כללי

הנשיא אסד בנאום: בטוח בניצחון המשטר; מאבק בטרור ופיוסים מקומיים יובילו לפתרון המשבר

 

הקדמה

ב- 15.2.2016 נשא נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, נאום בפני מועצת איגוד עורכי הדין המרכזי ומועצות הסניפים במחוזות, שהוקדש למשבר הנוכחי בסוריה והדרכים לפתרונו. בנאומו הציג אסד את תפיסתו בנוגע לפתרון המשבר הכוללת מתן עדיפות למאבק בטרור, קיום דיאלוג סורי-סורי והעיקרון שרק העם הסורי הוא זה שיקבע את גורלו, בהדגישו כי על התהליך המדיני להתנהל במקביל למאבק הצבאי בטרור וכי יש להכפיף את שלב המעבר לחוקה הנוכחית.

 

אסד טען כי משלחת האופוזיציה של הרשות העליונה למו"מ שהורכבה בריאד היא משלחת של "בוגדים וטרוריסטים" שהרכיבה סעודיה ומשום כך כל מו"מ עימה משמעותו מו"מ עם סעודיה ולא עם גורמים סוריים לאומיים, מה שלדברי אסד, לא יוביל לשום תוצאה. בהתייחסו למאמצים להגיע להפסקת אש בקרוב העריך אסד כי הסיכויים לכך נמוכים והבהיר כי משמעותה של הפסקת אש כזו היא לא שכל הצדדים ינצרו אש, אלא מניעת המשך התחמשות של הטרוריסטים. לדבריו, טרוריסט הוא כל מי שנושא נשק נגד המשטר ולא רק מי שהאו"ם מגדירו ככזה.

 

בתגובה לדיווחים על אפשרות של כניסה קרקעית סעודית ותורכית לסוריה, אמר אסד כי ההחלטה על כך היא בידי ארה"ב, ולא בידי סעודיה ותורכיה. על הנוכחות האיראנית והרוסית בארצו אמר כי זו מסייעת לצבא סוריה להתקדם אך לא באה במקומו. אסד הביע בטחון בניצחונו והדגיש כי הפתרון למשבר בסוריה יושג באמצעות המשך המאבק בטרור, לצד השגת הסכמי פיוס מקומיים[1] שעד כה הוכיחו לדבריו את יעילותם. 

 

להלן תרגום קטעים נבחרים מהנאום.[2]

 

המערב תומך בטרור: על התהליך המדיני להתנהל במקביל למסלול המאבק בטרור

"עיקר הפעילות של [מדינות] המערב במהלך התקופה האחרונה היתה תמיכה בטרור. הדבר הזה היה ברור, כפי שאמרנו, אך בה בעת משחקן העיקרי היה משחק פוליטי שנמשך עד לרגע זה. הן כינו אותו בשם 'הפתרון המדיני', [ואילו] אני כיניתי אותו המסלול המדיני, בהתחשב בעובדה שאין דבר שנקרא פתרון צבאי או פתרון מדיני. יש פתרון לבעיה [שכולל] מסלול מדיני ומסלול של המאבק בטרור.

 

הם [המערב] כינו אותו 'הפתרון המדיני' מכמה טעמים. ראשית, באמצעות השימוש במונח הפתרון המדיני הם רצו ליצור את הרושם, קודם כל בקרב דעת הקהל במדינותיהם, שהן מדינות שפועלות בדרכי שלום ושמדיניותן אינה אלימה, אינה חותרת למלחמה ואינה חותרת להרס. [הן רצו להראות] שהן ניצבות לצד קבוצות הפועלות בדרכי שלום בתוך סוריה, ולצד העם הסורי לטובת פתרון דמוקרטי או בדרכי שלום. במקביל, [הן] השתמשו במסלול הזה [גם] כדי לכסות על סוכניהם הסורים, באמצעות [הצגתם] כקבוצה של מדינאים הפועלים בדרכי שלום ורוצים... לסייע לעם הסורי להיחלץ מהדיכוי, מההרג, מחוסר הדמוקרטיה, מהמונופול על השלטון ו[שאר] הדיבורים [של המערב] שאתם מכירים...

