המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב ירדני: פעם חכמי הדת היהודים הורו לאפות מצות בדם לא יהודי; היום - לרצוח פלסטינים
28/7/2017


כותב ירדני ביומון עומאני: בימי הביניים הורו חכמי דת יהודים על שימוש בדם לא יהודי להכנת מצות; כיום הם מסיתים חיילים לרצח פלסטינים

 

ב-9.7.17 פרסם היומון העומאני אל-וטן, מאמר מאת הכותב הירדני ממוצא פלסטיני פאיז רשיד שבו הוא חוזר על עלילות הדם נגד היהודים מימי הביניים, בדבר הכנת מצות מדמם של ילדים לא יהודים ובפרט על עלילת הדם מדמשק מ-1840.

מאמרו של רשיד כלל תיאורים מפורטים אודות אופן השימוש, לכאורה, של היהודים בדם קורבנותיהם לצורך הכנת המצות. במאמרו הסתמך רשיד על כתבים אנטישמיים רבים שנכתבו או תורגמו לאורך השנים בעולם הערבי.

רשיד השווה את חכמי הדת היהודים בימי הביניים, שהורו, לדבריו, לרצוח לא יהודים, לחכמי דת יהודים כיום, המסיתים, לטענתו, לרצח פלסטינים. רשיד הגדיר את ישראל "ישות פשיסטית" ושלל את האפשרות לכונן שלום עימה.

 

יצוין כי רשיד פרסם מאמר זה בגרסה כמעט זהה כבר באפריל 2017 יומון העומאני אל-וטן וכן באתרים נוספים.[1] 

 

פאיז רשיד[2]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר הנ"ל:[3]

 

"התנועה הציונית, ונציגיה הפוליטיים במדינת הישות [הציונית], התאמצה בעבר והיא עדיין מתאמצת להסתיר מידע רב הנוגע לשינוי משמעותי שביצעו חכמי הדת היהודים בימי הביניים בתנ"ך... על פי הגחמות והאינטרסים שלהם, כדי להבטיח את שליטתם ביהודים העניים בארצות שבהן חיו [על מנת שאלו] יבצעו את הנחיותיהם ולא יתערבבו בחברות שבקרבן חיו. אחת [ההנחיות] הללו עסקה [בסוגיית] קורבנות האדם של היהודים.

 

בתמצית, מדובר על כך שבימי הביניים, (עידן הכשפים) על פי ההלכה היהודית החדשה המסולפת, שחכמי היהודים דאז  שקדו על המצאתה - כך על פי ספרו של ברנאר לזר  "האנטישמיות – תולדותיה וסיבותיה"[4]  - על מנת להכין את המצה בחגים היהודיים, היו [היהודים] חייבים לערבבה בדם אדם! כן, בדם אדם שלקחו מנוצרי או ממוסלמי, גם אם יש להורגו לשם כך בתוקפנות. כן, אלו הם קורבנות האדם! על פי עקרונות [דתם] נהגו היהודים... לרצוח ילדים, לקחת את דמם ולערבבו ב...מצות החג שהכינו. קורבנות חג הפורים, למשל, נבחרו מקרב הצעירים. דרך הרצח ואיסוף הדם היא כדלהלן: דם הקורבן נלקח ומיובש לכדי גרגרים שאותם מערבבים בבצק המצות, ומה שנותר מהם שומרים לחג הבא.


קורבנות חג הפסח היהודי, הם [נבחרים] בדרך כלל מקרב ילדים שלא מלאו להם עשר שנים. דם הקורבן מעורבב בדם המצה לפני או אחרי ייבושו (קראו בספרו של המלומד הגדול וחכם ההלכה הסורי, מצטפא אל-זרקא, "האוצר הגנוז בעקרונות התלמוד")[5], ואז מקיזים את דם הקורבן, בין אם באמצעות  'מֵיכָל מחט' שהוא כלי קיבול שמכיל את כמות [כל הדם] של הקורבן, שבכל צדדיו מותקנת מחט חדה שננעצת בגופת הקורבן (לאחר שנרצח) כדי שדרכה יזרום הדם שאותו שמחים היהודים לרכז בכלי קיבול שהוכן במיוחד לשם כך.. [לחילופין] הקורבן נטבח כפי שטובחים כבשה, ודמו מזוקק לכלי קיבול, או שחותכים את עורקיו במקומות רבים כדי שהדם יזרום מהם.

