתוא "כללית": "לפני תימן, הייתי מעורב במצרים ובאלג'יריה, אבל גיליתי שקשה לקדם את הרפורמה מתוך רבות מן הארצות האלה, משום שהן זקוקות פעם נוספת לפלישות [אסלאמיות] שיבואו מבחוץ. אין בהן את האלמנטים לרפורמה, בשל שחיתותן של רבות משכבות העם המשתלבות במדיניות נגד האסלאם... כוונתי היתה ש[הפלישות] צריכות להתחיל מתימן, ואנו נהיה משרתיהן..."

 

אבו חמזה הסביר למראיין כי הוא סבור שמהפכה שתחל בתימן תהווה מהפכה בדרכו של הנביא מחמד: "הפלישות תחלנה בתימן ותצאנה אל מחוץ לתימן. כפי שאמר הנביא [מחמד]: 'זה יוצא מעדן'. אני לא אמרתי שזה יצא מלונדון; אני אמרתי שזה ייצא מעדן. אם הצבא מתחיל [לפעול] מעדן, אנשים צריכים להצטרף בכל מקום שם יכולים..."

 

לקראת סוף הראיון התייחס אבו חמזה לעתידה של תימן: "אם תימן [תמשיך] בדרכה במסלול החילוני, היא תסבול מהתפוררות, משחיקה, מכליה, ומסכסוכים פנימיים שלא ניתן לנצח בהם, משום שכל אדם מתבצר בעמדתו... [לעומת זאת], אם נחזיר את העניינים לידי אללה ונביאו ובדרך יהרגו כמה אנשים, הדבר יחשב לשגיאה וייסלח לנו. כל הלשונות צריכות לשתוק, משום שכאשר אללה ונביאו מדברים, כל הלשונות צריכות להשתתק.

 

אין לנו אמביציות בנוגע לאף ממשלה. אנו אומרים שמוטב שהשכבה השלטת תישאר כפי שהיא ולא תשתנה. איזה תועלת תצמח לציבור מכך שהנשיא יתחלף? אבל המשטר צריך להשתנות. מה שאנו רוצים שישתנה זה שתימן תהיה אסלאמית... ולא תהיה משולה לחתולה האוכלת את ילדיה, רוצחת את בניה ופותחת את זרועותיה לרווחה בפני אויביה."[12]


מעורבות בפעילות חבלנית

ממקום מושבו בלונדון, פועל אבו חמזה כדי לתמוך בארגוני טרור פונדמנטליסטים אסלאמיים במקומות שונים בעולם. בתקופה שבה נעצר בנו יחד עם קבוצה מתומכיו בתימן, בחשד לפעילות חבלנית, החל אבו חמזה במבצע גיוס ואימון של מוסלמים בריטים. על פי דיווח של ה-Christian Science Monitor, אתר האינטרנט של "תומכי השריעה", פרסם בדצמבר 1998, מודעה בדבר "מחנה אסלאמי". המחנה, שהיה הרביעי במספר, כונס במסגד בין ה24- ל26- בדצמבר ונאמר שהוא מציע  "אימונים צבאיים עבור האחים, דרכים לשיפור עצמי, אומנויות לחימה, פענוח מפות, וכולי". אבו חמזה אמר שמטרת המחנה, שנכחו בו 30 צעירים, היה "להסיח את דעתם מהטלוויזיה ומהתועבה של כריסטמס"[13]. במודעת הפרסום למחנה היתה תמונה של רימון יד.