 

הדבר המסוכן בהצעה הזאת [של המערב לפתרון מדיני] הוא שאחת ממטרותיה היא לתת לעם הסורי תחושה שתמיד יש מוצא מהמשבר. הרי כל אדם שתאמר לו: 'יש פתרון צבאי ויש פתרון מדיני, באיזה מהם תבחר?' יאמר 'אני בוחר בפתרון המדיני, כדי לעצור את שפיכות הדמים, יהיו פחות אבדות, [אם כך] מדוע שנלך לפתרון צבאי?'. בתת מודע [כל אדם] אומר שהפתרון השני, המדיני, הוא במקום הפתרון הראשון [הצבאי], אך הוא אינו ער לכך שמדובר בפתרונות מקבילים. [המערב בעצם אומר:] אנחנו נמשיך לתמוך בטרור אבל, בה בעת, עליך לעשות ויתורים במסלול המדיני. בתחילה, רבים רומו באמצעות ההצעה הזאת. חרף היותנו מודעים לכל הכוונות הרעות הללו, נענינו לכל היוזמות המדיניות על מנת להכשילם וגם כדי להוכיח לאזרח הסורי שהם [המערב] שקרנים ורמאים... 

 

מתן עדיפות למאבק בטרור; העם הסורי הוא שיקבע את גורלו

בין אם נכחנו או לא נכחנו [בוועידות בנוגע לנושא הסורי, תמיד] עניינו אותנו שני דברים: הראשון, הוא מתן עדיפות למאבק בטרור... מבחינתנו, המאבק בטרור הוא בעדיפות הראשונה וזה לא יפסיק להיות כך, לא עכשיו ולא בעתיד. הנקודה השנייה: מבלי להתייחס להחלטה 2254 או הצהרת ז'נבה הראשונה, מעניין אותנו דבר אחד מכל הדברים האלה והוא שההחלטה היא בידי העם הסורי, כמובן בנוסף לריבונות הסורית ואחדות המולדת. זה נושא מובן מאליו, שהוכרע לגביו ומוזכר בהחלטות הללו, ולמרות זאת, הם [המערב] שמים בצד את כל הדברים הללו [כלומר מתעלמים מהם] ואומרים, למשל, [שצריך להקים] 'גוף מעבר שלטוני'.[3] אם כך, מדוע הסתירה הזאת? או שאנחנו נחליט מה שאנחנו רוצים או שהמערב  יחליט מה שהוא רוצה. לא יתכן שיהיו שתי החלטות סותרות או שני סעיפים סותרים באותה החלטה. בפועל, כל ההחלטות האלה הן תוצאה של הסדרים של סכסוך בינלאומי בין שני צירים: ציר המעוניין לאשר את הלגיטימיות הבינלאומית ולהתבסס על אמנת האו"ם וציר אחר המעוניין בהגמוניה, ו[ציר זה] הוא כמובן המערב, המתעלם מכל האמנות האלה. מסיבה זו, בכל ההחלטות האלה אנו רואים דברים סותרים.

 

מבלי להתייחס לכל הסעיפים, מה שמעניין אותנו הוא ריבונות העם הסורי. לכן, אנחנו מצדנו לא נבצע אף צעד, אלא אם הוא יתבסס על העיקרון הזה... יתכן שיהיה דיאלוג סורי-סורי כדי להגיע לתוצאה מסוימת, אבל במידה ותוצאה זו תפגע בחוקה ותחרוג מסמכויות הממשלה, לא יהיה מנוס מחזרה למשאל עם כדי שכל אזרח סורי יהיה שותף לנושא.

 

הסוגיה היא לא כפי שהם מנסים לתארה - בין הממשלה [הסורית] לבין קבוצות אופוזיציה - אלא היא בין כל [בני] העם הסורי לבין האחרים, יהיו אשר יהיו האחרים האלה: טרוריסטים, סוכנים, אופורטוניסטים. זהו עניין לאומי... 

 

כל תהליך מעבר חייב להתנהל בכפוף לחוקה הנוכחית

כל תהליך מעבר חייב להיעשות בכפוף לחוקה הנוכחית. מטרת [המערב] בהקמת גוף מעבר שלטוני היתה לחרוג מהחוקה ולבטלה, וכך ליצור כאוס. מי מנהיג את המדינה, כל מדינה, מי מנהיג את החברה או מה מנחה את החברה? - החוקה. כשפוסלים את החוקה וקובעים גוף [אחר במקומה], אזי הנהגת החברה הזאת צריכה להיעשות בהתאם לאופי של הגוף הזה או לאנשים שבו המחויבים לאינטרסים הצרים שלהם ולמעשה להנחיות המגיעות אליהם מבחוץ. על כן, על כל תהליך להיעשות בכפוף לחוקה הזאת ואין להפסיק את יישומה של החוקה הנוכחית אלא כשנגיע באמצעות דיאלוג, באמצעות גוף כלשהו בעתיד לחוקה חדשה עליה יצביע העם הסורי כפי שקרה לפני כשלוש או ארבע שנים במקרה של החוקה הנוכחית ואז נעבור לחוקה החדשה... 