 

באשר לגורל הדם – הוא מועבר לידי חכם הדת היהודי הרלוונטי כדי שיערבבו עם המצות ומה שנותר מיובש ונשמר לחגים הבאים (ראו ספרו של מוחמד פוזי חמזה 'היהודים וקורבנות האדם', ספרו של אבו אל-פדא מוחמד עארף 'סופם של היהודים' וספרו של עבדאללה חוסיין 'הסוגיה היהודית: בקרב האומות הערביות והזרות').[6]  כל זה [קרה] כמובן בעבר. משום כך, ניסתה התנועה הציונית להסתיר את [דבר קיומם של] העקרונות הללו ואת יישומן בפועל...

וכדי שמה שכתבתי לא יישאר מופשט, אביא את האירוע הבא. הפרוטוקול שלו שמור ומתועד בבית הדין השרעי בחלב, חמאה ודמשק והוא אירע ב-1840.[7] עותק ממנו קיבל המזרחן הצרפתי שארל לוראן והוא פורסם בשפה הצרפתית בספר שתרגם לערבית ד"ר יוסף נצראללה ופורסם בקהיר בשנת 1898.

 

[איש הדת הנוצרי] האב תומא חי בדמשק ועסק ברפואה. באחד ממסעותיו חיסן ילדים נגד מחלת האבעבועות. באחת הפעמים הגיע לשכונת היהודים... כדי לחסן את ילדיהם, ונעלם שם. על פי הוראה של המושל העות'מאני, נערך חיפוש אחר האב בשכונת היהודים, אולם לא נמצא דבר. באותו הזמן הגיעו שני יוונים למרכז של השליט העות'מאני בדמשק ואישרו בפני המשטרה כי כשעברו בשכונת היהודים באותו היום שבו נעלם האב, ראו כי ספר יהודי בשם 'משה בכור יהודה' רצח את האב תומא, אחר כך סינן את דמו והשתמש בו לייצור מצות. הספר נעצר וכך גם חכם ההלכה. מנהיגי היהודים פרסמו [בקשת] סליחה והשניים שוחררו.

 

לפני פחות משנה פרסמו כמה רבנים של הישות הציונית ב-24.8.2016 פסק הלכה המסית חיילים ציונים לרצוח פלסטינים: 'הרגו אותם, חסלו אותם ללא רחמים למען ביטחון ישראל'. הרבנים הללו ייסדו לפני כעשר שנים תנועה בשם 'הסנהדרין החדשה' - אסיפת החכמים החדשה. את הכנופיה הזו ייסד הרב עדין שטיינזלץ, שזכה בפרס ישראל ובעיטור הנשיא הישראלי, אשר נחשבים שני הפרסים היוקרתיים ביותר במדינת הישות [הציונית].[8]

 

למי ששוגים ב[אשליה] כי ניתן לכונן שלום עם הישות הפשיסטית הזו, אומר: האינכם שמים לב לאידיאולוגית האלימות שמיישמת הישות [הציונית] מדי יום נגד העם הפלסטיני ונגד אומתנו? האם לא קראתם על קורבנות האדם שארגנו חכמי ההלכה היהודים? ישנם מאמרים, מחקרים וספרים ערביים וזרים רבים שעסקו בתופעת האלימות הפושעת וברצח הציוני כתופעה ישראלית מהיבטים שונים. החשובים שבהם הם 'הפשעים הצבאיים הישראליים' מאת ויליאם בראדפורד [כך במקור]. 'השורשים הטרוריסטים של מפלגת חירות הישראלית' מאת בסאם אבו ר'זאלה[9], 'הציונות והאלימות – פילוסופיה ואסטרטגיה' של חסין אל-טנטאוי[10] ו'תרבות האלימות בסוציולוגיה הפוליטית הציונית' שכתב עבד אל-ר'ני עמאד ב-2001[11]. אחד האנשים הטובים ביותר שכתבו גם כן בנושא זה הוא נועם חומסקי ו[כן ישנו] הספר 'הציונות והאלימות' ש[פרסם] עבד אל-ווהאב אל-מסירי כמה שנים לפני מותו"[12].

 

 



[1] מאמריו של רשיד התפרסמו ביומון אל-וטן העומאני ב-27.4.2017 וכן ביומון אל-חליג' המתפרסם באמירויות ב-25.4.2017, באתר החזית העממית לשחרור פלסטין ב-26.4.2017 (http://pflp.ps) ובביטאון חמאס היו"ל ברצועת עזה ב-10.7.2017 http://www.felesteen.ps).

