המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
משטר אסד בטוח בניצחנו בחלב ובהפיכתו לגורם בזירה הבינלאומית
13/12/2016

 

עם התקדמות משטר אסד לקראת כיבושה המלא של חלב:

משטר אסד בטוח בניצחונו ובהפיכתו לגורם בעל השפעה בינ"ל בעוד מתנגדיו מכירים בתבוסתם



מאת נ. מוזס וד"ר מ. טרדימן

 

הקדמה

בתום שש שנים לפרוץ המשבר בסוריה, ידו של משטר אסד על העליונה. סיוע מסיבי מצד בעלי בריתו, איראן, רוסיה וחזבאללה, אפשר למשטר למחוץ כמעט לחלוטין את מתנגדיו ולגרשם ממעוז אחר מעוז, באמצעות הטלת מצור ומניעת הכנסת סיוע הומניטרי, הפצצות מסיביות מהאוויר ושימוש בחביות נפץ וכן בהפגזה ארטילרית. עיקר מאמציו מופנים כעת לעיר חלב, שם הוא הצליח עד כה להשתלט מחדש על 90% ממזרח העיר שהיתה בידי כוחות האופוזיציה. במקביל, בעלי בריתו הרוסים ממקדים את פעילותם באידליב, שהפכה למעוז מרכזי של כוחות אופוזיציה לוחמים. כוחות אלה הגיעו לאידליב מרחבי סוריה במסגרת הסכמי פיוס עם המשטר, אך הדבר איננו מונע את ההתקפות הרוסיות עליהם, כחלק מן האופנסיבה של משטר אסד.[1]

 

הישגיו הרבים של המשטר ובמיוחד בחלב, באים במקביל לשינויים במפה המדינית בכמה מהמעצמות במערב, שעמדו בראש המחנה המתנגד למשטרו של בשאר אל-אסד. ניצחונו של דונלד טראמפ בארה"ב ונצחונו הצפוי של פרנסואה פיון בצרפת וכן הצהרותיהם בדבר נכונותם  לשתף פעולה עם בשאר אל-אסד בלחימה נגד דאעש, מעוררים במשטר הסורי ציפיות לשינוי במדיניותן כלפי המשבר בסוריה לטובתו, מחזקים את אמונתו בניצחונו ובצדקת דרכו ומעודדים אותו להמשיך עד להשגת מטרתו: הכרעה מוחלטת של מתנגדיו, תוך דבקות בסירוב לנהל מו"מ עימם.  

 

לאורך כל שנות המשבר, גם כשמאזני הכוחות הצבאיים והפוליטיים נטו בברור לרעתו, המשטר לא זז מעמדתו ונותר בטוח בניצחונו.[2] אולם הפעם, תחושה זו מגובה באווירת הנכאים באופוזיציה הסורית ובקרב תומכיה נוכח הפילוגים הרבים בתוכה, כישלונה בשטח ואף קולות העולים מתוכה המכירים בניצחון קרוב של המשטר.

 

מסמך זה יסקור את תחושת הניצחון בקרב  המשטר הסורי, כפי שעולה מדברי כמה מראשיו וממאמרים בעיתונות הסורית הממסדית והמקורבת למשטר, ומנגד את תחושת התסכול והייאוש של מתנגדי המשטר ותומכיהם אשר החלו להכיר בתבוסתם הקרבה כפי שעולה ממאמריהם.

 

1. משטר אסד: ניצחוננו נראה באופק וישנה את מאזני הכוח גם בזירה הבינ"ל

כאמור, המשטר הסורי חש בשבועות  האחרונים סיפוק רב מהישגיו בשטח, ומהשינויים בזירה הבינ"ל, אשר לפי תפיסתו משרתים את המשך שלטונו וממצבים אותו כשחקן מרכזי, לא רק בזירה האזורית אלא גם בזירה הבינ"ל. דבר זה עולה מהצהרות של בכירים במשטר וממאמרים בעיתונות הממסדית ומזו התומכת במשטר.

