דרשות יום השישי בתקשורת הפלסטינית
בשתי דרשות שנשאו ביום ששי (31.8.2001) בטלוויזיה וברדיו הפלסטיניים הושמעה קריאה לאלימות נגד ישראל:
עזה – חלקים מדרשתו של שיח' אבראהים מאצ'י:
"יבורכו מעשי ידיך הו אבו ג'אמוס [אחד משני הפלסטינים שחדרו למוצב צה"ל ברצועת עזה] - הענקת לאומה הזאת [הערבית] מעט מגדולתה ומכבודה; יבורכו מעשי ידיך, הו אבו חטב [הפלסטיני השני שהשתתף באותה פעולה], הענקת לאומה הזאת מעט מגדולתה ומכבודה. ביטלתם, הו גיבורים, את האמרה [הנפוצה] אודות הצבא [הישראלי] הבלתי מנוצח. גרמתם ליהודים לעשות חשבונות רבים... [הו המוסלמים] בקשו מאללה רחמים עליהם ובקשו מאללה שיקבלם בשיירת השהידים, במושב הצדק...
הו אהובי אללה, מדוע נבצר מן האומה הגדולה הזאת לעשות מה שעשו גיבורים אלה למרות הנשק שברשותה? מדוע שותק הנשק של עמנו ובמקום להיות מופנה לעבר האויבים הוא מופנה אל האומה עצמה, זה כלפי זה...
כאשר אנו רואים את חיילי היהודים נופלים מידי המג'אהדין אנו נזכרים בדברי אללה: "אם תסייעו לאללה הוא יסייע לכם ויחזקכם..." [אשר ל]הרוגינו הרי הם בגן העדן... חיים חיי נצח בשל מעשיהם... נבקש מאללה שנהיה כולנו כמותם. אשר להרוגי היהודים הרי הם באש הגיהנום...
היכן אחינו הערבים והמוסלמים, הם נאספים כדי להתבדר על מצבנו בשעה שאנו נטבחים ונהרגים. לו היו היהודים יודעים שאם הם יפנו לכפרינו אזי אחינו הערבים יפנו לכפריהם ואם הם יפגעו בילדינו, הערבים יהרגו בילדיהם [- כי אז הם היו נזהרים]. כאשר נהרגה [התינוקת] אימאן חג'ו, לו היו הערבים הורגים מאות ילדות יהודיות... לו הרגו הערבים בהם כפי שהם הורגים בנו - הם היו מהססים אלפי פעמים...
הו אהובי אללה, עלינו לקיים ג'יהאד אמיתי ככל יכולתנו... מי שלא תוקף [במסגרת הג'יהאד] ואיננו מכין עצמו בדיבור לתקיפה ולא משאיר אחריו לוחם גי'האד במשפחתו - ימות מוות שיש בו מן הצביעות... לכן חובה עלינו לתקוף למען אללה...
הו אהובי אללה, אם היהודים מאשימים את העם הפלסטיני [ואומרים] שאנו טרוריסטים אמרו להם פה אחד: זו אשמה שאיננו מכחישים; זהו כבוד שאיננו מגנים... אתם הפכתם אותנו לטרוריסטים וזאת אשמה שאיננו מכחישים וזהו כבוד שאיננו מגנים...
נאמר [בקוראן] "הכינו כנגדם את כל הכוח שאתם יכולים [להכין]... באמצעותו תפחידו את אוייב אללה ואויבכם". לפיכך, ראוי שאומה זו [הערבית] תכין נשק שיפחיד את האויבים, את היהודים ואת הצבועים מקרב אומה זו. ואם יאמרו [עלינו כי] אנו מסיתים, אמרו פה אחד: זאת אשמה שאיננו מכחישים וכבוד שאיננו מגנים, שמשום שאנו מסיתים למלחמה ולג'יהאד. ראוי שידעו אחינו הערבים והמוסלמים כי אנו תחת כיבוש ורק כמה מאות מטרים מפרידים בין בימה זו [במסגד] לבין הטנקים של היהודים ולמרות זאת אנו אומרים שאנו מבקשים מות קדושים מאללה. ואל תחשבו, הו אהובים, שמי שמבקש מות קדושים מפסיד - ולו רגע - מחייו [שנגזרו מראש על ידי אללה]...
ברכות למי שנהרג על ידי היהודים והוא בגן עדן... ואומללות [תהא מנת חלקו של] כל יהודי שנהרג על ידי לוחם אסלאמי וכל יהודי שנהרג על ידי בני עמנו, שכן הוא יהיה בגיהנום לנצח. מתוך רחמנות על היהודים האלה [אנו אומרים] מוטב לכם לחזור לדרך הישר. המאושר הוא זה שצוחק אחרון והוא זה שחי לנצח בגן העדן והאומלל הוא זה שנמצא לנצח בגיהנום. כאשר תחזרו לדרך הישר עליכם להתאסלם ואז לא יהיו בינינו מלחמות ואיבה אלא תהיו אחינו לדת אללה...
