בעל טור בחריני: פיגועי הדקירה לא מובילים לניצחון אלא מלבים השנאה כלפי הערבים והמוסלמים
פריד אחמד חסן, בעל טור ביומון אל-וטן הבחרייני, פרסם מאמר בו יצא נגד פיגועי דקירה שמבצעים פלסטינים נגד אזרחים ישראליים, ושמבצעים מוסלמים במערב נגד אזרחים, וטען כי הם לא מובילים לניצחון, אלא רק מלבים את השנאה כלפי הערבים והמוסלמים כיוון שהמותקפים הם עוברי אורח תמימים.
להלן תרגום המאמר:[1]
"תוך יומיים בלבד עקב העולם אחר שלושה מקרים של דקירה בסכין. הראשון היה במועדון לילה בתאילנד שם נרצח צעיר ממדינות המפרץ מדקירה קטלנית במהלך קטטה בינו לבין שני אזרחים תאילנדים. המקרה השני היה בגרמניה שם דקר צעיר כמה אנשים שהיו בתחנת רכבת, הרג אחד ופצע שלושה. המקרה השלישי היה בשטחים הכבושים שם דקרו שני צעירים פלסטינים שתי נשים ישראליות - שנאמר שהן מבוגרות - בגבן.
את המקרה הראשון אפשר לקטלג תחת הכותרת של 'חמימות מוח של צעירים', שסביר שתהיה במקומות כאלה, שכן, כאשר האלכוהול שולט במי שצורך אותו, אז פורץ ריב בקלות [בין אם] על בחורה או בגלל תנועה או מילה או הלצה, או אפילו ללא כל סיבה. נסיבות המקרה השני עדיין מעורפלות, אך התקשורת דיווחה שעדי ראייה אמרו שהם שמעו את התוקף, שהוא צעיר גרמני בן 27, צועק 'אללה אכבר' בעת הדקירה, כלומר ייתכן שמדובר באירוע טרור מתוכנן. במקרה השלישי מדובר בייאוש. שכן, ההסבר היחיד למה שמבצעים צעירים וצעירות בפלסטין מזה זמן מה הוא ייאושם [מהסיכוי] שהמצב ישתנה ותחושתם שאין עתיד או שאין [סיכוי] לחיים [טובים בעתיד] שכדאי לסבול למענם.
מבחינה מוסרית, השימוש בנשק קר נתפס כפחדנות מאחר שהוא לא מאפשר למותקף להגן על עצמו. גם אם ההתקפה אינה נעשית מאחורי הגב ויהיו ההצדקות אשר יהיו, מדובר בפעולה מגונה שיש להתנגד לה.
בנוגע למקרה הראשון [דהיינו, הדקירה בתאילנד], יהיה זה קל לומר שהוא תוצאה של קטטה בין שני אנשים או יותר, שהיו שיכורים ושהתוצאה היתה זהה אם היו משתמשים בכל אמצעי אחר שהיה קיים במקום, אפילו בכוס ממנה שתו. את המקרה השני קל להגדיר כטרור. אם האדם שדקר את האנשים בתחנת הרכבת עשה זאת ממניע פוליטי, הוא ללא ספק פגע בקבוצה אליה הוא משתייך ובסיסמאות שהוא מניף. [זאת] מאחר שהנפגע... אינו הגורם שצריך להיות המטרה, אלא מדובר באנשים שאין להם כל קשר לעניין. יתרה מכך, ייתכן אף שחלקם מחזיקים באותן תפיסות ובעקרונות של מבצע האירוע.
אשר למקרה השלישי – גם אם המניע [לדקירה] מוצדק מבחינה תיאורטית, הוא אינו מקובל ע"י חלק מהאנשים מסיבות פרקטיות... יש הסבורים שהבעיה היא שהמותקפים במקרה השני והשלישי הם אנשים שהריגתם רק תגביר את השנאה כלפי הערבים והמוסלמים ואת הפגיעה בהם. איש אינו יכול להתגאות בכך, מאחר שמדובר בפשע...
לכן יש הסבורים שדרך זו [של פיגועי דקירה] לא תוביל לניצחון, ושאלה התוקפים אחרים בצורה כזו או אחרת רק מספקים תירוץ לאויבי הערביות והאסלאם להגביר את שנאתם כלפי כל הערבים והמוסלמים, והם מציבים את הערבים והמוסלמים, ובמיוחד אלה מה שגרים במערב ובפלסטין הכבושה, בפני סכנות שונות, כך שהם [עלולים] להיות מותקפים בכל עת וללא סיבה.
השנאה כלפי הערבים והמוסלמים גברה מהרגע שבו מי שאינו מבין את ההשלכות של מעשיו החל לתקוף את אלה שאין להם קשר ישיר למה שקורה."
