כללי

עמדה פלסטינית אחרת: לנצל את הכרזת טראמפ כדי לדרוש הכרה בריבונות פלסטינית על מזרח ירושלים

 

לצד המחאות הכלליות נגד הצהרת טראמפ בנושא ירושלים, ראו בה כמה אישים פלסטינים היבטים חיוביים גם עבור הפלסטינים, כגון: הזדמנות למינוף ההכרה בפלסטין מצד מדינות שטרם עשו זאת ולקידום ההכרה מצד האו"ם וארה"ב במזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית; אפשרות להפיכת האו"ם לנותן החסות לתהליך השלום במקום ארה"ב; הזדמנות להעלאת הנושא הפלסטיני וירושלים לראש סדר היום העולמי ובידודן של ארה"ב וישראל מול כל העולם.  האישים קראו להימנע מהכללות כלפי האמריקאים, כיוון שיש בהם כאלה התומכים  בעניין הפלסטיני ולא להחרים את סגן נשיא ארה"ב בביקורו באזור. לדבריהם, יש להמשיך במחאה העממית אך לא להצית את דגלי ארה"ב או לקרוא "מוות לאמריקה", אלא להתמקד בהחרמת תוצרת אמריקנית ובמאבק הדיפלומטי במוסדות הבינלאומיים.

 

להלן תרגום קטעים מן המאמרים:

 

 שר לשעבר ברש"פ: אין להחרים את ביקור סגן נשיא ארה"ב       

השר לשעבר ברש"פ זיאד אבו זיאד כתב במאמרו : "אני קורא לנשיא עבאס לקבל את פני סגן נשיא ארה"ב מייק פנס ברמאללה ולצאת בהקדם האפשרי לוושינגטון להיפגש עם הנשיא טראמפ, לא כדי לדרוש ממנו לחזור בו מהחלטתו בעניין ירושלים, משום שהוא לא יעשה זאת בשום אופן ותהיה זאת תמימות פוליטית לדבר על כך, אלא כדי לדרוש ממנו לקבל החלטה דומה שתשיב את האיזון לעמדה האמריקאית בדבר הכרה בריבונות הפלסטינית על ירושלים הערבית [מזרח ירושלים]; להניע את התהליך המדיני; לקדם הכרה של האו"ם במדינת פלסטין ובירושלים בירתה; ולפתוח את השערים לפתרון שיבטיח את סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

 

זיאד אבו זיאד[1]

 

צריך להסתמך על החלטת טראמפ ולהפכה לטובתנו,  במקום להיגרר בצורה דמגוגית חסרת תכלית אחרי תגובות הרחוב. כדי לקדם זאת, יש להמשיך את כל פעולות המחאה העממיות במולדת ומחוצה לה, במדינות ערב, במדינות מוסלמיות ובעולם, ואף להגדיל את מספר המשתתפים בהן. כמו כן יש לפעול במרץ במישור הרשמי והבינלאומי להמשך ההתנגדות הבינלאומית להחלטתו החד צדדית של טראמפ ולתמוך בדרישה לקבל החלטה דומה בדבר הכרה בירושלים הערבית כבירת מדינת פלסטין... יש הבדל בין דעת הקהל המביעה את רחשי לב הציבור לבין העמדה הרשמית שצריכה להיות מאופקת לפי כללי הדיפלומטיה... לציבור יש זכות לצאת לרחובות, להפגין ולגנות עמדה מסוימת של ממשלתו או של מדינה אחרת, או גורם אחר, במסגרת חופש הביטוי וחופש הבעת דעה, שהרי המדינות האלה או הגורמים האחרים, אינם מתייחסים למה שמבטא הרחוב, אלא למה שמועבר אליהם בדרכים רשמיות כעמדה רשמית.

