האינטלקטואל המצרי עלי סאלם: לישראל אין כוונה לכבוש את סיני; שיתוף פעולה בין העם המצרי לישראלי יועיל מאוד לאזור
הקדמה
על רקע הפיגועים הקשים בחצי האי סיני שמבצעים ארגוני הטרור ובייחוד אנצאר בית אל-מקדס המזוהה עם ארגון המדינה האסלאמית פרסם היומון המצרי אל-מצרי אל-יום ב-8 ביולי 2015 מאמר של האינטלקטואל המצרי עלי סאלם שבו הוא יצא נגד הזנחת סיני ע"י ממשלת מצרים. לטענתו, המצרים לא פיתחו את סיני בשל החשש של האליטה במצרים מפני כיבוש סיני ע"י ישראל, שיגרום לכך שישראל תהיה נשכרת ממיזמי פיתוח סיני. סאלם מעריך חד-משמעית שישראל לא תעשה מעשה אווילי של כיבוש חצי האי סיני.
סאלם מתח ביקורת גם על נטיית מצרים שלא לנרמל את יחסי התרבות בין ישראל למצרים מחשש שההשפעה התרבותית הישראלית תסכן את קיומו של המשטר במצרים. לדבריו, דווקא מהפכת האביב הערבי היא שגרמה להפלת משטרים ערביים ולא קשרי התרבות עם ישראל, שקיומם יהיה לתועלת האזור.
סאלם סבור שמצרים תנצח את הטרור בסיני ושישראל אינה מנצלת הפרות של הסכם השלום מצד מצרים ליצירת מתיחות בין הצדדים משום שהיא מצפה לשיפור היחסים בטווח הרחוק. מסקנתו של סאלם היא שהמצב באזור ישתפר כאשר שני העמים בישראל ובמצרים ישתפו פעולה זה עם זה.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
ישראל לא תכבוש שוב את סיני
"לאחר שנשיא מצרים סאדאת החזיר לעצמו את סיני במלחמה ובשלום, שרר שלום במצרים. ואולם נסיגת ישראל מסיני לגבול הבין-לאומי של מצרים, כמתחייב מהסכם השלום בין שתי המדינות, לא הסירה את חששותיהם של משכילים ובכירי משטר רבים לגורל סיני...
היו שחשבו על רעיונות רבים לשקם את חצי האי סיני ולפתחו, אך רבים מאנשי האליטה סברו כי ישראל תשוב ותשתלט על סיני והם נימקו זאת כתמיד בכך שהישראלים הם האויבים, הם הרעים והם שונאים אותנו.
נוסף על כך היו שהצהירו בכנות שכאשר ישראל תנסה לכבוש את [חצי האי] סיני יהיה קשה להגן עליו, לכן המשמעות של כל בנייה בסיני היא בעצם מסירת כברת אדמה שופעת מיזמי חקלאות, תעשייה ותיירות לידי האויב. החשש הזה שהיה אמתי הוא שגרם לכל ההגבלות שהצבנו בנוגע לסיני...
לפי כל ההערכות, מצרים תנצח במערכה שלה נגד הטרור ונגד הטרוריסטים... אני מפליג במחשבתי לשלב שלאחר המלחמה ואומר: סיני הוא שטח מצרי, וחלים עליו החוקים המצריים. התושבים שם נהנים מכל הזכויות כמו תושבי מצרים, לכן כולם צריכים להימנע מלחשוש לגורל סיני משום שהפחד הזה הוא שהפך אותו לסביבה המאמצת את הטרור. אני מהמר ואומר: מנהיגי ישראל אינם פתאים עד כדי כך שייכנסו למערכה עם המצרים ויכבשו את סיני.
ברור שהם [הישראלים] החליטו להסתפק בכך שהסכם השלום ישים קץ למעגל המלחמה בינם לביננו והם אינם מייחסים חשיבות רבה לנרמול [היחסים בין ישראל למצרים]. אולם הם מקפידים לא לגרום לקשיים ביחסים. מובן שהם יכולים לחולל מהומות עקב מה שאפשר לראות בו הפרה תקשורתית של הסכם השלום, כלומר די שמגיש תכנית בטלוויזיה יזכיר בתכניתו את הצירוף 'האויב הישראלי', אך הם מתעלמים מכך. הם מביטים אל הטווח הרחוק לרגע שבו יצליחו המצרים להיפטר מפחדיהם ולוותר על רעיונותיהם השליליים.
סיני הוא אדמה מצרית וגרים בו מצריים. חלים עליו כל החוקים המצריים. הסיפור שישראל תתקוף את סיני באחד הימים אינו אלא מעשייה ודבר הבל. העם בישראל יודע היטב שקיימים יחסי שכנות טובה עם העם המצרי. המצב באזור המסכן הזה ישתפר כאשר שני העמים הקדומים ביותר בהיסטוריה העברי והמצרי ישתפו פעולה זה עם זה...
אין לחשוש מנרמול קשרי התרבות בין ישראל למצרים
[כבר לפני כן] מיד לאחר שהובסנו בשנת 1967, צצה אמירה חדשה באותם ימים שהמערכה בינינו לבין ישראל היא מלחמת תרבות, כלומר המערכה לא תוכרע בשדה הקרב בלבד.
אולם עד לרגע זה אינני יודע למה התכוונו כשאמרנו הכרעת המלחמה וכיצד אנו רוצים להכריעה... באופן כללי שרר פחד מפני השלום.
מדהים שמשטרו של הנשיא מובארכ הסכים ליחסי מסחר ותעשייה נורמליים מינימליים עם ישראל, למשל מיזם אלכויז[1], אך התנגד נחרצות לכל קשר נורמלי בתחום התרבות. כנראה הייתה סברה שהקשר הזה [בתחום התרבות] עלול להעביר למצרים וירוסים רעיוניים ותרבותיים העלולים לסכן את המשטר. מוזר שהמכה הגיעה מכיכר אל-תחריר ולא מקשרי תרבות נורמליים בין ישראל למצרים."[2]
