כללי

עורך אל-שרק אל-אוסט: ביקור ראש ממשלת הודו בישראל -  סיבה לערבים לקנא בה

 

בעקבות ביקורו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי בישראל ב-4-6.7.17 ופסיחתו על ביקור ברמאללה, פרסם רסאן שרבל, עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, מאמר הדן בפערים הכלכליים והתרבותיים בין המערב לעולם הערבי ובהצלחותיה המדעיות והטכנולוגיות של ישראל למול חולשתן של שכנותיה הערביות, שהשתקפו בביקור ר"מ הודו בישראל. באשר למערב, שרבל הצביע על תשומת הלב הרבה שניתנת שם לנושאים כמו זכויות אדם, שמירה על הסביבה ובריאות הציבור, למול הזנחתם במדינות ערב ולכן הערבי חש קנאה במערב; לגבי ישראל, הצביע שרבל על יכולותיה הטכנולוגיות והמדעיות ועל מה שיש לה להציע למעצמה הענקית הודו, למול שקיעת המדינות הסובבות אותה במלחמות פנימיות ובהקצנה דתית. שרבל הדגיש כי בעבר היתה הודו הראשונה לתמוך בפלסטינים בכל דבר ועניין ואלו עתה ראש ממשלתה, בבואו לאזור, הוא התעלם מהם, וטען כי על רקע זה, הערבי לא חש רק קינאה, אלא הוא חש תבוסה כוללת.

 

להלן תרגום חלקים ממאמר זה:[1]

 

"[האזרח] הערבי מקנא כאשר הוא בא במגע עם העולם המתקדם. חברי ברח מארצו, השוקעת בעושק ובאפלה, והשתקע בלונדון, [שם] קנה בית וחיכה שהמלחמה [בארצו] תסתיים. יום אחד הפריע לו עץ בגינתו הקטנה והוא החליט לכרתו. הוא שאל את שכנו הבריטי אם הוא מכיר פועל שיכול לבצע את המשימה. השכן צחק [ואמר]: 'אין זו זכותך להרוג את העץ אפילו אם הוא רכושך. עליך להגיש בקשה למועצה המקומית ולשכנעה בנוגע לסיבות [לכריתת העץ]. החוק כאן מגן על העצים ויש להשיג אישור. רק לאחר מכן מגיע תפקיד הרוצח'.

חברי נדהם. הוא בא מעולם שניתן לגדוע בו עיר [שלמה] מבלי להניד עפעף. ניתן להרוג אזרח ולאשתו או לאמו לא תהיה זכות לשאול מה הסיבה... לעץ כאן [בבריטניה] יש יותר זכויות מלאזרח בארצות העינויים והייסורים [הערביות].
הקנאה איננה רגש מועיל או אציל והיא בדרך כלל פותחת את שערי השנאה והמרירות. [עם זאת], אין זה נדיר ש[האזרח] הערבי לוקה במחלה זו [הקנאה]. אם ערבי מבקר במוזיאון במדינה מתקדמת, הוא מיד חושב על מה שאירע לעתיקות בעיראק ובסוריה... אם הוא בוחן את תשומת הלב שמוקדשת באוסלו לבריאות הציבור הוא נזכר היכן זורמים מי הביוב בבירה ערבית זו או אחרת.

 

[האזרח] הערבי מנסה לעתים לצמצם את מידת אכזבתו ומחפש תירוצים לפער העצום בינינו לבין העולם המתקדם. אנחנו בשלב היסטורי שונה לחלוטין, המדינות האלה [באירופה] קוטפות בסופו של דבר פירות של אירועים גדולים שהתרחשו בה ושינו את פני העולם: המהפכה הצרפתית, המהפכה התעשייתית, רעיונות הרנסנס, הפרדת הכנסייה מהמדינה, רעיונות הפילוסופיה הגרמנית, והשינוי העצום במעמד האישה.

