המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
החזון האזורי של הרפובליקה האסלאמית של איראן ויישומו הצבאי-פוליטי
8/12/2016

 

החזון האזורי של הרפובליקה האסלאמית של איראן ויישומו הצבאי-פוליטי

חלק א' – הדוקטרינה האידיאולוגית: יצוא המהפכה; איראן כ"אם אלקרא"

 

מאת: א. סביון, י. כרמון וא. כפאש

 

הקדמה

מראשית קיומו דגל משטר המהפכה האסלאמית באיראן ברעיון לייצא המהפכה לכל העולם המוסלמי. תפישה זו מעוגנת בהגותו של ח'ומיני ובמיוחד בספרו, אל-חכומה אל-אסלאמיה (בירות, 1979), בו הציג את תפישתו הכופרת בקיום עמים ומדינות באסלאם והשואפת ליישום אחדות אסלאמית. ח'ומיני הגדיר עצמו כמוסלמי ולא כאיראני או שיעי והמהפכה היא אסלאמית ולא שיעית או איראנית. לדעתו, הלאומיות היא מזימה אימפריאליסטית להחלשת עולם האסלאם ולפיצולו, ואחדות אסלאמית היא האמצעי להחזרת האסלאם לגדולתו. תפיסת השלטון באיראן היא נקודת ההתחלה ל"מהפכה אסלאמית כוללת", ורעיון יצוא המהפכה, לשיטתו, הוא מכשיר להשגת אחדות אסלאמית.

 

איתאללה רוחאללה ח'ומיני [1]



תפישה זו שכונתה ע"י הוגים איראנים מהפכניים בשם "אם אלקרא" (אחד מכינויי העיר מכה), רואה באיראן את מכה האמתית, לאמור, איראן היא המרכז הדתי, הרוחני והפוליטי של העולם המוסלמי. הוגים אלה התוו חזון ומשימה להפיץ את בשורת האסלאם – השיעי המהפכני – במרחב הגיאוגרפי והדתי של עולם האסלאם.

 

תפישה זו מנכסת לעצמה את המעמד המוביל של האסלאם הסוני המתבסס על מכה ועל תפקידה ההיסטורי בתולדות האסלאם, זאת במסגרת מאבק הדורות הפוליטי והדתי בין השיעה לסונה, והיא מהווה גם נדבך בדיון הפילוסופי הפנים-אסלאמי על צורת השלטון הראויה ועל הדרכים לשיקום עולם האסלאם, לאחר התבוסות הקשות שנחל מידי הציוויליזציה המערבית במאות השנים האחרונות.

 

בעיקרו של דבר, מדובר בראייה אסלאמית כללית, המשותפת הן לסונה והן לשיעה, שהאסלאם אינו רק המגדיר של גבולות הריבונות אלא הוא גם מחייב מוסלמים שמחוץ לגבולות המדינה האסלאמית בנאמנות אליה ובציות לשליט.[2] לפיכך, אין תמה שאת תפישת אם אלקרא כמרכז הפוליטי-דתי של עולם האסלאם כולו פיתח בתקופה המודרנית הוגה הדעות הסוני עבד א-רחמן אל-כואכבי בשלהי המאה ה-19, ערב קריסת האימפריה העות'מאנית, שהיתה הח'לאפה האסלאמית האחרונה. בספרו, אם אל-קרא (1901), הציע אל-כואכבי דוקטרינה לשיקום מעמד האסלאם והמוסלמים שבמרכזה: השבת הערבים, בעלי הזהות האתנית הנפרדת והייחודית משאר העמים המוסלמים, למעמד של מנהיגי עולם האסלאם, וחזרת המוסלמים אל האסלאם הסלפי המקורי. בתפישתו של אל-כואכבי היו שני היבטים אידיאולוגים שהזינו שתי תנועות שונות זו מזו בעולם הערבי-מוסלמי בתקופה המודרנית: האחת, התנועה הלאומית הערבית האנטי-אימפריאליסטית והשנייה, התנועה האסלאמית הסלפית שמתוכה צמחו תנועות הג'יהאד האסלאמי למיניהן. 