 

הברירה בפני הטרוריסטים היא כניעה או מוות  

כשמונה חודשים לאחר תחילת ההכנות למתקפה על חלב, ידו של המשטר היום על העליונה, לאחר שהצליח להשתלט מחדש על יותר מ-90% ממזרח חלב שהיתה בשליטת האופוזיציה, באמצעות הטלת עונשים קולקטיביים כמו הטלת מצור ומניעת הכנסת סיוע הומניטרי, הפצצה מהאוויר חסרת הבחנה של טילים וחביות נפץ והפגזה ארטילרית, כולל על בתי חולים. לאור הישגיו הצבאיים בשטח, המשטר נחוש מאי פעם לחסל את כל כיסי התנגדות בעיר ושולל על הסף כל הסדר שאינו כניעה מוחלטת של האופוזיציה בעיר. כך, בראיון ליומון אל-וטן המקורב למשטר ב-8.12.16, הדגיש הנשיא בשאר אל-אסד את נחישותו לשחרר את חלב: "ההחלטה לשחרר את כל סוריה התקבלה מההתחלה, כולל את חלב. מעולם לא חשבנו להשאיר אזור לא משוחרר."[3]

 

מוחרז אל-עלי, בעל טור ביומון אל-ת'ורה המקורב למשטר, כתב: "... עקירת הטרור מהשורש היא בעדיפות עליונה והברירה היחידה הניצבת בפני הטרוריסטים היא מוות או כניעה, שכן ההחלטה לטהר את חלב ואת כל שטח סוריה מטומאת הטרור והטרוריסטים כבר התקבלה וזוהי המטרה העליונה של כל הסורים מבלי להתחשב במספר הקורבנות [שזה יגרור]."[4] 

 

נאצר מנד'ר, בעל טור אחר ביומון כתב ברוח דומה, כי המערכה בחלב "תהפוך על פיהם  את כל השיקולים האזוריים והבינלאומיים לטובת ציר ההתנגדות באזור... הודות לצבא, חלב רושמת היום את הניצחון הסופי על הטרור ותומכיו. היא לא תקבל פחות מהבסת התוקפנות וניצחון. בשחרורה מהטרור, היא תסלול את הדרך לניצחונות רבים בעוד מקומות ותפתח את דלתות הפתרון המדיני שהצבא מתווה את אופיו בשטח..."[5]    

 

הסורים מותקפים בחביות נפץ של אסד, טילים רוסים, רובים איראנים וסכינים של דאעש[6]



חלב - נקודת מפנה במלחמה נגד סוריה; עמידתנו האיתנה משנה את מאזן הכוחות הבינ"ל

בעיני המשטר הסורי, הישגיו הצבאיים ברחבי סוריה, ובמיוחד בחלב, וכן יכולת העמידה שלו לאורך שנות המשבר, משנים לא רק את מאזן הכוחות בסוריה אלא גם את מאזן הכוחות הבינ"ל. בראיון ליומון אל-וטן אמר אסד, כי אמנם יש גורמים פנימיים שהובילו לשינויים במדינות המערב, אך אלה שינויים שנבעו גם מגורמים חיצוניים כמו הטרור וההגירה הקשורים ישירות למתרחש בסוריה. לדבריו, אזהרות המשטר הסורי לאורך השנים סייעו ב"חשיפת ההונאה המערבית בתקשורת, בפוליטיקה, במוסדות ובשדולות הקשורות אליהם והיה להם חלק ביצירת הלחץ העממי במדינות המערב [ובדרישה] לשינוי... אלמלא עמידתם האיתנה של העם הסורי ושל המדינה הסורית, האזרח במערב היה מאמין שהגרסה השקרית היא האמת..."[7] 

 

דברים נחרצים יותר אמרה בות'ינה שעבאן, היועצת המדינית של בשאר אל-אסד: "העמידה האיתנה של סוריה ותמיכת בעלות בריתה שינו את מאזן [הכוחות] האזורי והבינלאומי... ההתפתחויות האחרונות בזירה הבינלאומית מציבות את מדינות האזור מול עולם חדש המחייב חשיבה ופעולה נוספות כדי להתוות תכניות אסטרטגיות מדיניות והסברתיות ברמת האזור והעולם."[8]

 

דברים ברוח דומה נאמרו גם מצד האשם צפי אל-דין, יו"ר המועצה המבצעית של ארגון חזבאללה הנלחם לצד הצבא הסורי. הוא אמר כי לאחר הכרעת מזרח חלב, "ישתנו מאזני הכוח לא רק בסוריה אלא בכל האזור וזו תהיה תחילת הסוף של מלחמת העולם נגד סוריה וההתנגדות."[9]  

