המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
קונפדרציה בין ירדן לפלסטינים: דיון מחדש ברעיון ודחייתו בשני הצדדים
9/10/2016

 

קונפדרציה בין ירדן לפלסטינים: דיון מחדש ברעיון ודחייתו בשני הצדדים

 

מאת כ. יעקב


הקדמה

לצד היזמות המדיניות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני מוצעות מעת לעת חלופות כגון מדינה דו-לאומית או חזרה אל האופציה הירדנית. לאחרונה שבה ועלתה לדיון ציבורי בשטחי הרש"פ ובירדן "האופציה הירדנית", שמשמעותה היא קשר פוליטי בין הממלכה הירדנית לפלסטינים אשר יכול לבוא לידי ביטוי  בקונפדרציה ירדנית-פלסטינית.  עמדתן של ההנהגה הירדנית וההנהגה הפלסטינית בנושא לאורך השנים הייתה כי קונפדרציה תהיה אפשרית רק לאחר שתוקם המדינה הפלסטינית העצמאית וכי כל דיון בנושא לפני כן מהווה פגיעה בסוגיה הפלסטינית.

 

דבריו של נשיא אוניברסיטת אל-קודס לשעבר, סרי נוסיבה, ליומון הפלסטיני המקוון "דוניא אל-וטן" ב-27 במרס 2016 אודות האופציה הירדנית הם שהחזירו את הנושא לדיון ציבורי.[1] כמו כן, במסגרת מפגשים שהתקיימו בעת האחרונה בין גורמים פלסטיניים לבין אישים ירדניים בשטחי הרש"פ ובירדן, הצהיר ראש ממשלת ירדן לשעבר, עבד אל-סלאם אל-מג'אלי, כי האופציה הירדנית אידיאלית, אך הבהיר בהמשך כי הביע עמדה פרטית בלבד. בנוסף, חבר הפרלמנט הירדני, מוחמד אל-דואימה, יזם ביקור משלחת מחברון בירדן לצורך קידום נושא הקונפדרציה בין ירדן לפלסטינים.

 

יצוין כי היחיד שעסק ברצינות לנושא הקונפדרציה היה סרי נוסיבה. אחרים שדנו בכך, כמו למשל חה"פ הירדני מוחמד אל-דואימה או אנשים שאמרו כי הרעיון הוא עמדה פרטית שלהם בלבד, עשו זאת משיקולים אחרים.

 

התגובות בירדן וברש"פ להצהרות אלו לא איחרו לבוא ורובן ככולן היו נגד רעיון הקונפדרציה בעת הזו. רבים ראו בכך ביטוי לייאוש מפתרון שתי המדינות ומההנהגה הפלסטינית. גורמים ירדנים ופלסטיניים כאחד טענו כי כל עוד לא הוקמה מדינה פלסטינית הדיון בנושא זה משרת את ישראל ופוגע בזכויות העם הפלסטיני ובשאיפתו למדינה פלסטינית עצמאית. לטענתם, אין להציג בפני ישראל, שהכשילה את פתרון שתי המדינות, חלופות שהן פחות טובות לפלסטינים. גם מי שתמכו ברעיון הקונפדרציה סייגו זאת בכך שיהיה אפשר ליישמו רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית ופתרון נושאי הסדר הקבע.

 

לנוכח העובדה שלא נמצאו תומכים רבים לרעיון הקונפדרציה ולנוכח העובדה שלאישים שהעלו את הנושא באחרונה לא הייתה תכנית ברורה ואולי אף לא כוונה למימוש הרעיון, לא  נראה כי התנאים כיום בשלים למימוש חלופת האופציה הירדנית, כלומר הקמת קונפדרציה בין ירדן לרש"פ.

 

"ירדן ופלסטין"[2]



דוח זה יסקור את העמדות השונות שנשמעו בתקשורת הירדנית והפלסטינית בנושא הקונפדרציה בעקבות העלאת הרעיון בעת האחרונה.

