המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סקירת תקשורת פלסטינית שבועית 20-26.4.1998
26/4/1998

                               סקירת תקשורת פלסטינית  20-26.4.1998

 

לקראת הכרזה על הקמת המדינה הפלסטינית במאי 1999

בנאום שנשא במחוז חברון, התייחס חבר הועדה המרכזית של תנועת ה'פתח' ויו"ר ועדת החינוך במועצה המחוקקת, עבאס זכי, להכרזה הצפויה בהדגישו כי "כל האופציות פתוחות בפני העם הפלסטיני." לדבריו: "תנועת ה'פתח' לא וויתרה ולא תוותר על האופציה הצבאית אלא לאחר שחרור כל האדמה הלאומית והקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ובירתה ירושלים."[1]

 

מזכ"ל הנשיאות, אל-טייב עבד אל-רחים, התייחס אף הוא להכרזה הצפויה בנאום בטקס סיום קורס צבאי על שם ששה שהידים, שארגן מנגנון הבטחון המסכל בעזה. עבד אל-רחים הזהיר מפני התגובות הישראליות ומפני האיומים הישראליים להיכנס לאדמות הרשות הפלסטינית: "במידה וייכנסו הכובשים לשטחינו הם לא יצאו [מהם] חיים, שכן העם הפלסטיני נכון אף למות מות קדושים על מנת להגן על הזכויות והמטרות הלאומיות."[2]

 

עבד אל-רחים אף הוסיף כי ה"אסון" [תוצאות מלחמת 1948] חיזק את רצונו ונחישותו של העם הפלסטיני "לקחת בכוח את זכויותינו מציפורני הכיבוש השנוא"[3], וחידש את השבועה לשהידים ובראשם נסיך השהידים, אבו ג'יהאד, כי העם הפלסטיני הולך בדרכם של השהידים.

 

 ספיחי פרשת מוחיי אל-דין אל-שריף:

פרשת מוחיי אל-דין אל-שריף המשיכה להעסיק את הציבור הפלסטיני גם השבוע. החקירה המנוהלת על ידי הרשות הפלסטינית עדיין לא הסתיימה, אך בינתיים הוכרזה שביתת נשק לעיכוב נקמת הדם בין משפחתו של עצאם אל-עדאסי, האיש אשר הודה בשותפות ברצח, לבין משפחת הנרצח, אל-שריף.[4]

 

המנהיג הרוחני של תנועת ה'חמאס', השיח' אחמד יאסין, אמר כי העם הפלסטיני נמצא כולו בצד האחד של המתרס וכי תנועתו מתמסרת לאחדות הלאומית הפלסטינית. "'חמאס' אינה מעונינת להיכנס לעימות או התנגשות עם הרשות הפלסטינית."[5]

 

יאסין האשים את ישראל ברצח וטען כי "סוכנים של ישראל, ואנשים הפועלים למענה, הם העומדים מאחורי רצח המהנדס מוחיי אל-דין אל-שריף. אנו מכירים את האויב שלנו טוב ואנו נגיב בזמן ובמקום המתאימים."[6] יאסין הוסיף כי פעולותיה של תנועת ה'חמאס' נגד הצבא הישראלי והמתנחלים המזוינים לא נפסקו והן נמשכות כל הזמן, אך "באשר לפעולות ההתאבדות הן יבואו כתגובה על תוקפנות הישות הישראלית כנגד האזרחים הפלסטינים."[7]

 

מנהיגים שונים בתנועת ה'חמאס' ציינו, כי התנועה הקימה ועדת חקירה לענין רצח אל-שריף. אל-טייב עבד אל-רחים, מזכ"ל הנשיאות, הגיב על כך בהודעה כי ועדה זו איננה חוקית וכי הרשות הלאומית הפלסטינית היא האחראית היחידה לחשיפת נסיבות הפשע, "הצעה זו מגלה מנטאליות של מנהיגי מיליציות אשר סבורים כי השטחים הפלסטיניים הם כמו אפגניסטאן או סומליה וכי הענינים ייפתרו כאשר מנהיגי המיליציות ישבו אחד עם השני. כל גורם שיכריז כי בידיו מידע מיוחד ויסתיר אותו מהרשות הלאומית - עובר על החוק. הרשות הלאומית לא תרשה לאף ארגון להיות מעל לחוק או להוות רשות שוות ערך. 'חמאס' מנסה להפוך את רצח אל-שריף לסוגייה פוליטית, ואילו הרשות עוסקת בו כסוגייה פלילית..."[8]

