כותב פלסטיני: שלטון חמאס בעזה – עשור של כשלים ושל פגיעה בעניין הפלסטיני
במלאת עשור להשתלטות תנועת החמאס על רצועת עזה, פרסם מאג'ד כיאלי, סופר ועיתונאי פלסטיני המתגורר בסוריה וכותב ביומונים אל-חיאת (לונדון) ואל-מסתקבל (לבנון) ב-19 ביוני 2017, מאמר ביקורת חריף בו טען כי שנות שלטונה בעזה היו רוויות בכשלים ופגמים. לדבריו, חמאס התגלתה כתנועה חסרת הבנה מדינית ויכולת להתמודד עם מורכבות הבעיה הפלסטינית; ההפיכה של חמאס בעזה הועילה לישראל, משום שהיא יצרה כאוס וקיבעה את הפילוג בקרב הפלסטינים; חמאס, בהתנהלותה, "תרמה" להצדקת המצור על הרצועה; חמאס לא הצליחה לשמר את מעמדה כתנועת התנגדות והשתמשה בדמוקרטיה רק כסולם הגעה לשלטון. מסקנתו של כיאלי: חמאס אינה יודעת מה היא עושה בעזה ומה שקרה בעזה הוא הוכחה להתפרקות התנועה הלאומית הפלסטינית.
להלן תרגום קטעים מהמאמר[1]:
"לא קרה שתנועה פוליטית ניצבה מול היקף גדול כל כך של בעיות, תסכולים ולבטים, [כמו אלה] שחמאס התמודדה אתם מאז עלייתה בזירה הפלסטינית, כאשר ניצחה את תנועת פת"ח בבחירות למועצה המחוקקת (בראשית שנת 2006); וכאשר עלתה לשלטון או הפכה לשותפה בו ואחר כך (בשנת 2007) השתלטה חד-צדדית על עזה תוך הדרת [אנשי פת"ח] ושלטה על כשני מיליון פלסטינים.
מי היה מאמין שעשור חלף מאז הפילוג בישות הפלסטינית לגדה המערבית [להלן: הגדמ"ע] ולעזה, שבא לאחר המחלוקת והלחימה בין חמאס ופת"ח בחודש הזה לפני עשר שנים? מי היה מאמין שיש שתי ישויות או שני שלטונות פלסטינים יריבים ומתנגדים זה לזה: שלטון אחד של פת"ח בגדמ"ע ושלטון שני של חמאס בעזה, כאשר לכל אחד מהם מנגנוני ביטחון משלו וכל אחד מהם מספק לציבור שירות משלו ושניהם כורעים תחת הכיבוש והמצור או תחת השלטונות הישראליים? מי היה מאמין שכל מאמצי הערבים וכל הסכמי [הפיוס בין פת"ח לחמאס] (במכה, בקהיר, בצנעא ובדוחה) לא יצליחו להשיב את הלכידות לגוף הפלסטיני.
כמובן, אפשר לייחס רבים מן הכישלונות והמעידות לנסיבות בינלאומיות ואזוריות, או לסכסוכים הפנימיים (עם תנועת פת"ח) ולקיומן של שתי השקפות מדיניות שונות. זה היה נאיבי להניח מראש שהגורמים הבינלאומיים, האזוריים והערביים יריעו לחמאס או יהיו מרוצים ממנה או יתמכו בהישרדותה ללא כל תמורה. זה גם יהיה פשטני לחשוב שפת"ח הייתה מקלה על חמאס בשלטון, בשעה שהיא עצמה [פת"ח] סבלה ממדיניותה של תנועה זאת [החמאס] כאשר הייתה באופוזיציה.
בכל אופן, ההנחות או התירוצים האלה אינם משרתים את חמאס, אלא מדגישים שהתנועה חסרת הבנה מדינית ואין לה כל ידע או ניסיון כדי להתמודד עם המורכבות והתסבוכות של הבעיה הפלסטינית והיא נוקטת גישה המבוססת על משאלות [לב]..., הרחוקה מן המציאות, מן האפשרויות הקיימות ומהנתונים שמסביב.
לפיכך, תנועת חמאס עצמה אחראית למצב בעזה. [זאת], אף שאנו מבינים כי ישראל היא האחראית העיקרית לכל מה שקרה לפלסטינים ובפרט למצבם הטרגי בעזה, בייחוד לאחר שלוש מלחמות הרסניות שהיא ניהלה נגדם (בשנים 2008, 2011, 2014). אם כן, אין לקוות ולא הגיוני לצפות שהמדינות התורמות למשל, ימשיכו לממן את חמאס בחינם כאילו הן רק אגודת צדקה, שעה [שקבוצת המדינות התורמות] הוקמה כדי לממן את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.