 

אל-כואכבי [3]



את תפישת אם אלקרא אימצו ושכללו הוגי דעות איראניים מהפכניים שהתאימו אותה לצורכי המהפכה האסלאמית האיראנית. למשל, האיתאללה צאדק תקי מצבאח יזדי, פרסם בסתיו 1996 מאמר בשם "סמכויות השליט חכם ההלכה [ולי פקיה] מחוץ לגבולות [המדינה]" בכתב העת "המשטר האסלאמי" של המרכז למחקרים מדעיים של מועצת המומחים של המנהיג.[4] במאמרו, הדגיש מצבאח יזדי, כי המוסלמים מחויבים בציות ("ביעה") לשליט האסלאמי הראוי ללא קשר לגבולות גיאוגרפיים, או שייכות אתנית, לשונית וכו'. לדבריו, "מנקודת המבט של האסלאם, המרכיב העיקרי לאחדות האומה והחברה האסלאמית הוא אחדות האמונה ואין תוקף כלל לאחדות המדינות ולקיום גבולות גאוגרפיים, בין אם הם טבעיים או מוסכמים... אם מדינה אסלאמית מסוימת מתנהלת על ידי 'שלטון חכם ההלכה',  יש לאותו שליט עליונות ... לכן, הצו שלו מחייב כל מוסלמי ולכן, גם מוסלמים הנמצאים במדינות לא אסלאמיות, חייבים לציית לו."[5]

 

איתאללה מוחמד תקי מצבאח יזדי עם מפקד משה"מ ג'עפרי [6]



יצוין כי תפישת "אם אלקרא" של ההוגים האיראניים איננה מכוונת כלפי המערב האימפריאליסטי (ישראל, ארה"ב וכו') כמו שהיא מהווה הסוואה למאמץ האיראני להגדיל את מרחב ההגמוניה האיראנית-שיעית בעולם האסלאם על חשבון ההגמוניה הסונית ההיסטורית ששולטת במרחב הגיאוגרפי המזה"תי מזה 14 מאות.

 

שריפת דגלי ישראל וארה"ב באיראן יולי 2016 [7]


 

למרות שהשנאה לאמריקה – "השטן הגדול", והשנאה לישראל –  "השטן הקטן" והאנטישמיות הם מרכיבים מרכזיים באידיאולוגיה של משטר המהפכה האסלאמית, תפישת אם אלקרא העוסקת בעימות ההיסטורי בין השיעה לסונה, איננה מכוונת נגדם. שני מוקדים אידאולוגים אלה – השנאה לארה"ב ולישראל – משרתים את תפישת אם אלקרא כהסוואה לשאיפה האיראנית-שיעית להרחיב את ההגמוניה האיראנית על חשבון ההגמוניה הסונית במרחב. ההדברות עם אמריקה "השטן הגדול", ואפילו עם ישראל, היא אפשרית ונעשתה בעבר בשעת הצורך, אך העוינות האיראנית-שיעית כלפי האסלאם הסוני במרחב והמאבק מולו הם עניין קיומי מבחינת איראן המהפכנית.

 

הדוברים האיראנים מקפידים שלא להציג את תפישת אם אלקרא כדוקטרינה איראנית המיועדת להגדלת ההגמוניה של איראן. כדי לכסות על מטרתם האמתית וכדי "להרדים" מוסלמים סונים ולגייסם למאבק האיראני להגמוניה אזורית, טבע איתאללה ח'ומיני, מייסד משטר המהפכה, את הסיסמה "הדרך לירושלים עוברת דרך כרבלא", לאמור, המאבק על היעדים האסלאמיים הכוללים (ירושלים) עובר דרך שליטה איראנית באזורים שהיו בהגמוניה היסטורית סונית (כרבלא). על סיסמה זו חוזרים בכירי המשטר וההנהגה הצבאית האיראנית גם כיום. כך, גם המעורבות האיראנית-שיעית בלחימה בארגון המדינה האסלאמית הסוני, המוצגת ע"י המשטר האיראני כמאבק מוצדק בטרור, מהווה הסוואה יעילה של החתירה האיראנית-שיעית להגמוניה אזורית, ע"י חיסול כל מוקד כוח סוני בזירות הלחימה: עיראק, סוריה ותימן, באופן המכוון ליצור רצף הגמוני איראני מן האוקינוס ההודי ועד לים התיכון.[8]

