המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מאמר על המשימה הדמוגראפית של ערביי ישראל
31/7/2001


אינטלקטואל מצרי: פלסטין ערבית שבה יחיו היהודים בכבוד

 

וחיד עבד אל-מגיד, עורכו של  "הדו"ח האסטרטגי הערבי", המפורסם מדי שנה על ידי "מוסד אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים", קרא במאמר ביומון הלונדוני, אל-חיאת, להביא לסיום הסכסוך הישראלי ערבי באמצעות שינוי המאזן הדמוגראפי בתוך תחומי הקו הירוק. על פי תוכניתו, יש להסתמך בעיקר על ערביי ישראל, לעצור את ההגירה היהודית לישראל ולתמוך כלכלית במעבר ערבים לתוככי הקו הירוק, כדי להביא להקמת מדינה ערבית-פלסטינית מאוחדת, שבה יחיו היהודים, הרוצים בכך, "תחת צילה של התרבות הערבית".

 

במאמר שכותרתו "משימות ערביות להגברת האיום הדמוגראפי על ישראל"[1], כתב עבד אל-מגיד: "...ערביי 1948 עשויים להפוך לרוב בתוך ישראל בשנת 2035, והם יהיו בודאות רוב בשנת 2048, כלומר מאה שנה לאחר ה'נכבה' והתבוסה הראשונה שלהם.

 

עלינו לגבש תסריטים עתידיים לניהול הסכסוך. בתסריטים אלה צריך להיות מעמד מיוחד לפלסטינים של 1948. לא רחוק היום שבו הם יהפכו לבעלי המילה העליונה, המחזיקים במושכות הסכסוך...

 

האיום הדמוגראפי אינו נובע אך ורק מן הריבוי הטבעי של הפלסטינים של 1948, אלא גם מהסתננות עשרות אלפי פלסטינים לישראל. אלו שוהים בה ויוצרים עובדות בשטח באמצעות נישואים לאזרחיות מקרב אוכלוסיית 1948...

 

לפיכך, קיימת אפשרות שישראל תאלץ לחשוף את פניה הגזעניות ותנסה, ללא הועיל, להסתיר או לעמעם [את היקף התופעה] באמצעות מדיניות שתשלול מן הפלסטינים של 1948 כמה מן הזכויות החברתיות שלהם או באמצעות צעדי דיכוי מגוונים...

 

הדבר מחייב פעולה ערבית רצינית... שיקשה לעשותה מבלי שהאליטות הפוליטיות ומנגנוני הביטחון בכמה ממדינות ערב יבריאו ממחלת החשד בפלסטינים של 1948 או הפחד מהם... יש לתמוך בקשר [בין ערביי ישראל למדינות ערב] כדי שתיווצרנה הזדמנויות טובות יותר לפעולה ערבית שמטרתה לנצל ולחזק את האיום הדמוגראפי שבפניו ניצבת ישראל. יש להתחיל... בפעולה מאורגנת לחשיפת הגזענות של הציונות ומאמץ להשיב את החלטת האו"ם המתארת את הציונות כגזענית, כדי להפעיל על תל אביב לחץ חיצוני שיפחית מיכולתה לנקוט בצעדים פנימיים במטרה לשים קץ לאיום הדמוגראפי או להפחיתו. כיום מתקיימים מאמצים ערביים לתקוף את גזענותה של ישראל בועידה העולמית נגד הגזענות שמארגן האו"ם בדרום אפריקה בסוף אוגוסט. זו צריכה להיות ירית הפתיחה לפעולה מתמשכת, ולא פעולה עונתית שתסתיים עם נעילת הועידה.

 

המשימה השניה היא להתמודד עם ההגירה היהודית, שהסוכנות היהודית מנסה לעודד אותה מחדש, לאחר שמספר המהגרים לישראל פחת בששת החודשים הראשונים של השנה... נכון שהמשך האינתיפאדה מבטיח את הכשלתם של המאמצים הציוניים להגביר את ההגירה, ואולי אף יש בה כדי לעודד הגירה בכיוון ההפוך, אבל הליגה הערבית מסוגלת גם היא למלא תפקיד בנושא זה, תוך שיתוף פעולה עם הארגונים הערביים הלא-ממשלתיים, באמצעות פתיחה בדיאלוג ובמגעים עם הארגונים היהודיים במדינות [של ברה"מ לשעבר].

 

לא כל היהודים הם ציוניים ולא כל המהגרים הם אוהבי ישראל. חלקם נאלץ להגר בלחץ התנאים הכלכליים והחברתיים המנוצלים על ידי הסוכנות היהודית לעידוד הגירתם. ביכולתנו לפעול כדי להכשיל את התפקיד שממלאת הסוכנות הזו, באמצעות דיאלוג עם הארגונים היהודיים במדינות המייצאות מהגרים. טיעונינו אינם צריכים להיות מוגבלים להיבט המוסרי. ביכולתנו לסקור בפני היהודים ברוסיה ובמדינות השכנות לה את מצב

המהגרים הרוסים בישראל, שיותר ממחציתם סובלים מתנאים קשים לא פחות מאלו שגרמו להם להגר, בנוסף למפח הנפש והדחיקה לשוליים מהם הזהירה אנה איסקובה, במאמר חשוב במעריב.

 

משימה שלישית שמוסדות כלכליים ואזרחיים לא-ממשלתיים, בעיקר במצרים ובירדן, יכולים לקחת על עצמם היא לתמוך במעבר פלסטינים משטחי הרשות הפלסטינית וממקומות אחרים אל תוך הקו הירוק. קיימת תנועה בכיוון זה אבל היא אקראית וזקוקה לארגון, בעיקר לאחר שהשלטונות הישראלים החריפו את צעדיהם נגדה.

 

אנו מסוגלים לפעול להגברת האיום הדמוגראפי על ישראל, אם נגלה את הרצינות הדרושה. הגיעה העת לתכנון ארוך טווח של ניהול הסכסוך, שחייו עוד ארוכים. עלינו לזכות את הפלסטינים [בשטחי] 1948 במעמד לו הם ראויים, משום שאם לא כן, לא נוכל לגרום לפלסטין להיות שוב ערבית - ולא דו לאומית - פלסטין ערבית שבה יחיו היהודים הרוצים לחיות בצילה של תרבותנו כשהם נהנים ממעמד מחוזק, ממעמד של כבוד, ולא כמדכאים או כמדוכאים."



[1] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 29.7.2001