המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אדוארד סעיד: להחליף את ערפאת בהנהגת השטח
24/8/2001

אדוארד סעיד: יש להחליף את ערפאת בהנהגת השטח

 

במאמר ארוך המתפרסם ביומון הלונדוני, אל-חיאת, מבקר האינטלקטואל הפלסטיני- אמריקאי, אדוארד סעיד, בחריפות את המדיניות שמנהיגה ישראל ביחס לפלסטינים. בהמשך המאמר, פונה סעיד לתקוף את יאסר ערפאת ולקרוא לסילוקו:

 

"...ההשפעה של הסכם אוסלו הסתכמה ביצירה מחדש של הכיבוש, מאחר שהרשות של יאסר ערפאת, הדומה לממשלת וישי, ושנראה כי סמכויותיה מצטמצמות לבלימה ביטחונית של הפלסטינים ולהטלת מסים עליהם לטובת ישראל, קיבלה לידיה רק 18 אחוזים מן השטח. לאחר שמונה שנים של מו"מ עקר, בהנהגתו של צוות אמריקאי המורכב מבכירים לשעבר בלובי הישראלי, דוגמת מרטין אינדיק ודניס רוס, השליטה עודנה נתונה בידי ישראל... זאת לאחר שהמונח "תהליך שלום" זכה להילה של קדושה שמתירה הפרות נוספות, התנחלויות נוספות, כליאה נוספת, וסבל פלסטיני נוסף...

 

אין כל תקווה כל עוד ערפאת ושותפיו מצויים בהנהגה. האיש הזה מגיע לותיקן וללגוס לביקורי חירום ותובע משקיפים דמיוניים, סיוע ערבי, ותמיכה בינלאומית, במקום להישאר עם עמו ולנסות לסייע לו בציוד רפואי, בצעדים להסרת הסבל, ובהנהגה אמיתית. הוא צריך להסתלק. אנו זקוקים להנהגה מאוחדת של אנשים המצויים בשטח והמשתתפים באופן פעיל בהתנגדות, אנשים שבאמת עומדים לצד עמם; איננו זקוקים לאותם בירוקרטים שמנים הלועסים סיגר ומבקשים להגן על העסקאות המסחריות שלהם ולחדש את אישורי ה-VIP שהוענקו להם. אנו זקוקים להנהגה מאוחדת שתנקוט בעמדות ותתכנן פעולות עממיות שהכוונה בהן איננה לחזור לאוסלו. (האם אתם יכולים לדמיין את מידת הטמטום של הרעיון הזה?) אדרבה, [המטרה היא] לקדם את ההתנגדות ואת השחרור במקום להוליך את האנשים שולל בדיבורים על מו"מ ועל תוכנית מיטשל המטומטמת.

 

ערפאת נגמר: מדוע שלא נודה בכך שהוא אינו מסוגל להנהיג, לתכנן, או לבצע דבר כלשהו בעל משמעות עבור מישהו אחר פרט לו עצמו ולעוזריו מקרב תומכי אוסלו, שהפיקו תועלת חומרית מסבלו של עמם? ערפאת הוא המכשול העיקרי בפני עתידו של עמנו. כל סקרי דעת הקהל מורים שקיומו מכשיל כל התקדמות אפשרית. אנו זקוקים להנהגה מאוחדת כדי שתקבל החלטות ולא תסתפק בהשפלה עצמית בפני האפיפיור ובפני ג'ורג' דבליו בוש המטומטם, אפילו בשעה שהישראלים הורגים את בני עמו [של ערפאת] ונמלטים מעונש. המנהיג צריך להוביל את ההתנגדות ולשקף את העובדות בשטח. הוא צריך להיענות לצרכיו של עמו, לתכנן, לחשוב, ולהעמיד את עצמו באותם סכנות וקשיים מהם סובלים כולם. המאבק למען השחרור מהכיבוש הישראלי הוא העמדה שבה מצוי כיום כל פלסטיני המכבד את עצמו. לא ניתן להחזיר את אוסלו או לעטוף אותו מחדש, כפי שהיו רוצים ערפאת ושותפיו. העניין נגמר ביחס אליהם וככל שהם ימהרו לארוז את מזוודותיהם ולהסתלק, כך יוטב לכולם."[1]



[1] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 20.8.2001.