 

הניסיונות לקדם את רעיון הקונפדרציה

סרי נוסיבה: האופציה הירדנית – המפלט היחיד של הפלסטינים כיום

כאמור, כמה אישי ציבור פלסטיניים וירדניים החזירו בעת האחרונה את נושא האופציה הירדנית לדיון ציבורי. הראשון היה סרי נוסיבה בראיון ליומון פלסטיני מקוון במרץ 2016. אין זו הפעם הראשונה שסרי נוסיבה מדבר על קונפדרציה: בשנת 2011 הוא הגן על רעיון הקונפדרציה בין ישראל לבין הפלסטינים במאמר שפרסם באתר www.maannews.net בדצמבר 2011. אולם הפעם דיבר נוסיבה על קונפדרציה בהרכב ירדני-פלסטיני, בהדגישו כי האופציה הירדנית היא המפלט היחיד של הפלסטינים מן המבוי הסתום בתהליך המדיני. וכך אמר בראיון ליומון המקוון בחודש מרץ האחרון: "בעבר התנגדתי בתוקף לאופציה הזאת, אך כעבור שנים ובייחוד כעת אני וכולנו זקוקים עד מאוד לאופציה הזאת. עם זאת, ייתכן שירדן עדיין אינה מסוגלת לשאת בנטל הזה." נוסיבה אמר כי המסמך שהציע לפני כ-14 שנה לפתרון הסכסוך הפלסטיני הישראלי יחד עם אחד מראשי מפלגת העבודה אז עמי איילון, לא ניתן ליישום כיום, שכן "אין דבר או פתרון שאין להם תפוגה. הפתרון או ההצעות האלה היו ראויים ליישום בעת ההיא... כיום לא נראים באופק פתרונות או מו"מ בין שני הצדדים בייחוד על רקע התגברות הבנייה בהתנחלויות והסיכוי הזעיר של מימוש מה שנקרא פתרון שתי המדינות... אין לנו חלופות ליציאה מן המצב הקיים משום שאין לנו צבא לשחרר את פלסטין או חצי ממנה, שהרי האסטרטגיה נשענת על כוח ואנו לא חזקים בייחוד נוכח הסכסוכים במדינות ערב והאסלאם וזה לא מסייע לנו אסטרטגית. אם אנו קוראים את המציאות ואת העתיד נראה שאין פתרון המשביע את רצון העם הפלסטיני. "[3]    

 

כמו כן ב-13 במאי, פרסם מרכז מחקר השייך לאוניברסיטת אל-נג'אח בשכם סקר דעת קהל שהראה כי כ-%42 מהפלסטינים תומכים בהקמת קונפדרציה ירדנית-פלסטינית ו-39% מתנגדים.[4] 

 

דיווחים על בכירים פלסטינים-ירדניים המנסים לקדם את רעיון הקונפדרציה

בנוסף, במאי 2016, חודשיים לאחר דבריו של נוסיבה, דווח גם על פעילות של כמה אישים לקידום רעיון הקונפדרציה. חבר הפרלמנט הירדני, מוחמד אל-דואימה, הצהיר על יזמה שנקראת "מיליון חברונים" ובמסגרתה ביקרה בירדן משלחת עממית מחברון לפי הזמנת קבוצת שבטי הר חברון בירדן שלדבריו מספר אנשיהם מגיע למיליון איש. היומון ראי אל-יום טען בדיווח ב-22 במאי כי מטרת המשלחת היא קידום הקונפדרציה וכי היא אמורה להיפגש גם עם המלך עבדאללה ולדון עימו בכך. עוד דיווח היומון כי נכבדי חברון בירדן קיבלו ידיעות לפיהן חבר הפרלמנט אל-דואימה המארגן את ביקור המשלחת מחברון פועל מתוקף ייפוי כוח שקיבל מלשכת המלך. אולם אל-דואימה הכחיש דיווחים אלה בציינו כי לממשלת ירדן אין כל קשר לנושא.[5] 

