כותב ירדני: המפגע במנצ'סטר הוא תוצר של תרבות השנאה של סביבתו; משפחות המפגעים נושאות באחריות למעשי בניהם
בתגובה לפיגוע שביצע סלמאן אל-עבידי בקונצרט פופ במנצ'סטר ב-22.5.17, ועליו נטל דאעש אחריות, כתב פהד אל-ח'יטאן, כותב בכיר ביומון הירדני אל-ר'ד, מאמר בו הטיל את האחריות לפיגוע על משפחתו של אל-עבידי שהיגרה לבריטניה מלוב ועל חברת המהגרים בה גדל הדבקה בתרבות השנאה במקום להיטמע בחברה הבריטית ולאמץ את ערכיה. אל-ח'יטאן דחה את הטענה שעולה בעולם הערבי והאסלאמי בעקבות פיגועים במערב כי המערב אחראי להיווצרות דאעש והדגיש כי דאעש הוא תוצר של תרבות השנאה הרווחת בעולם הערבי והמוסלמי, שתמשיך, לדעת אל-ח'יטאן, להצמיח טרוריסטים אפילו לאחר שדאעש יחוסל פיזית.
אבלים על קורבנות הפיגוע במנצ'סטר[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:[2]
"מדובר בבן החוקי של תרבות השנאה וערכיה הרווחים. אין שום פרשנות אחרת לפעולה
הנתעבת שביצע הטרוריסט סלמאן אל-עבידי בעיר מנצ'סטר. משפחתו של הטרוריסט ברחה
מעריצותו של [שליט לוב לשעבר, מועמר] אל-קדאפי וביקשה מקלט בבריטניה, שם נולד וגדל
אל-עבידי בחברה תרבותית ופלורליסטית המכבדת את זכותו לחיות בכבוד. אלא ששנאת האחר
שאותה ספג בסביבתו הסגורה גברה על כל הערכים ההומניים שלמד בחברה הבריטית.
הוא תמך בזרם החשוך ביותר בהיסטוריה ושב להרוות את צימאונו משורשי תרבותו הקודמת בארץ המוצא שלו. הוא יצא ללוב מבריטניה ושב אליה כדי לבצע בה את פשעו הנתעב. לא הייתה לו מטרה מוגדרת וכל רצונו היה להרוג את מי ששונה ממנו בתרבותו ובאמונתו, אחרת מדוע בחר [לבצע את הפיגוע] בקונצרט בו נכחו נערים ונערות? רק משום שהיה זה יעד אפשרי למימוש תאוות הרצח שלו, ואם הדבר לא היה אפשרי, הוא יכול היה לדרוס עוברים ושבים ברחובות או לשסע את בטניהם של האנשים במוזיאונים ובמסעדות.
לא די בנאמנות לדאעש לבדה כדי להסביר את מה שקרה. ישנם מניעים עמוקים יותר בקרבו [של המפגע]. התרבות שעל ברכיה חונך אפשרה לו להשתייך אוטומטית למסגרת ארגונית שהפכה להיות כלי הביטוי האותנטי של זרם חברתי רחב היקף בחברות שלנו ששולל את האחר ומלמד זכות על רציחתו ושמח בכל מאודו כאשר הוא שומע דיווח דחוף על התרחשות פיגוע טרור.
בני משפחתו של הטרוריסט אל-עבידי - כמו בני משפחותיהם של מבצעי פעולות הטרור שקדמו לו - אינם חפים מפשע, שכן הם ממלאים תפקיד מרכזי במה שקרה לבניהם. הללו ינקו את תרבות השנאה בבית המשפחה ובסביבה חברתית סגורה בתוך עצמה של מיליוני מהגרים במערב. יש להם בתי ספר משלהם וחבורות המסתגרות בתוך עצמן ועולמם הפרטי מנותק מהחברה הגדולה שבה הם חיים.
אל-עבידי הוא הביטוי האותנטי של הסכיזופרניה התרבותית שבה לוקים רבים [מהמהגרים] ושל תרבות ההסתגרות השולטת במוחם של מיליוני אנשים בחברותינו. אנו עתידים לשמוע הצדקות אוויליות לפשעו, שברובן יטילו על המערב את האחריות למצב הנוכחי בארצותינו, וכולן יתייחסו לרצח ולברבריות כאל דבר נורמלי.
אולי המקרה של אל-עבידי הוא הדוגמא הטיפוסית הטובה ביותר, שכן בני משפחתו היו עלולים למות או להיכנס לכלא לכל חייהם לו נשארו בלוב. אביו ואמו ברחו [מלוב] וביקשו מקלט בבריטניה כדי להציל את חייהם וליהנות משלווה. האם מגיע לבריטים שאחד מבני המשפחה שהייתה קורבן של שלטון אל-קדאפי ישיב על הטובה [שעשו לו] בפעולה פחדנית זו?
אל-עבידי נולד בבריטניה וניתנה לו הזדמנות לבנות חיים עתירי הצלחות שמיליונים מחבריו [במדינות ערב] מאחלים לעצמם, אך הוא נותר נאמן לשורשיו התרבותיים ונטר בקרבו שנאה עצומה שאותה פוצץ ברגע שיכול היה לבצע את החובה הטרוריסטית. המקרה של אל-עבידי [מלמד] שכדי להיות טרוריסט, לא בהכרח חשוב שתשתייך מעשית לדאעש אלא רק שתשאב [רעיונות] ממאגר האידיאולוגיה החשוכה, שכן דאעש במקרה הזה יהיה כבר תוצאה ידועה מראש.
הח'ליפות של דאעש במוצול ובאל-רקה תיעלם בקרוב, אך אל-עבידי ודומיו הטרוריסטים יישארו בינינו זמן רב והמפעל התרבותי שלהם ישגשג ויצמח מידי יום ובכל מקום."