[האזרח] הערבי חש שוב קנאה, [כי] האירופאים התנסו במלחמות בין לאומים ועדות, בסכסוכי גבולות ובתוכניות השתלטות ומחיקה [של האחר]. הם צבעו את היבשת ואת העולם כולו בדם, אבל הם יצאו לבסוף עם מסקנות. האימפריות הפכו ל[מיצגים על] מדפי המוזיאונים ולשורות בספרי ההיסטוריה; הגבולות הפכו לגשרים ולא לחומות; החברות [האירופאיות] קיבלו את הזכות להיות שונה. המיעוטים כבר לא נחשבים למוקשים שיש לשלות. החוקה [באירופה] מונעת מהרוב למחוק את מאפייניהם של החולקים על הרוב. המדינות האלה כבר לא מחפשות אחר מנהיגים היסטוריים שהביוגרפיה שלהם מלאה בדם, הן מחפשות ממשלות שמקדישות [עצמן] למאבק באבטלה, לפיתוח הכלכלה, לעידוד ההשקעות, להגנת הסביבה, ולבעיית האקלים. הערבי המבקר [באירופה] מתמלא קנאה.   

נעזוב בצד את הדיבורים על העצים והעתיקות, מכיוון שיש גרוע מזה. הערבי שם לב שבנימין נתניהו ביטל את כל תוכניותיו כדי לקבל בסבר פנים יפות את אורחו ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. לראשונה ראש ממשלת הודו מבקר בישראל. דבר נוסף שמשך את תשומת הלב הוא שהמבקר לא ראה צורך לבקר בראמאללה, מה ששימח את מארחיו. אנחנו מדברים על הודו שהייתה ראשונה לגלות הבנה לשאיפות הפלסטינים ולא היססה לעמוד לצדם בפורומים בין לאומיים.  
[האזרח] הערבי עקב אחר מהלך הביקור...

ניכר כי מודי רואה בישראל מגדלור טכנולוגי והוא דיבר על הצורך של ארצו הענקית ליהנות מהיכולות של ישראל בתחום הזה. התוצאה הייתה שמודי ונתניהו חתמו על הסכם בשווי שני מיליארד דולר, במסגרתו הודו תקבל את מערכת כיפת ברזל הישראלית נגד טילים ומטוסים. נחתם גם מזכר הבנות להקמת קרן הודית-ישראלית ל[עידוד] מצוינות בתחומי המחקר, הפיתוח והטכנולוגיה. הסכמים אחרים כללו תחומים כמו מים, פיתוח החקלאות בהודו, ושותפות בפרויקטים כלכליים במדינות אפריקה והעולם השלישי. 

לא די להסביר את שאירע באמירה שמודי משתייך לזרם הינדואי לאומי קיצוני, אשר טרור 'הג'האדיסטים' הגביר את אמונתו שיש להדק את הקשר עם ישראל. מה שחשוב הוא שלמדינה בסדר גודל של ישראל יש מה להעניק לצבא ההודי, מעבר לתפקיד שמילאה בעבר בפיתוח נשק סובייטי ורוסי שהיה ברשות הודו; שיש לה גם מה לספק ב[תחומי] פיתוח החקלאות, טיפול בבעיות המים, ו[ביכולתה] לקיים קשר אסטרטגי צבאי, ביטחוני וכלכלי עם מדינה בסדר גודל ובמעמד של הודו.  

  
[האזרח] הערבי הוטרד מהרברבנות שאפיינה את נאומי נתניהו במהלך ביקורו של מודי, אך כאשר הוא פתח את מפת המזרח התיכון האיום הוא גילה שישראל השיגה בשנים האחרונות שורת ניצחונות מבלי שירתה כדור אחד. מפות, מדינות, צבאות וכלכלות התפוררו בקרבתה. גלי הקיצוניות הסבו לחלק מהעולם הערבי אסונות שבהשוואה אליהם הנכבה הפלסטינית היא סעיף אחד מיני רבים.

הפעם [האזרח] הערבי לא חש רק קינאה, אלא הוא חש תבוסה כוללת של מי שאינו יכול להצטרף לעידן [המודרני].