 

בתגובה ליזמתו של אל-דואימה חתמו נכבדים חברונים מירדן ומהרש"פ על הצהרה משותפת בדבר נכונות לצאת נגד "הניסיונות להחיות את אגודות הכפרים". הם גינו בחריפות את היזמה הנקראת "מיליון חברונים" וכינו אותה "מזימה שנועדה לפגוע בירדן ובפלסטין כאחד." לדבריהם, מאחורי היזמה עומדים אלה המנסים לנרמל את יחסי ישראל וירדן "בעלי העמדות החשודות ואלה המבקרים ברציפות בישות הציונית."[6]

 

בעל הטור הירדני בסאם בדארין תאר את אל-דואימה  כדמות שנויה במחלוקת וטען כי "אל-דואימה הגיע לחברון ורק הצטלם עם כמה נכבדים ומוכתרים מחברון ומכפריה."[7]

 

בערוץ פעילות אחר פעל ראש מממשלת ירדן לשעבר, עבד אל-סלאם אל-מג'אלי שביקר בשכם ב-21 במאי. מושל מחוז שכם לשעבר וחבר הוועד הפועל של אש"פ, ר'סאן אל-שכעה ארגן עבורו כינוס של כמאה אישים מהעיר. בדברים שנשא אל-מג'אלי במהלך הכינוס הוא הביע את תמיכתו ברעיון של קונפדרציה ירדנית-פלסטינית אך רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית. אל-מג'אלי אמר: "אישית אני מאמין בקונפדרציה ירדנית-פלסטינית, אך לא כעת אלא לאחר שתוקם המדינה הפלסטינית. הקונפדרציה בין מדינה למדינה נחשבת לפתרון האידיאלי והמועיל ביותר לפלסטינים ולירדן. הממלכה אינה יכולה להתקיים בלי פלסטין ופלסטין לא תוכל לחיות בלי ירדן, אך עלינו להמתין."[8] אל-שכעה מצדו קרא "להמשיך לדון ברעיונות הרבים שהעלה עבד אל-סלאם אל-מג'אלי.[9]

 

אולם כעבור כמה ימים, ב-2 ביוני, הכחיש אל-מג'אלי קיומה של תכנית להקמת קונפדרציה בין ירדן לפלסטין והבהיר כי דבריו היו בגדר השקפה פרטית שלו וכי הוא אינו מייצג שום גורם רשמי.[10]

 

תמונות מן הכינוס בשכם[11]

  

 

היו שניסו לקשור בין האירוע הזה לניסיון ההתנקשות באל-שכעה כמה ימים לאחר מכן, אם כי אל-שכעה הכחיש כל קשר. בריאיון לשבועון אל-סונארה של ערביי ישראל הוא אמר: "אין זה הביקור הראשון של עבד אל-סלאם אל-מג'אלי בביתי ויש לנו קשרים אישיים ויחסי אמון וכבוד... והוא דיבר על קונפדרציה בין ירדן לפלסטין, אך לפי החוק קונפדרציה יכולה להיות [מסגרת] של שתי מדינות ולא [מסגרת] של ישות הנקראת רשות פלסטינית ומדינה קיימת."[12]

 

תגובות שליליות בקרב הפלסטינים והירדנים לרעיון הקונפדרציה

הן ההנהגה הפלסטינית והן ההנהגה הירדנית נמנעו מלהגיב לניסיונות קידום רעיון הקונפדרציה, אולם הניסיונות האלה עוררו תגובות שליליות ברמה העממית והתקשורתית. ההתנגדות לרעיון הקונפדרציה מצאה ביטוי במאמרים רבים שהתפרסמו בעיתונות הפלסטינית ובעיתונות הירדנית.

