המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ערבים: מסכמים מאה שנה להסכם סייקס פיקו וחוששים מסייקס-פיקו רוסי אמריקאי
9/6/2016

 

כותבים ערבים מסכמים מאה שנה להסכם סייקס פיקו:

חשש מפני סייקס-פיקו חדש - רוסי-אמריקאי, לצד טענות כי הניכור העדתי הקיים חמור יותר מכל הסכם חלוקה

 

הקדמה

במלאת מאה שנה להסכם סייקס-פיקו שחילק את האימפריה העות'מאנית לכמה אזורים וקבע למעשה את הגבולות המדיניים כפי שהיו מוכרים עד כה באזור, התפרסמו בעיתונות הערבית מאמרים רבים שדנו בהסכם ובהשלכותיו. חלק מהמאמרים הזהירו כי היום, ארה"ב ורוסיה פועלות לגבש הסכם 'סייקו-פיקו' חדש שיחלק את מדינות האזור לתת-ישויות מדיניות על בסיס השתייכות עדתית ואתנית. זאת על מנת להחליש עוד יותר את העולם הערבי ולהכפיפו לשליטתן. טענה נוספת שעלתה במאמרים היתה שחלק מהמשטרים הערבים משתפים פעולה עם תוכנית זו ביודעין או שלא ביודעין, והיו שטענו שגם ישראל שותפה לתכניות אלה.

 

בעלי טורים אחרים טענו כי הסכנה לחלוקת העולם הערבי לישויות אתניות ועדתיות נובעת דווקא מתחושות השנאה והניכור האתני והעדתי שתושבי העולם הערבי חשים כיום האחד כלפי השני, ולא מגורמים חיצוניים.

מנגד, העיתונאי הלבנוני ח'יר אללה ח'יר אללה כתב בשבח הסכם סייקס פיקו אותו כינה "מתנה משמיים". לטענתו, במקום לנצלו לטובת פיתוח מדינות ערב ותושביהן, המנהיגים הערבים בחרו לנצלו לדיכוי עמיהם והטילו עליו את האשמה על אוזלת ידם.

 

להלן סקירת הטענות העיקריות שעלו במאמרים:      

 

ארה"ב ורוסיה מגבשות סייקס-פיקו חדש, בשת"פ עם חלק מהמשטרים הערבים וישראל

היומון המצרי אל-אהראם הזהיר במאמר המערכת שלו מפני הופעתן מחדש של "רוחות הרפאים של סייקס פיקו" וקרא לערבים להתאחד למניעת הסכנה. היומון כתב: "היום, ה-16.5 הוא יום השנה המאה להסכם סייקס-פיקו המקולל... שחילק את המולדת הערבית בין צרפת לבריטניה... היום העולם הערבי עובר  תקופת של חולשה מהקשות ביותר שידע. מדינות רבות מתמודדות עם מלחמות פנימיות, מזימות חיצוניות והתערבויות בינ"ל, בנוסף להידרדרות מצבן הפנימי בשל המאבק בטרור והמשברים הכלכליים... המזימה [היום] ברורה. מכוני המחקר המערביים והעיתונים האמריקאים מדברים בגלוי על סייקס פיקו חדש לתיקון הטעויות של החלוקה הקודמת. לא נסתר מעיני איש שמדובר על חלוקתן של חמש מדינות ערביות – עיראק, סוריה, לוב, סעודיה וסודאן – ל-13 מדינות. 'רוחות הרפאים של סייקס פיקו' נוכחות מאוד כדי לחלק את האזור הערבי למדינונות לפי השתייכות עדתית - מדינה לנוצרים, לשיעים, לעלווים, לסונים ולכורדים... הסכנה ברורה ומאיימת על כולם, לכן עלינו להתעורר ולהתאחד לפני שהערבים יתעוררו לאסון גדול יותר."[1]  

 

"מאה שנה לאחר סייקס פיקו" קרי ולברוב מוחקים את הגבולות הנוכחיים במזה"ת[2]



ניזאר עבד אל-קאדר, חוקר לבנוני לעניינים אסטרטגיים, כתב ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, כי התוכנית לחלק את סוריה, עיראק ומדינות אחרות במזה"ת התגבשה בארה"ב עוד בשנות ה-70' של המאה הקודמת וכיום כמה מהמשטרים הערבים משתפים פעולה עם תוכניות אלה: "תכניות אמריקאיות שהופיעו החל משנות ה-70 של המאה הקודמת ולאורך העשורים שלאחר מכן, עוררו את רגשותיהם של כמה מנהיגים עדתיים ואתניים וזכו לעידוד מצד כמה משטרים ערבים מושחתים ועריצים [שתמכו בתכניות אלה] כדי לשרת את הישרדותם בשלטון. נראה גם שהממשלים האמריקאים ממשיכים לעודד זאת..."

