המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מרואן אל-ברגותי: להפסיק את התיאום הביטחוני ולחתור לאינתיפאדה רחבה
7/4/2016

 

מרואן אל-ברגותי: להפסיק את התיאום הביטחוני ולחתור לאינתיפאדה רחבה

 

בחודש האחרון שב ועלה שמו של מרואן אל-ברגותי, בכיר בפת"ח הכלוא בישראל לחמישה מאסרי עולם בעוון תכנון פיגועים באינתיפאדה השנייה, כמועמד לרשת את יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, וזאת על רקע הביקורת הנשמעת בעת האחרונה על תפקודו כיו"ר הרש"פ, יו"ר אש"פ ויו"ר פת"ח ועל רקע הצהרות עבאס בעבר כי לא יגיש את מועמדותו בבחירות הבאות. רעייתו של מרואן אל-ברגותי, פדוא, הצהירה ב-24 בפברואר 2016 כי מרואן מתכוון להציג את מועמדותו לנשיאות הרש"פ.[1]

 

אל-ברגותי זוכה לתמיכה רבה בציבור הפלסטיני ובייחוד בקרב פעילי פת"ח. גם בכירים בתנועה דוגמת מזכיר הוועד הפועל של אש"פ, סאיב עריקאת ומזכיר המועצה המהפכנית של פת"ח אמין מקבול הודיעו על תמיכתם במועמדותו. רבים מודעים למגבלה בהצגת מועמדותו – היותו כלוא בישראל – וככזה הוא זוכה לתואר נלסון מנדלה של הפלסטינים על שמו של מנהיג המהפכה בדרום אפריקה שניהל את מאבק השחורים מן הכלא.

 

במקביל מתנהל בפייסבוק קמפיין תמיכה במועמדותו של אל-ברגותי לנשיאות. כך למשל במאי 2015 נפתח האשטאג בשם "מרואן אל-ברגותי לנשיאות" ובדצמבר 2015 נפתח חשבון הפייסבוק "קמפיין הנאמנות לאסיר המפקד מרואן ברגותי". בחשבון זה נכתב בעקבות הכרזת אשתו פדוא על כוונתו להתמודד לנשיאות הרש"פ כי "האסיר המפקד מרואן אל-ברגותי נענה לרצון הרחוב הפלסטיני והכריז על כוונתו להתמודד לבחירות לנשיאות, והחלטה זו היא חובה כדי לתקן את מסלול הבעיה הפלסטינית ולהציל את התנועה הלאומית".[2]

 

מתוך עמוד הפייסבוק "קמפיין הנאמנות למרואן אל-ברגותי"[3]

 

 

מלבד אל-ברגותי איש לא הצהיר חד-משמעית על כוונת התמודדות ואפילו בעמדת אל-ברגותי  חלה נסיגה מסוימת כאשר ב-26 במרץ 2016 הבהירה אשתו, פדוא אל-ברגותי, כי אין טעם שמרואן יכריז על עמדתו בנושא מועמדותו לנשיאות הרש"פ בטרם נקבע מועד לבחירות הפלסטיניות וכאשר ייקבע המועד הוא יביע את עמדתו בנושא. [4]

 

בבורסת השמות המופיעים בעיקר בעיתונות הזרה עלו כמה מועמדים אפשריים במרוץ אחר ירושת עבאס דוגמת סלאם פיאד, ראש ממשלת הרש"פ לשעבר; סאיב עריקאת, מזכיר הווע"פ של אש"פ וממונה על המו"מ עם ישראל, נאצר אל-קדוה, חבר הוועד המרכזי של פת"ח ואחיינו של יאסר ערפאת; מוחמד דחלאן, חבר המועצה המחוקקת מטעם פת"ח שהורחק מחברותו בפת"ח לאחר שעבאס האשימו בחתירה תחתיו; ג'בריל רג'וב, יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל וחבר הוועד המרכזי של פת"ח; תופיק אל-טיראוי, מפקד המודכ"ל לשעבר וכיום מנהל האקדמיה הצבאית ביריחו ומאג'ד פרג', הממונה על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדמ"ע.    