 

אסטרטגיה זו שלא היתה ברורה לאשורה מכיוון שאיראן נמנעה ממעורבות איראנית ישירה במוקדי עימות סוני-שיעי ופעלה רק באמצעות פרוקסי (והוכחשה פומבית ע"י דוברי המשטר שהדגישו כי איראן מעולם לא פתחה במלחמה נגד שכנותיה), נחשפה לאחרונה כאשר החלה המעורבות האיראנית הצבאית הישירה במוקדי עימות סוני-שיעי. בשנים האחרונות החלו גורמים איראניים בכירים לתת ביטוי גלוי לאסטרטגיה זו:

כך למשל, קבע במרץ 2015 יועץ הנשיא רוחאני, עלי יונסי, ולשעבר שר המודיעין, כי איראן שבה להיות אימפריה כפי שהיתה בעבר, ובירתה עיראק, היא "מרכז המורשת, התרבות והזהות האיראנית." הוא הדגיש כי האסלאם האיראני הוא האסלאם הטהור, ללא הערביות, הגזענות והלאומיות.[9]

 

עלי יונסי, יועץ לנשיא רוחאני  [10]


עלי אכבר ולאיתי, יועצו של ח'אמנאי, אמר בפברואר 2013, כי "איראן תכננה את עמדות הגנתה מחוץ לגבולותיה וקשרה את גורלה בגורל המדינות האסלאמיות
, ולכן תתמוך עד הסוף באנשים כמו בשאר אסד."[11]


מזכ"ל ארגון חזבאללה איראן, איתאללה מוחמד באקר ח'ראזי, הנמנה על האליטה של המשטר האיראני, הציג ב-2010 תכנית להקמת "איראן הגדולה" במרחב המזה"תי, אסיה התיכונה, הקווקז ואפגניסטן בשלב הראשון ויצירת איחוד מדינות האסלאם בהנהגת איראן.[12]  ב-2013 הוא הבטיח להשיב לריבונות איראן את טג'יקיסטן, ארמניה ואזרביג'אן אם ייבחר כנשיא.[13]

 

איתאללה מוחמדבאקר ח'ראזי, מזכ"ל חזבאללה איראן  [14]



יחיא רחים צפוי, היועץ לענייני בטחון של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, ומפקד משה"מ לשעבר, אמר ב-2.5.2014, כי "קו ההגנה של איראן מול ישראל מגיע לדרום לבנון ועומק ההגנה האסטרטגי שלנו מגיע עד לימה"ת ומעל לראשה של ישראל."[15]


נציג ח'אמנאי במשה"מ, עלי סעידי, אמר באוגוסט 2015, כי העומק האסטרטגי של איראן הוא בתימן, בלבנון, בעזה, בבחרין ובסוריה.[16]

 

עלי סעידי, נציג ח'אמנאי במשה"מ  [17]

 

 

מפקד משה"מ, עלי ג'עפרי, אמר ב-16.9.2014, כי "משימות כוחות קודס [יחידת העילית של משה"מ] הן מחוץ לגבולות איראן [וכוללות] סיוע לתנועות מהפכניות, תנועות ההתנגדות ולמדוכאים מתקיים בכל העולם. אם בסוריה, עיראק ולבנון יהיה צורך בסיוע, אנו נסייע."[18]

 