הנביא אמר כי... 'היהודים ילחמו בכם ואללה ישליט אתכם עליהם עד שהיהודי יתחבא מאחורי האבן והעץ והם יאמרו: הו מוסלמי, הו עבד אללה, זה יהודי מאחורי, הרוג אותו. [כל העצים יאמרו זאת] זולת עץ הע'רקד שהוא מעצי היהודים...'
הו אהובי אללה, אנו רוצים פעולות ג'יהאד מיוחדות במינן שיקבצו את כל פלגי העם הפלסטיני ושכולם [יחדיו] יהיו חוד החנית נגד היהודים..."[1]
מסגד אל-אקצא – חלקים מדרשתו של שיח' חיאן אל-אדריסי:
"הו עבדי אללה, מה שמתרחש עכשיו על אדמת פלסטין תואם את מה שהזכירו הקוראן והשליח מחמד ביחס לעניינים העקרוניים הבאים:
ראשית, בקץ הימים יתקבצו היהודים כאן על אדמת ירושלים ואללה יביא אותם בקבוצות מכל רחבי תבל כדי שיקימו להם ישות זו.
שנית, הם ינהגו באלימות ויעשקו וישחיתו ויתנשאו אל על. הם יהיו בעלי רכוש ואוצרות, בעלי כוח, נשק ועליונות, השפעה ו[כוח] לחץ והם יובילו את כל העולם לשרתם ולהגן על האינטרסים שלהם. זוהי העליונות הגדולה שלא ניתנה לאף אומה לפניהם.
שלישית, תושבי ירושלים המוסלמים, לא ינוצחו ולא יושמדו, בעזרת אללה. כל התוכניות הציוניות נגדם לא יצליחו לנצחם או להוציא את כולם מאדמתם. אלא הם יישארו עדה צודקת והמנצחת את אויביה ושאינה ניזוקה על ידי אויביה...
רביעית, כל מאמצי השלום בין הערבים ליהודים לא יצלחו, והאדמה הזו תמשיך לבעור מאז שהוקמה ישותם עד שיגיע סופם. כל חוזי השלום לא יחזיקו מעמד ולא יצליחו. הקוראן מצביע על כך בדבריו... המוסלמים יחזרו, אם ירצה אללה, והם ישחררו את המסגד הזה ויסלקו את הישות הגזענית המתועבת הזאת. גם השליח מחמד הצביע על כך באומרו: 'בשעת אחרית הימים ילחמו [המוסלמים] ביהודים...'
אלה הם העקרונות היסודיים שכולם נתקיימו. הם [היהודים] חזרו [לארץ] והשחיתו ועשקו והתמידו לעשות רע. הם התמחו בהריגתנו ובגרוש משפחותינו. הם נעזרו בכסף וביכולת שהיו ברשותם והניעו את כל המדינות האימפריאליסטיות ובראשן אמריקה לשרת את האינטרסים שלהם.
למרות שהם נצחו במלחמות רבות את האומה הערבית – הם לא הצליחו להכחיד את גחלת הרגשות הדתיים והלאומיים של אומה זאת ושל העם הזה [הפלסטיני] והם לא יוכלו לדכא את האינתיפאדה הזאת אשר הולכת ומתעצמת... נפילת השהידים אינה מרתיעה אומה זו, גם לא מספר הפצועים ולא הרעב ולא הפחד כיוון שזוהי התנסות [בייסורים] מאת אללה וזהו המס [שמשלמים] עבור הגאולה...
הממשלות הערביות הוכיחו חוסר אונים, הודיעו על פשיטת רגל והציגו את כישלונן בעניין בעיית פלסטין והעם הפלסטיני. הן בגדו באמונתן, בעקרונות ערביותן, במסורתן, במנהגיהן ובמוסרן...
ירושלים [כיוון התפילה הראשון] עומדת לפני עיניכם ומסגד זה הינו פיקדון שאבדתם אותו וזהו הדם הטהור אשר הוקז, הדמעות שזרמו והכבוד שנרמס. אתם העמים הערבים תעמדו ותישאלו על כך ביום הדין. לא יעזרו לכם הכספים שאתם צוברים ולא הארמונות שבהם אתם מתגוררים, לא בניכם, לא אבותיכם, לא בני השבט שלכם, לא הנכסים שצברתם ולא הסחורה שאתם חוששים לאובדנה... כל אלה אהובים עליכם יותר מאללה ושליחו ומהג'יהאד למענו... המתינו [איפוא] עד שיבוא [עליכם] גזר דינו של אללה".[2]