 

מאמרים פלסטינים נגד רעיון הקונפדרציה

בעיתונות הפלסטינית התפרסמו מאמרים רבים של בעל טורים ואף של בכירים ברש"פ שתקפו את סרי נוסיבה על דבריו ויצאו נגד רעיון הקונפדרציה בטענה שאין ודאות שירדן מוכנה לקונפדרציה וכי קונפדרציה תוקם רק לאחר כינון מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967. היו גם שטענו כי הקונפדרציה היא תגמול לישראל ומשחררת אותה מפתרון שתי המדינות. לא נמצאו מאמרים שצידדו ברעיון הזה כעת.   

 

ביקורת על נוסיבה: דיבר מתוך מאכזבה; העם הפלסטיני שואף לעגן זהותו הלאומית באדמתו הפלסטינית

בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, האני אל-מצרי מתח ביקורת על נוסיבה וטען כי דבריו נבעו מתוך אכזבה ותחושה שאין הנהגה, אך הדבר אינו מצדיק להציע את האופציה הירדנית. הוא כתב: "אם דברי [נוסיבה] על כך שאין הנהגה הם נכונים, ואכן הם נכונים במידה מסוימת, צריך לבדוק את הסיבה לכך וכיצד אפשר ליצור הנהגה פלסטינית, אלא אם כן נוסיבה סבור שאי קיומה הוא גזרת האל." אל-מצרי כתב כי אין ודאות לכך שירדן מסכימה לאופציה הירדנית, כלומר אין מדובר באופציה, אלא בהבעת ייאוש: "כיום ירדן היא מהתומכים הנלהבים בהקמת מדינה פלסטינית שהיא קו ההגנה הראשון מול שאיפות ההתפשטות של הציונים."[13]

 

עומר אל-ר'ול, ששימש יועצו של ראש הממשלה הפלסטינית לשעבר סלאם פיאד ובעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, הגיב אף הוא לדברי נוסיבה וטען כי בנוסף לעמדה הברורה והמוסכמת של מנהיגי ירדן והרש"פ שקונפדרציה תהיה רק לאחר שתוקם מדינה עצמאית בגבולות 1967 "הרחוב הפלסטיני אינו מגיב לאופציה הזאת בשל מה שהוזכר וכן משום שהוא שואף לעגן את זהותו הלאומית באדמתו הפלסטינית. למרות המשבר העמוק הפוקד את המפעל  המדיני הפלסטיני, ההנהגה והעם טרם איבדו את התקווה לממש את יעד ההגעה לעצמאות ולהקמת מדינה."[14]   

 

הקונפדרציה היא פרס לישראל ותיצור לנו בעיות עם ירדן

בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם מוחמד יאר'י כתב כי האופציה הירדנית אין כוונתה החזרת הגדמ"ע כולל מזרח ירושלים לירדן כפי שהיה בעבר לפני מלחמת יוני [ששת הימים], אלא  ישראל מעוניינת להחזיר את החלק שהיא אינה מעוניינת בו מהגדמ"ע לירדן כלומר את האזורים המאוכלסים בפלסטינים דוגמת שטחיA  ואולי חלק מוגבל משטחי B. הוא תהה: "מדוע צריך להקל את ייצוא בעיותיו של הכיבוש אל האחר? הסרת אופציית שתי המדינות אין פירושה קבלת אוטונומיה באזור A או סיפוח [שטחים] לירדן ויצירת בעיה עם הירדנים שאינם מעוניינים בפתרון הזה, אלא צריך לאמץ את אופציית המדינה האחת."[15]

 