גם בעיתונות הממסדית הסורית הדגישו בעלי הטורים כי למערכה בחלב  תהיה השפעה מכרעת על מאזני הכוחות. כך למשל אחמד חסן, בעל טור ביומון הסורי הממסדי אל-בעת', השווה את המערכה בחלב לקרב בין הצבא הבריטי לצבא הנאצי והאיטלקי באל-עלמיין  שבמצרים ב-1942, שהיווה נקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה. הוא כתב: "... ניתן להשוות את תוצאות המערכה שם [בחלב], שתוכרע במוקדם ולא במאוחר לטובת ממשלת סוריה... לתוצאות קרב אל-עלמיין המפורסם שהיה נקודת מפנה בולטת שתרמה להכרעת המהלך הסופי של מלחמת העולם השנייה והפכה אותו למהלך חד כיווני. זה מה שקורה עתה [בחלב] והמשמעות האובייקטיבית, היא שהשלב שאחרי [הניצחון] בחלב החל מרגע זה... ההחלטה הסורית היא השולטת והפעולה [הצבאית] נמשכת עד לטיהור כל השכונות של חלב והחזרת כל העיר לחיק המדינה הסורית. הפעילות הצבאית נמשכת ותימשך בכל פיסת אדמה שהטרור הכתים, יהיה המחיר אשר יהא..."[10] 

 

עמאד סאלם, בעל טור ביומון אל-בעת' כתב: "... העולם על ספו של שינוי אסטרטגי שישנה את הבריתות, כך שהמדינות החולמות לשמור על זרועות ארוכות באזורים רחוקים יאלצו לסגת אל תוך גבולותיהן... קווי המתאר של ניצחון צבא סוריה ובעלי בריתו במלחמת העולם השלישית מפציעים באופק ואנו נתחיל ללקט את פירות העמידה האיתנה וחירוף הנפש בשטח. אין הוכחה טובה לכך מאשר פנייתן המהירה של חלק מהמדינות - ביניהן ארה"ב של טראמפ וצרפת של מארי לה פן -  לעבר רוסיה. משמעות הדבר היא שסוריה תהיה שחקן מרכזי לא רק באזור אלא בעולם ועל הסוכנים [של ארה"ב] להתכונן לקצור את מה שידיהם זרעו..."[11]   

 

רפעת אל-בדוי, בעל טור ביומון אל-וטן המקורב למשטר הסורי, אף טען כי הוכח שמי שרוצה לזכות בבחירות לנשיאות ברחבי העולם צריך להכיר בתפקידו של המשטר הסורי. במאמר שכותרתו "סוריה והדרך לנשיאות" הוא כתב: "... כוחו של טראמפ נובע מכך שהוא מרד במנגנון שמייצר נשיאים ולא נזקק לתמיכת החברות הגדולות... הוא הכריז על רצונו לשת"פ עם רוסיה בראשות הנשיא פוטין ועל תמיכתו בהמשך שלטונו של הנשיא בשאר אל-אסד ושיש לסייע לו במלחמתו בטרור... בצרפת, הפסדו של ניקולא סרקוזי בפריימריז לנשיאות צרפת [במפלגת הימין] הוא עונש [שקיבל] לאחר שנחשף תפקידו במזימה נגד לוב וסוריה... פרנסואה פיון הכריז על כוונתו לנהל מו"מ ישיר עם רוסיה ואיראן כדי למצוא פתרון מדיני בסוריה ולהיאבק בטרור בה וכן שיש לכבד את רצון העם הסורי... והתוצאה היא שפיון מצליח להתקדם לעבר הנשיאות הצרפתית. בלבנון הגנרל מישל עון, בעל הברית של סוריה וחזבאללה, הצליח לזכות בתואר כבוד הנשיא... העולם משתנה והבריתות מתגבשות מחדש וסוריה היא לב העולם החדש. הדרך לניצחון בבחירות לנשיאות עוברת בסוריה ומי שרוצה לנצח צריך להכיר בתפקיד ההנהגה הסורית ולכבד את רצון העם הסורי."[12]

 

זלזול בארה"ב ובאו"ם: איומי האמריקאים חסרי משמעות, דה מיסתורה צריך ללכת

תפיסת מציאות זו של המשטר הסורי לפיה ההתפתחויות בשטח ובזירה הבינ"ל הן לטובתו, באה לידי ביטוי גם בהצהרות ומאמרים סורים שביטאו זלזול פומבי והתרסה כלפי הממשל האמריקאי ושליח האו"ם לסוריה, סטפן דה מיסתורה.