 

"הוד מעלתו נשיא מדינת פלסטין"- תמונה בהאשטאג בפייסבוק התומך בברגותי[5]


 

ב-22 במרס 2016 פרסם היומון אל-קודס, היוצא לאור במזרח ירושלים, מאמר של מרואן אל-ברגותי המהווה קריאת תיגר על ההתנהלות הנוכחית של הרש"פ ושל העומד בראשה, מחמוד עבאס.[6]

 

אל-ברגותי טען במאמר כי "ההתעוררות העממית" (הכינוי של הפלסטינים לגל הטרור הנוכחי) היא התשובה לכישלון אופציית המו"מ שהתגלה כחסר תועלת וכאשליה. הוא הצר על כך שמאז פריצתה שום גורם פלסטיני, ערבי או בין-לאומי לא אימץ אותה ולא הפך אותה לאינתיפאדה עממית רחבה מסוג חדש. עם זאת טען כי לפני שעוברים לאינתיפאדה כזאת נדרשת אחדות לאומית, וחשוב מכך, צריכים לחדש את שיח השחרור הלאומי שנדחק ע"י המו"מ חסר התועלת והעיסוק בענייני משפט והחלטות או"ם המנותקים מן המציאות.

 

לטענת אל-ברגותי חידוש שיח השחרור הלאומי יסייע לרש"פ להשתחרר מהתלות בישראל ולהפסיק את התיאום הביטחוני עמה ויאפשר חלוקת תפקידים בין הרש"פ  לארגוני ההתנגדות כך שהרש"פ תעניק שירותים לתושבים ואילו פלגי ההתנגדות יקבלו על עצמם לנהל את העימות עם ישראל.

 

אל-ברגותי האשים את הרש"פ שהיא חטאה לתפקידה ודיכאה את חירויות התושבים דבר שגרם לקיבעון מחשבתי המונע מן הדור הצעיר להצטרף למעגל מקבלי ההחלטות ולהשתלב בפעילות השחרור הלאומי. את אש"פ הוא האשים כי נכשל בהצעת חזון מדיני וחברתי המתאים לרעיון השחרור הלאומי הדמוקרטי והנאור.

 

עוד טען כי חידוש שיח השחרור הלאומי והדמוקרטי יציב את הגבול בין הפלסטינים לבין התכפירים - חברי תנועות הג'יהאד העולמי כדוגמת דאעש ואל-קאעדה, ויעמיד את הפלסטינים במעמד של תנועת שחרור והתנגדות במחנה של קדמה וחירות נגד מלחמות וכיבוש.

 

כמו כן, קרא אל-ברגותי להשגת פיוס בין פת"ח לחמאס, לשיתוף כל הפלגים הפלסטיניים במוסדות אש"פ, לשילוב צעירים ונשים בפוליטיקה, להימנעות משחיתויות והשתחררות מן הרפיסות וממנטליות ההדרה ושלטון היחיד השוררים כיום ברש"פ. כמו כן הוא קרא לכינוס ועידה לאומית בהשתתפות  נציגי כל הפלסטינים כולל ערביי ישראל והפזורה. 

 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

עלינו לקדם אחדות לאומית ולעבור לאינתיפאדה רחבה

"ההיסטוריה צריכה לצעוד קדימה, וזו טעות איומה לעמוד נגד כוון התקדמותה. התנגדות העמים לאימפריאליזם, לעוול, לדיכוי, לכיבוש, לשעבוד, לניצול ולתוקפנות נגד כבוד בני האדם מתאימה למהלך הטבעי [של ההיסטוריה]. בנוסף, היחס בין עם הנתון לדיכוי ולאימפריאליזם לבין האימפריאליזם הקולוניאלי הוא יחס של סירוב, התנגדות והחרמה בכל מיני אמצעים ודרכים ולא יחס של דו-קיום או שביתת נשק.