גם בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, רג'ב אבו סוריה, טען כי הקונפדרציה אינה פתרון טוב מבחינת הפלסטינים, מכיוון שהיא לא עונה על שאיפותיהם המינימאליות ועל זכויותיהם ומטרותיהם. הוא כתב: "נראה שמדינות ערב – המפרץ, מצרים וירדן במידה מסוימת – זקוקים לפתרון מהיר של הבעיה הפלסטינית כדי לפתוח ערוצי קשר עם ישראל לנרמול חמים, שאולי יוביל גם לברית צבאית או ביטחונית מול האתגר האיראני... הקונפדרציה היא פיתוי לישראל, כלומר אם ישראל תסכים למו"מ ישראלי-ערבי במקום ישראלי-פלסטיני, היא תוציא את הגולן ואת זכות השיבה מהמו"מ ותנהל שיחות רק על הגדמ"ע ועל מזרח ירושלים לפי תפישת הקונפדרציה, כלומר בלי התנאים של הקמת מדינה פלסטינית על כל השטחים [שנכבשו ב]-1967".[16]

 

מאמרים בעיתונות הירדנית נגד הקונפדרציה בשלב הנוכחי

בעיתונות הירדנית התפרסמו מאמרים של בכירים ובעלי טורים שחזרו על עמדתה הרשמית של ירדן לפיה האפשרות של קונפדרציה בין ירדן לפלסטינים תידון רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. לדברי כותבים אלה, הקמת  קונפדרציה עם הרש"פ בעת הזאת היא בלתי אפשרית ואף מהווה פגיעה בעם הפלסטיני ובדרישתו למדינה עצמאית והדיון בכך כעת רק מזיק לסוגיה זו. במקביל התפרסמו גם מאמרים שדחו על הסף את הרעיון וטענו כי לפלסטינים יש זהות משלהם וכי הרעיון עלול לאפשר לישראל להתנער מהמשך מימוש הסכם אוסלו ולנצל את הקונפדרציה כדי להעביר את רוב תושבי הגדמ"ע לירדן.

 

שר ירדני לשעבר: האופציה של ירדן היא הקמת מדינה פלסטינית

השר לשעבר בממשלת ירדן, צאלח אל-קלאב, כתב בטורו ביומון הירדני הממסדי אל-ראי: "ירדן הודיעה על הסכמתה להחלטת ועידת רבאט [הכוונה לכינוס הפסגה הערבית בשנת 1947] לראות באש"פ הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני והיא התייחסה לכל העניינים הנוגעים לבעיה הפלסטינית בהתאם להחלטה הזאת. היא גם הייתה הראשונה שהתייחסה אל הרש"פ כמדינה עצמאית והחליפה עמה שגרירים במתכונת הקיימת כיום שוודאי תישאר עד שייושמו הסכמי אוסלו והכיבוש ייסוג מן הגדמ"ע וגם לאחר מכן. זו העמדה הקבועה לאורך זמן שמסתמכת על האמונה הבלתי מעורערת בצורך לכבד את רצון האחים הפלסטינים... בכל הנוגע לבעיה הפלסטינית, לירדן ולירדנים אין אופציה אלא לתמוך בעם הפלסטיני. הוא עמנו. אנחנו ממנו והוא מאתנו. אנו תומכים בו בכל דרך ובכל מה שיש לנו  כולל חיי אדם עד שתוקם המדינה הפלסטינית המיוחלת שבירתה ירושלים הקדושה. אחר כך נחליט. גם אם אנו עומדים על כך שאנו עם אחד, בני אומה אחת, לא תהיה חזרה אל האופציה הירדנית כלל... האופציה של ירדן היא מימוש חלום המדינה הפלסטינית העצמאית על בסיס נסיגת ישראל מהגדמ"ע לגבולות ה-4 ביוני 1967 כולל, כמובן, ירושלים."[17]

 