 

אל-קאדר תהה: "האם השליטים הערבים מבינים את הסכנה שבכניעה לרעיון שרטוטם מחדש של הגבולות הנוכחיים שיוביל לכאוס דתי ואתני שעלול להימשך מאה שנים, כפי שקרה באירופה בימי הביניים, כדי לשרת את האינטרסים הגיאו-פוליטיים הבינ"ל והישראליים?"[3]


פתחי מחמוד, בעל טור ביומון המצרי אל-אהראם, טען גם הוא שהערבים שותפים ליצירת סייקס פיקו החדש וכתב כי חלוקת האזור למעשה כבר החלה: "... מה שקורה כעת הוא שרטוט של מפה חדשה לאזור שחורגת מהסכם סייקס פיקו [המקורי] ואשר מחלקת את מה שחולק בעבר [לישויות קטנות יותר]. כרגיל, הערבים הם שיפסידו, למרות שהפעם הם שותפים עיקריים בחלוקתו מחדש של האזור...

 

חלוקת סוריה כבר החלה בשטח: בצפון [סוריה], עם הקמת אזורי מנהל עצמי [כורדי], אותם כפתה מפלגת האיחוד הדמוקרטי הכורדית שקבעה את היסודות למה שנראה כמו מדינונת לעם [הכורדי] – יש לה פרלמנט שנקרא 'מועצת העם של מערב כורדיסטן', היא הקימה כוחות צבא בשם 'יחידות ההגנה על העם' וכן ממשלה, חוקה ומערכת חינוך. בעיראק החלוקה העדתית נעשית במלוא המרץ". הוא הזהיר: "סייקס פיקו החדש יהיה הרבה יותר קשה וטראגי מקודמו שגרם לאובדן פלסטין. נראה כי אנו בציפייה לנכבה חדשה."[4]

   

ד"ר מוחמד אל-סעיד אדריס, בעל טור נוסף באל-אהראם, טען כי תוכנית החלוקה הנוכחית היא פרי תכנון אמריקאי-ישראלי, והחלה עם הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, ומטרתה להחליש את העולם הערבי. הוא התריע: "כל זה מתרחש נוכח העדר כמעט מוחלט של מודעות ערבית שאינה קושרת בין ישראל לבין הרס האינטרסים הערביים המתרחש [היום]. יתר על כן, ישראל ממלאת תפקיד ראשי בגל השני של תכנית החלוקה מחדש של אדמת הערבים, באווירה חסרת תקדים של שת"פ או לכל הפחות הבנה ערבית-ישראלית. כיצד קרה השינוי הזה בתודעה ובהבנה של הערבים בנוגע לישות הציונית, למרות כל התפקידים ההרסניים שהיא מילאה נגדם?...

 

כיצד איראן הפכה להיות אויבת של הערבים, לאחר שהיתה במשך תקופה מסוימת בעלת ברית - של חלקם לפחות? כיצד התפתחה בקרב הערבים עוינות כלפי איראן, השקולה לעוינות של ישראל כלפי איראן הרואה בה  איום קיומי? מהיכן בא הטרור שהפך בעיני הערבים להיות אויב, שמתחרה או מחליף את הישות הציונית?... "[5]

 

מאה שנה להסכם סייקס פיקו[6]


 

עבד אל-מונעם אבראהים, בעל טור ביומון הבחרייני אח'באר אל-ח'ליג', טען שישנה תוכנית אמריקאית לשרטט מפה חדשה למזה"ת ולחלק מחדש את מדינות ערב, תוכנית שרוסיה שותפה לה. הוא הזהיר "האם אנחנו מדינות המפרץ חסינות מפני מזימת החלוקה הזו? כמובן שלא. אבל כעת הם [האמריקאים  והרוסים] דוחים את ביצוע תוכניותיהם כאן [במפרץ] מאחר שהם מבינים את הכוח הכלכלי והצבאי של מדינות אלה. הברית המצרית-סעודית או יותר נכון המצרית-מפרצית מרסנת את תוכנית החלוקה הקולוניאליסטית החדשה. אך ברגע שהם יסיימו [לחלק את] סוריה ולוב הם יפנו את 'סרגל החלוקה' אלינו במפרץ הערבי."[7] 

