המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאים סעודים: המערכה במוסול היא מתקפה איראנית על הסונים הערבים
2/11/2016

 

עיתונאים סעודים: המערכה במוסול היא מתקפה איראנית על הסונים הערבים

 

בימים האחרונים החלו כוחות משולבים של צבא עיראק, כוחות כורדים והקואליציה הבינ"ל למאבק בטרור בהנהגת ארה"ב, במבצע רחב היקף לשחרור העיר מוסול מידי דאעש.

 

לצד ברכות על מבצע זה ועל מטרתו המוצהרת לגרש את דאעש מהעיר, הוא מעורר בקרב הסונים בעיראק וכן בסעודיה גם חששות וספקות כבדים בנוגע להשלכות המבצע על תושבי מוסול, שרובם סונים, ובנוגע למטרתם האמתית של חלק מהגורמים המעורבים במבצע. חששות אלה באו לידי ביטוי בגל של מאמרים שהתפרסמו בעיתונות הסעודית בימים האחרונים, בהם נטען בין היתר, כי הלחימה בדאעש היא רק מסווה לביצוע תכנית איראנית שנועדה לגרש את הסונים מהאזור ולבצע שינוי דמוגרפי, כדי להרחיב את השפעתה בו.

 

במאמרים הובע חשש כי גורלה של מוסול צפוי להיות כגורלן של ערים אחרות בעיראק שהיו בשליטת דאעש ונכבשו ע"י אל-חשד אל-שעבי, איחוד מיליציות עממיות עיראקיות, רובן שיעיות, הפועל בחסות ממשלת עיראק ובתמיכת איראן, שפגע בתושביהן, ואשר על פי דיווחים שונים לוקח חלק במבצע.[1]

 

למרות שהעיר מוסול היא בשליטת דאעש, היא הושוותה לעיר חלב בסוריה, שנחשבת למעוז העיקרי של האופוזיציה הסורית ונמצאת כעת תחת מתקפה כבדה של המשטר הסורי ובעלי בריתו רוסיה ואיראן. בשני המקרים, כך נכתב, מדובר במתקפה של כוחות אנטי סוניים על אוכלוסייה סונית שמטרתה לגרש אוכלוסייה זו ממקומה. טענה נוספת שעלתה היא, שארה"ב והמערב מסייעים, ביודעין או שלא ביודעין, לאיראן להשלים תוכנית זו.

 

כהוכחה לטענותיהם, ציטטו הכותבים את דבריו של נורי אל-מאלכי, ראש ממשלת עיראק לשעבר, בכנס "ההתעוררות האסלאמית", בבגדאד השבוע, כי "מבצע 'אנו באים הו נינווה' משמעותו גם 'אנו באים הו רקה, אנו באים חלב, אנו באים תימן'..."[2]

להלן תרגום קטעים נבחרים מהמאמרים:  

כוחות אל-חשד אל-שעבי בדרכם למוסול[3]


 

אל-ראשד: המלחמות במוסול ובחלב הן שתי מערכות נוספות בסכסוך סוני שיעי ארוך

עבד אל-רחמן אל-ראשד, לשעבר עורך היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה, יצר זיקה בין מוסול לבין חלב וטען כי בשני המקרים מדובר במלחמה נגד אוכלוסייה סונית, ושהניצחון של התוקפים בשני המקרים יהיה זמני ולא ישים קץ למשבר: "... האם הקרבות במוסול ובחלב יסיימו את המלחמה העיראקית נגד ארגון דאעש ואת מלחמת האזרחים בסוריה? איני סבור כך. בעיית שתי המדינות נעוצה באופיו של המשטר הסורי ובמעשי המשטר בעיראק ובשל [מדיניות] ההדרה וההרחקה [של הסונים]... בעיראק הסונים הערביים מהווים 20% מהאוכלוסייה ויחד עם קבוצות סוניות לא ערביות, הם מהווים 40% מאוכלוסייה זו. איך ניתן להיפטר מעשרה מיליון אזרחים או להדירם? בסוריה הסונים הם 80% מן התושבים, כלומר, יותר מעשרים מיליון נפשות. גם אם יברחו חמישה או עשרה מיליון מהם, עדיין [הסונים] הנותרים [במדינה] יהיו רוב מוחץ.

