המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב סורי: על הסורים להילחם בחזבאללה ובאיראן ככוח כיבוש בארצם
19/6/2015

עיתונאי סורי: על הסורים להילחם בחזבאללה ובאיראן ככוח כיבוש בארצם, כפי שהללו מטיפים להילחם בכיבוש הישראלי

העיתונאי הסורי האופוזיציונר חסאן אל-קאלש פרסם ב- 25.4.15 מאמר בו האשים את חזבאללה במוסר כפול, בציינו כי ארגון זה שהמציא את ההתנגדות לישראל והציגה ככוח כובש שחובה להתנגד לו, מתנהג כיום בדיוק כמוה, כאשר הוא כובש את סוריה יחד עם איראן. קאלש הדגיש כי בדרך זו חזבאללה ביסס את עצמו כאויב ישיר של העם הסורי, ולכן על הסורים להתנגד לו ע"פ אותם עקרונות של "ההתנגדות" לישראל שהוא עצמו קבע. 

 

חסן אל-קאלש


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:[1]

 

"יש הסבורים שהשיח של חזבאללה הפך להיות מנותק מהמציאות ובעל מוסר כפול. מנגד, יתכן שאחרים  סבורים ששיח זה תואם את המציאות ואף מייצגה. קרוב לוודאי שהשימוש שעושה חזבאללה בישראל כמודל של תוקפנות ושל מכונת מלחמה עושקת, מבלי שהוא נכנס למשמעות הכיבוש ולפרטיו, הוא דבר מכוון. נראה שיש בכך כדי להסביר מדוע חזבאללה אינו מתייחס למשמעות האמיתית של מצב הכיבוש האיראני האמיתי והטהור שבו נתונים אזורים רבים בסוריה היום. שכן כמו ישראל [שמתכחשת לכיבוש פלסטין על ידה], גם הוא מתכחש לכיבוש [סוריה] ולהגדרתו ככזה.

 

כיבוש סוריה [על ידי איראן] והשליטה על בירתה על כל משקלה וסמליותה, הוא בראש ובראשונה ניצחון של המהפכה האיראנית וצעד בדרך אל האשליה האימפריאליסטית שלה. [צעד זה] שהחל עוד לפני המהפכה הסורית ב-2011 בעיר העתיקה בדמשק, שהמשחק במרקם החברתי ובארכיטקטורה שלה היווה דגם מוקטן של פעולות ההכנה לכיבוש הזה. זאת, בנוסף לפעילות המיסיונרית השיעית אשר שגשגה בתחילת המאה הנוכחית. אלא שמה שחזבאללה מתעלם ממנו במצב דברים זה, או מה שאינו מיטיב להבין, הוא  חילופי התפקידים בינו לבין ישראל, או ליתר דיוק, עוצמת הזיהוי שלו עם הדימוי של ישראל - דימוי שהוא עצמו נטל חלק בטיפוחו ובהפצתו ככוח כיבוש והשחתה שמוכרחים להתנגד לו.  

 

כאשר חזבאללה הפך משותף של משטר אסד בהריגת הסורים לכוח כיבוש הדורס מדי יום את סמליהם הלאומיים של הסורים ואת הדברים המקודשים להם מורלית ודתית, הוא קיבע בכך את עצמו כאויבם הישיר. לפיכך, ראוי לו שיחילו לגביו את הוראותיו שלו ואת ערכיו הקשורים להתנגדות ולחובת ההשתחררות [מן הכיבוש], הן ברמה הלאומית והן ברמה הדתית. לפיכך, לא יהיה זה מפתיע כלל אם אותם עקרונות וערכים [של חזבאללה באשר להתנגדות לישראל] ישמשו כגורם שיניע את הסורים וידרבנם להתנגדות לחזבאללה ולאיראן ככוח כיבוש... בסופו של דבר, מה שחזבאללה אינו מבין הוא שהסורים אינם זקוקים למנהיג כריזמטי או למכונה תקשורתית [כמו נסראללה] כדי לדרבן אותם כל אימת שהתלהבותם מההתנגדות או מהמהפכה נעלמת [כמו שחזבאללה עושה עם הציבור שלו],  ושניצחון המהפכה של הסורים, [בוא יבוא] גם אם יתמהמה, והוא יהיה ניצחון של העם [הסורי].  



[1] אל-חיאת (לונדון), 25.4.2015