 

המלחמות הפנימיות והניכור העדתי והאתני בעולם הערבי חמורים יותר מהסכם סייקס פיקו

מנגד, היו כותבים שהטילו את האשמה למצב העולם הערבי כיום על תושביו. כותבים אלה טענו כי אומנם לאורך השנים הערבים נהגו לקלל ולהאשים את הסכם סייקס-פיקו בפיצול האומה הערבית, אך נוכח הכאוס והמלחמות בעולם הערבי היום, יש לדבוק בהסכם זה. עוד נטען כי הקנאות העדתית והאתנית השוררת בעולם הערבי היום, היא האחראית לשרטוטה מחדש של מפת המזה"ת ולא התוכניות החיצוניות של המעצמות.

כך, עמר עיאצרה, בעל טור באל-סביל, ביטאון האחים המוסלמים בירדן, כתב: "מצער שהמשל 'אחוז בעלוב כדי שלא יבוא משהו עלוב יותר ממנו' חל על היחס של הערבים לתכניות האימפריאליסטיות שנכפו עליהם. משל זה הולם במדויק את הסכם סייקס פיקו אותו קיללנו רבות וראינו בו את המקור לבעיות שהפכו אותנו לתלותיים ומפגרים ביותר... במלאות מאה שנה להסכם סייקס פיקו שחילק [את האזור הערבי], אנו מייחלים להמשכו מאחר שהעתיד לבוא יהיה הרבה יותר גרוע ואפל ממנו.

 

לא העלינו בדעתנו שהמדינה שלא היינו משוכנעים לגביה בעבר, תהפוך להיות גן עדן בהשוואה לגיהינום הפילוג והחלוקה שצפוי להתבסס בעתיד הקרוב. המדינה בסוריה, עיראק, לוב, תימן ובמקומות אחרים מוקמת מחדש באמצעות הרס החברה והמדינה והחייאת הנאמנויות האתניות והנאמנויות הפרטיקולריות.

 

היום מסעוד ברזאני [ראש חבל כורדיסטאן-עיראק] הצהיר שתפקידו של סייקס פיקו תם ויש לחפש חלופה.[8] וליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, סבור שסייקס פיקו אינו קביל עוד ויש לשנותו. המיעוטים והעדות והשכונות שואפים להקים מדינות שידגישו את זהותם הפרטיקולרית. לדעתי זהו אסון גדול הרבה יותר מסייקס פיקו."[9]   

 

"סייקס פיקו החדש": טנק העדתיות מחלקת את עיראק, סוריה ותימן[10]



אימן אל-חמאד, כותב מאמרי המערכת של היומון הסעודי הממסדי אל-ריאד, הדגיש כי הסכנה לאחדות העולם הערבי אינה טמונה בהסכם סייקס פיקו חדש, אלא בתחושות הניכור הקיימות בין הערבים על בסיס אתני ועדתי. הוא כתב: "לאמיתו של דבר, איני סבור כי [ייחתם הסכם] 'סייקס-פיקו' נוסף, כדוגמת [ההסכם] מלפני מאה שנה. למרות חולשתם הרבה כיום של המשטרים הערביים הבלתי יציבים, הרי שמה שקורה היום שונה לחלוטין [מהנסיבות שאפשרו] תרחיש כמו זה שאירע לפני מאה שנה. שכן, [כיום] מדובר בישויות שגבולותיהן ברורים יותר, הנתונים שונים והאינטרסים מצטלבים באופן סבוך ביותר. אולם, יתכן ואנחנו נמצאים במצב נפשי חדש, שיכול לשאת את נוסחת החלוקה של [הסכם] 'סייקס-פיקו'. מצב זה שוכן בליבו של האזרח הערבי, שתודעתו ביחס לשכניו באזור, בשכונה בה הוא גר, או בעיירה השכנה, הפכה להיות חשוכה. זאת, רק משום שהאירועים שאנו חווים היום יצרו תחושת ניכור בקרב כל אזרח במדינתו. תושבי אותה שכונה חיים במצב שבו יש גבולות בלתי נראים, אך מוחשיים, [ביניהם]. לדעתי, זה מצב גרוע יותר מאשר 'סייקס-פיקו'".[11]

