המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ערבים: זכיית דויד גרוסמן בפרס מאן בוקר, משקפת את איכותה של הספרות הישראלית
21/6/2017

כותבים ערבים: זכייתו של דויד גרוסמן בפרס מאן בוקר משקפת את מעמדה הגבוה של הספרות הישראלית


זכיית הסופר הישראלי דויד גרוסמן בפרס מאן בוקר על ספרו "סוס אחד נכנס לבר" סוקרה גם בתקשורת הערבית ועוררה תגובות מגוונות. בין התגובות היו שקראו להכיר טוב יותר את הספרות והתרבות הישראליות והדגישו כי זכייתו של סופר ישראלי בפרס בינלאומי אין פירושה שמדינת ישראל כופה את עמדותיה על התרבות הבינלאומית, במיוחד מאחר שגרוסמן מתנגדת למדיניות של ממשלת ישראל הנוכחית. מנגד, משוררת לבנונית תקפה את גרוסמן על עמדותיו הפוליטיות וטענה כי למרות שהוא מתנגד למדיניות הממשלה, הוא לא נמנע מלשרת בצבא הישראלי ולהצדיק את מלחמות ישראל נגד שכנותיה. להלן סקירה של כמה מהתגובות על זכייתו של גרוסמן:  

 

דיווחים בעיתונות הערבית בדבר זכייתו של גרוסמן בפרס

דבר זכייתו של גרוסמן בפרס סוקר במדורי התרבות השונים בתקשורת הערבית. כך למשל, בדיווח במדור התרבות באתר ערוץ אל-ג'זירה הקטרי, למחרת הזכייה, נכתב: "הסופר הישראלי דויד גרוסמן זכה ביום רביעי בפרס מאן בוקר היוקרתי הבינ"ל, המוענק ליצירות שמתורגמות לאנגלית ומפורסמות בבריטניה. גרוסמן הוא הסופר הישראלי הראשון הזוכה בפרס ספרותי יוקרתי זה." עוד נכתב, כי מתרגמת הספר לה תוענק מחצית מכספי הזכייה הודיעה כי תתרום את הפרס לארגון זכויות האדם הישראלי בצלם.

 

כותרת הדיווח באתר ערוץ אל-ג'זירה: סופר ישראלי זכה בפרס מאן בוקר הבינ"ל[1]


 

כותרת בפורטל אילאף: הסופר הישראלי גרוסמן זכה בפרס מאן בוקר הבינ"ל על ספרו "סוס נכנס לבר"[2]


 

שר התרבות המצרי לשעבר: אין לזלזל בהגות ובספרות של אויבנו; ישראל היא דמוקרטית מובילה

בנוסף לדיווחים אינפורמטיביים, היו גם פרשנויות לגבי משמעויות זכייתו של סופר ישראלי דווקא בפרס. בכתבה שפורסמה למחרת ההכרזה על הזכייה, במדור החדשות של היומון המצרי אל-יום אל-סאבע, צוטטו אנשי תרבות מצרים שסברו כי גרוסמן ראוי לפרס וזכייתו בו משקפת את מעמדה של הספרות הישראלית בעולם, ומתחו ביקורת על מעמדה של הספרות הערבית.

 

שר התרבות המצרי לשעבר, ד"ר גאבר עצפור אומנם הגדיר את ישראל כאויב, אך אמר כי זכיית גרוסמן בפרס היא "דבר טבעי. לישראל יש נוכחות [בזירה] הבינלאומית והיא חלק מהקהילה הבינלאומית. ישראל זכתה בפרס נובל [לספרות] ב- 1966[3] לפני שנגיב מחפוז זכה בו.[4] עלינו להיות הוגנים [ולהכיר בכך] שהספרות הישראלית ראויה לפרסים בינלאומיים. אין לזלזל בהגות, בתרבות ובספרות של אויבנו. ישראל היא מדינה דמוקרטית מובילה בכל המישורים: בקריאה, במחקר מדעי ובפרסומים בינלאומיים. כמו כן, במדד עולמי, בישראל מתורגמים הרבה יותר ספרים מאשר במדינות ערב. למרבה הצער, אנו מייחסים חשיבות [רק] לתעשייה ולמסחר, בניגוד לישראל ש[אומנם] מייחסת חשיבות לתעשייה ולמסחר, אך מציבה בעדיפות את התרבות, הספרות והמחקר המדעי."