 

ההתעוררות העממית הנוכחית, בדומה לאינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000, משקפת את הסתירה החריפה בין האימפריאליסטים לבין אלה הכפופים להם. היא תשובה ברורה לכישלון אופציית המו"מ ומאפשרת לשנות את הדרך ולהבהיר עמדות.

 

מצער שבהתעוררות הזאת, הנמשכת כבר למעלה מחמישה חודשים ואין סימנים לכך שהיא נפסקת, טרם נמצא גורם מקומי, ערבי או בין-לאומי, שיאמצה מבחינה פוליטית, חברתית, הסברתית וכספית, או מי שיניעה לכיוון אינתיפאדה עממית גדולה ויציידה במטרות ובהשקפה פוליטית שאינן ממשיכות את השלב הקודם על מנהיגיו והמדיניות האומללה. 

 

אנו זקוקים מאוד להפיכת ההתעוררות לאינתיפאדה עממית מסוג חדש שונה מן האינתיפאדה הראשונה והשנייה... אלא שהמעבר לאינתיפאדה כוללת מחייב קודם כל לסיים את הפילוג ואחר כך להגשים אחדות לאומית בהיותה מנוף להתעוררות עממית וגורם בסיסי בניצחון תנועות השחרור הלאומי והעמים המדוכאים."

 

הרש"פ הפכה מתנועת שחרור לתנועה המתווכת בין התושבים לכיבוש; יש להחיות את שיח השחרור הלאומי

"האחדות הלאומית חשובה, אך הגורם החשוב יותר ביציאה מן המשבר, הוא השבת השיח של השחרור הלאומי שיכול לבנות מחדש את הבריתות של העם הפלסטיני עם הכוחות הדמוקרטיים והמתקדמים בעולם הערבי ועם הגורמים שוחרי השלום והתומכים בשחרור העמים בכל העולם.

 

המו"מ חסר התועלת והמסלול המדיני שלו גזלו מאתנו במידה רבה את מרכיבי שיח השחרור [הלאומי הפלסטיני] לטובת השיח המשפטי והחלטות האו"ם, המנותקים מן המציאות בשטח ...

 

חידוש שיח השחרור הלאומי [הפלסטיני] ישחרר אותנו מנטל של דרישות רבות שהפכו את הרש"פ מהנהגה של תנועת שחרור לאומי למתווכת בין התושבים לבין הכיבוש ברשימה ארוכה של עניינים שוטפים שאין להם סוף, זה למעלה מ-20 שנה. המשוואה הזו הבליטה את הרש"פ על חשבון אש"פ, לא בשל כוחה של הרש"פ אלא בשל חולשת אש"פ. לאור זאת, מתבקש לשאול האם ביטול הרש"פ ופירוקה הוא תנאי הכרחי להחייאתו של אש"פ?

 

החייאת השיח של תנועת השחרור [פת"ח] תמקם מחדש את ההתנגדות ואת הרש"פ [כגופים] המשלימים זה את זה, שכן תפקידה של הרש"פ יצטמצם לדאגה לקיומם של מרכיבי העמידה האיתנה בתחומי הכלכלה, הפיננסים, החינוך, הבריאות ועוד, ומתוקף תפקיד זה היא תוותר על תפקידה הביטחוני [המתמשך] הקשור לכיבוש, ותאפשר להתנגדות להתעמת עם [הכיבוש] האימפריאליסטי ועם מנגנוניו."