 

'הטלגרף' דיווח כי שני צעירים בריטים מבאי מסגדו של אבו חמזה, נהרגו מפגז בקאבול, בירת אפגניסטן. השניים סיפרו להוריהם כי הם נסעו ללמוד ב'מדרסה' בפקיסטן.[14]

 

בנאום בפני כחמש מאות תומכים ב"ועידה השניה לתחייה אסלאמית", שהתקיימה בפברואר 1999 בלונדון, חשף אבו חמזה תוכנית לפוצץ מטוסים צבאיים ואזרחיים, במטרה לקרוא תיגר על "המונופול המערבי על השמיים". אבו חמזה סיפר לבאי הכינוס - שהתקיים, למרבה האירוניה, במטה התנועה הקוייקרית, הדוגלת באי-אלימות -  על ניסויים המתבצעים באפגניסטן בכלי נשק חדש - מוקשים מעופפים המחוברים לבלונים. "אני לא יודע מתי זה יגיע לאמריקה ולבריטניה", הוא אמר.[15]

 

לפחות דיווח אחד מלמד כי אבו חמזה היה מודע, אם לא מעבר לכך, לפיגועים המתוכננים נגד ארה"ב. היומון האיטלקי "לה רפובליקה" דיווח ב13- בספטמבר 2001, יומיים לאחר הפיגועים, כי השירות החשאי האיטלקי, Sisde, חשף כוונות לתקוף את נשיא ארה"ב, בוש, במהלך ועידת גנואה. המסמך של Sisde יודע לספר כי במסגד של אבו חמזה בפינסבורי, לונדון, התקיימה ב29- ביוני 2001 פגישה בין אבו חמזה לבין אדם העונה לשם מצטפא מלכי והקשור לאבו דוחה - דמות מפתח ב"אל-קאעדה" שנעצר לאחרונה בלונדון - ואדם שלישי בשם עמר. במהלך הפגישה, "הציע אבו חמזה תוכנית שאפתנית, אך לא ריאלית הכוללת התקפה באמצעות מטוסים". המסמך ביטל את התוכנית וקבע כי היא "נידונה לכישלון" בשל מורכבותה, אך סיכם במילים: "בקרב הקבוצות האסלאמיות הרדיקליות מתפשטת האמונה כי אסאמה בן לאדן זומם מתקפה."[16]

 

אבו חמזה על השימוש באלימות לקידום המטרה

אבו חמזה דוגל בשימוש באלימות במטרה להפיל את המשטרים "החילוניים" בארצות האסלאם וכדי לקדם את האסלאם בעולם. בפברואר 1999, במהלך כינוס לציון יום השנה ה75- ל"הרס הח'ליפות האסלאמית העות'מאנית בידי כמאל אתאתורכ", נאם אבו חמזה בפני כ400- תומכים, והכריז כי "האסלאם זקוק לחרב... מי שתהיה לו את החרב, הארץ תהיה שלו".[17]

 

היועץ הפוליטי של ארגון "תומכי השריעה", מחמד יוסף, לעומת זאת, טען כי "אנו איננו מאמינים במאבק מזוין כדי להביא לקצם של החוקים מעשה ידי אדם. אנו מדברים על גיוס כספים כדי לסייע להילחם בכוחות הכיבוש במזה"ת ובמקומות אחרים", אך מייד סתר את עצמו כשאמר כי המוסלמים חייבים להילחם חזרה נגד המערב "ושדה המערכה לא יהיה בבלקאנים או במזרח התיכון... אנו מאמינים בהקמת גיס חמישי חזק."[18]

 

ביולי 2001, ביקש אבו חמזה לתקן טענות לפיהן הוא ויתר על השימוש באמצעים אלימים לקידום המטרה ושיגר בעניין זה מכתב למערכת היומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-קדס אל-ערבי". הרקע למעשה זה, הוא מאמר שפרסם בעיתון עבד אל-חכים דיאב, מצרי החי בלונדון, שקרא לשלטונות מצרים "להימנע מלשים את כל הפונדמטליסטים של לונדון בסל

אחד". דיאב הביא את אבו חמזה כדוגמא לאסלאמיסט שויתר על האלימות בהתבססו על קריאתו של אבו חמזה, עוד מ1997-, שלא לציית לפתוא שפרסם פונדמנטליסט לונדוני אחר, אבו קתאדה הפלסטיני-ירדני, שקרא למוסלמים להרוג נשים וילדים של קציני משטרה וצבא במדינות ערב כחלק מן המאבק.