[2] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 29.8.13. יצוין כי פאיז רשיד פרסם ב-2012 מאמר הטוען כי מימדי השואה נופחו כדי להכשיר את גזל פלסטין. על כך ראו דוח ממרי

[3] alwatan.com, 9.7.2017

[4] ברנאר לזר (1903-1865) -  פובליציסט ופילוסוף צרפתי-יהודי, היסטוריון במקצועו, אנרכיסט בדעותיו ועיתונאי בעיסוקו. התפרסם בזכות סיפרו "האנטישמיות: תולדותיה וסיבותיה", שדן בהיסטוריה של הקשרים בין היהודים ושכניהם. בסוף ספרו חזה לזר כי התבוללות היהודים ותהליך ההתפכחות מהדת של החברה המודרנית יביאו לקץ המבורך של האנטישמיות. האנטישמים מצאו בספרו הוכחה כי היהודים אשמים בשנאה אליהם, ועד היום מביאים ציטוטים מהמסה הזאת, בדרך כלל כאשר הם מנותקים מהקשרם המלא.

[5] ד"ר יוסף נצראללה, קופטי ממצרים, תרגם מצרפתית לערבית שני ספרים אודות היהודים ופרסמם ביחד בשנת 1899 בחיבור שנקרא בערבית "الكنز المرصود في قواعد التلمود" (מילולית: "האוצר הגנוז בעקרונות התלמוד"). בשנת 1968 יצאה מהדורה נוספת של החיבור הזה שכללה הקדמה של השיח' מוצטפא אל-זרקא,  חכם דת סורי בכיר שנחשב למקור סמכות בפסיקת הלכה, שלימד בפקולטות לשריעה בסוריה, בירדן ובמדינות המפרץ, עבד במשרד ההקדשים בכווית, שימש גם כחבר בפרלמנט הסורי וכתב ספרים רבים בנושא ההלכה.

[6] שלושת הספרים המוזכרים לעיל יצאו לאור במצרים.  

[7] הכוונה לפרשת עלילת הדם בדמשק – בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי, נפוצו שמועות כי דמויות מפתח בקהילה היהודית בדמשק רצחו את השניים על מנת להשתמש בדמם לצורך אפיית מצות. במסגרת החקירה שנוהלה בפרשה הואשמו כמה חשודים. עלילה זו הופסקה הודות להתערבותם של אישי ציבור יהודים ומדינאים במערב.

[8] "הסנהדרין החדשה" הוא גוף שהוקם בטבריה ב-2005 על ידי קבוצה של רבני ימין קיצוני. הוא אינו זוכה להכרה על ידי הממסד המשפטי או הרבני בישראל.

[9]  "الجذور الإرهابية لحزب حيروت الإسرائيلي" - השורשים הטרוריסטים של מפלגת חירות הישראלית, יצא לאור ב-1966 בבירות, מטעם מרכז המחקרים של אש"פ.

[10]  הספר יצא לאור בקהיר, 1974. מוחמד חוסיין אל-טנטאוי היה מושיר (פילדמרשל) בצבא מצרים, שר ההגנה ויו"ר המועצה העליונה של הכוחות המזוינים עד להדחתו באוגוסט 2012. מאז הדחת חוסני מובארכ ועד להעברת השלטון למוחמד מורסי (2012-2011) כיהן למעשה כראש מדינת מצרים בפועל.

[11] הספר " ثقافة العنف في سوسيولوجيا السياسة الصهيونية" (תרבות האלימות בסוציולוגיה-הפוליטית הציונית", יצא לאור בבירות, 2001. מחבר הספר עבד אל-ר'ני עמאד, הוא לבנוני, מרצה ודיקן לשעבר במכון למדעי החברה באוניברסיטה הלבנונית בבירות.

[12] הספר “الصهيونية والعنف” (הציונות והאלימות: מתחילת ההתנחלות לאינתיפאדת אל-אקצא) יצא לאור בקהיר, 2001. מחבר הספר הוא עבד אל-ווהאב אל-מסירי, שנפטר ב-2008. אל-מסירי היה אינטלקטואל מצרי שנחשב לאחד המומחים הבינלאומיים לתנועה הציונית וכתב את אנציקלופדית "היהודים, היהדות והציונות", שיצאה לאור במצרים 1999.