מרצה קטרית: הקוראן מקנה לאישה זכויות ברורות; שלילתן נובעת מרצון הגבר לשלוט בה
ד"ר כלת'ם ג'בר, כותבת קטרית ומרצה באוניברסיטת קטר, פרסמה שני מאמרים ביומון הקטרי אל-ראיה בנושא מעמד האישה המוסלמית הערבית בקטר ובעולם הערבי והמוסלמי בכלל, בהם טענה כי קיפוח הנשים נובע מבורותן באשר לזכויות המגיעות להן. לדבריה, הקוראן והסונה מקנים לאישה זכויות ברורות וכל הדיבורים השוללים את זכויותיה נובעים משאיפתם של גברים לשלוט בנשים באופן מוחלט ולבטל את אישיותן. היא האשימה את החינוך הקיים בעולם הערבי המוסלמי כמי שהוליד "מורשת מפגרת המדירה את האישה ומזלזלת בכבודה ובזכויותיה". ג'בר קראה לבצע קמפיין לאומי נרחב להרחבת המודעות של הנשים ושל החברה בכלל לזכויות הנשים, בו ייקחו חלק פעיל גם הדרשנים ואנשי התקשורת וגורמים בעלי השפעה, ובמקביל גם להחמיר את החקיקה בנושא זכויות הנשים, ובפרט בתחום חוקי המשפחה המקפחים את הנשים בעליל.
ד"ר כלת'ם ג'בר
להלן תרגום קטעים משני המאמרים:
הגבר מתעמר באישה בחסות חינוך הממעיט בערכה
"המדינה אחראית למוסדות רבים המטפלים בזכויות האישה [בקטר] ולמרות זאת האישה סובלת מטרגדיות רבות כתוצאה מכך שהיא אינה מודעת ל זכויות אלה... הדבר מחייב את המוסדות הללו לעשות שני דברים: ראשית, לפרסם את החוקים המחמירים הנוגעים לזכויות האישה, ושנית, להפיץ בקרב הנשים את המודעות לזכויותיהן - במקומות עבודתן, באגודות ההתנדבותיות ובכל מקום בו יש ריכוז של נשים, כמו למשל בחינוך הציבורי ובחינוך הגבוה. מן הראוי היה ללמד במוסדות החינוך את זכויות האישה, בכל שלבי הלימוד, ולערוך קמפיין לאומי רחב היקף להבאת זכויות האישה לידיעת [הציבור].
למרות שיש לנו גופים רבים העוסקים בזכויות האישה... בתי הדין עמוסים לעייפה בתיקים של סכסוכים בין בני זוג, אשר על-פי-רוב האישה היא הקורבן בהם. כמו כן, שיעור הגירושין עולה בהתמדה, דבר שמצביע על ליקוי בתפקוד המוסדות הקשורים לזכויות האישה - זכויות שמקנה לה השריעה האסלאמית ומקנה לה גם חוקת המדינה המבוססת על השריעה.
אנו המוסלמים מדברים תמיד על הצדק של האסלאם ועל היושר בו הוא נוהג באישה, אלא שהמציאות החברתית מספקת לנו מקרים שהם רחוקים ביותר מהוראות האסלאם, בהם הגבר מתעמר באישה בחסות חינוך מגונה העובר [אצלנו] בירושה מדור לדור וממעיט בערכה של האישה ובתפקיד שהיא ממלאת בחיי המשפחה, בחברה ובמולדת. חינוך מגונה זה הוליד מורשת מפגרת המדירה את האישה, מזלזלת בכבודה, בזכויותיה ובישותה, לא רק בחברה [הקטרית] שלנו, אלא ברוב החברות המוסלמיות [הערביות], זאת בעוד שבחברות מוסלמיות אחרות נשים מאיישות משרות רמות ואף הגיעו לכס השלטון. בוודאי שלא נשווה בין מעמדה של האישה הערבית לבין זה של האישה במערב, שכן לאישה הערבית יש ייחוד משלה. אך ייחוד זה אינו מונע בעדה להגיע לדרגות הלימוד [האקדמי] הגבוהות ביותר ולמשרות רשמיות ובלתי רשמיות גבוהות ביותר.
בעולם המפותח של היום אין זה ראוי להתייחס אל האישה במעין זלזול שכן היא האם, היא האחות והרעיה ולה זכויות קבועות וברורות שגם הקוראן וגם הסונה לא אפשרו [לכל אחד] לפרשן כאוות נפשו. בביוגרפיה של אבות האסלאם הקדומים - חברי הנביא והדור הבא אחריהם - יש [מספיק ראיות לזכויות האישה] כדי לפטור אותנו מהצורך להתייחס לדבריהם של אחרים [הממעיטים בערכה], באופן המשרת את שאיפתם לשליטה ולבלעדיות על כל ענייני האישה, לביטול אישיותה ולהרחקתה מעניינים שהיא ראויה להם יותר מאחרים.