מפקד משה"מ ג'עפרי [19]


 

גנרל משה"מ בדימוס ומקורב לאליטה הצבאית, מוחמד עלי פלכי, הסביר באוגוסט 2016 על "צבא שחרור השיעים" שהקימה איראן למלחמה בשלוש חזיתות הלחימה שהיא מנהלת במזה"ת: בסוריה, בעיראק ובתימן בפיקודו של קאסם סולימאני ובכפיפות למנהיג העליון ח'אמנאי.[20]

 

חוסין המדאני, מפקד כוח משה"מ בטהראן לשעבר, חשף במאי 2014, בכנס של המשטר בהאמדאן, את עומק מעורבות איראן בסוריה. לדבריו, איראן פועלת בסוריה מתוך דאגה לאינטרס של המהפכה האסלאמית וכי היא הקימה מיליציות עממיות בשם "חזבאללה שני", ב-14 מחוזות בסוריה, המונות 70,000 איש.[21]

 

חוסין המדאני [22]


מהדי טאא'ב, ראש "צוות החשיבה עמאר" של מנהיג איראן ח'אמנאי, ואחיו של ראש מערך המודיעין במשמרות  המהפכה, חוסין טאא'ב, אמר במרץ 2013, כי סוריה היא "המחוז ה-35 [של איראן] והיא מחוז אסטרטגי עבורנו," אובדנה, הדגיש, יביא לאובדן טהראן.[23]

 

מהדי טאא'ב [24]


בנוסף לכך, ההסלמה שחלה בעימות האיראני-סעודי בהיבטיו השונים, פוליטיים וצבאיים כאחד, גם היא חשפה היבטים נוספים של אסטרטגיה זאת. (ראו בנספח למסמך, דוחות ממרי בנושא העימות האיראני-סעודי מן החודשים האחרונים ומשמעויותיו האסטרטגיות).


מעבר לביטויים המילוליים, באה גישתה של איראן לביטוי מעשי במעורבותה הצבאית בזירות הלחימה השונות במרחב: עיראק, סוריה, לבנון ותימן, בהשקעותיה האדירות ובמחיר הכבד שהיא משלמת בקורבנות שיעיים הן מאיראן והן מן העולם המוסלמי כולו.[25]

 

מסמך זה יכלול שני חלקים: חלק א' להלן יסקור את תפישת "אם אלקרא" וחלק ב' יסקור את יישומה במרחב האסלאמי האזורי ע"י המשטר האיראני:

 

חלק א' – תשתית אידיאולוגית: תפישת "אם אלקרא"

תפישת אם אלקרא בהגותו של מוחמד ג'ואד לאריג'אני

אחד מבכירי המשטר האיראני, כיום ראש המטה לזכויות אדם ברשות השופטת, מוחמד ג'ואד לאריג'אני, ואחד משלושת בני משפחת לאריג'אני הממלאים תפקידים בכירים במשטר המהפכה, פרסם בחורף 1996 בכתב העת "המשטר האסלאמי" של המרכז למחקרים מדעיים של מועצת המומחים של המנהיג מאמר בשם "הגבולות המדיניים", אותו הוא תיאר כהרחבה למאמרו של איתאללה מצבאח יזדי בדבר  סמכויות שלטון חכם ההלכה מחוץ לגבולות איראן.[26]  לאריג'אני קובע כי:

 

מוחמד ג'ואד לאריג'אני [27]


"מדינה שבה המשטר האסלאמי שולט לגמרי, היא בעלת מעמד נבחר הנקרא אם אלקרא. הייחודיות החשובה והעיקרית של אם אלקרא, היא שהמשטר האסלאמי התבסס [באותה המדינה] ומנהיגה הוא המנהיג הראוי וסמכותו מתפשטת לכלל האומה האסלאמית, כלומר, מנהיג זה ראוי להנהיג את כלל האומה האסלאמית, למרות שמנהיגותו המעשית מתממשת בינתיים רק באם אלקרא."