 

משמעות הפסקת אש – הפסקת תגבור הטרוריסטים; טרוריסט הוא כל מי שנושא נשק נגדנו

הנקודה הנוספת הנדונה עתה הוא נושא הפסקת האש. מתי המערב מדבר על הפסקת אש? אני סבור שהתשובה ברורה: כאשר החמושים סובלים, כאשר מתחילות התבוסות. ראשית, [באשר] למונח - הפסקת אש מתקיימת בין צבאות ובין מדינות, היא לא מתקיימת בין מדינה [לבין] טרוריסטים. לכן המונח שגוי. המונח יכול להיות הפסקת הפעולות או הפסקת הפעולות הקרביות או משהו כזה...

 

הפסקת האש או הפסקת הפעולות הצבאיות, אם תושג, אין משמעותה שכל צד יפסיק להשתמש בנשק, זאת משמעות צרה מאד. הפסקת אש משמעותה, קודם כל, הפסקת תגבור מוצבי  הטרוריסטים. לא תורשה העברת נשק, תחמושת, ציוד או טרוריסטים, לא יורשה לשפר את הבסיסים ולתגבר אותם, כל הדברים הללו אסורים...

 

מי הם הטרוריסטים? זו שאלה שעולה כעת. [יש הטוענים] שיש שני ארגונים או ארבעה. מועצת הביטחון הגדירה את דאעש וג'בהת אל-נוצרה [כארגוני טרור] ויש מדינות ידידות [הכוונה לרוסיה] שרוצות שאחראר אל-שאם וג'יש אל-אסלאם [יוגדרו גם כארגוני טרור]. מבחינתנו כמדינה, טרוריסט הוא כל מי שנשא נשק נגד המדינה ונגד העם הסורי. נושא זה אינו נתון לדיון... כולם טרוריסטים - כל מי שנשא נשק, עד שישליך את נשקו ושאנו נסדיר את מצבו כפי שקורה [בשטח]...

 

הפסקת אש לא תושג תוך שבוע

במידה ותושג הפסקת אש עם חלק מהקבוצות הטרוריסטיות, ואני מדגיש את המילה טרוריסטיות, מטרתה היא לא [לאפשר להן] לתגבר את מוצביהן , אלא לפתוח פתח לחזרה לתהליך המדיני... או, לכל הפחות, [לגרום להן] להשליך את הנשק... עד כה הם אומרים שהם רוצים הפסקת אש תוך שבוע. טוב, מי מסוגל להשיג את כל התנאים או הדרישות הללו תוך שבוע? אף אחד. מי ידבר עם הטרוריסטים? במידה וארגון טרור ידחה את הפסקת האש מי יבוא אתו חשבון? מי יפציץ אותם כפי שהם אומרים?... מבחינה מעשית כל הדיבורים האלה הם דיבורים שקשה [ליישמם]. אבל אנחנו מדברים על עקרונות. במידה וכל הדרישות הללו ימולאו, הפסקת הפעילות הצבאית הזאת צריכה להביא לשיפור המצב הביטחוני ולפיוסים או להסדרים [עם הארגונים הלוחמים], או לכל דבר שאנו עושים היום באופן רציף...  

סעודיה ותורכיה אינן מחליטות בעצמן על כניסה קרקעית לסוריה

האמת היא שכאשר אנו דנים [בסוגיה] האם תורכיה או סעודיה תתקופנה [בסוריה], משמעות הדבר שאנו מייחסים להן חשיבות גדולה כאילו הן מדינות בעלות [כושר] החלטה ורצון, המסוגלות לשנות את המפה בעוד שהן רק  שלוחות מבצעות. הן משחקות את תפקיד 'השופר' שנועד לסחוט אותנו באומרן: במידה ונלך לסבב נוסף של מו"מ, הרי שאם לא יעשו ויתורים, תהיה פלישה יבשתית. לו היו מאפשרים להן זאת, הן היו מתחילות בפלישה קרקעית כבר מזמן, לפחות לפני מספר חודשים.