 

בראיון ליומון אל-וטן, תקף הנשיא אסד את הממשל האמריקאי היוצא, באמרו: "בשנה האחרונה הממשל האמריקאי התנהל כמו הפלגים החמושים בסוריה ונאבק למען שלל והישגים... ההצהרות שנאמרות בבוקר שונות מהמדיניות [המוצהרת] בערב וזו שונה מהמעשים ביום למחרת... אתה חש שאין מדיניות אחידה, אלא מאבקים [בין גורמים שונים בממשל]."[13] 

 

ביקורת חריפה על הממשל האמריקאי נמתחה גם במאמרים, במיוחד בעקבות דבריה של סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של הנשיא אובמה, בעקבות הסלמת המתקפה על חלב, באמרה כי "המשטר הסורי ובעל בריתו במיוחד רוסיה, נושאים באחריות לתוצאות המידיות וארוכות הטווח שיהיו לפעולות אלה בסוריה ומעבר לה."[14]  

 

במאמרים נטען כי הצהרות אלו מופרזות, כדוגמת איומי ממשל אובמה ב-2013 לתקוף בסוריה אם יוכח כי המשטר השתמש בנשק כימי נגד מתנגדיו, וכי הן  מעידות על תמיכת הממשל האמריקאי בטרוריסטים. כך, עלי נצראללה, בעל טור ביומון אל-ת'ורה, כתב: "אין כל משמעות לאזהרות האמריקניות האחרונות ... הן [רק] שבות ומלמדות על החשש של ממשל אובמה לגורל שכירי החרב שלו, עליהם ניסה להגן באמצעות דה מיסתורה... וחושפות ממשל התלוש מהמציאות ושקוע באשליות... רוסיה או סוריה לא חשות כרגע שום צורך להזכיר לממשל האמריקני הנוכחי שההחלטה הסופית לשחרר את חלב מידי שכירי החרב הווהאבים היא כבר מאחורינו ואינה נתונה לדיון ולא לבחינה מחדש תחת אמתלה כלשהי, ושכל התנגדות אמריקאית לא תשפיע על מהלך האירועים ועל התפתחותם...[15]


אמין מחמד חטיט, פרשן לבנוני ובעל טור ביומון אל-ת'ורה כתב: "... כאשר אובמה איים בשנת 2013 לתקוף את סוריה [בעקבות דיווחי האופוזיציה שהמשטר ביצע תקיפות בנשק כימי] ידענו שמדובר בהפרזות, שהוא לא יעז להוציאן לפועל בשל מה שממתין לו בשטח הסורי... האזהרה והאיום האמריקני לא יכולים  להשפיע על [קבלת] ההחלטות בסוריה ובעיראק... האזהרה האמריקנית אינה יותר מעמדה הסברתית ומדינית..."[16]

 

ליחס דומה זכה גם שליח האו"ם, דה מיסתורה, שנתקל בקרירות רבה בביקורו האחרון בדמשק ב-20.11.16. בכתבה פוגענית במיוחד, שפרסם ביום הביקור היומון אל-וטן המקורב למשטר, נכתב כי סוריה דחתה פעמים רבות בקשות של דה מיסתורה לבקר במדינה וכי הביקור יהיה קצר מאוד וישקף את "אי שביעות רצונה של דמשק מהצהרותיו הפרובוקטיביות והלא מאוזנות האחרונות של דה מיסתורה שאינן תואמות את תפקיד שליח האו"ם כמתווך בפתרון המשבר." עוד נכתב בכתבה כי ניצחון טראמפ, היווה "מכה כואבת לדה מיסתורה" ומציבו "בעמדה שאין לקנא בה".[17]

 

הערכות היומון אכן התממשו. הביקור ארך שעות ספורות במהלכן נפגש דה מיסתורה עם שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם, ובתום הפגישה ערך אל-מועלם לבדו מסיבת עיתונאים בה דחה על הסף את הצעת הפסקת האש בחלב שהציג דה מיסתורה, שכללה הפסקת אש בתמורה ליציאת לוחמי ג'בהת פתח אל-שאם - ג'בהת אל-נוצרה לשעבר- ממזרח חלב ולאפשר מעין מנהל עצמי של כוחות האופוזיציה שם. אל-מועלם, אמר כי הצעה זו אינה "קבילה כלל ועיקר כי יש בה פגיעה בריבונותנו הלאומית ושכר לטרור" וכי לא ייתכן שהאו"ם יציג יוזמה שכזאת. לדבריו, דה מיסתורה לא עמד בציפיות ולא דיבר על מועד חידוש הדיאלוג הסורי-סורי וכן לא הציג ערבויות למימוש הפסקת האש מצד המדינות התומכות בטרור.[18]

 