בשלב הנוכחי הדיון בקונפדרציה רק מזיק

במאמר אחר ב-26 במאי כתב אל-קלאב: "אין מחלוקת כלל שהעם הירדני והעם הפלסטיני הם עם אחד ושעתיד היחסים בין ירדן לפלסטין הוא אחדות בין שהמתכונת תהיה מיזוג כפי שהיה לפני החלטת הפסגה הערבית המפורסמת ברבאט בשנת 1974 שהכירה באש"פ כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, ובין שהמתכונת תהיה קונפדרציה או פדרציה. כדי שהמעבר הזה יהיה בטוח ובלי השפעות שליליות נשאלת השאלה האם צריכים הירדנים והפלסטינים לנקוט את הצעד הזה היום, כשמצב הפלסטינים הוא בלתי יציב, או לאחר שישראל תיסוג מכל השטחים שכבשה בשנת 1967, והעם הפלסטיני יזכה להגדרה עצמית על בסיס הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים עצמאית ואז נחליט. יש פחד שישראל תנצל את ההרפתקה שעליה מדברים – הקונפדרציה – ותנצל את התנאים באזור ואת המצב הגרוע בעולם כדי להעביר את רוב תושבי הגדמ"ע אל הצד המזרחי של נהר הירדן באמתלה שהיא שולחת אותם אל מולדתם ואל קרוביהם. במצב כזה לא תועיל חרטה או ריצה לאו"ם שהרי אם הוא היה יכול להרתיע את התוקפן הוא היה מיישם את החלטות האו"ם וכופה על ישראל נסיגה מהגדמ"ע שהייתה בשנת 1967 החצי האחר של הממלכה הירדנית ההאשמית. נוסף לכך, ישראל העוקבת אחר כל פרט בתחום טוענת בפני העולם כי אין צורך כלל להמשיך את תהליך השלום לפי הסכם אוסלו או הסכם אחר כל עוד יש בדרך קונפדרציה ירדנית-פלסטינית וכל עוד הפלסטינים בגדמ"ע יכולים לעבור לגדה המזרחית [קרי לירדן]...

 

העולם והישראלים אינם מבינים כי פתיחת נושא הקונפדרציה הירדנית-פלסטינית בעיתוי הזה היא רק מתוך שעמום שממנו סובלים הירדנים והפלסטינים והיא רק ספורט מחשבתי מאלה החוששים שמוחם ייפגע מהסתיידות או קיפאון. פתיחת הנושא הזה כעת ובנסיבות האלה עלולה להוביל להתפתחויות חמורות מאוד. השאלה היא האם 'הגאונים' האלה המציעים את ההצעה החמורה הזאת במצב חמור רוצים שאש"פ יוותר על החלטת הפסגה הערבית המפורסמת ברבאט שראתה בו הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני ושמשלחת של הקונפדרציה הזאת הדמיונית הווירטואלית תתפוס את מקומם של הרש"פ, אש"פ  והפלסטינים במו"מ הקשה שהופסק בנקודה מסוימת[?]."[18]           

 

בעל טור ירדני: דיבורים על קונפדרציה לפני עצמאות פלסטינית הם דברי הבל וקשירת קשר

בעל טור ביומון הירדני אל-דוסתור דר' רחיל מוחמד ר'ראיבה כתב: "הדיבורים על [כינון] קונפדרציה לפני שחרור פלסטין  ולפני שהעם הפלסטיני קיבל עצמאות הם דברי הבל וסוג של קשירת קשר נגד הקרבת העם הפלסטיני והקרבת המוסלמים והערבים במהלך חצי מאה. כמו כן, זוהי התעלמות מן השהידים, מהדם ומהפצעים שותתי הדם ובזבוז שנים של מאבק מצד כל פלגי ההתנגדות וכל מי שידה אבן וכל מי שאיבד מחייו שנים בצינוקי הכיבוש... מי שמציע קונפדרציה לפני שחרור האדמה והאדם הפלסטיניים ולפני הקמת מדינתו העצמאית על אדמתו נחפז לרצות את נתניהו וליברמן גם אם מכנים זאת 'חשיבה מחוץ לקופסה'...