בנוסף, לא הגיוני כלל לצפות שישראל תקל את המצור על שלטון חמאס ועל הפלסטינים, שעליהם היא שולטת ברצועת עזה. זאת היא שהטילה מצור ועדיין מטילה ומפעילה לחץ באזורי הרש"פ מאז סוף 2001, כדי לכפות תכתיבים עליה ולהנציח את מצב הכיבוש וההתנחלויות.
נעלם מעיני חמאס שההפיכה של חמאס בעזה (ביוני 2007) והשלכותיה בזירה הפלסטינית, הם בדיוק מה שישראל קיוותה לו בתכננה לסגת חד-צדדית מהרצועה (בסוף 2005), כלומר לקבע את הפילוג, את המחלוקת והכאוס בזירה הפלסטינית.
נעלם מעיני חמאס שבהפיכה שביצעה, היא פגעה בלגיטימיות שלה [ברחוב] הפלסטיני והערבים והעולם אינם יכולים לקיים קשרי גומלין עמה. היא גם תרמה להצדקת מאמצי ישראל להדק את המצור על רצועת עזה ולהתחמק מכל מחויבויות להסדר עם הפלסטינים, כפי שאכן קרה. ניסיון העשור שחלף, מוכיח כי תנועת חמאס נכשלה בכמה תחומים. כך למשל, היא לא הצליחה לאזן בין היותה תנועה מדינית לבין היותה תנועה דתית. [זה ניכר] בכל ניהולה את המצב בעזה, ברמיזות והצהרות רבות של מנהיגיה, בתרבות שכופים מנגנוני הביטחון של חמאס [על התושבים] ובהתנהגות של אנשי המנגנונים.
כמו כן, ניכר כי חמאס לא הצליחה לשמור על מעמדה כתנועת התנגדות לאחר שעלתה לשלטון, כאילו נכנסה למשבצת המביכה שממנה סבלה תנועת פת"ח (יריבתה) בעבר, שלא הצליחה לשמור על מעמדה כתנועת התנגדות, כאשר קיבלה את השלטון, על כל מגבלותיו וכבליו.
במבחן הדמוקרטיה וניהול החברה נכשלה חמאס כתנועה פוליטית אסלאמית בהנחלת האמון ביכולתן של התנועות האסלאמיות להשתנות ולהיות דמוקרטיות המכבדות את עמדת האחר, המעשירות את הגיוון והפלורליזם בחברה ומסכימות לעקרון העברת השלטון בצורה מסודרת ... עד כה לא נראה שחמאס יודעת מה היא עושה ברצועת עזה ואם היא רוצה שעזה תהיה בסיס לשחרור, או בסיס להתנגדות או תהיה פיסת שטח ששוחררה שראוי לבנות בה מודל לניהול פלסטיני נבון.
ניסיון עשור של שלטון תנועת חמאס בעזה יכול להוביל לכמה מסקנות, אלה החשובות שבהן:
הפלסטינים לא הצליחו להפיק תועלת מהנסיגה החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה ולהפכה להישג לאומי מצטבר, שאפשר יהיה להתבסס עליו. ההישג הזה התפוגג תוך התעלמות מהקרבנות הרבים שהוקרבו למענו ועזה הפכה למקום של מחלוקות, פילוג ומלחמות ולא מודל הראוי להולדת הישות הפלסטינית; הלחימה [בין פת"ח לחמאס] ואחר כך הפילוג הפכו את הבחירות הדמוקרטיות הכשרות מסיבה לגאווה פלסטינית לצרה ולאסון לתנועה הלאומית; ניסיון עזה הראה שהפלסטינים נכשלו במבחן יישוב [הסכסוך] ובבניית הישות [המדינית]. הם גם נכשלו במבחן הדמוקרטיה ובניית תנועה לאומית; ניסיון חמאס עורר שוב חשד שתנועות האסלאם הפוליטי באזור הערבי מנצלות את הבחירות כאמצעי להגיע לשלטון ולא דרך או שיטה לנהל משטר, פוליטיקה וחברה.
מה שקרה בעזה ועדיין קורה הוא בבחינת הוכחה נוספת להתפרקות התנועה הלאומית הפלסטינית בת זמננו בייחוד כשהפכה לשלטון תחת כיבוש."