 

טקסי אזכרה ל"אבו ג'יהאד" ולרגל יום האסיר:

לרגל יום האסיר הפלסטיני נערכה תהלוכה בהשתתפות אלפים ממחוזות הרצועה, חברי המועצה הלאומית, המועצה המחוקקת, נציגי הכוחות הלאומיים והאסלאמיים השונים, קונסולים ושגרירים של מדינות ערב, המדינות הזרות ומשלחת מדיר אל-אסד, שב'פנים' [בגליל].

 

האחראי על תיק האסירים ברשות הפלסטינית, השאם עבד אל-ראזק, אמר: "לא יהיה שלום עם ישראל כל עוד יוותר ולו אסיר אחד מאחורי הסורגים הישראליים."[9]

 

מועצת התלמידים של אוניברסיטת 'אל-קדס' הפתוחה ערכה טקס לרגל יום השנה העשירי למותו של אבו ג'יהאד. בטקס נכחו גם אישים בכירים וחברי המועצה המחוקקת הפלסטינית. אבו ג'יהאד צוין כמופת לכל העם הפלסטיני וכ"אור המאיר [את הדרך] לפעולה לאומית."

 

בטקס שנערך ביריחו לרגל שני האירועים גם יחד, אמר חבר הועדה המרכזית של תנועת ה'פתח', עבאס זכי: "אנו זקוקים עכשיו, יותר מאי פעם, ל[אנשים] דוגמת ה'שהיד' אבו ג'יהאד, במיוחד מאחר ואנו נמצאים בשלב קשה ביותר. יש לכבד [את זכרו] של השהיד אבו ג'יהאד לא רק במלים, אלא גם בהתמסרות לדרכו."[10]

 

על הכוונה להרחיב את גבולות י-ם מערבה:

האחראי על תיק ירושלים בקבינט הפלסטיני, פיצל אל-חסיני:

"החלטת ראש מממשלת ישראל להרכיב מסגרת עירונית... אשר תתכנן את הערים והכפרים של מערב הבירה הפלסטינית מטרתה להשתלט על אדמות נוספות של הקרקע הפלסטינית."[11]

 

'עסקת' שחרור העצירים המנהליים של 'החזית':

 החזית העממית לשחרור פלסטין הכחישה את דברי 'מנגנוני ההסברה הישראליים' בשם השב"כ לפיהם, שחרורו של אחמד קטאמש וחבריו בא במסגרת עסקה שכללה גינוי הטרור על ידי החזית העממית.

 

בגילוי דעת שיצא בשם 'מפקדת הפנים' הדגישה 'החזית העממית' את עמדותיה בענין המשא ומתן עם ישראל והסכם אוסלו והסבירה שאיננה רואה כל סיבה לבדוק מחדש את מצעה, מדיניותה, או דרכי מאבקה. גילוי הדעת הדגיש כי שחרור העצירים המנהליים בא כתוצאה מן המערכה המקיפה נגד מדיניות המעצר המנהלי, בה השתתפו ארגונים ואישים ישראליים, פלסטיניים ובינלאומיים.[12]

 

אמנה בינערבית למלחמה בטרור ובקיצוניות:

בין ה22-24- באפריל נערכה במצרים בראשות מזכ"ל הליגה הערבית, עצמת עבד אל-מג'יד, וועידה של שרי הפנים ושרי המשפטים הערביים בכדי לחתום על אמנה ערבית למלחמה בטרור ובקיצוניות. שר המשפטים ברשות הפלסטינית, פריח אבו מדין, השתתף אף הוא, בראש משלחת פלסטינית, וחתם על האמנה. הדיונים בנוגע לאמנה זו נמשכו יותר משנתיים ויש אומרים כי למשלחת הפלסטינית היה תפקיד בולט בעיצובה. האמנה מבדילה בבירור בין מאבק העמים נגד כיבוש ולמען חירות והגדרה עצמית לבין הטרור לסוגיו.[13]

 

הסכסוך הישראלי-ערבי:

תחת הכותרת 'חגכם הוא אסוננו, הוי הציונים' כותב בעל הטור, ח'אלד עמאירה, ביומון הרש"פ:

"אתם, הציונים, חוגגים את אסונותינו... שדדתם את אדמתנו, גזלתם את זכותנו וגירשתם אותנו אל קצווי הארץ... בניתם את בתיכם על הריסות בתינו ואת שדותיכם על חורבות פרדסינו וגנינו... מחיתם את כפרינו וערינו, עד שהפכו לחורבות ואפילו את שמותיהם השמדתם כדי שלא ירדפו אתכם, הוי העושקים... הקמתם את מדינתכם העושקת, על חשבוננו, באמצעות דיכוי, רצח ואונס, עד אשר זכיתם, ובצדק, לכינוי: 'העושקים המפורסמים ביותר בהיסטוריה. '

 

האם אתם זוכרים את דיר יאסין, כפר קאסם, קביה, דווימה, חברון, עיון קארה וקאנא? אם אתם שכחתם, אנו לא נשכח.. לא נשכח.

 

כפי שאמר עליכם בעל בריתכם, הארי טרומן, אתם מתנהגים ככל הקורבנות בהגיעם לשעת הנצחון: הפכתם לפושעים אכזריים, [המתנהגים] כפי שהיו נוהגים בכם אלה שעשקו אתכם בשעה שאתם הייתם חלשים... כך אתם ממשיכים לנהוג, משום שאינכם יודעים עקרונות צדק אחווה ושיוויון בין בני אדם מהם. אדרבא, אתם רואים את זולתכם כבלתי ראויים ליחס אנושי ולחיים, אלא אם כן יש בהם תועלת בשבילכם. לא נהיה לנטל על ליבותיכם, שהרי הם כמו אבן, או גרוע ממנה באכזריותם. לא נסמוך על חוכמתכם, שכן היא רמייה והונאה שטנית ושפלה.

 

לכן, היו שמחים עד יבוא יומכם. אך זכרו, כי חמישים שנים או ששים או אפילו מאה שנים אינן אלא רגע חולף אחד באיזור שבו ההיסטוריה נמדדת במאות שנים. האם גורלכם יהיה טוב יותר מזה של הצלבנים? אני מטיל ספק בכך. אתם עושקים העובדים את הכוח, נשקכם הוא השקר ואתם עוסקים בזיוף היסטורי בלי בושה.

 

מה שיכשיל אתכם בסופו של דבר הן יהירותכם, שחצנותכם וטפשותכם. האם אינכם זוכרים את חורבנכם הראשון והשני, כאשר התעקשתם בלחץ התבוסה לטבוח את בניכם ואת עצמכם וזאת משום שהייתם גאוותנים כפי שאתם נוהגים [גם] היום. כוחכם לא יתמיד - משום שהתמדתו של מצב היא בלתי אפשרית, וחולשתנו לא תתמיד - משום שאללה אלוהינו הצודק יהפוך אותנו, לאחר חולשתנו, לחזקים. מה שניתן בהשאלה - נדרש בחזרה. אסון בא לאחר רווחה ועוצמה לאחר חולשה.

 

אנו ואתם עוד נפגש. לא נספור את הימים, אבל תשכחו משלום בינינו לביניכם, עד שלא נשוב לבתינו מתוכם הוצאתם אותנו בחרב. גם אנו אומה עיקשת ואיננו 'רפובליקת בננות'. יש לנו את הקוראן, והוא מבשר לנו על אובדן הישות העושקת שלכם: 'וכאשר תבוא שעת ההבטחה [יום הדין], יושפלו מנהיגיכם... והם [הכוונה כאן למוסלמים] ייכנסו למסגד [אל-אקצא] כפי שנכנסו אליו בפעם הראשונה ויהרסו כל מה שהתנשא מעליהם.'"[14]



[1] אל-חיאת אל-ג'דידה, 23-04-98

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה, 24-04-98

[3] שם

[4] פצל אל-מקאל, 23-04-98

[5] אל-קדס, 24-04-98

[6] אל-חיאת אל-ג'דידה, 25-04-98

[7] שם

[8] אל-חיאת אל-ג'דידה 25-04-98

[9] אל-איאם, 22-04-98

[10] שם

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה, 22-04-98

[12] אל-קדס, 20-04-98

[13] אל-חיאת אל-ג'דידה, 20-04-98

[14] אל-חיאת אל-ג'דידה, 25-04-98. סורת אל-אסרא (סורת בני ישראל), מס' 17, פסוק 7.

תגיות