המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת ממוצא פלסטיני: רוצחי נשים בשל חילול כבוד המשפחה, זוכים לכבוד בחברה הערבית
6/2/2017


כותבת ממוצא פלסטיני המתגוררת בלונדון:

 רוצחי נשים על רקע חילול כבוד המשפחה, זוכים לכבוד גדוול בחברה הערבית

 

לרגל יום המאבק הבינ"ל למניעת אלימות  נגד נשים, החל ב- 25 בנובמבר, פרסם האתר הערבי הליברלי elaph.com כתבה על מצב הנשים באלג'יריה ועל האלימות הגואה נגדן[1]. למחרת, פרסמה אחלאם אכרם, כותבת ופעילה ממוצא פלסטיני בתחום זכויות אדם המתגוררת בלונדון, מאמר תגובה שכותרתו "האלימות המעוגנת בחוק בחברות הערביות", בו הביעה את התקוממותה נוכח ממצאי הכתבה וטענה כי הם משקפים בעצם את מצבן של הנשים בכל מדינות ערב ולא רק באלגי'יריה.

 

אכרם מתחה ביקורת על מצבן הגרוע של הנשים בעולם הערבי והאשימה בכך את האסלאם הפוליטי, את תכניות הדת בטלוויזיה וכן את מדינות ערב שאינן עושות די כדי להגן על הנשים בהן מפני אלימות והטרדות מיניות. יתרה מכך, לדבריה, החוקים במדינות אלה לא רק שאינם מגנים על הנשים אלא אף מעודדים גברים לבצע פשעים נגדן, באמתלה של שמירה על כבוד המשפחה. עוד טענה אכרם כי לא די בחקיקת חוקים שיגנו על האישה כדי לתקן את המצב, אלא יש ללוות זאת גם  בפעילות חינוכית והסברתית  שתשיב לה את כבודה האבוד.

 

אחלאם אכרם [2]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[3]

 

"לא יכולתי לכתוב על האישה ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות [נגד נשים], לא משום ששכחתי את האישה, אלא בשל התסכול שמשתק אותי כל אימת שאני כותבת אודות נושא זה ומשום שלאור התגובות השליליות [שאני מקבלת] אני חשה כמי ש[מנסה] לנפח בלון שיש בו חור. אולם, הדיווח באילאף אודות התגברות תופעת האלימות נגד נשים באלג'יריה הסעיר אותי, הגם שלא הופתעתי, משום שזהו המצב בכל מדינות ערב, בייחוד ב- 40 השנים האחרונות. במהלך שנים אלה, התרחשה תופעת עליית האסלאם הפוליטי כשאליו נלווית גם תופעת התקשורת החזותית, אשר ייחדה רבות מתכניותיה למי שמממן את עלות ערוציה. כמובן שהמפלגות הדתיות היו העשירות ביותר כדי לממן את כל התכניות הללו, אשר תרומתן היחידה  לחברה היא בלבול אידיאולוגי. [תכניות אלו] מתמקדות בטקסטים [אסלאמיים] שהוצאו מהקשרם הרוחני ובחדית'ים שאמינותם אינה מוכחת ואשר מנוגדים לצדק ולרחמים וקושרים בין הזהות האסלאמית והדתית לבין גופה של האישה [באמצעות עקרון כבוד המשפחה]. כמה מהדיונים הללו הידרדרו לשפל כה רב עד כי הצטערתי ששמעתי אותם וקיוויתי ששום נער מתבגר או ילד לא שמע אותם.

 

הכתבה אודות האישה האלג'ירית מוכיחה את חוסר האפקטיביות של החוקים הנחקקים להגנתה מפני אלימות והטרדה [מינית][4]. שום חוקים לא יועילו אם לא יתלוו אליהם תכניות בכלי התקשורת, תכניות לימודים ודיונים כנים וענייניים שיחזירו לאישה את כבודה האבוד. לאחר שנחיתותה [של האישה] בחברה הוכחה בהתמדה בכלי התקשורת ובבימות דרשני הדת, הוכיחה זאת [גם ] הממשלה באמצעות החוקים הבלתי צודקים הגורעים מכבודה של האישה. לא ניתן להשיב את הכבוד הזה מבלי לחתור לכך שכל הגורמים הללו, שאחראים לפגיעה הקשה במעמדה, יפיצו רגשי הוקרה כלפי האישה כדי להחזיר את אמון [החברה] בה. ברור לי מראש שכתבה זו [שהתפרסמה באילאף על התגברות האלימות כלפי נשים באלג'יריה] אינה משקפת את [כל] האמת אודות הנשים המוכות, משום שמקרים רבים אינם מדווחים, בשם עקרון ההסתרה או בשם הרצון להימנע מבושה, ונשים רבות גם נקברות חיים בשם עקרון זה, בייחוד אלו מהן שהותקפו מינית בידי קרובי משפחה.