 

הרש"פ חטאה לתפקידה ועשקה את חירויות התושבים

"הרש"פ חטאה לתפקידה בשני חלקי המולדת ועשקה את חירויות התושבים, והרי לא מתקבל על הדעת שארגוני השחרור הלאומי ידכאו את חירויות עמם ובו בזמן יהיו מסוגלים לשחרר את מולדתם. לא ייתכן גם שארגון מדיני כלשהו ישלוט בעתידו של [העם הפלסטיני] מבלי לשלוט במרכיביו, שכן החירות היא שבונה את השיח הלאומי, מחדשת אותו ומאפשרת לנו להמציא כלי מאבק המתאימים לכל שלב. החירות היא [גם] הזרז הראשי לטיפול בקיבעון ובניוון שפקדו את החשיבה ואת המאבק של הפלגים ושל הארגונים, באופן שהשפיע על המצב הלאומי כולו. הקיבעון [המחשבתי] מונע חידוש ואינו מאפשר לצעירים לקבל עמדות מפתח שיאפשרו להם להשפיע על המדיניות ועל העמדות, ובכלל זה להציל את המפעל הלאומי [הפלסטיני. קיבעון זה גם] לא מאפשר להם לייצר את העתיד שלהם ולפתוח בפני הדורות הבאים פתח להשתלבות בפעילות השחרור הלאומי.

 

אם ברצוננו להתגבר על חסרונות השלב הזה, עלינו לחדש את השיח ואת המבנה [שלנו], באמצעות דבקות בשיח השחרור הלאומי ו[אימוץ] מבנה פוליטי צעיר שיעביר אותנו למסלול לאומי חלופי."

 

השיח הלאומי יאפשר התמודדות עם המגמה התכפירית

"המציאות אינה סובלת ואקום, והיום למרבה הצער, התמלא הוואקום בכוחות הרעיון התכפירי המתפשטים כמו אש בשדה קוצים בייחוד בקרב חוגי הצעירים, תוך שימוש יעיל מצדם בכלים המודרניים ותוך ניצול העובדה שמסגרת הכיבוש מסייעת ליצור סביבה המחבקת את השיח התכפירי. זאת, כדי לתקוע טריז בין המאבק לשחרור פלסטין לבין הכוחות הדמוקרטיים והפרוגרסיביים התומכים במאבק זה בעולם באמצעות יצירת סימטריה מדומה בין ההתנגדות הלגיטימית מצד אחד לבין הטרור התכפירי מצד שני.

 

נוכח התעצמות השיח האתנו-לאומי היהודי הסגור והקיצוני, שומה עלינו לדבוק בשיח השחרור הלאומי הנאור שבא לידי ביטוי במונחים המופיעים באמנה הלאומית הפלסטינית, במסמך העצמאות ובמצע של המפלגות והפלגים הפלסטיניים.

 

למרבה הצער, פלגי אש"פ כשלו בהצגת חזון מדיני-חברתי-כלכלי-חינוכי חדש העולה בקנה אחד עם רעיון השחרור הלאומי הדמוקרטי הנאור והפתוח כלפי התרבויות ההומניות. 

 

השבת השיח הלאומי והדמוקרטי והצבתו במקום הראשון, יציבו את הגבול והמחיצות ביננו לבין המגמות התכפיריות וידגישו את מיצובנו כתנועת שחרור והתנגדות במחנה החירות והקדמה המתנגד למלחמה, לכיבוש, לגזענות, לקולוניאליזם ולעריצות שישראל מתבצרת בה. בעוד שהקבוצה החלוצה שהובילה לפריצת המהפכה [הפלסטינית] הצליחה לתפוס את הרגע ההיסטורי ולהכניס את אש"פ לכוחות השחרור, הדמוקרטיה והצדק העולים בקנה אחד עם מהלך ההיסטוריה, הרי שהאתגר הניצב בפנינו מתמצה בשאלה: האם ניתן לשחזר את אותו רגע ומעמד?

 

נחוצה מהפכה לביסוס גורמי העמידה האיתנה; הרש"פ לא הבינה את פוטנציאל ההתעוררות העממית

השיח הלאומי הדמוקרטי אינו מספיק לבדו כדי להתגבר על המשבר ולעבור ממצב חוסר האונים והשיתוק למעשים. יש לנקוט מדיניות חברתית, כלכלית וביטחונית התואמת את השיח של תנועת השחרור הלאומית.