מעמדה של האישה מהווה בעיה קשה שלעולם לא נוכל להיחלץ ממנה אלא באמצעות פעולה אינטגרטיבית המשלבת בין חקיקת חוקים נוקשים שיגנו על זכויות האישה מצד אחד, והפצת המודעות לזכויות אלה מצד שני. פעולה זו תוכתר בהצלחה רק אם דרשני המסגדים, אנשי התקשורת בעלי הסמכות ימלאו תפקיד פעיל בתחום זה... "[1]
רק חקיקה מחמירה תסדיר את נושא זכויות האישה
במאמר נוסף בנדון התייחסה ג'בר להיותה של האישה קורבן לאלימות מצד הגבר ולחוקים לא צודקים כלפיה גם לאחר שהיא מתגרשת: " קיפוח האישה מצד הגבר ממשיך להיות הדאגה העיקרית של הגורמים המטפלים בזכויות האישה ... שכן היא אינה יכולה להגן על עצמה מפני מקרים של אלימות במשפחה שאת מחירם היא משלמת גם כאשר היא נפרדת מהגבר, למשל במקרה של גירושין. האלימות במשפחה אינה מסתכמת רק בפגיעה ישירה באישה באמצעות גידופים והעלבות דרך קבע ונזיפה על כל דבר, קטן כגדול, אלא היא יכולה להגיע לכדי הכאת [האישה] או שלילת המשמורת [שלה] על הילדים או אפילו שלילת האפשרות לראותם במקרה של גירושין. זהו מצב בלתי אנושי שמוכרחים לטפל בו, בייחוד כאשר חוקי המשפחה [הקיימים] אינם מאפשרים להגיע לכדי פתרון שיספק את שני הצדדים בכל סכסוך משפחתי, שהאישה היא הקורבן הראשון שלו.
אחד הדברים הבולטים ביותר מהם סובלת האישה הוא נושא המשמורת [על הילדים], שכן החוקים [הקיימים] מאלצים אותה שלא להינשא [בשנית] אם היא מעוניינת במשמורת על הילדים... דבר שפירושו ריבוי גרושות שאינן נישאות כדי לשמור בידיהן את המשמורת על הילדים, אשר במקרה של נישואי האם חוזרים אל הגבר, גם אם אינו כשיר לחנך אותם...
נושא [זכויות] האישה יוסדר רק באמצעות חקיקה נוקשה שתגביל את מצבי הקיפוח שלה, ואין מדובר בקיפוח פרי הדמיון אלא במציאות שמעידים עליה בתי הדין המלאים בתיקים העוסקים בבעיות משפחתיות, בסכסוכים בין בני זוג ובמקרי גירושין המתרבים והולכים. אין מנוס מעיון מחודש בחוקים הקיימים בנוגע לזכויות האישה ומחקיקת חוקים חדשים שיקלו מעל האישה את [לחץ] אגרוף הברזל של הגבר. יתרה מזו, יש לבטל את אגרוף הברזל הזה... כדי שאת מקומו יתפסו החמלה, האהבה וההבנה ההדדית המלאה וכדי שהמשפחה תמשיך את חייה באושר והאישה והגבר ימשיכו להקים משפחה מאושרת בצוותא.
בורותה של האישה באשר לזכויותיה גורמת לגבר לנצל את הבורות הזו ולהמשיך להתייחס לאישה באופן שאין בו צדק וחמלה ומתוך יצר המפתה [אותו] לפגוע באישה ללא סיבה, הגם שפגיעה באישה אסורה, יהיו אשר יהיו הסיבות. אין לגבר זכות להפגין את הגבורה שלו נגד אשתו ואין לכך שום קשר עם גבריות. גבר המפגין את התסביך ואת מחלות הנפש שלו נגד האישה הוא גבר שאינו כשיר לנישואין מלכתחילה...
גורמי החקיקה והמשפט חייבים לנהוג בנשים בצדק וביושר, שכן הן לא רק מחצית מהאוכלוסייה, אלא הן האוכלוסייה כולה, שהרי הן אלה היוצרות את הגברים, יולדות, מחנכות ומלמדות אותם, מבלי שהדבר מבטל את תפקידו של הגבר. עליהן מבוססים האושר או האומללות של החברה, וכל עוד לא יאפשרו להן חיים יציבים ובטוחים, ולא יכבדו את רצונן, את זכויותיהן ואת אישיותן, תמשיך החברה להיות בסכנה גדולה, בשל ההשפעה הישירה הרבה שיש להן [לנשים] על האנשים [בחברה] ועל כל גילויי החיים בה." [2]