ביומיים האחרונים דובר רבות על ביקורו של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס באזור ועל האפשרות שהנשיא עבאס יסרב לפגשו ויבטל את ביקורו ברמאללה. הסימן הראשון לכך היה הצהרה שיוחסה לבכיר פלסטיני, לפיה פנס הוא אישיות לא רצויה ושעבאס יבטל את הפגישה עמו. אם ההצהרה הזאת נכונה, היא אינה משקפת בהכרח את העמדה הרשמית של הפלסטינים אלא את תחושות הזעם של הציבור הפלסטיני כלפי הצהרת הנשיא טראמפ שירושלים היא בירת מדינת ישראל, בהתעלמו מחשיבותה ומקדושתה במצפונו ובלבו של כל ערבי -  מוסלמי או נוצרי – וכל מוסלמי בעולם. הדבר גם סותר את כל החלטות הלגיטימיות הבינלאומית, כולל רבות מהחלטות מועצת הביטחון והעצרת הכללית, שהדגישו שוב ושוב שירושלים היא עיר כבושה ושכל הצעדים והחוקים שיצאו וייצאו  ע"י ישראל לגביה, בטלים ומבוטלים וחסרי ערך. אמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949 חלה על ירושלים ועל השטחים הפלסטינים הכבושים.

 

לאור כל מה שנאמר בגנות החלטת טראמפ והשלכותיה המסוכנות, זה אך לגיטימי לתהות איזו תועלת תצמח מהפגישה עם פנס ומדוע על עבאס להפגש עמו? ואני אומר – לפני הכל -  שהנשיא עבאס הוא מנהיג של מדינה ועליו להתנהג ככזה... לפיכך, לפני שמקבלי ההחלטות הפלסטינים מכריזים על עמדתם הרשמית [בנושא זה], עליהם ללמוד את החסרונות ואת היתרונות של החלטת טראמפ ולבנות את עמדתם על בסיס גיבוש תכנית של התקפת נגד שעניינה הוא מה שאנחנו רוצים [כעת] ולא מה רצתה ישראל [להשיג בהחלטה זו]...   

    

טראמפ אמר אמנם שהוא מכיר בירושלים כבירת ישראל, אך הוא אמר שגבולות האזור שיהיה בריבונות ישראל ייקבעו במו"מ והוסיף כי החלטתו להכיר בירושלים כבירת ישראל אינה קשורה לתוצאות המו"מ על סוגיות הסדר הקבע שירושלים היא אחת מהן. כמו כן, הוא הדגיש כי יש לכבד את הסטטוס קוו במקומות הקדושים וציין את תפילת היהודים מול הכותל המערבי, את תפילת המוסלמים במסגד אל-אקצא ואת תפילת הנוצרים בכנסיית הקבר. האישור המוחלט הזה לכך שאל-אקצא שייך למוסלמים, שם קץ לשאיפות שיש ליהודים בו. כמו כן, האמירה שגבולות הריבונות הישראלית [בירושלים] ייקבעו באמצעות המו"מ, משום שירושלים היא אחת מסוגיות המו"מ על הסדר הקבע, מרוקנת את החלטת טראמפ מכל תוכן חדש ומציבה אותה בשורה אחת עם כל ההצהרות שפורסמו מטעם אנשים אחרים, לרבות מנהיגים פלסטינים, לפיהן ירושלים המערבית היא בירת ישראל וירושלים המזרחית היא בירת פלסטין...     

התנגדות [פלסטינית] להיפגש עם פנס ולצאת לוושינגטון כדי להיפגש עם טראמפ, אולי תרָצה את הרגשות הסוערים שהתלהטו ברחוב הפלסטיני, אך היא לא תועיל לסוגיה הפלסטינית ולא תשיג דבר לעמנו. אדרבה, היא עלולה להסב לירושלים ולנו נזק עצום."[2]

 