בהמשך מבהיר לאריג'אני, כי המוסלמים באיראן וכך גם מועצת המומחים שלה, חייבים לקבל החלטות הנוגעות לבחירת המנהיג ולפעולתו מתוך הבנה שהמנהיג הראוי והנבחר הוא לא רק עבורם באיראן, אלא עבור כלל האומה האסלאמית. תפישה תמימה לכאורה זו כופה את בחירת המנהיג הראוי באיראן על כלל העולם האסלאמי מתוקף שיקולי בוחריו באיראן (מה גם שמדובר בבחירה חד פעמית שבמקרה של איתאללה ח'ומיני נעשתה ע"י העם אך לא כך לגבי ח'אמנאי, שאף לא היה בדרגה דתית הנדרשת למנהיג העליון.)


לאריג'אני קובע: "למרות שלמנהיג אם אלקרא יש שלטון רשמי רק במדינה מסוימת [איראן], על כל האומה האסלאמית מוטלת האחריות לציית לו."

 

לדבריו, "כל תבוסה או ניצחון של אם אלקרא, מהווה תבוסה או ניצחון של האסלאם. לכן, אם תוקפים את אם אלקרא, על כל האומה האסלאמית לקום ולהגן עליה... האומה האסלאמית היא אוסף אנשים אשר בחרו באסלאם כיסוד מעשיהם והם מאמינים בו. לכן, לכל אחד באומה האסלאמית יש אחריות כלפי אם אלקרא, גם אם הוא גר בארצות הכופרים ונמצא במרחק רב ממנה."

 

בהמשך מאמרו, מנתח לאריג'אני מצבים שונים בהם קיים יותר ממשטר אסלאמי אחד או שליטים ראויים ודן בדרכי הפעולה ובאפשרויות לפתרון הבעיה, תוך שהוא בוחן מיהו המנהיג הראוי לשלטון במדינה האסלאמית.

 

תוך עימות אידיאולוגי עם מה שהוא רואה כתפישות מערביות הדוגלות בעקרון האינדיבידואליזם וההתפרקות המדינית לטובת הגמוניה של הסדר הכלכלי הליבראלי המערבי, קובע לאריג'אני, כי עפ"י הדוקטרינה האסלאמית, יש להרכיב "אומה אחידה עם משטר אחיד לכל האומה. דבר זה ייחשב כנקודת שיא עבור התרבות האסלאמית החדשה." לאריגאני מציג כמה שלבים למימוש חזון זה:

"שלב ראשון: יצירת מודעות לצורך בהחייאת האסלאם בחיי הפרט והחברה.

השלב השני: להתאמץ לייצר משטרים אסלאמיים בכמה מדינות בעולם האסלאם הנוכחי. זה טבעי שמאמץ זה צריך להגיע מצד העם... לפעמים ניתן להשתמש בכלים הקיימים כגון בחירות לפרלמנט וכו' ולפעמים יש להפגין ברחובות כדי שהתנועה הזו תגיע לתוצאה...


השלב השלישי מתחיל כאשר העם בכמה מדינות חשובות בעולם האסלאם, הצליח לייסד משטר אסלאמי. במצב זה, המשטרים האסלאמיים צריכים... להתארגן מחדש... ולהיכלל במשטר אחיד באומה [האסלאמית]...

כאן עלינו לשים לב ליסוד חשוב ברציונל האסלאמי שלנו – שמחובתנו ליישם את המשימה הזו...".[28]

 

ראיון של מחמד ג'ואד לאריג'אני ליומון רסאלת:

בפברואר 2007 הבהיר לאריג'אני בריאיון לעיתון רסאלת, היבטים נוספים של תפישת "אם אלקרא". הוא חזר והדגיש את עליונות המדינה בה מתקיים שלטון חכם ההלכה על פני הגררות לבעיות המוסלמים המדוכאים באזורי פריפריה אסלאמית.