 

במכתב התגובה שלו, קבע אבו חמזה כי הוא אינו מכיר כלל במונח "אלימות": "המונח "אלימות" הפך לנשק תקשורתי נגד הדת ונגד הגבריות והוא משמש את המדינות כעת, נגד כל מי שמגן אל אמונתו, על עצמו, ועל כבודו, מול [הניסיון] לשלוט בו באמצעות חקיקה וצעדי דיכוי. מנקודת השקפה אסלאמית ומציאותית, אנו מגלים שמונח זה שקרי ואינו תואם את ההלכה האסלאמית במאבק למען הישרדות האסלאם. המוג'אהדין אינם מכירים במונח זה בשום אופן, משום שהמטרה הברורה של השימוש בו היא לחסל את המצווה של "עשיית טוב ואיסור על עשיית הרע" [אל-אמר באל-מערוף ואל-נהי ען אל-מנכר], בשעה שלשלטון יש מונופול על הטרור..."

 

בהמשך, קובע אבו חמזה כי ככלל, האסלאם מורה כי יש לנהוג "בעדינות ובגמישות" עם בעלי דעה מנוגדת, בתנאי שאלו מוכנים להקשיב ומגלים היענות, ובתנאי ש"מאמצי המתינות שלכם, אינם מובילים לטשטוש הזכויות והגבולות". ואולם, מוסיף אבו חמזה, "מי שסותם את אוזניו וכופה דברים מגונים, כפירה, תועבה, והשפלה על המוסלמים בארצותיהם בכוח הנשק - הרי שנהיגה בעדינות כלפיו היא סוג של טמטום ואובדן של הזכויות והמצוות... [לפיכך], מה כבר ניתן לומר על [המשטרים הערביים] שהפכו את התועבות לחוקים, והם מעניקים רשיונות לבצע אותם, ומשתמשים במסים כדי למנות אנשי צבא שיגנו עליהן [על התועבות] במקום על ירושלים ואנשיה!!... זהו אות קין שאין לו אח ורע בהיסטוריה של מצרים."

 

בהמשך, משיב אבו חמזה לטענתו של דיאב כי חלו תמורות בעמדתו וכותב: "עמדתי ברורה כשמש השבח לאללה, והיא לא השתנתה ולא תשתנה... אני אינני מכיר במונח "אלימות" ולא אסכים לזנוח את הג'יהאד או לחתום על שביתת נשק עם המשטרים העריצים. כפי שאמר אללה: "הילחמו בהם כדי שלא תהיה "פתנה" וכדי שהדת כולה תהיה לאללה"...  העם המוסלמי אליו אני משתייך, אינו יכול להשלים עם מי שאינו משלים עם אללה ואינו מרחם על עמו או מכבד אותו."

 

בנוגע לטענתו של דיאב כי אבו חמזה עמד לסיים ספר בו הוא מתנער מן האלימות, כותב אבו חמזה: "לו הייתי כותב בכיוון הזה ולו שורה אחת, בטרם כינונה של מדינה אסלאמית צודקת, הנשלטת על ידי ההלכה האסלאמית, מבטלת את העושק, ואינה נתונה לכל ספק קל שבקלים - היו קובעים שאני משוגע, טיפש, או בוגד, האל ישמור, משום ש[יהיה בכך ביטוי] לחולשה שאיננה מצדיקה את קבלת המציאות הקטסטרופלית. בנוסף, יהיה בכך משום הנחת גשרים עבור הפושעים."