 

מבקר ספרות מצרי: גרוסמן ראוי לפרס; עלינו להכיר טוב יותר את הספרות הישראלית

מבקר הספרות המצרי ד"ר חוסיין חמודה התייחס לעמדותיו הפוליטיות של גרוסמן ואמר: "הסופר הישראלי דויד גרוסמן ראוי לפרס. הוא איננו מקורב לממסד הישראלי, הוא נמנה עם מבקרי המדיניות הישראלית וקורא להשיב לפלסטינים את מולדתם. ספריו של גרוסמן מבוססים על השקפותיו שרחוקות מקנאות, ולכן מעוררות ביקורת רבה בתוך ישראל. זכייתו של גרוסמן בפרס מאן בוקר הבינלאומי גורמת לנו לחשוב על הביטוי 'ספרות ישראלית'. האם הכוונה לספרות הכתובה בעברית, או לספרות שתומכת במדיניות הישראלית הרשמית? בכל מקרה, גרוסמן רחוק ממדיניות ישראלית זו וייתכן שזה היה אחד משיקולי הוועדה שהעניקה לו את הפרס. ספרות לא יכולה לכפות עצמה כביטוי של מדיניות מסוימת. לכן הספרות הישראלית לא יכולה להשתלט על המציאות התרבותית במדינה כלשהי. ספרות מתפשטת וזוכה להכרה בראש ובראשונה בהיותה ספרות הומאנית. ספריו של גרוסמן הם חלק מהספרות ההומאנית הזו. לאמיתו של דבר, עלינו להכיר טוב יותר את כל מה שנכתב בישראל, כפי שהם מכירים את כל מה שאנחנו כותבים."

 

דברים ברוח דומה אמר הסופר המצרי צלאח עיסא: "זכיית הסופר הישראלי דויד גרוסמן בפרס איננה מדד או הוכחה להשתלטות הספרות הישראלית על התרבות העולמית. יש מעט מאוד סופרים ישראלים ואנו לא שומעים עליהם הרבה. במקרים רבים מוענקים פרסים בינלאומיים לסופרים אלמונים כמו הסופרים האפריקנים שחיים באזורים נידחים..."[5]

 

משוררת לבנונית: סיפוריו של גרוסמן לא ידחו את מותה הוודאי של ארצו

המשוררת והעיתונאית הלבנונית נדא חטיט יצאה נגד עמדותיו הפוליטיות של גרוסמן, במאמר ביקורת ספרותית שפורסם במוסף התרבות של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היו"ל בלונדון. היא כתבה, כי ספריהם של גרוסמן ועמוס עוז, שספרו גם היה מועמד לפרס, הם ביטוי ל"משבר הקיומי והמוסרי של ישראל ותו לא. שניהם אמרו את אותו הדבר: הניסוי הציוני כתש את נפשות בני האדם והעניק להם גיהינום לא אנושי להקים בו מדינה שכל מה שמאחד את תושביה הוא התחושה הקבועה של חנק ואמונתם שבזמן כלשהו יבוא הקץ על ניסוי זה..." לדבריה, גרוסמן "שיש המכנים אותו 'המצפון של ישראל', משמיע קול רם נגד מדיניות הכיבוש וההתנחלויות של ארצו, אך הוא לא נמנע מלשרת בצבא הישראלי ולשלוח את ילדיו לאותה מטרה, כשהוא מצדיק את מלחמותיה התוקפניות של ארצו על שכנותיה..." לסיכום היא כתבה, כי "כל סיפוריו של גרוסמן לא הצליחו לדחות את מות בנו, והם לבטח לא ידחו את מותה הוודאי של ארצו."[6]



[1] www.aljazeera.net, 15.6.2017

[2] http://elaph.com, 15.6.2017

[3] ניתן לסופר ש"י עגנון.

[4] סופר מצרי (1911-2006), חתן פרס נובל לספרות לשנת 1988. 

[5] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 15.6.2017

[6] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.6.2017