 

אי הגשת תלונה מצד האישה אינה נובעת משמרנותה או מבורותה ביחס לזכויותיה, אלא משום שהיא פועלת על פי עקרון ההסתרה והפחד. גם היא פוחדת מתוצאות התביעה, שכן כמה מקלטים לנשים מוכות יש במדינות ערב? ומה יהא סופה [אם תמצא בהם מקלט], זולת זה שאביה או אחיה יחתום על התחייבות לקחתה [הביתה] כאילו הייתה כבשה ויתחייב שלא לפגוע בה ולא לשחוט אותה, אך מיד עם צאתו [מהמקלט עמה] ישחט אותה בפומבי לעיני האנשים  שאולי אף ימחאו לו כפיים? בחסות חוקי המדינה לשמירה על כבוד [המשפחה], לא יהיה [האח או האב] כפוף לעונש, ואם כן, יהיה זה עונש של חודשים ספורים בלבד ועד מהרה  יתפרסם צו המעניק לו חנינה. זאת, מכיוון שהחברה [הערבית] היא גברית באופן מובהק...

 

עקרון כבוד [המשפחה] שאותו העמיסו על גופה של האישה שולט לחלוטין על גורלה. ההתייחסות אליו יכולה להיות שונה ממדינה [ערבית] אחת לאחרת, אולם הוא ממשיך להיות מונף מעל צווארה של האישה ולאיים עליה ברצח או בנישואים עם מי שאנס אותה, ובשני המקרים חוּקקו חוקים להגנת הרוצח והאנס.   

 

מה שעצוב בנושא זה הוא שגם אם מבצע הרצח על רקע חילול כבוד המשפחה נכלא, הרי שהוא זוכה לכבוד מצד האסירים והסוהרים, וכשהוא משתחרר מן הכלא החברה חוגגת לכבודו, משום שהוא דאג לסלק [מהמשפחה] את הבושה. מה שמביך הוא שעל-פי הכתבה מדד הפיתוח האנושי האחרון [של האו"ם], שיעור בלתי מבוטל של נשים במדינות ערב מאמינות שזכותו של הגבר להיות אלים כלפיהן או להכותן. שיעורן של אלה באלג'יריה מגיע ל-68%.

 

מה שמשך את תשומת לבי בכתבה, הוא שראש האיחוד הלאומי של נשות אלג'יריה [נוריה אל-חפצי],  ייחסה את  הסיבה [למצב זה] לכך שכמה תכונות כמו 'תרבות ומוסר' חדלו להתקיים בחברה [הערבית], מבלי לדבר על  השאלה מי הוא זה שיוצר את המוסר [מתכוונת לאישה]? כיצד יכולה אישה שחשופה לאלימות מכל עבר לחנך דור נורמלי וליצור חברה בריאה שתגדֶל דור בעל מידות מוסר? סבלה של אישה כזו, המייצגת את רוב הנשים, שובר את לבי משום שהקיפוח שלה נגרם על ידי האנשים האהובים ביותר עליה מקרב בני משפחתה, מהחברה ומהמדינה אשר חייבת להגן עליה.

 

שנים חלפו מאז שמעתי מאחת מקרובות משפחתי את המשפט הזה אך הוא ממשיך להדהד באוזניי עד היום:  'פת הלחם שלך תלויה במתן השירות שלך'. לא הבנתי את משמעות דבריה לעומק אלא כעבור שנים. כן, משפט כזה מדיר שינה מעיניי ומזכיר לי שאני נטולת זכויות. האם זכותי כאישה [מוסלמית] לצאת לעבודה נשללת ממני ונגזר עלי להישאר בבית, משום שיציאתי פירושה התגרות בשטן? האם הבושם שלי הופך אותי לזונה? [מדוע] נשלל ממני שוויון עם אחי בירושה של הוריי? האם התנגדות שלי [לכך] פירושה שאני לא מצייתת לרצון אללה? כאישה, כאשר בעלי נפטר נשללות ממני זכויות כספיות... משפחתי והחברָה שלי משעבדות אותי באומרן שזהו רצון אללה, אלא שזה הדבר הרחוק ביותר מלהיות [רצון אללה]."

 



[1] ו http://elaph.com , 27.11.2016

[3] ו http://elaph.com , 28.11.2016

[4]  מתייחסת לחוק להגנת האישה מפני אלימות והטרדה שנכנס לתוקף באלג'יריה החל מפברואר 2016. http://www.skynewsarabia.com/web/article/812965