 

לאריג'אני חזר על הסיסמה שטבע ח'ומיני ש"הדרך לירושלים עוברת בכרבלא" והסביר כי התיאוריה של "אם אלקרא" נועדה ליישב שני אינטרסים שנראים לכאורה מנוגדים זל"ז: האינטרס המדינתי של איראן כבעלת גבולות מוגדרים אל מול האינטרס האסלאמי הכולל שהוא על-מדינתי. לאריג'אני שואל מה מגדיר מדינה אסלאמית כבעלת מעמד של "אם אלקרא"? ומשיב: לא היותה אסלאמית במידה זו או אחרת, אלא אם נפילתה או תבוסתה תחשב לתבוסת האסלאם כולו. עפ"י הגדרה זו, לנפילת המשטר הסעודי או הפקיסטני, כדבריו,  אין כל השלכות על האסלאם כולו. לעומת זאת, נפילת המשטר האסלאמי באיראן תהווה תבוסה לכל עולם האסלאם. הוא אמר: "אם נובס, יאמרו שהשלטון האסלאמי [כולו] הובס. על פי תפישה זו, אנו הופכים להיות אם אלקרא."

לאריג'אני חזר והדגיש כי כאשר מקום מסוים הפך להיות במעמד של "אם אלקרא", קרי איראן כיום, "חובת [כל המוסלמים] להגן עליו ... ההגנה על אם אלקרא אינה רק משימה של האיראנים, אלא המשימה של כל מוסלמי.

"אם חלילה וחס, המשטר האסלאמי באיראן יישמד ויהפוך למשטר מלכותי כמו בעבר, איראן תחדל להיות אם אלקרא ...היום, הגיון מעשינו הוא ההיגיון של אם אלקרא... [לכן] אנו מאמינים שאם איראן תותקף או שהאינטרסים שלה יהיו בסכנה, על פי החובה האסלאמית, על שאר האומות לסייע לאיראן, כי תבוסתה של איראן היא תבוסת האסלאם."[29]

 

בכירי המשטר האיראני על יישום דוקטרינת אם אלקרא במרחב בתקופה זו:

סגן מפקד משה"מ, חוסין סלאמי אמר בתכנית טלוויזיה ב-27.11.16 לרגל שבוע הבסיג', כי "למעשה, הרעיון ליצירת בסיג' היה נבואה אלוהית [שנמסרה] לאמאם [ח'ומיני] וניתן להגדירו כנס נפלא, כי חידוש זה של האמאם [ח'ומיני], לאמור יצירת הבסיג', לא התבסס על שום מודל או ניסיון קודם, אלא הוא נוצר מעומק ההבנה הפנימית, נבואה אמתית, חשיבה חכמה ועמוקה ותחזית אל העתיד של האמאם ח'ומיני. האמאם ח'ומיני חשב על בסיג' של עולם האסלאם. הרעיון והמחשבה האלה, נבנו אחר כך על ידי מנהיג המהפכה [ח'אמנאי] ובאופן הדרגתי, מוסד הגנה גדול זה חצה את גבולות איראן.

 

סגן מפקד משה"מ, חוסין סלאמי [30]


 

אם תסתכלו היום על זירת התפתחויות האזוריות, תראו בבירור את העץ המבורך של הבסיג' בנקודות שונות של עולם האסלאם. למשל, חזבאללה בלבנון הפך להיות מבנה הגנה עוצמתי במזרח הים התיכון והמגן על הכבוד ועצמאות של העם בלבנון ואפילו של מוסלמים אחרים והפלסטינים. זו דוגמה של בסיג' בעולם האסלאם ובמדינה אחרת.


בנוסף, כשאתם רואים היום את אנצאראללה, העם המוסלמי והלוחם בתימן, שעומד נגד המדיניות הפושעת של אמריקה ההמבוצעת בזירה על ידי סעודיה – [אתם רואים] שהם יצרו ערוץ התנגדות אינסופית וחזקה ליד הים האדום בתימן, [המהווה] דוגמה נוספת מן העץ המבורך של הבסיג' בעולם האסלאם.