 

המשטר הפרלמנטרי בעיראק נוטה לכוון שלטון עדתי, דבר שיוביל בשלב שאחרי שחרור מוסול למזעור עיראק ולהפיכתה למדינה פחות יציבה וקטנה בשטחה. אשר לסוריה, לאחר שחלב תטוהר מרוב תושביה ולא רק מהחמושים בה, תעבור הלחימה ממנה לעיר אחרת והקרבות יימשכו משום שאין פתרון מדיני. זאת בשל התעקשות איראן לדבוק באיש האחראי לכל הדם הזה [בשאר אל-אסד], כפי שהיא דבקה בחזבאללה, השליט הבלתי ישיר בלבנון, שגרם לחוסר יציבות בה כבר עשרים שנה...

הניחו להם בעיראק וסוריה להתכונן לחגוג את 'שחרור' מוסול וחלב. אנו יודעים שאלה חגיגות לזמן קצר ושאחריהן יתחדשו הקרבות והבריתות וכן רדיפת האזרחים הכועסים. הטרוריסטים העולמיים ימשיכו להרוויח מן הכר הפורה [לטובת המשך פעילותם] וכך תמשכנה המתיחויות באזור.

 

כעת יש סביב מוסול טבעת גדולה של כוח רב-לאומי, של גנרלים המשתוקקים להופיע בערוצי הטלוויזיה של מדינותיהם ושל פוליטיקאים המתחרים ביניהם על הקרדיט לניצחון הוודאי כמעט. אמצעי התקשורת בעולם, היודעים מראש מה תהיה תוצאת המערכה כמו יתר הפוליטיקאים, אינם  מתעניינים באשר להמשך. המלחמות במוסול ובחלב הן שתי מערכות נוספות בסכסוך ארוך שלא ניתן ליישבו ללא תכנית מדינית צודקת."[4]    

  

היומון אל-יום: על המערב, למנוע מאיראן מלהיכנס למוסול כדי לשנות את הדמוגרפיה באזור

מאמר המערכת של היומון הסעודי אל-יום מתח ביקורת חריפה על ארה"ב והמערב שמחזרים אחר איראן למרות שזו פוגעת באינטרסים שלהם ובביטחון האזורי. המאמר תיאר יחסים אלה כ"מזוכיסטים". וקרא למערב ולארה"ב להפסיק ללכת שבי אחר איראן ולמנוע ממנה מלהיכנס למוסול מפני שהיא מעוניינת לשנות את הדמוגרפיה באזור: "נראה כי הרציונאל הנוכחי של המדיניות הבינ"ל מכיר רק באלה שלא מייחסים כל משקל להסכמים ולאמנות הבינ"ל, אלה שחותמים ביד אחת וביד השנייה שורפים את מה שחתמו עליו. זה מה שעולה מהיחסים המזוכיסטים בין ארה"ב לבין איראן. ארה"ב אימצה לחיקה את איראן וקראה למערב כולו לאמצה לחיקו ולהסיר את המצור עליה ולהחזירה לחיק [הקהילה] הבינ"ל כמו ילד מפונק. יתר על כן, ארה"ב עברה בשתיקה על כל פגיעותיה [של איראן] בביטחון האזורי ובמרכיביו באמצעים העדתיים המזוהמים ביותר, ומחקה את כל התיקים השחורים האלה שהיא שמרה לעצמה [על איראן], כאילו שהיא רוצה לטהר את חטאיה [של איראן] על מנת לצרפה אליה כבעלת ברית מהימנה...

 

אנו ניצבים כעת בפני הנושא הסבוך ביותר – מוסול. אל-חשד אל-שעבי בו תומכת איראן, מציב עצמו כראש החץ של הכוחות הרוצים בגירוש דאעש. מה רוצים שיהיה [עתידה של] מוסול לאחר שתטוהר מהמליציות של דאעש, במיוחד נוכח הניסיון המר של אל-חשד העדתי הזה בכמה עיירות עיראקיות במחוז צלאח אל-דין? האם המערב ימשיך לעבור בשתיקה על המעשים המטופשים שמבצעת איראן ועל מאמציה הקדחתניים לשנות את הדמוגרפיה של האזור, כדי להבטיח לה את נאמנותם של קנטונים נוספים, על מנת שתוכל בעת הצורך להשתמש בהם כעילה להתערבות? או שהוא יקרא שוב את ההיסטוריה של המאבק בין הערבים לפרסים [איראנים], יתייחס למה שמתכננים [האיראנים] במסווה של מאבק בדאעש, ויפעל למען הסר כל ספק [בנדון] באמצעות מניעת האיראנים, על שנאתם הצפווית, מלהיכנס למוסול כדי להוסיף שמן למדורה העדתית המתלקחת בשל מדיניות משטר שלטון חכם ההלכה [באיראן, וליה אל-פקיה] וריכוזי הכוחות העדתיים שלו? 