כותב ביומון הרש"פ: הצהרת טראמפ היא צעד חשוב גם לטובת הסוגיה הפלסטינית 

חלמי אל-ר'ול - יועצו לשעבר של סלאם פיאד, מי שהיה ראש הממשלה הפלסטיני - כתב במאמרו: "כפי שהחלטתו של הנשיא דונאלד טראמפ, ביום רביעי שעבר, ה-6 בדצמבר 2017, 'להכיר' בירושלים כבירת ישראל מהווה פגיעה חמורה ביסודות של תהליך השלום ובאינטרסים הלאומיים של הפלסטינים; התגרות ברורה בהחלטות, בחוקים ובאמנות של הלגיטימציה הבינלאומית; והפרה שערורייתית של ערכי הצדק והחירות – כך היא מהווה גם צעד חשוב לטובת הסוגיה הפלסטינית. זאת, כיוון שהיא החזירה את תשומת הלב אל סוגיה זו באמצעות התגובה הציבורית המדינית והדיפלומטית בכל המישורים: המקומי, הערבי, האזורי והבינלאומי והעניקה לירושלים - בירת פלסטין הנצחית - את מעמדה ומשקלה המדיני באמצעות ההתנגדות העולמית להחלטה האמריקאית המגונה. הדבר בא לידי ביטוי בתגובות בכל הרמות ובכל הדרגים וכן בישיבת מועצת הביטחון ביום שישי שעבר [9.12.2017]  שבה התנגדו  14 המדינות [החברות במועצה] להחלטה ההרפתקנית של טראמפ, כמו גם בקריאה לכינוסי חרום של הפסגה הערבית ושל הפסגה האסלאמית, כדי להדגיש את מעמדה של ירושלים כבירת הנצח של מדינת פלסטין...

 

החלטת טראמפ, שמקפחת את הזכויות הלאומיות [של הפלסטינים], עשויה להניח יסודות לשלב חדש ולשינוי כללי המשחק המדיני, באמצעות [נקיטת הצעדים הפלסטינים הבאים]: התנגדות לחסות האמריקאית לתהליך השלום; פנייה לחיק הלגיטימציה הבינלאומית והסתייעות בגורמים הבינלאומיים המרכזיים הקשורים לתהליך השלום ובמוסדות בינלאומיים דוגמת בית הדין הפלילי הבינלאומי [בהאג] ובית הדין הבינלאומי לצדק [בהאג] ובארגוני או"ם אחרים; הצטרפות למוסדות וארגוני או"ם רבים  כדי לחזק את המעמד הפלסטיני בעולם.

 

באשר להשוואה שעשו כמה משקיפים בין [החלטת טראמפ בנושא ירושלים] לבין הצהרת בלפור, יצוין כי החלטת בלפור עברה ללא תגובה בינלאומית משום שהעולם אז היה שקוע במערבולת האימפריאליזם, או שיתף פעולה עימו ומשום שלאחר מלחמת העולם הראשונה,1917-1914, נחלקה ההשפעה [בעולם] בין הכוחות הקפיטליסטים המרכזיים. לפיכך, החלטת [בלפור] הארורה לא עוררה שום תגובות, בעוד שהחלטת טראמפ בנושא ירושלים נתקלה בהתנגדות ובגינוי וחילקה את העולם לשניים: על כף מאזניים אחת ארה"ב וישראל ועל כף המאזניים השנייה יתר המדינות והמעצמות בעולם. כולם התנגדו להחלטה, לרבות בעלי הברית המסורתיים של ישראל וארה"ב, דוגמת בריטניה וקנדה, כל מדינות האיחוד האירופי ומדינות נוספות. הדבר היקנה לסוגיה הפלסטינית בכלל ולסוגיית ירושלים בפרט, את המעמד ואת החשיבות הראויים להן, והציבן - על אפם ועל חמתם של טראמפ ונתניהו ושל מי שהלך בדרכם - בקדמת הזירה המדינית הערבית האזורית והבינלאומית, דבר שפתח ויפתח את האופק להאצת ההכרה במדינה הפלסטינית ולדחיפה מסיבית לכיוון אילוץ ישראל לקיים את חובותיה להסדר המדיני."[3]

 

איש ציבור בשכם: לא לקריאות מוות לאמריקה ולשריפת דגלה; כן לחרם על תוצרתה

מנהל הווקף בשכם לשעבר זוהיר אל-דבעי כתב במאמרו: "איננו זקוקים ל'יום זעם' אלא לימים של חשיבה ושל שקידה על [הגברת] המודעות, הבקיאות והמידע, אנו זקוקים להכפפת רמת הביצוע שלנו למעקב, לפיקוח, לניתוח, ללמידה ולהערכה, כלומר למיסוד התפקוד שלנו. זאת, משום שלא די ביתרונות שלנו ובנכונותנו להקרבה למען מולדתנו ולמען המקומות הקדושים לנו, אלא עלינו להקים מוסד פלסטיני על פי כללי הניהול היעיל, שכן כל יראי השמיים ההגונים האצילים והאמיצים אינם יכולים להתמודד עם המוסדות הציוניים באמצעות רמת ביצוע [המתאפיינת] בשבטיות...

