המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמרים בעיתונות הערבית: "מתי כבר יכריזו על מות הליגה הערבית?"
3/8/2016

 

מאמרים בעיתונות הערבית: "מתי כבר יכריזו על מות הליגה הערבית?"

 

ב-25.7.16 התכנסה במאוריטניה פסגת הליגה הערבית למשך שעות ספורות בלבד, למרות שתוכננה להימשך יומיים, ובנוכחות שבעה מנהיגים בלבד, תוך היעדרותם של  שניים מחשובי המנהיגים - נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, ומלך סעודיה, סלמאן בן עבד אל-עזיז אאל סעוד. כצפוי, בכינוס לא התקבלו החלטות מעשיות והמנהיגים נמנעו מלהיכנס לנושאי מחלוקת. הודעת הסיכום של הפסגה היתה לקונית מאוד וכללה גינוי ההתערבות של איראן בענייני מדינות ערב, תמיכה בפתרונות פוליטיים למשברים במדינות ערב השונות, תמיכה בבעיה הפלסטינית וקריאה לאחדות שורות הערבים נוכח האתגרים הנוכחיים.   

 

הפסגה התקיימה, שלא כמתוכנן במאוריטניה, באיחור של כמה חודשים לאחר שמרוקו, שהיתה אמורה לארח את הפסגה השנה, הודיעה שהיא אינה מוכנה לעשות זאת "בהנחית המלך", במחאה על חוסר היעילות של מוסד הליגה הערבית בשנים האחרונות. לטענת מרוקו, "העולם הערבי עובר תקופה קשה, וזוהי עת לכנות ולאמת. מנהיגי מדינות ערב אינם יכולים להסתפק שוב באבחון קשה של מציאות הפילוגים והמחלוקות... מבלי להציג תשובות קולקטיביות נחושות להתמודדות עם המצב..."[1]  

 

הפסגה והתנהלותה המחישה שוב את המחלוקות והעדר האחדות בין המדינות החברות בליגה הערבית. גם השלטים שהציבה מאוריטניה במטה כינוס הליגה הערבית ובדרך המובילה אליו משדה התעופה עוררו מחלוקת מאחר שכללו את מפת מרוקו ללא הסהרה[2] ואת מפת פלסטין בגבולות 67', ולא כנהוג את מפת פלסטין ההיסטורית.[3]

 

הפסגה גם עוררה דיון אודות עצם כינוס הליגה הערבית בעת הזו, כמו גם על שאלת יעילותו של מוסד זה במהלך השנים האחרונות. בעיתונות הערבית נמתחה ביקורת חריפה טרם הכינוס ולאחריו על עצם כינוס הליגה ועל חוסר יכולתה לאורך השנים להציג פתרונות לבעיות העולם הערבי. כמו כן נמתחה ביקורת על חוסר תפקודם של מנהיגי מדינות ערב שאינם עושים דבר כדי לשפר את מצב אזרחיהם.

 

השלטים ברחבי נואקשוט בהם מפת פלסטין בגבולות 67'[4] ומרוקו ללא הסהרה[5]

        

 

להלן תרגום חלק ממאמרי הביקורת על הליגה הערבית:

 

עורך אל-חיאת: מצב הערבים מחמיר משנה לשנה; הביטוי "העולם הערבי" מעורר לעג או עצב

ר'סאן שרבל, עורך היומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, טען שהוא מתקשה לכתוב על הליגה הערבית בשל מצבן העגום של מדינות ערב ובשל התרוקנותם מתוכן של מושגים רבים הנוגעים לאחדות העולם הערבי. לדבריו, כינוס הליגה הערבית אינו משפר את מצבן של מדינות ערב שרק ממשיך להידרדר מפסגה לפסגה. הוא קרא לערבים לקבל החלטות קשות ולצעוד עם הקדמה והטכנולוגיה, במקום להתרפק על תור הזהב של האסלאם, דבר שגורם להם לפגר אחרי שאר האומות. הוא כתב: "... כל אימת שמתכנסת פסגה ערבית נדמה לי שהמצב היה פחות נורא בזמן הפסגה הקודמת וכי השנה המפרידה בין שני המועדים לא הייתה אלא הזדמנות נוספת להמשיך את ההתמוטטות ולהאיץ את ההידרדרות.