 

אני סבור שעל העולם שקיבל בברכה את איראן אשר יורה פגזים לעבר כלי השיט שלו[5], שעה שהוא מאמץ אותה לחיקו, לשים לב לכך שהוא מאמץ לחיקו נחש ערמומי, שסעודיה התרחקה ממנו רק לאחר שבלעה מהרעל הקטלני שלו. האם יבינו זאת אלו הרואים בה [באיראן] רק [מקור] לגז, לנפט, לשטיחים ולפיסטוקים?"[6]

 

אל-תויג'רי: המלחמה האמיתית תהיה בין הסונים והשיעים על השליטה במוסול לאחר שחרורה

עבד אל-עזיז אל-תויג'רי, אקדמאי סעודי כתב ברוח דומה במאמר ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, כי המטרה האמיתית  של הלחימה במוסול אינה דאעש אלא יישום תכניתה של איראן לשנות את המאזן הדמוגרפי של עיראק וכי ארה"ב מתאמת את המבצע במוסול עם איראן. הוא כתב: "האם זו באמת מלחמה לשחרור מוסול או שזהו מאבק נמרץ להכפפת העיר שבה רוב הסוני לתכנית האיראנית העדתית, כפי שהוכפפו קודם ערים ואזורים אחרים שנלקחו מידי דאעש? האם נגזר על מוסול להיות כחלב, עיר ערבית סונית הרוסה?

 

יש כמה גורמים הנאבקים זה עם זה כדי לשלוט לבדם על מוסול. אחד מהם הוא צבא עיראק בו יש רוב שיעי. השני הוא אל-חשד אל-שעבי שמציית להנחיות איראן ומשרת את האינטרסים שלה כמו חזבאללה בלבנון. כבר הוכח שכאשר אל-חשד אל-שעבי נכנס לעיר או לכפר לאחר שדאעש השתלט עליו, הוא זרע בהם הרס, חורבן והרג. הוא [גם] ביצע פשעים נגד האנושות נגד האזרחים העיראקים הסונים, כ'נקמה על דמו של אל-חוסין'[7], כפי ש[אנשיו] שבו ואמרו בטון היסטרי. זה קרה בפלוג'ה, בתכרית, ברמאדי ומקומות נוספים וזה בוודאי מה שיקרה במוסול ובכל מחוז נינווה אם דאעש ימסור אותם לידיהם...  

 

ארה"ב שכבשה את עיראק בשנת 2003, נסוגה מהארץ הערבייה האומללה הזו באופן מביך רק לאחר שהיתה בטוחה כי איראן תתפוס את מקומה. היום, במערכה על מוסול, היא [ארה"ב] מתואמת עם איראן ולא עם הממשלה בבגדאד. בין אם הדבר נעשה במסגרת היחסים הבילטראליים [בין ארה"ב לאיראן] או במסגרת הקואליציה הבינ"ל למאבק בטרור בהנהגת ארה"ב, זה היינו הך, מאחר שבסופו של דבר ארה"ב היא בעלת העניין ויש לה קשרים עם טהראן ועם בגדאד. משמעות הדבר שהריבונות העיראקית מופקעת ושלממשלת עיראק אין כל שליטה [על הנעשה].

 

לאור זאת, ניתן להבין מדוע ממשלת בגדאד מתעקשת בימים אלה, באופן מפתיע, על נסיגת צבא תורכיה מעיראק, ובמיוחד לאחר הקמת אל-חשד אל-וטני, המורכב מהסונים ושמוכר היום בשם 'שומרי נינווה' ובראשו עומד המושל לשעבר של מוסול. זאת מאחר שאיראן רואה באל-חשד אל-וטני הסוני הזה, שאומן ע"י צבא תורכיה, איום על האינטרסים שלה במוסול ובמחוז נינווה, מכיוון שאם הוא ישתתף במערכה על שחרור העיר בפיקודו העקיף של צבא תורכיה, הוא יגן על תושבי מוסול, שרובם סונים, מפני תוקפנותו של אל-חשד השיעי העדתי ויסכל את תוכניתה האימפריאליסטית של איראן ...