 

כמו כן, אם תסתכלו על התפתחויות בסוריה... לולא הרחבת מודל הבסיג' בחברה הסורית, המגייס את הרצונות ואת האמונות של העם לטובת תמיכה בביטחון הלאומי [הסורי] ולטובת תמיכה במשטר השולט בסוריה, אזי, היום ההתפתחויות בסוריה היו לטובת המשטר הציוני, אמריקה ובעלות בריתה האזוריות...

 

כמובן שגם בשאר המדינות האסלאמיות, כגון בחרין ואפגניסטן, אנו רואים את ניצני הבסיג'. הבסיג' מרחיב את שטחו ואת נוכחותו בזירות המדינית, הביטחונית, התרבותית והחברתית של עולם האסלאם ובגבולותיו המתרחבים. לכן, השגנו חלק בולט ביצירה העולמית הזו ותהליך זה הוא תהליך שלא ניתן לעצרו.

 

אנו ייצאנו את הגות הבסיג' או את מודל הבסיג'... לפי הגות הבסיג', בעולם האסלאם אין יותר מדי משמעות לגבולות גאוגרפיים, הגבולות מוסרים. הבסיג' הוא סמל לגלובליזציה של אמונה דתית ומהפכנית בעולם האסלאם, לכן, לפי היגיון הבסיג', הגבולות הגאוגרפיים [נקבעים על פי] האמונה במטרות, האמונות והמחשבות [של האסלאם]...

 

בחברה שלנו, הבסיג' הוא כביר יותר מכל הזרמים הפוליטיים, כלומר הבסיג' לא נמצא בתוך או במסגרת של שום זרם מדיני [מסוים]. אלא הוא נמצא בשיח של המהפכה האסלאמית ששורשיו נעוצים בהגות, חשיבה ושיח של שלטון חכם ההלכה [ולאית פקיה]."[31]

 

איתאללה אחמד עלם אלהדא, נציג המנהיג ח'אמנאי במחוז ח'וראסאן, הבהיר ב-24.11.2016,  כי "הגבלת [תפקידם] של הבסיג' ואת משה"מ למישור הצבאי [בלבד ולגבולות איראן בלבד] מהווה מזימה [נגד איראן והאסלאם] ... [שכן] היום, הלוחמים שלנו  נלחמים בעיראק ושאם [סוריה], כי לא מדובר רק על הגנה על איראן, אלא [זו] הגנה על האסלאם ועל המהפכה [האסלאמית]. המטרה היא התפשטות האסלאם והמהפכה והבסיג' מגן עליהם."[32]

 

איתאללה אחמד עלם אל-הודא [33]


 

היועץ העליון של המנהיג ח'אמנאי, יחיא רחים צפוי, אמר ב-29.11.16 בטקס אזכרה לכ-500 שהידים שמתו בצ'אלס במלחמת איראן – עיראק, כי "סוריה, לבנון, עיראק ותימן לקחו את מודל החיקוי שלהם מהבסיג' האיראני. הצעירים שלנו יצרו בסוריה בסיג' עממי המורכב מהעם הסורי אשר נלחם בגורמי הטרור מזה 68 חודשים... בעזרת האל, במאה הנוכחית נהיה עדים להתגלות עוצמת האסלאם המורכבת מממשלה [אסלאמית באיראן] ומאומות אסלאמיות. איראן תהיה הציר המרכזי של עוצמה גדולה זו".[34]


יחיא רחים צפוי, יועץ לח'אמנאי ולשעבר מפקד משה"מ [35]



נספח א' - דוחות ממרי בנושא העימות האיראני-סעודי:

עימות איראני-סעודי מעל דפי העיתונות האמריקנית

ח'אמנאי: להפקיע את ניהול המקומות הקדושים מידי סעודיה,

המתיחות בין סעודיה לאיראן בראי הקריקטורה

מתיחות חסרת תקדים בין סעודיה ואיראן עקב הוצאתו להורג של איש דת שיעי בסעודיה

זעם באיראן על הוצאתו להורג של שיח' נמר אל-נמר בסעודיה

איראן מאיימת על סעודיה: "משה"מ מוכנים לנקום באאל-סעוד"; "תגובתנו תהיה מוחצת וקשה"

ח'אמנאי באיום על סעודיה: איראן תשיב "מכה תחת מכה"

שבועון משה"מ: "לאיראן אופציות רבות לפגוע בסעודיה"

מקורבי ח'אמנאי: סעודיה – מרכז המזימות נגד עולם האסלאם..",

איראן קוראת לתגובה שיעית אלימה נגד סעודיה,

אסטרטגית ההסחה האיראנית החדשה: שידול המחנה הסוני להילחם בישראל ולא באיראן,

 



[1] ו farsnews.com

[2]  זוהי גם תפישת ארגון "המדינה האסלאמית" הסוני התובע "ביעה" מכל מוסלמי סוני מחוץ לגבולותיה. 

[3] ו Aljazeera.com

[4] איתאללה מוחמד תקי מצבאח יזדי, "סמכויות השליט חכם ההלכה [ולי פקיה] מחוץ לגבולות [המדינה]," בכתב העת 'המשטר האסלאמי' (חכומת-י אסלאמי), שנה א', חלק א', סתיו 1996, עמ' 82-96. כתב העת פורסם ע"י המרכז למחקרים מדעיים של מועצת המומחים של המנהיג. המאמר הועלה ב-24.7.2006 לאתר http://www.hawzah.net

[5] "סמכויות השליט חכם ההלכה [ולי פקיה] מחוץ לגבולות [המדינה]," בכתב העת 'המשטר האסלאמי' (חכומת-י אסלאמי), שנה א', חלק א', סתיו 1996, עמ' 85; 92 בהתאמה.

[6] ו farsnews.com

[7] סו"י אסנא

[8] ראו דוח ממרי  (באנגלית)

[10] ווEn.alalam.ir

[11] ו  www.yjc.ir, 8.2.2013

[14] סו"י איסנא

[15] מהר (איראן) 2.5.2014

[17] ו Press.tv.ir

[18] תסנים (איראן),16.9.2014

[19] ו En.trend.az

[21]  ראו דוח ממרי (אנגלית)

[22] ו:Iranbriefing.net

[23]  ראו דוח ממרי  

[24] ו Nowruziran.wordpress.com

[25]  יצוין כי מנהיג איראן ח'אמנאי הקפיד להדגיש כי ה"אביב הערבי" 2011 הוא בעצם "התעוררות אסלאמית" כדי לנכס את ההתקוממות הסונית נגד הדיקטטורות לטרמינולוגיה של המהפכה האסלאמית ולמטרותיה.

[26]  מוחמד ג'ואד לאריג'אני, "הגבולות המדיניים," בכתב העת 'המשטר האסלאמי' (חכומת-י אסלאמי), שנה א', חלק ב', חורף 1996, עמ' 49-37. כתב העת התפרסם על ידי המרכז למחקרים מדעיים של מועצת המומחים של המנהיג. המאמר הועלה ב-24 ליולי 2006 לאתר http://www.hawzah.net

[27] ו Press.tv.ir

[28] מוחמד ג'ואד לאריג'אני, "הגבולות המדיניים," בכתב העת 'המשטר האסלאמי' (חכומת-י אסלאמי), שנה א', חלק ב', חורף 1996, עמ' 49-37.

[29] רסאלת (איראן), 12.2.2007 

[30] וPress.tv.ir

[31] תסנים (איראן), 27.11.2016

[32] תסנים (איראן), 24.11.2016

[33] ו Ifpnews.com

[34] איסנא (איראן), 29.11.2016

[35] ו Press.tv.ir