 

לסיכום מכתבו, מבקש אבו חמזה "לשוב ולחזק את הכחשתי לטענה שמותר להתפייס עם המשטר המצרי ועם השליט בצורתו ובחקיקתו הנוכחיים. גלות פיזית הרחק ממולדתי קלה בהרבה עלי ועל רבים כמותי, מאשר גלות של נפשותינו, שחיטה של אמונתנו, טבח של ערכינו, וקטיעה של לשונותינו במחיר חזרה למולדתנו..."[19]

 

על הסיבות למלחמה נגד אמריקה

אבו חמזה, שלחם באפגניסטן נגד הסובייטים בתמיכת ארה"ב, הסביר בראיון ל-Christian Science Monitor את הסיבות להפיכתה של ארה"ב למטרה לג'יהאד: "זה קרה כשאמריקה לקחה מהרוסים את הסכין ונעצה אותו בגב שלנו... באותו זמן, הם [האמריקאים] גם הפציצו בעראק וכבשו את חצי האי ערב. כאשר החל ציד המכשפות נגד המוג'אהדין, הכל התחבר ביחד. היה ברור שמדובר במלחמה כוללת.


האמריקאים רצו להילחם ברוסים באמצעות דם מוסלמי. הדרך היחידה שבה הם יכלו להצדיק זאת [בפני המוסלמים] היתה על ידי שימוש במילה 'ג'יהאד'. לרוע מזלם של כולם, חוץ משל המוסלמים, כשלוחצים על הכפתור הזה [של הג'יהאד] הוא לא חוזר כל כך בקלות. אדרבה, הוא ממשיך וממשיך עד שהאימפריה המוסלמית בולעת כל אימפריה קיימת".[20]

 

אבו חמזה מגיב על הפיגועים בארה"ב

בתגובה לפיגועים, אמר אבו חמזה: "אני לא מברך ולא מגנה את מה שקרה, משום שאני לא יודע מי ביצע זאת. אם מישהו עשה זאת אך ורק לשם רווחים ארציים וקידום פוליטי, הרי ברור שזוהי מטרה זולה. לעומת זאת, אם המעשה בוצע משום שהאנשים חשים מיואשים וחייהם נתונים תחת איום, אזי זוהי מטרה מכובדת... במקרה כזה, האנשים שביצעו את ההתקפה יהיו שהידים. שהאדה זה סוג הג'יהאד הנעלה ביותר. אם אתה עושה מעשה למען אללה ומאבד את חייך לשם כך, זהו סוג האמונה הנעלה ביותר. הדבר כתוב בקוראן. אמריקה חושבת שהיא החשובה מכל, אבל המוסלמים מאמינים כי המאמין הוא החשוב מכל. כאשר אתה פוגע בעם שאין לו בית ואין לו תקווה, שתנוקותיו נהרגים - הוא מגיב. אמריקה החליטה לתת נשק לעמים מסוימים ולקחת נשק מעמים אחרים. מה שקרה אתמול הוא הגנה עצמית."

 

אבו חמזה הוסיף שהוא מגלה סימפטיה לקורבנות הטרגדיה אבל גם לבן לאדן, שהוא "קורבן לציד מכשפות אמריקאי" וטען כי אין הוא מאמין שבן לאדן מסוגל לבצע מעשה שכזה, "אבל יש לו מיליוני תומכים".[21]



[1] אל-איאם (תימן), 11.8.1999.

[2]  Christian Science Monitor, 27.9.2001.

[3] אל-איאם (תימן), 11.8.1999.

[4] שם.

[6]  שם. אתר האינטרנט של הארגון הפסיק לתפקד לאחר הפיגועים בארה"ב.

[7]  שם.

[8]  שם.

[9]  שם.

[10]  Online Journalism Review, 15.11.1999.

[12] אל-איאם (תימן), 11.8.1999.

[13]  Christian Science Monitor, 13-1-1999.

[14]  Telegraph, 5.10.2001.

[15] סוכנות הידיעות הצרפתית, 28.2.1999.

[17]  Middle East Times, גיליון 13, 1999.

[18] שם.  

[19] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 21.7.2001.

[20]  Christian Science Monitor, 27.9.2001.

[21]  The Radical, 13.9.2001.