 

לא ייתכן שהתיאום הביטחוני עם שלטונות הכיבוש יימשך, ובאותו זמן נטען שאנו תנועת שחרור שנאבקת בכיבוש זה. לא ייתכן שהרשות [הפלסטינית] תבסס מסגרות וערכים חברתיים נחשלים ותמשיך לאמץ חוקים מיושנים שמונעים את התפתחות החברה, במיוחד בענייני נשים, צעירים וחירויות, ובה בעת תטען שהיא פועלת למען השחרור. שכן לא ניתן להבחין בין שחרור האדמה לבין שחרור האדם. אין מנוס ממהפכה במערכות החינוך, המחשבה והתרבות ובמערך החוקים שלנו כדי לבסס את גורמי העמידה האיתנה עבור העם שלנו ולספק לדור הצעיר תקווה ואמון כדי להמשיך במאבקו ולפתח אותו כדי לזכות בחירות, בשיבה ובעצמאות הלאומית.

 

הרשות הפלסטינית כשלה בהבנת משמעות ההתעוררות אשר סיפקה מצפן לאומי שבו ניתן להיעזר כדי לשנות את הדרך, הרחק מאשליות המו"מ והשלום המזויף. ההנהגה הרשמית לא ניצלה את הרגע ההיסטורי והיא עדיין דורכת במקום וחוזרת על אותו שיח ואותם כלים, כשהיא מנותקת מההמונים שעשו את הצעד הראשון לעבר תיקון המסלול... ולעבר החזרת הבעיה הפלסטינית למרכז העניינים בצל האירועים הדרמטיים בזירות הערביות שהאפילו עליה."

 

עלינו לייצר אליטה חדשה המוכנה לשלם את מחיר שלב השחרור הלאומי

"על מנת להיחלץ מהמשבר יש להשיג פיוס לאומי, לשים סוף לפילוג הטראגי ולעצב מחדש את התנועה הלאומית והמשטר הפלסטיני. זאת באמצעות: אימוץ תכנית לאומית שתתבסס על האמנה הלאומית, על מסמך העצמאות, ועל מסמך ההסכמה הלאומית שאותו חיברו האסירים[7]; לבנות שותפות לאומית מלאה באש"פ, ברשות [הפלסטינית], במל"פ, במועצה המחוקקת ובשאר המוסדות; לבסס פלורליזם פוליטי דמוקרטי באמצעות בחירות תקופתיות לנשיאות ולפרלמנט שיכללו את המל"פ, כדי להזרים דם חדש ולהכניס מוחות חדשים; לייצר אליטה פוליטית חדשה, חיונית ודינמית המחויבת לעקרונות ומוכנה לשלם את המחיר של שלב השחרור הלאומי באומץ הרחק מהשחיתות, הרווח הלא חוקי, הרפיסות, חוסר האונים, הכישלון ומנטליות ההדרה ושלטון היחיד. אנו זקוקים למבנה [חברתי] חדש בו הנשים, שהן  50% מהחברה, שותפות על בסיס שוויון מוחלט ושהצעירים והצעירות לוקחים בו חלק - מבנה המאמץ את עיקרון ההתנגדות הכוללת לכיבוש ולתוכנית הקולוניאליסטית הציונית כולה. 

 

המשימות הגדולות האלה מחייבות כינוס ועידה לאומית בהשתתפות כל הכוחות הפוליטיים, הפעילים החברתיים והכלכליים, האליטות האקדמאיות ונציגים של הצעירים, הנשים, האסירים המשוחררים ושל הפלסטינים בשטחי 48' והפזורה." 




[1]ו http://alresalah.ps, 14.2.2016

[4]ו http://www.amad.ps, 26.3.2016

[5] ו www.facebook.com/hashtag/مروان_البرغوثي  , 3.3.2016

[6]  אל-קודס (מזרח ירושלים), 22.3.2016

[7]  מסמך שגיבשו נציגי הפלגים הפלסטיניים בכלא הדרים בשנת 2006 שבו הוצע לשלב את חמאס והג'יהאד האסלאמי באש"פ

תגיות