יחס זה אל דה מיסתורה בא לידי ביטוי גם בעיתונות הסורית שהאשימה אותו בתמיכה בטרוריסטים ובחריגה מתפקידו וקראה לו להתפטר. במאמר המערכת ביומון אל-ת'ורה נכתב: "... האו"ם מעולם לא היה צד ישיר [בסכסוך] בצורה כ"כ בוטה באמצעות שליחו, אשר אינו מסתפק בנטייה לטובת הטרוריסטים, אלא אף פועל להפר את אמנת האו"ם ועקרונותיו... נראה כאילו שליח האו"ם לא רוצה לסיים את תפקידו לפני שיטיל את כובד משקלו ויפרוש [לאחר ש]ביסס את התוכנית הטרוריסטית ואפשר לתומכיה להשאיר דריסת רגל..."[19]

 

סאמר עלי דאחי, בעל טור ביומון אל-וטן, כתב: "... אחרי היום, לא יהיה זה מפתיע שדמשק תדרוש להחליף את המתווך הבינלאומי לאחר שעד כה הוא נכשל בתפקידו...  נסיעתו לדמשק היתה חסרת תועלת והוא חזר בידיים ריקות."[20] 

 

עבד אל-חלים סעוד, בעל טור ביומון אל-ת'ורה כתב גם הוא: "מאמציו של דה מיסתורה להגן על כ-7,000 טרוריסטים במזרח חלב תוך התעלמות מכשני מיליון אזרחים הסובלים בגללם, הם שערורייה של האו"ם שלא ניתן לשתוק עליה, או לאפשר לה להמשיך. הדבר מהווה חריגה בוטה מתפקידו. אולי היה עדיף לדה מיסתורה, המחויב לטרוריסטים במזרח חלב, לשכנעם ללכת למערב ולהשתמש בניסיונו הרב כדי לשכנע את מדינות המערב התומכות בהם לארחם..."[21]

 

2. מתנגדי אסד: תחושת דכדוך וכניעה והכרה בניצחון אסד

בניגוד לעבר, את הערכת משטר אסד הפעם, כי ניצחונו קרוב, מאשש גם חלק מאנשי מחנה המתנגדים לו,  כפי שעולה לאחרונה ממאמרים שפרסמו  מתנגדיו, בתוך ומחוץ לסוריה, המביעים ייאוש והכרה בתבוסתם.

 

ביקורת על גופי האופוזיציה הצבאית והמדינית " חטפו לנו את המהפכה"

אחד הגורמים העיקריים לתבוסות האופוזיציה בשטח ובזירה המדינית הוא הפילוג ממנו סובלת האופוזיציה המדינית והצבאית עוד מתחילת המהפכה והעדר מקור סמכות אחד המוכר ע"י כולם, חולשה שהמשטר ובעלי בריתו היטיבו לנצל. ביטוי בולט לכך היה בשיחות שהתקיימו באנקרה בתחילת דצמבר 2016 בין נציגי חלק מהפלגים הלוחמים במזרח חלב עם אנשי צבא רוסים בחסות תורכית, בלא נוכחות נציג של הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה [להלן, הקואליציה הלאומית] ולא של הרשות העליונה למו"מ– הגופים המדיניים שמתיימרים לייצג את האופוזיציה הסורית[22].

     

התבוסות הרבות בשטח, במיוחד בחלב, עוררו בקרב מתנגדי המשטר ביקורת רבה על תפקודם הלקוי של ארגוני האופוזיציה המדינית והצבאית ועל הפילוגים הרבים בתוכם. כמו כן נשמעו אף קולות הטוענים כי גופים אלה אינם מייצגים אותם. כך, עלי ספר, עיתונאי סורי, כתב במאמר שכותרתו "מי העניק לכם את קולותינו? איך אתם מדברים בשמנו?": "... בשש השנים האחרונות לא הצליח להופיע גוף מדיני או צבאי הזוכה לקונצנזוס בקרב הסורים ושניתן לסמוך עליו [שיפעל] באופן שיאיץ תהליך מדיני שישים קץ למציאות המבישה בה חיים כל [הסורים] בתוך סוריה ומחוצה לה... קבוצה חמושה משתלטת על גורלם של תושבי אזור שלם בטענה שהיא דוברת בשמם, ממש כפי שהמשטר ממשיך לעשות... וכפי שעושים גם כוחות האופוזיציה המדינית באמצעים אחרים. כל הגורמים האלה מקורם בכוחות שאין להם כל קשר לדמוקרטיה והם מעולם לא שאלו אף סורי  אם הוא מסכים לנוכחותם בחייו..."[23]  

 