 

בשנים האחרונות יש לי ספקות עמוקים בנוגע למשמעויות של ביטויים ומונחים שחשבנו שהם ברורים או חד משמעיים. למשל, אני כבר לא יודע למה כוונתנו באמרנו 'העולם הערבי'. האם העולם הערבי הזה עדיין חי וקיים או שהוא יצור מותש המתגורר בבית אבות ויורק דם בעודו ממתין למוות? אני כלל לא מתכוון לכך שהערבים על סף הכחדה, אך אני מרגיש שהשימוש בביטוי 'העולם הערבי' הפך לפרובוקטיבי או למעורר לעג או עצב... הכתיבה על הפסגה [הערבית] מביכה אותי. האם 'הערבי' נכשל ב[מבחן] בניית מדינה, הצטרפות לעידן [המודרני] והתפייסות עמו? והאם הכישלון דחף אותו לדגול בחושך ולבחור בהתנגשות עם העולם ועם העידן [המודרני]? אני מהרהר בטרור הנודד [היום ממקום למקום] ובמה שיקרה בשנים הבאות, ואני מפחד. האם העולם יתלכד נגדנו וייראה בנו 'אימפריית הרשע'? האם הוא ייאלץ אותנו להחליף את בגדינו ואת הנטיות האובדניות ושלילת האחר הזורמים בעורקינו?

 

אני לא פסימי אבל הביטוי 'הביטחון הלאומי הערבי' מביך אותי. אני רואה תוניסאי מתפוצץ בסוכת אבלים עיראקית. אני רואה צ'צ'ני הורג סורי שתומך [במשטר אסד]. אני רואה אפגני הורג סורי מהאופוזיציה [הסורית]. אני רואה מומחים איראנים בבירת העבאסים [בגדאד] ובבירת האומיים [דמשק]. אני רואה את 'המרחב הערבי' משובץ במתאבדים... במיליציות, [אני רואה] את מפות [הגבולות] שקרסו... ואת שרידי הצבאות.

מביך אותי גם [המונח] 'כובד המשקל הערבי' הזה, אשר אין בכוחו לשכנע את פת"ח וחמאס לחיות בדו קיום במסגרת מערכת אחת כדי להציל מה שנותר מאדמת פלסטין ומהבעיה [הפלסטינית] המרכזית. כובד משקל שאין בכוחו לעצור את תהליך הביזוי של הלבנונים באמצעות הותרת מדינתם ערופת הראש [ללא נשיא] בהמתנה לגיבוש התנאים למינויו של 'המושיע'.

 

אינני פסימי, אך המספרים הם מספרים. במרווח הזמן שבין פסגת שרם אל-שיח' [פסגת הליגה הערבית הקודמת שהתקיימה במרץ 2015] לבין פסגת נואקשוט רשם העולם הערבי שיאים במספרי ההרוגים, הפליטים, שיעורי הבערות, האבטלה, החיים מתחת לקו העוני, הערים השרופות, מכוניות התופת והטרוריסטים המתאבדים.

 

כמה קשה הכתיבה אודות פסגת נואקשוט. למעשה, הערבים זקוקים לסדנת פיתוח כדי לפצות על מאות השנים שאבדו עליהם, לקבל החלטות כואבות שאין מנוס מהן כדי לעלות לרכבת הקדמה, התקווה והיציבות. לשווא אנו בורחים מהמחירים [שיש לשלם על] ההחלטות הכואבות ונתלים באידיאולוגיות מיושנות ובספינות המחוררות. התרדמת [שלנו] נמשכת זמן רב והזמן לא מרחם. כדי שלערבים יישארו זמן, מקום וקיום [בעולם זה] עליהם לצרף את ילדיהם למהפכות הטכנולוגיות האלה שאינן עוצרות. מפתחות העתיד נמצאים בעולם ה'מיקרוסופט' ולא ביצירות השירה של אל-מתנבי[6]. השינה הארוכה במיטת העבר והאמונה שהעתיד טמון בכך שנחזיר לעצמנו את תור הזהב שהיה, הרגו אותנו.

