המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עיתונאי סעודי: איראן - ולא ישראל - היא האויב מספר אחת של מדינות המפרץ
14/3/2016


עיתונאי סעודי: איראן - ולא ישראל - היא האויב מספר אחת של מדינות המפרץ

 

ב-8 במרץ 2016 פרסם העיתונאי הסעודי מוחמד אאל אל-שיח', מאמר בטורו ביומון הסעודי אל-ג'זירה, בו טען כי כיום האויב הראשון במעלה של סעודיה ומדינות המפרץ היא איראן ולא ישראל, כפי שהיה לאורך ההיסטוריה, ואף טען כי כל אזרח מחמש מדינות המפרץ שאינו סבור כך הוא בוגד. לדבריו, איראן מנצלת את העניין הפלסטיני כאמתלה לחדור לעומק הערבי, לפורר את הרקמה הערבית ולגרור את הערבים לטובת תכנית ההתפשטות שלה ולכן אל לפלסטינים לצפות לישועה ממנה. את השיעים במפרץ מזהיר אל-שיח', כי הם כלי משחק בידי איראן אשר צדה אותם לצורך קידום שאיפותיה הפרסיות הלאומיות. 

להלן תרגום קטעים מהמאמר:[1]

 

"האויב הפרסי הוא בדרגה ראשונה, והאויב הציוני הוא בדרגה שניה. עלינו להציג אמת זו ישירות, ומבלי להתחנף לאף אחד, בפני כל מי [שמנסה] לסחוט אותנו עם הסיפור שישראל היא האויבת הראשונה של הערבים ושאיראן תומכת בנו בעניין הפלסטיני.

 

יתכן והדבר נכון בנוגע [לעמים] הערביים שמצפון [לחצי האי ערב] וכן למצרים, כיוון שישראל מאיימת עליה, על בטחונה ויציבותה, אך באשר לממלכה [הסעודית] ולמדינות המפרץ, הרי שאיראן, ולא ישראל, נמצאת בראש רשימת האויבים והסכנות האורבות לנו, העומדות בפנינו והמאיימות עלינו. [איראן] מנצלת את העניין הפלסטיני  ושחרור [פלסטין] כאמתלה לחדור לעומק הערבי, לפורר את הרקמה הערבית ולגרור את [החברה הערבית] לטובת תכנית ההתפשטות שלה.

 

נכון, העניין הפלסטיני היה העניין הערבי הראשון במעלה לאורך ההיסטוריה, ושחרור ירושלים מעול הכיבוש הישראלי היה ללא ספק העניין הראשון במעלה אצלנו, ושום ענין אחר לא היה חשוב ממנו. אולם כעת, ולאור השאפתנות הפרסית - שלמענה מעמידה ממשלת איראן המוסלמית הקיצונית את כל משאביה ומגייסת את כל כוחותיה ויכולותיה - האויב הפרסי קודם, וחייב שיהיה קודם, לסכנה הישראלית. לדוגמא, כאשר [נשיא עיראק לשעבר], סדאם [חוסיין] פלש לכווית, כבש את אדמתה, הפקיע את ריבונותה וסיפחה לעיראק, מבחינת הכוויתי - האויב הראשון שלו ושלנו, בני המפרץ, לא היה ישראל, אלא עיראק של סדאם [חוסיין]. יתרה מכך, איני מתבייש לומר שכל אחד מבני המפרץ, ובפרט הכוויתיים, אשר בראש סדר העדיפויות שלו אז היה שחרור פלסטין על פני שחרור כווית מציפורני הכובש העיראקי נחשב לבוגד מובהק.

 

זה מה שצריכים להבין הלבנונים, וכך גם המצרים וכן הפלסטינים בעלי האדמה הכבושה. איני סבור שאיש בר דעת מבני המפרץ יקדים את סכנת האויב הציוני על פני האויב הפרסי. כמו כן הפלסטינים, שהם בעלי האדמה [בפלסטין], הלבנונים והסורים, שחלק מאדמתם כבוש על ידי ישראל, מצפים מאתנו - ולא משנה מה יהיו התירוצים והסיבות- שננהג עמם באדיבות ונציב את הסכנה הישראלית בראש סדר העדיפויות לפני סכנת האויב הפרסי, אך הם משלים את עצמם. יתרה מכך, אומר זאת ישירות: כל אזרח במפרץ מבין חמש מדינות המפרץ המציב את הסכנה הישראלית בראש ולפני האויב הפרסי מסיבות פאן ערביות או מנקודות מוצא של אסלאם קיצוני אזי הוא מקריב את מולדתו, את בטחונה, את יציבותה ואולי אף את קיומה למען העניין של השכן שלו. דבר, שעל פי קנה המידה הלאומי, הוא בגידה מוחלטת.

 

העניין עבורנו הוא עניין קיומי, שלא ניתן להתמקח עליו, לזלזל בו או להזניחו. זהו עניין שבני המפרץ - הסונים והשיעים - מסכימים עליו כאחד. אני יודע כי בקרב מיעוט מפשוטי העם השיעים במפרץ ההשתייכות העדתית היא הגורם משמעותי, וכי הם מעניקים לה קדימות על פני השתייכותם הלאומית. לאלה אני אומר: את הפרסים לא מעניינת העדה ואפילו לא האמונה, מה שמעניין אותם באמת הוא להשתמש [בהשתייכות] העדתית [שלכם] כפיתיון כדי לצוד אתכם ולגייס אתכם נגד מולדתכם כגיס חמישי. הנה, לדוגמא ערביי [חבל] אהואז [באיראן] הם בני העדה השיעית התרי-עשרית, ולמרות זאת הם סובלים מכל סוגי הדיכוי וההדרה, והפרסים מפקיעים את זהותם [הערבית] ויחד אתה את זכויות האדם שלהם.[2] האזורים בהם הם חיים הם הכי פחות מפותחים ושיעורי העוני והאבטלה שם הם הגבוהים ביותר, בשעה שאזורים אלה הם העשירים ביותר באוצרות הטבע באיראן. לו עניין העדה והאמונה היה חשוב [לפרסים], הם לא היו נאבקים נגד זהותם ומורשתם [של תושבי חבל אהואז] במטרה להטמיעם בכוח בזהות הפרסית, והם לא היו מונעים מהם [להשתמש] בשפתם, שפת הקוראן, ולדבר בה... המטרה והתכלית [שלהם] היא שליטה של הגזע הפרסי והקמת האימפריה הפרסית שבירתה בגדאד, כפי שאמר אחד מחכמי הדת הפרסים בהצהרה מתועדת לעיתונות...".[3]



[1] אל-ג'זירה (סעודיה), 8.3.2016

[2] על פנייתם של חברי פרלמנט בבחריין ובכווית לממשלותיהם ולקהילה הבינ"ל להכיר במחוז אל-אהואז שבאיראן כ"מדינה ערבית כבושה", ולהגיש סיוע למיעוט הערבי האהואזי במאבקו להשגת עצמאות ראו דו"ח ממרי

[3] יתכן וכוונתו לדבריו של עלי יונסי, יועצו של נשיא איראן עלי רוחאני, במרץ 2015, לפיהם איראן חזרה להיות אימפריה ובירתה עיראק. על כך ראו דו"ח ממר