 

ח'לף אל-חרבי, עיתונאי וליברל סעודי, כתב ביומון הסעודי הממסדי עוכאט': "הגיע היום בו אנו מבכים על [הרס תוצאות] סייקס פיקו לאחר שבמשך מאה שלמה קוננו על תוצאותיו... הערבים היום אינם זקוקים לסייקס פיקו חדש ואין סיבה לכך שכוחות זרים יפעלו לשרטט מחדש את מפותינו, מאחר שלבבותינו המלאים בשנאה עדתית ומוחותינו המלאים בקנאות אתנית ושבטית, הם העט והסרגל הנפשע [באמצעותם אנו משרטטים את] החלוקה.


בוודאי יש תכניות מוצהרות של המעצמות לחלק [מחדש] את [השטח] שחולק ולהפוך את המדינונות הנוכחיות למדינונות קטנות עוד יותר, אך תכניות אלו לא היו קיימות לולא חלוקות אלו היו קיימות [כבר] בתוכנו... הערבים לא יפיקו תועלת רבה מלדבר על מזימה בינ"ל גדולה, כפי שלא הועיל להם לקלל את סייקס פיקו במשך מאה השנים האחרונות..."[12]    

 

עיתונאי לבנוני: סייקס פיקו היה מתנה משמיים לערבים אך הם לא השכילו לנצלו

מנגד, ח'יר אללה ח'יר אללה,  עיתונאי לבנוני, עורך לשעבר של היומון אל-חיאת היו"ל בלונדון, שיבח את הסכם סייקס פיקו וכינה אותו "חסד" ו"מתנה משמיים". במאמר ביומון אל-ערב היו"ל בלונדון הוא כתב: "יש בעולם הערבי מי שתמיד קיללו את [הסכם] סייקס פיקו וראו בו את [הסיבה] העיקרית לאסונות ולתבוסות [של הערבים] בכל המישורים. [אך] סייקס פיקו לא היה הסיבה העיקרית לתבוסות ולאסונות אלא היה קולב עליו תלו ערבים רבים את בעיותיהם וחוסר האונים שלהם, כדי להצדיק את אוזלת ידם ואת פיגורם... סייקס פיקו נכשל בשל התרחקות הערבים מכל מה שהוא ריאלי ורציונלי, זאת למרות שניתן היה להפכו לסיפור הצלחה... רב הערבים חשבו שמספיק בסיסמאות כדי להגשים את שאיפותיהם. הם מעולם לא עשו הבחנה בין המציאות לבין הדמיון...

 

סייקס פיקו היה חסד שאף משטר ערבי לא הצליח לשמור עליו, להתאים עצמו אליו ולפעול לפיתוחו באופן שישרת את תושבי האזור ואת עתיד בניהם. ההפך מכך, סייקס פיקו נוצל כתירוץ ע"י המשטרים כדי לדכא את עמם, לעיתים בשם פלסטין ולעיתים בשם האחדות הערבית וההתנגדות לקולוניאליזם והאימפריאליזם העולמי. כמה יספידו הערבים את סייקס פיקו במלאות מאה שנה לקיומו. הוא היה מתנה משמיים שהם לא הצליחו לשמור עליה, רק מאחר שהם לא הבינו מההתחלה את משמעות [העובדה] שיהיו להם מדינות ומשטרים פוליטיים היכולים להתפתח בעצמם, במקום לפנות למשטרים צבאיים ולמנגנוני ביטחון שמרחמם נולדו המיליציות העדתיות, החל מדאעש הארגון הסוני וכלה בארגונים השיעיים הדומים לדאעש על שמותיהם השונים."[13]    

 

 



[1] אל-אהראם (מצרים), 16.5.2016

[2] אל-ר'ד (ירדן), 19.5.2016

[3] אל-חיאת (לונדון), 21.5.2016

[4] אל-אהראם (מצרים), 17.5.2016

[5] אל-אהראם (מצרים), 17.5.2016

[6] אל-וטן (סעודיה), 30.5.2016

[7] אח'באר אל-ח'ליג' (בחרין), 22.5.2016

[9] אל-סביל (ירדן), 23.5.2016

[10]ןhttp://arabi21.com, 26.5.2016

[11] אל-ריאד (סעודיה), 16.5.2016

[12] עוכאט' (סעודיה), 23.5.2016

[13] אל-ערב (לונדון), 20.5.2016