 

הרכבת תמיד מקדימה אותנו. אנחנו תמיד מאחרים והיא נוסעת ומשאירה אותנו לדקור זה את זה, להרוס את הערים ולחפור קברים. אחר כך אנו הולכים לישון תחת הזהב של הקצידות[7]  וההיסטוריה כאשר נחמתנו היחידה היא אל-מתנבי."[8]             


קריקטורה ביומון ירדני: הערבי מידרדר מ"הפסגה הערבית"
[9] 


                   

כותב מצרי: סירוב מלך מרוקו לארח את הפסגה - מוצדק; הליע"ר חסרת תועלת מראשיתה  

במאמר שכותרתו "מתי כבר יכריזו על מותה של הליגה הערבית", טען אחמד עבד אל-תואב, בעל טור ביומון המצרי אל-אהראם, כי מראשית הקמתה, לא הצליחה הליגה הערבית לפתור את בעיות הפנים והחוץ של הערבים ושיבח את החלטת מלך מרוקו לא לארח את פסגת הליגה בשל חוסר התועלת שבה. הוא כתב: "הערבים הם היחידים על פני כדור הארץ הזה שחיים בטעות גדולה יותר מ-70 שנה וממשיכים לחזור עליה יומיום, מבלי לעצור ולעשות בדיקה רצינית [של המצב] ולהשוות בין נקודת ההתחלה לבין המצב אליו הגענו. והכוונה היא לליגה הערבית.

 

המניע להקמת הליגה בשנת 1945 היה הסכנה לפלסטין בשל ההגירה היהודית המאורגנת. אבל שלוש שנים לאחר הקמת הליגה, נוסדה ישראל. וכעבור שנים מעטות, הגיעו הפלסטינים לשפל המדרגה, לפילוגים ולמלחמה פנימית והליגה אפילו לא הצליחה לתווך בין הצדדים הנלחמים. יתר על כן, מצב מדינות ערב הידרדר לשפל הנוכחי והאסונות בעיראק, סוריה, תימן ולוב היו גולת הכותרת של כישלון הליגה לעשות משהו, עד כדי כך שהשליחים שמונו למצוא פתרונות [למשברים במדינות אלה] היו זרים ובאו מחוץ לארגון הערבי. כמו כן, הוכח בצורה חותכת, שכמה מדינות החברות בליגה קשרו קשר נגד מדינות אחיות, באופן שחורג מתחרות ומגיע לכדי עוינות, [שהתפתחה] לאחר מכן לכדי עוינות פיזית והגיעה עד כריתת ברית עם האויבים המובהקים לאורך ההיסטוריה.

 

יש להכיר בתבונתו של מלך מרוקו, מוחמד השישי, שסירב לארח את המושב האחרון של הליגה, שהיה אמור להתקיים בחודש אפריל [2016]... בסוברו שזו תהיה הזדמנות לאישור המלצות רגילות ונשיאת נאומים שיעניקו רושם מוטעה של אחדות. האם יש אזרח במדינה ערבית שחש ביעילות או בהשפעה של הליגה הערבית? האם הוא חש בהעדר תפקידה של הליגה באחד המשברים? האם הוא זוכר שיש לה תפקיד פעיל במשבר כלשהו? האם הוא מצפה ממנה לתפקיד באחד מהאסונות הרבים באזור? האם יש מדינה ערבית כלשהי הסבורה שאלמלא היתה הליגה, מצבה היה גרוע יותר או טוב יותר או שאלמלא הליגה מדינה זו היתה יכולה לפתור אחת מבעיותיה או שהבעיה היתה מחמירה?"[10]   