ח'ליל אל-מקדאד, עיתונאי סורי תהה: "... האין זו זכותנו לשאול מנהיגים אלה [של האופוזיציה] על הסיבות לפילוג ולהפסדים בשטח שאת מחירם שילמו מאות אלפי אנשים... האם עמנו נהרג ואולץ להגר וערינו וכפרינו נהרסו כדי שבמקום גנב אחד, תשלוט [בסוריה] חבורת גנבים ושכירי חרב שחיים על חשבון דמו של עמנו?"[24]  

 

רימא פליחאן אופוזיציונרית סורית, יצאה נגד הגורמים אשר לדבריה, "חטפו את המהפכה" והפכוה לחמושה ולעדתית וקראה להצילה ממוות ודאי על ידי חזרה לאופייה הלא אלים. היא כתבה: "הותש כוחנו כאשר אפשרנו לעלובי נפש לגנוב את מהפכתנו לנגד עינינו בהיסח הדעת, בסברנו שהם שותפינו לדעה ולמטרה. הותש כוחנו כאשר חיסלו את האופי הלא אלים [של מהפכתנו] בנשק ממומן בעל גחמות אבסורדיות וכאשר השיח העממי והלאומי של המהפכה הפך לשיח מסית עדתי, בשל אנשים נוטרי טינה טיפשים ומתועבים, שאפילו לא התביישו לחסל אותנו בדרכים שונות ולפשוט את גלימת המהפכה מעל בניה האמתיים... הותש כוחנו כאשר האמנו שיש מישהו בעולם שבאמת אכפת לו מכאבנו ורוצה שניחלץ מביצת הדיקטטורה אל החירות וכבוד האדם... הותש כוחנו כאשר האמנו שהאחים הערבים והמוסלמים יתנו את דעתם לדבר שהוא מעבר לאינטרסים האישיים שלהם ולהמשך שלטונם...

 

רק השיבה לטוהר הראשוני של המהפכה ולתפיסתה הראשונית ולאופייה הלא אלים, יחזירו לנו את נעורינו... הדבר היחיד שיצילנו ממוות בלתי נמנע - נוכח עליית הקיצוניות, שיח השנאה, עליית הקיצוניים לשלטון ברוב המדינות הפעילות ואכזריותם של אלה התוקפים את אדמתנו ואותנו - היא תכנית לאומית כוללת שתתקן את כל שגיאותינו, הסורים. זה יקרה רק כשנוכל סופסוף ללמוד מטעויותינו... כשנחדל לרקוד זה על דמו של זה."[25]

 

העולם הערבי עומד מנגד נוכח חלב הטובעת[26]


 

"אסד בדרכו לניצחון" - תחושת ייאוש מהפלת משטר אסד והכרה בניצחונו הצפוי  

מעבר לביקורת על תפקוד גופי האופוזיציה, שיקפו כמה מאמרים של סורים ושל תומכיהם מסעודיה ומדינות נוספות, גם הכרה בתבוסה וייאוש מן הסיכוי להפלת משטר אסד וכן הכרה בניצחונו.

 

מוחמד רושדי שרבג'י, כותב סורי החי בגרמניה, כתב: ".. למהפכה אין ברירות רבות. נוכח התקדמות המשטר בכל החזיתות, גם הברירה הטובה ביותר היא מרה. המטרה האסטרטגית של המהפכה צריכה להיות הישרדות. לשרוד ולו על שטח קטן בסוריה שיקנה לה מעמד בהסדר מדיני עתידי... הפלת המשטר בדרך הנוכחית אינה עוד דבר שניתן לדמיין. המשך בדרך הנוכחית משמעותו השמדת מעגלי התמיכה של המהפכה ויצירת בעיות הגירה ופליטות חדשות. זו אמת מרה וקשה לעיכול לאחר מאות אלפי חללים ומיליוני מהגרים."[27]

 

ג'ורג' סמעאן, בעל טור לבנוני ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון הביע פסימיות רבה יותר וקרא לאופוזיציה לשקול את צעדיה, נוכח אבדן הסיכוי בחלב: "בימים הקרובים לא תהיה לאופוזיציה ברירה זולת קבלת הגורל שנכתב לחלב: או המודל של גרוזני שפירושו הרס כולל או המודל של בירות שעליה צרה ישראל עד שדחקה אותה לפינה והוציאה את אש"ף ממטהו ומרחובות העיר אל הפזורה הרחוקה... האם האופוזיציה הסורית שלא הצליחה להפיל את משטר [בשאר אל-אסד] מאלפי סיבות סובייקטיביות ואובייקטיביות, תצליח להילחם בצבאות רוסיה ואיראן החמושים בכל סוגי הנשק הכבד? האתגר גדול. מהפכות צודקות רבות בהיסטוריה נכשלו, אך מהפכות אחרות הצליחו ביודען כיצד לשנות את האסטרטגיות המדיניות והצבאיות שלהן... "[28]