 

כאשר העם הפלסטיני ישתחרר ויצליח להקים את מדינתו על אדמתו המשוחררת וכאשר יצליח לזכות בריבונות מלאה ויוכל לקבל החלטות עצמאיות בחופש מוחלט נחשוב להציע את מיזמי האחדות או האיחוד עם מדינות ערב השכנות."[19]

 

בכיר ירדני: הקונפדרציה היא רעיון ציוני שנועד לעקוף את זכויות הפלסטינים ויש להתנגד לו

דובר ממשלת ירדן לשעבר, סמיח אל-מעאיטה, כתב במאמרו: "מי שמכיר את ירדן ואת הירדנים יודע היטב כי רעיון הפדרציה או הקונפדרציה איננו אופציה בהתייחסותם לבעיה הפלסטינית. כולנו יודעים שהרעיון הוא מיזם ציוני [שנועד] לעקוף את זכויות הפלסטינים ואת הדרישה של ירדן להקים מדינה פלסטינית אמתית בעלת קיום על אדמה פלסטינית. הכיבוש הוא שצריך לשלם לעם הפלסטיני ולא שום צד אחר, אך התרגלנו מעת לעת לשמוע בחוגים שלנו טענות, פרשנויות ושמועות על קונפדרציה בין ירדן לפלסטין ואולי כולנו בארץ הזאת צריכים להתייחס לרעיון בבוז פוליטי, משום שברור כי נבירה בפרשה הזאת מעת לעת נועדה להשאירה בחיים, להתגרות בנו כירדנים, להפוך אותה לאחת מנקודות המחלוקת הפנימית בין המרכיבים החברתיים והפוליטיים שלנו ולגרום לנו לפתוח את שערינו למלחמת אחים... לפיכך, חובתנו כירדנים להכריע באופציות שלנו ולהיות בטוחים שהמדינה וההנהגה וכל ירדני אינם מעוניינים לפתור את בעייתה של ישראל ולא להגשים את מטרות קבלני מלחמות האחים...

 

גם אם נניח לצורך הדיון שאנו מקבלים בהתלהבות את הקונפדרציה או הפדרציה או רעיון דומה, עם מי היא תוקם?! עם רשות שאינה שולטת בענייניה, עם טריטוריה ועם [פלסטיני] הנתונים לכיבוש. [זו רשות] מוגבלת בהסכמים המונעים ממנה אפילו להיות במעמד של  עירייה אמתית? האם נקים קונפדרציה או פדרציה עם טריטוריה פלסטינית מפוצלת ועם פלסטיני המפולג לכל סוגי הפלגים ושתי ממשלות שהאיבה ביניהן גוברת על העוינות כלפי הכיבוש או עם רשות שהכלכלה שלה חלשה והיא תלויה בכלכלה הציונית[?]. אפילו התחנות שלה לייצור חשמל נעצרות כאשר הכיבוש מפסיק לספק להן דלק. [האם נקים] קונפדרציה עם ישות פוליטית מושחתת, משותקת ונגועה במחלות שאחת מהן היא ההפיכה שחמאס ביצעה בעזה [בשנת 2007]... מפיצי הרעיון הציוני הזה אינם מאמינים בזכויות של הפלסטינים, אלא כבר הגיעו להכרעה בייחוד בנושא העקורים והפליטים, זכות השיבה ורעיון המדינה הפלסטינית. הם מפיצים בחסות הציונים את רעיון הקונפדרציה עם ירדן משום שבסופו של דבר [מימוש] רעיון זה יעניק להם יישוב מחדש של ממש בלי דרך חזרה, יקבור את זכות השיבה ואת רעיון המדינה העצמאית ויגרום לירדן לשלם את המחיר במקום הכיבוש."  