 

בעל טור לבנוני למנהיגי ערב: "עזבו אותנו, אתם מסריחים"

במאמר רווי סרקזם שכותרתו "אתם מסריחים"[11], קרא אמין קמוריה, בעל טור ביומון הלבנוני אל-נהאר, למנהיגי ערב לפרוש מאחר שלא עשו דבר לשפר את מצבם. קמוריה טען בציניות כי אין כל צורך במפגשי הליגה הערבית מאחר שמצבו של העולם הערבי בכל התחומים הוא מצוין. הוא כתב: "קיצור הפסגה במאוריטניה ליום אחד, הוא אולי ההחלטה החשובה ביותר בתולדות הליגה הערבית. מה התועלת בפגישות, כינוסים וישיבות, שהרי נסיעה לנואקשוט למשך יומיים היא בזבוז זמנם היקר של המנהיגים והסחת דעתם מפעילותם העצומה, מהטיפול בבעיות היומיום של עמיהם, מהעידוד להישגים אינטלקטואליים ומדעיים נוספים ומהשגשוג הכלכלי המזהיר, שהביאו לכך שארצותינו עולות על כל המעצמות בכל התחומים.

 

מדוע הערבים זקוקים לישיבה ערבית כוללת שעה שהם מתייעצים ומתדיינים והכל מתנהל כפי שצריך. [הרי] אדמת הערבים היא בידי הערבים, היא מוגנת מכל התערבות חיצונית ואיש אינו מעז לפגוע בה, הודות לסולידריות הערבית וביצורה בפני מכל מי שחומד אותה. פלסטין נהנית מחירות. סוריה משגשגת ומכל רחבי העולם מגיעים אליה כדי להירגע. עיראק משפיעה טוב ומשאבי טבע על כל שכנותיה. תימן מאושרת מאהבת תושביה ושכנותיה...

 

מצבו של העולם הערבי מצוין. האוניברסיטאות שלנו עושות ניסים. האם הרווארד, קיימברידג' והסורבון יכולים לשכנע אפילו סטודנט אחד למות למען מטרה מסוימת? לא. [לעומתן] בתי הספר בסמטאות אצלנו עושים פלאים בתחום זה. הם משגרים בכל יום עשרות לפגוש את שחורות העין בגני העדן של הנצח. המפעלים שלנו ליצור ארונות קבורה לא מפסיקים לעבוד. הוורדים שלנו מושקים בדם.

 

[הו מנהיגי ערב], השפעתם עלינו אושר ורוממתם את ראשינו עד שניתקו מצווארינו והבטחתם לנו עתיד מזהיר. תודה על כל מה שהענקתם לנו. אנו מסתפקים בכך ואיננו רוצים עוד. הגיע הזמן שתעזבו אותנו כי אתם מסריחים."[12]    

 

קריקטורה בעיתון מאוריטני: "האחדות הערבית"[13]



[1] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 19.2.2016

[2] אל-שורוק (מרוקו), 25.7.2016

[5]ו http://badil.info/, 25.6.2016

[6] אבו אל-טיב אל-מתנבי (913-965) - משורר ערבי קלאסי 

[7] קָצִידָה – סוגת השירה הנחשבת ביותר בספרות הערבית שפותחה ושוכללה בתקופה שקדמה לאסלאם

[8] אל-חיאת (לונדון), 25.7.2016

[9] אל-ר'ד (ירדן), 26.7.2016

[10] אל-אהראם (מצרים), 28.7.2016

[11]הסיסמה "אתם מסריחים" לקוחה ממחאות עממיות שפרצו בלבנון באוגוסט 2015 בשל משבר פינוי האשפה בבירות, והפכו למחאה נגד השלטון הלבנוני. 

[12] אל-נהאר (לבנון), 26.7.2016

[13] אל-בדיל (מאוריטניה), 28.2.2016