 

רוסיה והמשטר הסורי על חורבות העיר חלב: השלום הגיע בסוף לחלב[29]  


 

חאזם צאר'יה, בעל טור לבנוני ביומון אל-חיאת הסעודי היו"ל בלונדון, הלין על השיפור שחל במעמדו של אסד בעולם, חרף פשעיו נגד העם הסורי. הוא כתב: "הטענה כי מספר האנשים הלהוטים אחרי בשאר אל-אסד - או לפחות מעדיפים אותו על פני יריביו -  גדל והולך, צוברת תאוצה. בחודשים האחרונים הצטרפו לרשימת השמות התופחת הזו גם [הנשיא] האמריקאי דונלד טראמפ  והצרפתי פרנסואה פיון [המועמד המוביל בבחירות לנשיאות צרפת]... בעוד בשאר אל-אסד יחד עם שני בעלי הברית הגדולים שלו – [נשיא רוסיה] וולדימיר פוטין ו[המנהיג העליון של איראן] עלי ח'אמנאי – ממשיכים את ההרס והרצח בעיר חלב. איש לא מאשימו בכך שהוא האחראי לאסון הכבד... כמעט כולם מסכימים שהוא חלק מהפתרון וחלק מהעתיד..."[30]

 

כמה מאמרים דנו ביום שאחרי ניצחון אסד ובלקח שנלמד מניסיון המהפכה בסוריה. אליאס חרפוש, בעל טור ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון כתב: "... מחר או מחרתיים בשאר אל-אסד יחגוג את ניצחונו על תושבי חלב כפי שניצח בעבר את הסורים בחומס, בחמאה וביתר הערים והוציא את ברי המזל מבניהם למחנות הפליטים או לגלות, בשעה שמי שלא שפר עליהם גורלם הלכו לקברים... אסד, אפוא, הולך לנצח בעוד העולם צופה מנגד בהרג ובהרס העצומים... אסד בדרכו לניצחון, שהאיראנים, הרוסים, לוחמי חזבאללה ויתר המיליציות השיעיות המגיעות מעיראק, מאפגניסטן ומכל מקום שבו נמצאים שכירי חרב בשפע ללחימה, יהיו היחידים שייהנו ממנו... במצב שכזה, האם ניתן לתאר את אופי המדינה והמשטר בסוריה שיישארו לאחר המלחמה הזאת? אסד ימשיך לעמוד בראש המדינה, אך הרוסים והאיראנים יהיו אלה שישלטו בשטח, מאחר שבהיותם המנצחים ניתן לצפות שתהיה להם חסות מלאה  על קבלת ההחלטות הסורית... אך הם ישלטו במדינה חצי מתה.


סוריה תישאר פצע פתוח לעיני העולם. מדינה שחצי מעמה מהגר בתוך סוריה או מחוצה לה. מדינה שעריה הפכו לעיי חרבות. תושביה חיים על עשבים ועל פירורי לחם המעורבבים במי גשמים... כלכלה בשפל המדרגה. זאת היא סוריה שבשאר אל-אסד ינצח במלחמתו בה ונגדה... אסד ינצח. טוב. אבל הוא מנצח את עמו וההיסטוריה מלמדת אותנו שניצחון כזה אינו בר קיימא."[31]

 

מוצטפא אל-נגאר, ששימש חבר פרלמנט מצרי בעת כהונתו של נשיא מצרים המודח מוחמד מורסי שנים 2012-2013, הביע חשש כי ניצחונו הצפוי של אסד, יהווה מודל לשליטים עריצים לטיפול במתנגדיהם. כך כתב: "...הטרגדיה הגדולה בכישלון המהפכה הסורית היא שהיא תיצור מודל היסטורי שיתמוך בעריצות ובהשמדה, כאמצעי לשליטה על העמים בניגוד לרצונם. באזור הערבי שלנו נולד מודל רווי דמים, המודל של בשאר, שמעניק לעריצים מרשם להישרדות ולפיו – אם עמך התקומם נגדך, הרוג בו ללא רחם. ככל שתהרוג יותר, תבטיח את המשך שלטונך. חלב תיפול בתוך שבועות או חודשים. דגל המהפכה יורד ודגלו של בשאר יונף..."[32]