 

אל-מעאיטה הוסיף: "צריך להתנגד בחריפות לרעיונות הציוניים האלה וכן להאמין שכל הירדנים ובראשותם הממסד השלטוני הכריעו נגד כל מה שפוגע בזהות המדינה הירדנית ובזכות העם הפלסטיני להקים את מדינתו העצמאית על אדמת הלאום, ושהכיבוש הוא שישלם את המחיר ולא איזשהו גורם ערבי [ודאי] לא אנחנו הירדנים. צריך להקים רק מדינה פלסטינית עצמאית אמתית, וצפוי כי מעת לעת הנושא ישוב."[20]   

 

בעל טור ביומון הירדני אל-דוסתור חוסיין אל-רואשדה כתב: "אני חושש שתבשיל הקונפדרציה הונח על האש בהקשר השינויים שחלו באזור. נכון שעמדתה ההיסטורית של ירדן היא שהקונפדרציה מותנית בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, אך מי יודע מה יקרה אם פתרון שתי המדינות ייכשל או יהיה בנסיגה. אני רק רוצה להזהיר את החברה שלנו בגלוי, ולא ניכנע לשום סחיטה שכן אנו מסוגלים אם נרצה להיחלץ מן המלכודת אפילו במחיר יקר."[21]

   

עיתונאי ירדני: לפלסטינים זהות משלהם ולא ניתן לספחם למדינה אחרת

ברוח דומה כתב בעל הטור ביומון הירדני אל-ר'ד, פהד אל-ח'יטאן: "כבר נאמר פעמים רבות שמשמעות אופציית הקונפדרציה הזאת היא התאבדות המדינה הירדנית, אך איש לא האמין או לא רצה להאמין. יתרה מזאת, השבנו על ההתקפות עלינו מעמדת מגננה בלי לנקוט יזמה רצינית שתקשור בין העמדות למעשים. הרוקדים לצלילי הקונפדרציה מתעלמים בדרך כלל מעמדת מגזר רחב של פלסטינים, בייחוד אלה הנאחזים באדמתם. לרוב הם דבקים באופציית המדינה העצמאית ובהם יש גם זרם שאינו רוצה קשר של איחוד מכל סוג שהוא עם ירדן אפילו לאחר שהפלסטינים ישיגו את זכותם למדינה עצמאית... הזהות הפלסטינית התגבשה לגמרי במהלך הסכסוך המר עם התנועה הציונית. הפלסטינים בגדמ"ע ובעזה אינם רק תושבים שאפשר לספחם למדינה כלשהי. למרות כל מה שאומרים על עמדת ישראל היא הכירה בהם כעם ובזכותם למדינה עצמאית. איך לאחר כל הדרך השזורה בדם ובקרבנות אנו שבים ומכנים אותם 'תושבים' בדיוק כפי שהדבר בולט בכתבים הציוניים הקדומים?"[22]   

 

 

 

 

 



[1] סרי נוסיבה הוא בן למשפחה מוסלמית מכובדת במז' ירושלים, פרופסור לפילוסופיה ונשיא אוניברסיטת אל-קודס לשעבר. הוא נחשב לפרגמטי בדעותיו, דוגל במאבק לא אלים ואחד הפוליטיקאים הפלסטינים המעטים שדיבר בגלוי על נכונות פלסטינית לוותר על זכות השיבה תמורת נסיגה ישראלית ממזרח ירושלים וממסגד אל-אקצא. פעל יחד עם עמי איילון בקידום יזמת שלום משותפת לשניהם שנקראה  "המפקד הלאומי".

[3] ו www.alwatanvoice.com, 27.3.2016 

[4] וhttp://arabi21.com, 13.5.2016

[8] ו http://samanews.com, 22.5.2016

[9] ו www.maannews.net, 21.5.2016

[10] ו www.amad.ps, 2.6.2016

[11] וwww.maannews.net, 21.5.2016

[12] ו http://www.sonara.net, 22.7.2016

[13]  אל-איאם (רש"פ), 5.4.2016

[14] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 16.4.2016

[15] אל-איאם (רש"פ), 3.6.2016

[16] אל-איאם (רש"פ), 31.5.2016

[17] ו www.alrai.com, 8.5.2016

[18] ו www.alrai.com, 26.5.2016

[22] ו http://www.alghad.com, 23.5.2016

תגיות