 

לכן, עלינו להסתכל על אדונם של שתי מדינות אלה. האם יש לו רצון להיכנס למלחמה שכזאת בין המעצמות או שלא?... זה מה שעלינו לדעת. הכניסה [הקרקעית] הזאת אינה נבחנת [רק] במסגרת המשבר בסוריה אלא בהקשר רחב יותר... משפחת אאל סעוד רצתה להיכנס לפיקניק בסוריה ולשנות בה את כל העניינים. [לו ניתן להם], הם היו עושים זאת מזמן. אל לנו לדאוג, אבל כפי שאנו אומרים, אל לנו [גם] להוציא מכלל אפשרות מעשי שטות, שכן הם קיימים, במיוחד כאשר גורלן [של תורכיה וסעודיה] תלוי בפתרון המשבר בסוריה. אם יימצא פתרון למשבר, עתידן הפוליטי של הקבוצות האלה באזור שכפופות למערב יבוא לקיצו. בה בעת, למערב יש אג'נדה בינלאומית שאינה מאפשרת למדינות הכפופות לו לעשות ככל העולה על רוחן אלא בהתאם לתכנית הכתובה. לפיכך, מדובר בעניין גדול, לא יהא זה פשוט להיכנס למלחמה כזו מפני שיהיו לה השלכות גלובליות ולא רק מקומיות.   

 

משלחת אופוזיציית ריאד היא של בוגדים וטרוריסטים; מו"מ עימה הוא מו"מ עם סעודיה

היתה שאלה שחזרה על עצמה בסוריה: האם נסכים לשאת ולתת עם טרוריסטים? מבחינת ההיגיון -  ההיגיון של המדינה וההיגיון של המוסר והעקרונות - אין מדינה שמסכימה לשאת ולתת עם טרוריסטים. ולכן התשובה היא לא. מבחינה משפטית, יש לבוא חשבון עם הטרוריסט... המשלחת שהורכבה בריאד היא תערובת של בוגדים וטרוריסטים...

 

כאשר אנו אומרים 'דיאלוג סורי-סורי', משמעות הדבר שאנו ננהל מו"מ עם סורים הנמנים על העם הסורי בכל מובן המילה, ששורשיהם בסוריה ולא במדינות האחרות, בעוד שבמשלחת שאנו נושאים ונותנים עמה יש טרוריסטים או תומכי טרור. [ואכן] בז'נבה ניהלנו מו"מ עם תומכים בטרור ולא רק בוגדים. כלומר, מה ההבדל? התוצאה היא אותה תוצאה... במידה וננהל מו"מ עם משלחת ריאד, אנו [למעשה] ננהל מו"מ עם סעודיה ולפיכך לא נדון עמה בחוקה הסורית. יתכן ונדון עמה, למשל, בחוקה הסעודית, בזכויות האדם בסעודיה. לא יתכן שנדון עמה על עתידה של סוריה.

 

הדברים תלויים בהרכב האופוזיציה. האם האופוזיציה הסורית, במובנה הלאומי, מסוגלת להשתלט על הזירה? במידה וכן -  אז יתכן ונגיע לדיאלוג סורי-סורי. במידה ולא - הדיאלוג העיקרי יישאר עם קבוצות הכפופות למדינות אחרות ולא יהיה סורי-סורי. במידה והדיאלוג לא היה סורי-סורי, לא נוכל להגיע איתם לתוצאה אמיתית...

 

הפתרון הוא המאבק בטרור לצד הסכמי פיוס מקומיים

עד כה, הפתרון המעשי, בנוסף על המאבק בטרור שאותו אנו מדגישים כל הזמן, הוא הסכמי הפיוס המקומיים שהוכחו כיעילים במידה רבה ושעכשיו הם מתקדמים, לא באטיות ולא במהירות גבוהה, אלא בהתמדה...

 

הנוכחות האיראנית והרוסית עוזרת לנו להתקדם אך לא באה במקומנו; אין ספק שננצח

יש מי שרוצה לומר שאלמלא התייצבותם של הידידים הרוסים והאיראנים ואולי גם של אחרים [לצדנו], המדינה לא היתה מצליחה להתייצב. אין ספק שנוכחות הידידים סייעה לכך, אך הידידים יכולים לעמוד לצדנו, אולם הם אינם יכולים לעמוד במקומנו... אלמלא עמידתנו כסורים [ואלמלא] עמידתו האיתנה של צבא סוריה מול כל האתגרים האלה, לא היינו יכולים לעמוד איתן במשך כל התקופה הזאת במלחמה חסרת תקדים. בכל מקרה, אין ספק שאנחנו ננצח..."