 

עיתונאי סורי המתנגד לאסד: לנוכח המצב "אני מייחל לשובו של הדיקטטור"

פיצל אל-קאסם, עיתונאי סורי בכיר בערוץ אל-ג'זירה הקטרי, ומתנגד חריף של משטר אסד, פרסם מאמר רווי ייאוש, בו טען כי לאור הניסיון בעיראק ולוב שם הופלו המשטרים, עדיף להשאיר את בשאר אל-אסד בשלטון, מאחר שהחלופה היא מאות עריצים ולא עריץ אחד. הוא כתב:  "... בואו נאבחן את הסיבה להידרדרות המצב בעיראק, בסוריה, בתימן ובלוב לאחר המהפכות... האם הפלגים הנלחמים בצבאות בסוריה, בתימן, בלוב ובעיראק רוצים באמת להיפטר מהרודנים וממשטרי העריצות שם, או שהם רוצים רק לתפוס את מקומם? האם העמים התקוממו כדי להחליף רודן אחד ברודנים [רבים] או משטר עריץ אחד במשטרי עריצות [רבים]?... האם הם התקוממו כדי להחליף את בשאר אל-אסד באבו בכר אל-בגדאדי? ראו מה קרה לעיראקים לאחר שנפטרו מסדאם חוסיין... חרף המגרעות של הדיקטטורה האיומה, היא היתה טובה מבחינת העיראקים עשרות מונים מהדמוקרטיה האמריקנית, שהגיעה אליהם על גבי טנקים... במקום לעבור לדמוקרטיה אמיתית, החלו כל גורמי האופוזיציה לרצות לתפוס את מקומו של סדאם וקיבלנו 20 סדאם שיעים, 40 סדאם סונים ו-50 [סדאם] כורדים ואנשים החלו להתגעגע לדיקטטור היחיד...

 

אנו רוצים חירות, אך חירות עם ביטחון ולא חירות המלווה בכאוס, ברצח, שוד, ביזה ומיליציות. הייתי מתומכיה המושבעים של הדמוקרטיה, אך כעת אני מייחל לשובו הדיקטטור כדי לשמור לכל הפחות על חיי האנשים... התרחיש העיראקי עבר ללוב, לסוריה ולתימן. כמה קדאפי יש כעת בלוב? כמה עלי עבדאללה צאלח יש בתימן? כמה בשאר אל-אסד יש בסוריה?... כמה פלגים יש [בסוריה] שלוחמים במשטר? אחד מאנשי האופוזיציה דיבר על כאלפיים פלגים. תארו לעצמכם – אלפיים פלגים שלכל אחד מהם יש אג'נדה, מגמות, אמירות מנהיגים, אינטרסים אישיים, תקציבים וגבולות משלו... האם פלגים אלה רוצים להשיג ביטחון, יציבות ושגשוג לעם הסורי או שהם רוצים לחלק ביניהם את המדינה?"[33]



[3] אל-וטן (סוריה), 8.12.2016

[4] אל-ת'ורה (סוריה), 14.11.2016

[5] אל-ת'ורה (סוריה), 30.11.2016

[6] אל-אקתצאדיה (סעודיה), 7.12.2016

[7] אל-וטן (סוריה), 8.12.2016

[8] סו"י סאנא (סוריה), 28.11.2016

[9] אל-ספיר (לבנון), 29.11.2016

[10] אל-בעת' (סוריה), 29.11.2016.

[11] אל-בעת' (סוריה), 20.11.2016

[12] אל-וטן (סוריה), 28.11.2016

[13] אל-וטן (סוריה), 8.12.2016

[14] ו www.whitehouse.gov, 19.11.2016

[15] אל-ת'ורה (סוריה), 21.11.2016

[16] אל-ת'ורה (סוריה), 21.11.2016

[17] אל-וטן (סוריה), 20.11.2016

[18] סו"י סאנא (סוריה), 20.11.2016

[19] אל-ת'ורה (סוריה), 22.11.2016

[20] אל-וטן (סוריה), 21.11.2016.

[21] אל-ת'ורה (סוריה), 22.11.2016

[22] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 3.12.2016

[26]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 8.12.2016

[28] אל-חיאת (לונדון), .5.12.2016

[29] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 12.12.2016

[30] אל-חיאת (לונדון), 3.12.2016

[31] אל-חיאת (לונדון), 4.12.2016

[32] ו http://arabi21.com, 5.12.2016

[33] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 3.12.2016