 

אם תורכיה הכריזה שהיא נשארת באזור כדי להגן על הסונים ולהבטיח את האינטרסים שלה לאחר יציאת דאעש ממוסול, זהו עניינה, שכן המערכה שממתינה לכולם היא זו שתחל מיד לאחר המערכה הזו [על מוסול]. מי ישלוט על מחוז נינווה? האם מוסול והכפרים והעיירות הסמוכים לה יחזרו לשלטון הלאומי העיראקי, זאת בהנחה שיש בכלל שלטון כזה? האם הוא [מחוז נינווה] יהיה המשך ישיר של איראן, ובכך תשתנה למעשה המפה הגיאוגרפית והעולם [יצטרך] להתמודד עם המצב הקיים? מה תהיה עמדת ארה"ב – האם כניעה להתפתחויות והמשך התיאום עם טהראן משרתים את האינטרסים שלה?..."[8]

 

העיתונאי הסעודי תורכי אל-דח'יל: יש כוונה לייצא את המשבר במוסול למדינות המפרץ

תורכי אל-דח'יל, עיתונאי סעודי בכיר ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה לשעבר, אומנם קרא לעולם לאחד כוחות ולהילחם בדאעש אך הזהיר כי מאחורי הלחימה בדאעש יש גם מטרות מוסוות – פגיעה בסונים בעיר ופגיעה במדינות המפרץ. הוא כתב: "... על העולם כולו להתאחד כדי להביס את דאעש. ייתכן שהמערכה תצליח לשבור את כוחו של הארגון הקיצוני, בייחוד אם הכוחות הלוחמים יצליחו להתעלות מעל [הניסיון] להפוך את המלחמה לעדתית או לבצע שינוי דמוגרפי של העיר, דבר שלמעשה כבר קרה. אולם כאשר אנו מדברים ספציפית על גירוש הסונים, הרי שזה מחזיר אותנו לסיבה בעטיה [ר"מ עיראק לשעבר] נורי אל-מאלכי הקל על כניסת דאעש למוסול. אלה אינם דיבורים אמוציונליים. ארגון אמנסטי הודיע שהסונים במוסול עומדים בפני נקמה אכזרית מצד מיליציות עדתיות...

 

נורי אל-מאלכי אמר במפורש כי המיליציות השיעיות ילחמו לא רק במוסול או בחלב אלא  הן יגיעו עד תימן, מה שמעיד על כוונה לייצא את משבר מוסול לאזור [כולו] ובמיוחד למדינות כסעודיה ובחרין כדי לנצל את משבר מוסול [לפגיעה בהן] ככל שאפשר.

מערכת מוסול היא הכרחית כדי להביס את דאעש. מדינות יריבות משתתפות בלחימה. הדבר החשוב הוא ניצחון מוסול העיר ולא [ניצחון של] פלג עדתי או אתני. בה בעת עלינו להיאבק בכל [ניסיון] לשנות את ההרכב הדמוגרפי של כל עיר, יהיו  אשר יהיו העדה או הדת הדומיננטיות בה. ייתכן שהמערכה תתארך, אך האם היא תשיג את כל יעדיה? הדבר יהיה קשה בשטח, והמערכה עלולה להמשך יותר מן המשוער. מוסול תשוחרר, אך היא לא תהיה מוסול עליה קראנו או זו שאנו מכירים."[9]    



[1] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 29.10.2016; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 30.10.2016

[3] ו http://nahrainnet.net, 29.10.2016

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 24.10.2016

[5] בשנה האחרונה היו תקריות רבות בין סירות משה"מ לבין כלי שיט אמריקאים במפרץ הפרסי באוגוסט 2016 נטען  כלי שיט איראנים ירו לעבר כלי שיט אמריקאים במפרץ הפרסי. http://edition.cnn.com, 31.8.2016 

[6] אל-יום (סעודיה), 21.10.2016

[7] בנו של עלי הח'ליף הרביעי, שנהרג בקרב כרבלאא' בשנת 680  

[8] אל-חיאת (לונדון), 24.10.2016

[9] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 25.10.2016