 

כל אימת שארה"ב מוסיפה לרשימת העוולות שלה נגד עמנו ונגד אומתנו עוול חדש אנו יוצאים בהצהרות, מפגינים ומקיימים עצרות וכל זה טוב ויפה אלא שזה לא מספיק ולא אפקטיבי. כמו כן, כל אימת שארה"ב מוסיפה עוול חדש נגדנו אנו מריעים 'מוות לאמריקה' ושורפים את הדגל האמריקאי, הגם שלאמיתו של דבר...  אנחנו לא דוגלים במותה של ארה"ב ולא של אף אחד אחר אלא דוגלים בזכותנו - בירושלים, בפלסטין, במולדת הערבית, בארצות המוסלמים -  ובזכותו של כל אדם בכדור הארץ לכבוד, לחירות, לצדק, לפיתוח ולשלום.

 

 שריפת הדגל האמריקאי אינה מביאה לנו דבר ואינה מסלקת מעלינו את העוול, אלא היא מסיגה אותנו לאחור משום ש[מחרחרי המלחמה] בארה"ב יודעים כיצד לנצל את שריפת הדגל האמריקאי כדי לגייס את האנשים שם נגד זכויותינו ונגד מולדתנו וענייננו...

כפי שאנו מתנגדים לתוקפנים בארה"ב ובכל מקום אחר בעולם אנו בעד האמריקאים הטובים השוללים גזענות, שנאה וכיבוש. מקצתם תומכים בעמנו בעיר העתיקה בחברון, בירושלים, ביאנון שבמחוז שכם, שם הם מתייצבים לצד ילדינו ולצד התושבים החקלאים ורועי הצאן.

 

עלינו להזהיר מפני אלימות משום שהיא הבור שחופרים העריצים לעשוקים. יש לנו השפעה ויכולת להגן על ירושלים שלנו, על כל פלסטין ועל כל המקופחים והקרבנות של הגזענות והכיבוש בעולם, וזאת באמצעות החרמת תוצרת אמריקאית... אם נפסיק לעשן סיגריות תוצרת ארה"ב [ולשתות] קוקה קולה [ונחרים] את כל המוצרים האמריקאים בלי מהומה ובלי קללות, [נחליש את] הכוחות האמריקאים השולטים במזון, בתרופות של בני האדם ובחלב של הילדים."[4]

 

מוחמד דחלאן: להימנע לחלוטין מאלימות

מוחמד דחלאן, חבר המועצה המחוקקת שהורחק ממוסדות פת"ח ע"י מחמוד עבאס, אמר כי  החלטת טראמפ גורמת לתוצאות הפוכות מאלה שהתכוונה להן, משום שהבעיה הפלסטינית ניצבת במרכז ההתעניינות והניסיון לפגוע בירושלים עורר את הנושא אצל הדור הצעיר לאחר תקופה של קיפאון ואדישות. המציאות מחייבת לפעול בתבונה במישור המדיני והדיפלומטי. דחלאן קרא "להימנע לחלוטין משימוש בנשק כדי לא להיגרר אחרי מזימות הכיבוש שמטרתן לעורר מעגל אלימות חדש" וציין כי ההישגים בעקבות החלטת טראמפ הם: אינתיפאדה מתחדשת של הפלסטינים ב"פנים" ובפזורה ותמיכה ערבית רשמית קולקטיבית בזכויותיהם. לדבריו, על עבאס "להכריז על פלסטין ובירתה מזרח ירושלים כמדינה תחת כיבוש".[5]